יעוץ פסיכולוגי בצ
המומחים של אביליקו
עבודה נגישה
אהבה בלי מגבלות
המדריך לחופשה נגישה

הבלוג של שגיא יודוביץ'



ב-1984 הייתי נער מורעל על פוליטיקה. מערכת הבחירות לכנסת ה-11 הסעירה אותי, אבל הרבה חומרי קריאה עליה לא יכולתי למצוא. כיום, בזכות האינטרנט והספריות הרבות עבור עיוורים, אני יכול לקרוא מידע רב, אך זה עדיין חמישה אחוזים בלבד מהחומר הכתוב המצוי על מדפי הספרים בישראל, בשונה מארצות העולם המערביות.

חה"כ אילן גילאון ממר"צ, העומד בראש תת הועדה לנגישות של ועדת העבודה והרווחה, נרתם לשנות נושא זה. ממשרדו נמסר לי כי: "קודם כל, מדובר בקובץ תקנות שיידון בתוך קבצי תקנות של מוגבלות. קובץ תקנות זה דן בהנגשת חומרי קריאה לעיוורים בתוך ספריות. נוסף על כך, אנחנו מבקשים להכניס בחקיקה שינוי בחוק זכויות יוצרים כך שהשר הרלוונטי יוכל למנות גוף שירכז את כל החומרים הקיימים וימצא דרכים להנגישם למען ציבור העיוורים".

אילנה בניש, אשר מקדישה בחודשים אלה את זמנה ומרצה לקידום חקיקה זו בארץ והשוואתה לחקיקה האמריקנית, מפרטת בנוגע לחוק בארה"ב: "בארצות הברית, כבר ב 1996 לפני 14 שנה חוקק חוק המפקיע את זכויות היוצרים מהמול"ים לצורך הנגשת חומרי קריאה ולימוד לסטודנטים עם מוגבלות שימוש בדפוס.  כלומר אם אדם זקוק להנגשת חומרי לימוד, תהליך הנגשתו יעיל ומהיר השוואה למתרחש בארץ. בארצות הברית מוקלטים מידי שנה קרוב למיליון עותקים של פרסומים – ספרים, כתבי עת, מאמרים, ספרי לימוד וכו'. בארץ התמונה כל כך עגומה ורק 5 אחוז מסך כל חומרי הקריאה מונגשים לאנשים עם מוגבלות שימוש בדפוס. וזה נתון מגחך לנוכח העובדה כי בארץ 10 אחוז מהאוכלוסייה זקוקה להנגשת חומרי קריאה".

בכדי לקרוא דברים נוספים מאת אילנה בניש, אתם מוזמנים להיכנס לבלוג שלה: http://ilanaba2.blogspot.com/

אורי כהן, מנהל הספריה לעיוורים שהודיע בימים אלו על סיום תפקידו, הגדיר לא אחת את ציבור העיוורים "עם הספר". נדמה כי אין הגדרה קולעת יותר מהגדרה זו לתיאור הוויתם של אנשים עם מוגבלות ראייה. עיוורים מרבים לקרוא ספרים, ואף לתור אחר חומרי קריאה במרשתת. לא בחנתי זאת אמפירית, אך נראה לי כי עיוורים משתמשים באינטרנט, למשל כפורומים חברתיים, באופן נרחב ביותר מאנשים שרואים טוב. אני מחכה שיבוא כבר איזה אנתרופולוג ויערוך מחקר אנתרופולוגי על קבוצות דיון של עיוורים בגוגל.

 

שגיא יודוביץ'


תגובות
אין תגובות לפוסט
סורק הרדיו שלנו מכה שוב :) (עורך האתר)

כשהייתי קטן בקיבוץ, קיבלתי במתנה טרנזיסטור. כל הבנים שיחקו כדורגל והבנות חמש אבנים, שכבתי במיטה לבדי עם הרדיו והזרמתי חדשות לוריד.

אולי יש עוד עיוורים, או לא רק עיוורים שמורעלים על חדשות כמוני, ובמיוחד על חדשות מאמריקה, אז בשבילכם, או בעצם בשבילי :) להלן רשימה של תחנות רדיו חדשותיות בארצות הברית לקראת בחירות אמצע הקדנציה שיערכו ביום שלישי הקרוב.

לצורך הכנת הרשימה נעזרתי בעצותיה הטובות של כתבת הארץ בוושינגטון, נטשה מוזגוביה, כדי לדעת איפה יש מאבקים מעניינים.

בראש ובראשונה, נוואדה, שם מושבו של מנהיג הרוב הדמוקרטי בסנאט, הארי ריד, עלול להילקח ממנו על ידי המועמדת הרפופבליקנית, שרון אנגל. דרך אגב, בבחירות אלו, הרבה נשים מעטרות את רשימת המועמדים הרפובליקנים.

נוואדה, תחנת KKOH

http://www.kkoh.com/ 

נוואדה, תחנת KUNR

http://www.kunr.org/

קליפורניה, תחנת KABC

http://www.kabc.com/

קליפורניה, תחנת KCAA

http://www.kcaaradio.com/

פלורידה, תחנת WDBO

http://wdbo.com/

אוהיו, תחנת WHIO

http://newstalkradiowhio.com/

אוהיו, תחנת WMUB

http://www.wmub.org/listen/

פנסילבניה, תחנת WBCB

 http://www.wbcb1490.com/

אילינוי, תחנת WBIG

http://www.wbig1280.com/

אריזונה, תחנת KCUB

http://www.1290amthesource.com/article.asp?id=506188


תגובות
אין תגובות לפוסט

מיכאל פז:

אני מבקש להביע זעזוע עמוק מהפגיעה הנוראה במורות ובמורים השיקומיים לעיוורים. מגמת ההפרטה במדינה פוגעת קשה ברבים ועל חשבונם - אחרים פורחים וסובאים. איך יכולה מדינה המתימרת לקרוא לעצמה מדינת רווחה, להפקיר אזרח שאבדה לו ראייתו בגיל מתקדם, להתנער מזוג צעיר שנולד לו תינוק עיוור, להותיר לחסדי טובי לב משפחה שהילד שלה נפגע בתאונת דרכים ואבדה לו ראייתו? 35 אנשי מקצוע מסורים נתנו שנים ואף עשרות שנים של עבודה למעננו ויש מי ששכרו לא שולם? מדוע אינם עובדי מדינה? במה הם חשובים פחות מפקידים וממורים ומכל מיני בעלי תפקידים אחרים? אני מעז לומר שלדעתי זה בכלל לא יחס המדינה אליהם, זה יחס המדינה אלינו העיוורים. הפקירו אותנו בידי עמותה שתיקצבו ואז מה? במבחן התוצאה הופקרנו כולנו. אינני מעז לפנות לאוצר, ברור שאנו בתחתית סדרי העדיפויות שלו. אני תובע מהשירות למעננו במשרד הרווחה לא לתת יד לזילזול הנורא הזה בעיוורים. אני קורא לך מר קורסיה שעשית כל כך הרבה למעננו, לכלול בעבודתך את תיקון העוול הנורא הזה ולפעול בדחיפות שכל זכויותיהם של המורות והמורים הנפלאים האלו יכובדו במלואן. יש לדאוג לשלם את כל שכרם בתוספת הלנת השכר המחפירה שגרמו להם ולשלם את כל התנאים הסוציאליים שיבטיחו את עתידם בזקנתם. אין לי ספק, שחבריי העיוורים יזכרו לך עשייה מחוייבת זו כגולת הכותרת של עשייתך למעננו. מי שחושש מתקדים, שימנע אסונות דומים בעתיד. המצב הנוכחי נתפס על ידי כהתעללות בצדיקים. גם אילו דובר בסכומים כפולים ומכופלים הייתי תובע את אותו הדבר. הוכחת כושר עשייה מצויין, אנא השתמש בו לחלץ את האנשים האלו מהביצה בה השקיעו אותם ביודעין ובזדון. הדבר באחריותך ובידך גם לפותרו. התאפקתי זמן רב מלפנות כך פומבית. באו מים עד נפש ומבחינתי הייתי נוהג כפושע אלמלא פניתי. יבורך כל מי שיעשה לפתרון מהיר ומלא של המשבר הנורא הזה.

תגובות
1.
עוד כמה מילים על המורים השיקומיים וגם על... מיכאל פז (לת)
לימור רייז   25.10.10 | 22:55
לטובתם של המורים השיקומיים התגייסה גם ראומה וייצמן (אשת הנשיא לשעבר), שסיפרה לפני מספר חודשים בתכנית הרדיו של יעל דן בגל"צ על כך שידה של מורה שיקומית היתה היד המשמעותית ביותר שליוותה אותה בתהליך איבוד הראייה.
ומי זה מיכאל פז אתם שואלים? מיכאל ידידי מזה שנים רבות הוא עובד סוציאלי בכיר, שטיפל באלפי משפחות והדריך וטיפח צוותים מקצועיים בשירותי הרווחה של עיריית הרצליה, עד ליציאתו לגימלאות.
מדובר בתקציב זעום ונושא קריטי לתפקוד של ציבור גדול ובני משפחותיהם. אי אפשר לקצץ במשכורותיהם של אנשים שאינם מרוויחים שכר מינימום, לסגור שירותים חיוניים ולצפות שלא תהיה מחאה!
נקווה שהיא תמשך כאן ובמקומות נוספים.

לימור רייז, מנהלת קהילת קשב וריכוז, אביליקו.
בחדשות (עורך האתר)

ביום ראשון, החלה שביתת המורות השיקומיות לעיוורים. מדובר בקבוצת אנשי מקצוע המביאים את האדם העיוור להשתלבות מלאה בחברה הסובבת ולחיים עצמאיים. קבוצת אנשים זו לא רק שאינה מתוגמלת באופן נאות ע"י המדינה, אלא שהיא כמעט ואיננה מתוגמלת כלל!

 שוחחתי עם אחת מפעילות המאבק שיחה גלויה על הסיבות למאבקם והיחס לו הן זוכות מהמדינה. הנה הדברים: "אנחנו הפסקנו את הסכסוך (לפני מספר חודשים) כי הבטיחו שימצאו מישהו שיעסיק אותנו. אותו מישהו היה אמור לממן את החובות. הגורם שנמצא היתה קרן ר"שי. הקרן שילמה למדינה שניים וחצי מליון שקל שמהם אנחנו לא רואים גרוש ד"ש. הקרן החליטה לעבוד אתנו בחוזים אישיים (כך מונעים מהעובדים להתאגד כמובן) ואנחנו לא מסכימים לרעיון זה. זה אבסורדי! היא מוסיפה. הקרן מקבלת במתנה מהמדינה 26 דונמים קרקע בקרית חיים תמורת שניים וחצי מליון שקלים. שגיא אתה יודע על כמה אנחנו מדברים? היא מוסיפה. 2 וחצי מליון שקל זה הכל. אנחנו לא דורשים הטבת תנאים (למה לא בעצם?) אפילו זה לא. מגיע לי לצאת עם הכספים שהרווחתי אותם?

חמש שנים שקרנות הפנסיה וקרנות התגמולים וההשתלמויות נלקחו ולא שולמו, ובנוסף על כך בעשרה חודשים האחרונים אנחנו עובדות על 15 אחוז פחות מהמשכורת, ובחודש וחצי האחרונים לא קיבלנו כלל משכורות!"שאלתי את המרואיינת לשכרה החודשי, הבה נעשה חידון קצר. היא לא התחילה לעבוד אתמול, מדובר במקצוע פרופסיונלי אשר הוא שירות חיוני לקבוצת אוכלוסיה ספציפית. התשובה שקיבלתי היא- 3300 שקלים, הנסיעות עליה. רק רגע, מזה צריך להוריד 15 אחוז כפי שקורה בעשרת החודשים האחרונים.

אז זהו, במדינת ישראל קציני צבא גבוהים ובחירים בממשל נוסעים בהליקופטרים למחוז חפצם (שעות הטיסה עלינו). במלחמת יום כיפור הכין את כל הרכבת האוירית לישראל מארה"ב קצין אחד שבמקרה היה שם ועתה מצויות הן בניו יורק והן בוושינגטון משלחות רכש רבות משתתפים או במילים אחרות, זה לא שבישראל כבר רוקנו את כל בורות השומן התקציביים ועכשיו אין מנוס מלקצץ בתנאיהן של המורות השיקומיות, אלא שפשוט סדר העדיפיויות התקציבי קצת משובש. אביא כאן את הכרזת השביתה של המורות השיקומיות. קראו ושפטו:

בעקבות הצעת קרן רש"י לרכישת "מגדל אור" ולהמשך אספקת השירות

ובהמשך למכתבו של עורך הדין מר אופיר כץ המפרט התנגדותנו להצעה

אנו מביעים את אכזבתנו הגדולה מההצעה שאינה מקרבת את העובדים להחזר החוב אלא להיפך: מרחיקה אותם ממטרה זו.  

1. הצעת קרן רש"י דוחה משא ומתן עם ועד העובדים, עוד בטרם התחיל. 

2. משרד הרווחה מיהר והבטיח עדכון תעריפים, עוד לפני שנסגרו תנאי ההעסקה של העובדים! 

וכל זה, כחודשיים מאז שמנעו ביצוע החלטת ועדת משנה רמת דרג (קורסיה-פולק-טפר) שהמליצה בדיוק על זה, על העלאת התעריפים. 

3. השיטה ממשיכה: כולם ירוויחו, רק העובדים ישלמו את המחיר. לכך איננו יכולים להסכים. 

דרישותינו:

  • החזר החוב במלואו. אין אנו מסכמים למחיקת חובות.
  • קיום משא ומתן עם ועד מורים שיקומיים, בנושא העסקת העובדים בהסכם קיבוצי.

 

לפיכך אנו מכריזים על החרפת העיצומים ועל השבתת השירות ללא הגבלת זמן, החל מיום ראשון 24 באוקטובר 2010. 

אנחנו מקווים שתיערך חשיבה מחדש לגבי ההצעה והצדדים הנוגעים בעניין: רווחה, מנהל מיוחד, קרן רש"י, ימצאו את הדרך למלא אחר הדרישות של המורים השיקומיים


תגובות
אין תגובות לפוסט

סיסי בן סימון אחת הפעילות הבולטות בקבוצה לספריה טובה יותר הגיבה באחד מהפורומים של ציבור העיוורים למיכאל פז:

סיסי בן סימון:

"

שלום מיכאל וכולם,
 
אתה יודע שאני מאד מעריכה אותך כחבר, את פעילותך הרבה ואת דעותיך, גם אם הן לפעמים ממלכתיות מדי לטעמי. אתייחס כאן למספר נקודות שהעלית:
 
אף אחד מפעילי הקבוצה לספריה טובה יותר מעולם לא אמר ולא יומר, שאורי כהן לא קידם את הספריה ולא עשה דברים טובים למענה. אורי עשה המון במשך שנים רבות, פעל בחריצות, הצליח להפעיל צוות קטן של עובדים בתקציב בלתי אפשרי, כאשר חרב הקיצוץ והפסקת התקציבים הייתה מונפת תמיד מעל ראשו. לא כל אחד היה מצליח לעמוד באתגרים כאלה כל כך בכבוד כפי שעשה אורי כהן, ועל כך כולנו מעריכים אותו מאד. יחד עם זאת, במשך השנים הטכנולוגיה התקדמה בצעדי ענק, ולצערי אורי לא השכיל להדביק את הקצב. הספריה תמיד מוצאת את עצמה מדדה מאחור ומגיעה לקוו הסיום בקוצר נשימה. לעיתים זה נובע מחוסר תקציב ולעיתים מגישתו השמרנית של אורי. עוד אציין כי אין אדם מושלם ואין מנהל מושלם. יחסי מנהל מול מתנדבים כפי שתיארת כאן הם אכן דבר טבעי, אבל גם במצבים של מתח המנהל צריך לדעת לפעמים להתפשר, להתגמש, להקשיב לדעות מנוגדות לדעתו, להכיר בטעויות, לתת לחברי ההנהלה שאינם מקורביו תחושה שהם חלק מהעשייה. לקרב מספר אנשים ובראשם היושב-ראש זה דבר אחד. אבל להכין טפסים בכתב יד עם שמות מקורביו בלבד ולתת לעיוורים לסמן שמות בעזרת עובדי הספרייה, תוך חסימת מועמדים אחרים, זה כבר הרבה מעבר ליחסים טבעיים של מנהל ומתנדבים. לא יתכן שבמשך שנים, אנשים רבים יעלו הצעות, ינסו לפעול, ינסו לתרום, ינסו לקיים ביקורת אמיתית ולא ביקורת מטעם, ויידחו ברגל גסה ובקוצר רוח. לא יתכן שמוסד ציבורי המקבל תקציבים מהמדינה יראה עצמו רשאי לעשות כל העולה על רוחו, יטרוק את הדלת בפני ועדת ביקורת ויזלזל ברשם העמותות. מיכאל, אני לא סתם משתמשת בביטוי זלזול. לו היית באסיפה הכללית האחרונה של הספריה, היית מבין בדיוק על מה אני מדברת.
 
באשר לפנייה לרשם, סלח לי על ההשוואה הקיצונית, אבל דבריך מזכירים לי את גישתם של קיבוצים כאשר נחשף בתוכם אנס. הם תמיד מעדיפים לפתור את הבעיה בתוך הקיבוץ, לא לפנות לרשויות, לטאטא הכל מתחת לשטיח. שוב זו השוואה קיצונית מאד אבל נחוצה כדי להבין את חומרת העניין. היו כמה וכמה ניסיונות לטפל בבעיה בתוך כותלי הספרייה. היו כמה וכמה ניסיונות הידברות. עדיין אנחנו מנסים להגיע למצב של הידברות ובמקרה הטוב אנחנו נתקלים בהתעלמות. על המקרה הרע אני מעדיפה לא לדבר בפורום ציבורי מכובד זה.
 
לסיום, צר לי מאד על סגירת הספריה, חבל שהגענו לידי כך, אני מאד מקווה שהעניין ייפתר בהקדם האפשרי והספרייה לא תיסגר. חבל מאד שאורי בחר להשתמש בנשק הציני של סגירת הספרייה, אך זו דרכו ואנשים לא משתנים בדרך כלל. אני וחברי שותפים לחרדתך על אותם חרשים עיוורים, קשישים וכמובן תלמידים שייפגעו מסגירת הספרייה. הכל יודעים מי האחראי לכך.
 
כל טוב
סיסי "

תגובות
2.
שכחתי להוסיף (לת)
מרק   25.10.10 | 21:41
את הקבוצה המתיימרת לפעול לספריה טובה יותר,ייצג היום בראיון אצל ירון דקל ב"קול ישראל" אדם בשם צבי אנגל.לחרדתי אנגל הודה שהוא לא משתמש בשרותי הספריה.והוא מייצג אתכם.בושה.
1.
אורי כהן מנהל הספריה לעיוורים (לת)
מרק   25.10.10 | 21:32
שמעתי עכשיו שהוא עזב סופית את הספריה.הטענות שאת וחברייך מעלים בברוטליות הן מינוריות להחריד לעומת התנופה האדירה והאינסופית של האיש הזה.אי נגישות של אתר אינטרנט?מה לגבי נגישות חסרת תקדים במונחים עולמיים של כל כותר אפשרי בשפה העיברית?המחויבות הבלתי מתפשרת להקדיש שעות אולפן לכל ספר לימוד של כל תלמיד נזקק?את,גברת סיסי,מדברת על עיכוב טכנולוגי?את יודעת איזה מלחמת עולמות עשה אורי כדי להעביר קוראי קלטות ותיקים לעולם הmp3?שלא לדבר על התכנון שנקטע באיבו עכשיו לאולפנים חדשים נוספים וטכנולוגיית כספת אולטרה מודרנית לאחסון כל חומרי הספריה?האם את מודעת,גברתי,לכך שגם בתנופת ההתחדשות אורי תמיד השאיר את מפלט הטכנולוגיה הישנה לקשישים המתקשים להתרגל?הספריה לעיוורים היא אי חומל ומרגש של יצירה והומניזם,ואת וחברייך הלוחמים ל"ספריה טובה יותר"לעולם לא תקלקלו את הדבר הנפלא והקדוש הזה.אין ישר מאורי כהן.בכל מטבח מצוחצח אפשר למצוא פירור לחם.אתם הארתם את הפירור הזה בזרקור של רשע.לעולם לא נסלח לכם על החתרנות העלובה,המלשנות.מה שאורי עשה ביום אתם לא תעשו בעשור.

מיכאל פז פרסם את הדברים הללו באחד מהפורומים של העיוורים.

מיכאל פז:

שלום לכולם.
הפצירו בי להשמיע את קולי סביב הארועים הקשורים לספריה. חבריי הטובים יודעים שאני שותק לא כי לא אכפת לי ושאני מתאמץ בכל כוחי שלא להתערב כי אינני רוצה מעורבות. לא אוכל לקצר כאן, כך שמי שדעתי בנושא לא מעניינת אותו, יוכל למחוק את המייל.
אקדים בציון כמה נקודות ורק לאחר מכן אציג את דעתי בשני הנושאים העיקריים.
אינני משתתף יותר בפעילות ציבורית ולכן גם אינני מגיע לאספות, כי די לי בהתקף לב אחד שפקד אותי לפני 6 שנים. את ההתקף הבא אני מקווה לקבל אחר מותי. עדיין אכפת לי מאד מכל המתרחש ובודאי כשמדובר בנו העיוורים. אני יושב ואוכל לי את הלב ולא אגיד שהוא לא טעים, הרי זה הלב שלי!!!
ביחס לפנייה לרשם העמותות, הבעתי דעתי טרם הפניה, למי שרצה לשמוע אותה, שלדעתי זה צעד לא נכון ונזקו יעלה על תועלתו.
ביחס למנהל הספריה, אורי איננו חבר שלי, אנו מתראים אחת לחצי שנה או שנה לדקות ספורות כשאני מגיע לקראת ראש השנה וחג הפסח כדי לברך את העובדים ולתת את תרומתי החצי שנתית למנהלת החשבונות. אם אורי נמצא במקרה במקום ופנוי, אני נוהג להכנס לברכו ולשוחח כחמש דקות. אשר לעבודתו, לדעתי: הייתי בהנהלה כשהכנסנו את אורי לעבודה ובמהלך עשרות שנות ניהולו קודמה הספריה להפליא. ישנם השגים גדולים ומרשימים והרבה בזכותו. אני מציין גם את השירות המקצועי והאדיב והיעיל של העובדים, שראויים לשבח וגם גישת מנהל ומדיניותו ודאי תורמים לכך. עם זאת, בהמשך אתיחס למה שאני רואה כמחדליו.
נקודה אחרונה בטרם ארחיב בשני נושאים היא, שבמהלך המאבק הנוכחי נפגעים אנשים המוכרים לי כהגונים וראויים לשבח וראוי שנזהר מאד בכבודם. חיים צור מוכר לי כאישיות, אדם הגון וישר ואוהב אדם. כך מוכר לי גם אלי פלד, שאחת מתרומותיו המיוחדות לנו היא הבמה המיוחדת הזו שיזם למעננו. הנסיבות הנוראות עלולות להציג אנשים אלו ואחרים באור שלילי וזה לא הוגן כלפיהם וראוי שנזהר בכבודם גם אם ראינו אותם במצבים שמאד לא נעמו לנו ואף הכעיסו מאד.
כעת אגש לעיקר פנייתי:
ניהול:
במהלך השנים הייתי חבר בכמה הנהלות של גופים ציבוריים. כאשר נמצא מנהל מוצלח, נוכחתי במתח שמתעצם והולך בינו לבין כמה חברי הנהלה או ההנהלה כולה.המנהל הינו שכיר, לרוב שכרו נחשב לגבוה. הוא עושה הכל כדי להצדיק את שכרו זה ומשקיע את כל מאודו ומעייניו בקידום המוסד או המערכת שהוא מופקד עליהם. הוא מקבל החלטות ומבצע ועושה הרבה לקידום הנושאים. מדי פעם מתכנסת ההנהלה ודנים בנושאים שעל הפרק. קשה מאד מאד למנהל לקבל הסתיגויות מחברים שמגיעים לישיבה אחת לשבועיים או חודש ואינם מעורבים כמוהו בעשייה.ברור שרשמית המנהל כפוף להנהלה וחייב לבצע על פי מדיניות שהיא קובעת. אחת הדרכים של מנהל לצמצם את הקונפליקט הטבעי הזה היא, קירוב חברי הנהלה שהוא מרגיש יותר נח איתם ושקיים סיכוי שיגבו יותר אותו בהחלטותיו וזה כולל תמיד את יושב ראש ההנהלה. מנהל מפרש לעתים הסתיגויות או הצעות שונות משלו, כנסיון להצר את צעדיו או כי לא סומכים עליו מספיק או כי מקנאים בו ואולי אפילו רוצים להחליפו. יש ודאי עוד מניעים גלויים וסמויים, אמיתיים ומדומים. בכל אופן, מוכר לי היטב המתח שנוצר ברוב ההנהלות הציבוריות סביב מה שנראה כרודנותו של המנהל וכאי התחשבותו בדעות הנוגדות את אלו שלו. ככל שהמנהל מוצלח יותר ועושה יותר, כך, נוכחתי, שהמתח הזה רב יותר. כעת אגש לנושא השני:
המתנדבים:
אנשים מקבלים על עצמם לפעול למען חברים ללא כל תמורה כספית. מקדישים מזמנם ואף מגיעים לישיבות ומשתתפים בדיונים במאמץ לתרום מנסיונם כדי ליעל ולשפר. את חוסר הסבלנות ואף ההסתיגויות של המנהל הם מקבלים, בצדק, כפגיעה אישית. עם הזמן הם מגלים, שהם בעצם מיותרים. מנהל נמרץ וחרוץ עושה מה שהוא רוצה והם מרגישים שכל מטרתו היא שיבואו לומר הן להצעותיו ושלא יעזו "לשים לו מקלות בגלגלים". כך, רצונם הטוב ומאמציהם לתרום, לא רק שלא מקדמים, אלא הם אף מואשמים כחתרנים וכמי שעושים לחבל בעבודה. הם חווים עלבון וכמובן צוברים כעסים.
בפורום הזה כבר ציינתי בזמנו במשפט קצר אחד, שאסור היה שחברים יגיעו למצב בו יפעלו במחאה כה חריפה. להתנהגות של כל אחד אחרי תמיד הוא עצמו, אבל, האחר יכול בהחלט לתרום או לא לתרום לאותה התנהגות. גרוע מאד, שחברים לא ראו כאפשרי להשיג שינויים בספריה וחשבו שנותרה בידם רק הדרך המסוכנת של פניה לרשם העמותות. סגירת הספריה תאפשר לי לקרוא ספרים שצברתי אצלי וכמובן אוכל להחליף ספרים עם חברים. יש לי גם מחשב ואינטרנט ופתרונות שונים אפילו למספר חודשים. אבל יש גם קוראים חרשים עיוורים למשל, שעלולים חלילה להשאר בלי ספר וזה פשוט מחריד אותי. אני סבור, שמניעיהם של רוב הפעילים שפנו לרשם העמותות הם כשרים והגונים ובכל זאת, כל תוצאה שנגיע אליה תהיה כל כך יקרה וכואבת, שחבל שזה לא נמנע. אם אורי יתפטר או יפוטר, זה יהיה פשוט בלתי הוגן להתעלם מכל העשייה המבורכת שלו במשך עשרות שנים ולהשאר עם הגינוי והכעסים שהצטברו והגיעו עד התפוצצות.
אין לי הצעות, קטונתי. רציתי לשתף מי שמעוניינים בדעותיי ובמחשבותיי ולהביע תקווה, שהמשבר הנורא הזה יסתיים בהקדם כאשר הספריה תמשיך להתנהל היטב והחברים ירגישו שהיא אכן אחד הגופים הכי חשובים בחיינו והקשר עם גוף זה יהיה נעים ומכובד.
אתם שבחרתם לקרוא את דעותיי ודאי לא תגידו שאני רוצה להיות בסדר עם כולם. אתם יודעים שאינני מועמד לשום דבר ואינני מצפה לשום טובת הנאה אישית מאף אחד מכם. כולכם יקרים לי ואני אוהב אתכם

תגובות
אין תגובות לפוסט

לחברים שלום רב!

 

אתמול, במשך כל היום, הייתי בתל אביב לצורך עבודה על תיק משפטי. לא הייתי ליד מחשב ולא יכולתי לעקוב אחרי המתרחש.

 

שבתי לביתי, שמעתי את מכתבו של מר אורי כהן ב'דף לקורא' ונדהמתי.

 

כיוון ששמי הוזכר בראש רשימת השמות של האנשים שכביכול גורמים לסגירת הספרייה אני סבור שהגיעה העת להשיב. לא אתלהם ולא ארד לרמה של השמצות אישיות אך אומר דברים

חדים וברורים.

 

צר לי מאוד שמנהל הספרייה שוב משתמש בנשק יום הדין ונועל את היכל ספרינו כלפינו קוראי הספרייה. חבל מאוד שהודבק לנו הכינוי: "מאורת פריצים" אך הסיגנון מעיד על האדם.

עתה יוכלו כולם להיווכח על מה אנחנו מדברים ועם מי יש לנו עסק.

 

מתוכן מכתבו של אורי כהן עולה כי "קומץ אנשים שלא הצליחו להיבחר לועד המנהל" החליטו להזיק לספרייה ולכול הקוראים.

 

אני קובע באופן חד משמעי, שהספרייה היא מוסד חשוב ביותר עבור כל אדם עיוור בארץ. אין לי ולחברי שום רצון לפגוע בספרייה ולהזיק לקוראים שחלק מהם הינם חברים אישיים

שלי! אין לי ולחברי שום כוונה להירתע כתוצאה ממניפולאציות ריגשיות של מנהל הספרייה או של חברי הועד המנהל אשר נבחרו בניגוד לחוק העמותות ובניגוד מוחלט לתקנון

המחייב של הספרייה.

 

רשם העמותות, משרד התרבות ובית המשפט המחוזי בירושלים קבעו שנפלו פגמים חמורים בניהול הספרייה ומוסדות העמותה. בפסק דינו קובע השופט ד"ר יגאל מרזל שתקנון הספרייה הופר;

אתר האינטרנט של הספרייה אינו נגיש לעיוורים ובעיקר קטלוג הספרים שבאתר; חומרים המצויים באתר אינם נגישים לעיוורים; לא איפשרו לועדת הביקורת לבצע את עבודתה, לא סיפקו חומרים

ולא איפשרו לבצע שום בדיקה אלא בפיקוחו של המנכ"ל. כמו כן, נקבע בפירוש שההצבעה לבחירת הועד המנהל אינה חוקית משום שנעשתה בטפסים כתובים ולא בהרמת יד כפי שקובע התקנון.

כמה ציני לתת לעיוורים טופס הצבעה שאינם יכולים לקרוא, לתת לעובדי הספרייה לסמן עבורם, ולמנוע מאנשים להגיש מועמדות. שוב מוזכר דו"ח ביקורת העומק אך משום מה,

הדו"ח לא צורף לעתירת הספרייה נגד רשם העמותות ואף לא הוצג לבית המשפט. על כך העיר השופט כי: ""ברם, העמותה לא צירפה דו"ח זה לעתירה ואף לא הגישה אותו במעמד הדיון שהיה לפני, והדבר מדבר בעד – או ליתר דיוק נגד עצמו".

 

תשאלו את עצמכם מדוע נמנעה הספרייה להציג את דו"ח הביקורת לבית המשפט אם הדו"ח כל כך חיובי?

 

מכאן יוצא שכולם כולל רשם העמותות, משרד התרבות ואפילו בית המשפט, כולם טועים ורק אורי כהן צודק.

 

צר לי לקבוע שכולם צודקים! אך ורק אורי כהן טועה וטועה, מסרב לקבל ביקורת, מסרב להודות בטעויות, מסרב לתקן טעויות שלו, מסרב לשתף פעולה עם המוסדות ורוצה להמשיך

לשלוט בספרייה שלטון יחיד.

 

כן, במשך שנים רבות קמו אנשים בודדים, הצביעו על בעיות אך הושתקו על ידי המנהל ופשוט זזו הצידה. הפעם, התארגנה קבוצה גדולה מאוד של אנשים, חברי עמותה וקוראי

ספרייה שהחליטו להיאבק בכל הדרכים החוקיות לתיקון הליקויים החמורים בספרייה.

 

התקפות אישיות כלפי וכלפי שאר חברי הקבוצה לא ירתיעו אותנו! הפעם הזאת נמשיך במאבק עד לניצחון המלא והמוחלט! עד שנגיע לכך שהנהלת הספרייה תנהל את הספרייה לטובת

הקוראים ולא רק על פי רצונו הבלעדי של המנהל.

 

מנהל שטועה אמור לדעת לתקן טעויות. מנהל שחושב שהוא ורק הוא מבין בכל, יודע הכל, צודק תמיד ולא טועה לעולם, עסוק בהגנה על עצמו רק לשם הגנה על עצמו.

 

גם עתה, לפני המכתב שפורסם בדף לקורא, פנינו להנהלת הספרייה וביקשנו לכנס אסיפה כללית לצורך אישור נהלים כפי שמתחייב מתוכנית ההבראה של רשם העמותות. באסיפה זו

נצטרך לבחור ועד מנהל וכן ועדת ביקורת. במקום לקבל תשובה עניינית, קיבלנו מכתב ובו השמצות פרועות כלפינו.

 

מי שהצדק איתו, יאבק וינצח! מי שטועה ומסרב להודות בטעותו, ימשיך להשמיץ, להכפיש ולהתנצח.

 

הפעם הזאת, נמשיך בכל כוחנו להיאבק רק לטובת קוראי הספרייה שצריכים ויכולים לקבל שירותים טובים ויעילים יותר.

 

הצדק ינצח ואנו קוראים לכל אחד ואחת מכם להפסיק לחשוש, לעשות מעשה ולהביע תמיכה גלויה בנו ובמאבקינו הצודק. 

 

אסיים את דברי בנימה אישית, אני שמח שנפל בחלקי ליצג את חברי בהליך המשפטי שנכפה עלינו על ידי מנהל הספרייה! אני שמח שכל טענות הספרייה נדחו אחת לאחת ושאנו זכינו

זכיה מלאה בפסק הדין! ואני מקווה לכך שכל חברי הועד המנהל יסיקו מסקנה אישית כמתחייב, יתפטרו מחברותם בועד המנהל משום שבחירתם נעשתה בניגוד לחוק. בכך יאפשרו

לחברי העמותה לבחור ועד מנהל אפקטיבי שיוכל לנהל את הספרייה רק לטובת הקוראים שכן זהו הדבר החשוב באמת ולא שום שיקול אישי של אדם כזה או אחר, חשוב ומכובד ככל

שיהיה. 

 

בברכה    

 

יורם שילה, עורך דין  


תגובות
אין תגובות לפוסט
הספריה לעיוורים לקראת סגירה (עורך האתר)

לקוראים שלום רב,

שנים אני עומד בראש צוות עובדים הממלא תפקידו בכישרון וביעילות. ספרניות, טכנאים, קריינים ונותני שירותים המודעים להנאה הנגרמת לקוראים מהתרחשויות החבויות בין דפי הבראיל או מקולו של הקריין הבוקע מהתקליטור. כולנו חדורים בהרגשת הזכות שנפלה בחלקנו לשרת את ציבור העיוורים.

קומץ מקוראי הספרייה: יורם שילה, אברהם קורץ, סיסי בן סימון, אלי פלד, רינה גינוסר לב עמי, דליה מיזן, רות פרויד, צבי אנגל ודניאל טייב, אשר לא הצליח להיבחר למוסדות העמותה, החליט להוציא את דיבתה של הספרייה ועובדיה, רעה.

הם לא בחלו באמצעים, פנו אל רשם העמותות, שרת התרבות, פורומים באינטרנט, השמיצו ותבעו הפסקת תקציבים לספרייה. בסגנונם הפכו את היכל ספרינו מאורת פריצים.

כל מאמצינו לשכנע את רשם העמותות כי הספרייה פועלת על פי החוק, התקנון וסדרי המינהל התקין, גם על סמך ביקורת עומק שכללה את שנת 2008, עלו בתוהו. לצערנו גם השופט ד"ר מרזל יגאל לא התעמק בעתירה והחזיר את העניין לטיפולו של רשם העמותות.

רשם העמותות דבק בגרסתם ומסרב להנפיק אישור ניהול תקין, בלעדיו אי אפשר לקבל תקציבים ממשלתיים ואחרים. כדי להסיר ספר, לא נתגלו אי סדרים כספיים אלא ארגוניים בלבד, האופייניים לעמותות. הספרייה התחייבה, כמובן, לתקנם. אך הרשם מוסיף דרישות ולוח זמנים שאי אפשר לעמוד בהם.

בחשבון הספרייה סכום המאפשר פעילות לשבועות אחדים בלבד, לכן נאלצת ההנהלה לסגור את הספרייה בסוף חודש אוקטובר 2010.

שנת 2010, שהיא ה-59 לספרייה, הייתה רבת פעילות. המעבר לתקליטורים ושדרוג תהליך ההפקה לבראיל, שיפרו את השירותים לקוראים. בנוסף, סיימנו את הקלטת התנ"ך בקריאתו של דן כנר, את הקלטת המשנה, הקמנו מדור ללימוד שפות, סיימנו תכנון שיפוצים במחלקות ההשאלה והתאמתן לתקליטורים, הוזמנו מגרמניה שלושה אולפנים נוספים אשר היו אמורים להגדיל בצורה משמעותית את מספר הספרים המוקלטים, התקדמנו בהסבת הספרים האנלוגיים לתקליטורים ובעיקר השלמנו תכנון של ה"ספר-"פון", מכשיר אשר היה אמור לאפשר לקוראים התקשרות ישירה אל מאגר הספרים.

ביצוע התוכניות היה אמור להסתיים לקראת השנה הבאה, שנת ה-60 לספרייה.

חבל שאותה פקידות, אשר אינה מבינה שהעיוורים הם עם ספר והקריאה היא להם צורך קיומי, שיתפו פעולה פעולה עם אותם עיוורים ויצרו קושי בירוקרטי שגורם לסגירת הספרייה.

אני ממליץ לקוראים להזדרז להזמין או להגיע אל הספריות בנתניה ובתל-אביב כדי להצטייד בספרים, עי החל מה-1 בנובמבר יופסקו שירותי הספריות.

בכבוד רב,

אורי כהן

מנכ"ל הספרייה לעיוורים


תגובות
1.
זה די עצוב אך לא מובן! (לת)
מיכאל רנסקי   24.10.10 | 21:15
אני כ"נכה" וכבחור שאיכפת לו מהזולת, לא מבין את הרשויות הפוגעים בחלשים ועושים כראות עיניהם וזה עצוב ומתסכל, וחבל כי לא רואים לפניהם אנשים טובים וישרים היכולים לתת ולתרום.
בדיקה מעניינת (עורך האתר)

לא אחת שואלים אותי, "כמה עיוורים יש בישראל?", ואיני יודע מה להשיב. אבל עתה, מצויים במחשבי נתונים מדוייקים לפי מנהל השירות לעיוור במשרד הרווחה לשנת 2007. תודה לאליקים ישראל הכותב לפורום החברתי של עיוורים בישראל על העברת הנתונים.

 

מהנתונים עולה כי עד גיל חמש, נכון ל-2007, היו בישראל 150 עיוורים, מתוכם 82 בנים ו-68 בנות. באחוזים, הבנים מהווים 54.66 אחוזים, והבנות 45.33 אחוזים בלבד. שימו לב לפער בין הבנים לבנות בהמשך הטבלה.

מגילאי 0-18, נכון ל-2007, ישנם 1158 אנשים עיוורים, מתוכם 665 בנים המהווים 57.4 אחוזים ו493 בנות המהוות 42.6 אחוזים מכלל האוכלוסיה העיוורת באותה קבוצת הגיל.

בגילאים 19-65, נכון ל-2007, היו בארץ 8067 עיוורים, מתוכם 4330 בנים המהווים 53.7 אחוזים, ו-3737 בנות, המהוות 46.3 אחוזים מקבוצת גיל זאת.

עד גיל 65 היו ב-2007 9225 עיוורים בישראל, כשהבנים מהווים 54.1 אחוזים, והבנות 45.9 אחוזים.

מגיל 66 ומעלה, המגמה מתהפכת לחלוטין: ישנם 17405 עיוורים מהאוכלוסיה הכוללת - כן, בפירוש, מרבית העיוורים הם מעל גיל 65, וככל שהמדינה מערבית יותר, אחוז האנשים המבוגרים בקרב העיוורים הולך ועולה. אז יש בישראל בגיל 66 ומעלה 8211 גברים, המהווים 47.2 אחוזים, ו9194 נשים עיוורות, המהוות 52.8 אחוזים מקבוצת גיל זאת.

סך הכל, ישנם בארץ 26630 אנשים עיוורים, מתוכם 13206 גברים, המהווים 49.6 אחוזים, ו-13424 נשים עיוורות, המהוות 50.4 אחוזים מכלל אוכלוסיית העיוורים בארץ, נכון ל-2007 כאמור.

 

אם נפלח את אוכלוסיית העיוורים באחוזים לפי קבוצות גיל, נגלה כי מכלל האוכלוסייה, עד גיל 18, מהווים העיוורים 4.35 אחוזים. בקרב הבנים בלבד המהווים 5 אחוזים, ובקרב הבנות בלבד הן מהוות 3.7 אחוזים בלבד. 

קבוצת הגיל 19-65 בקרב ציבור העיוורים מהווה 30.3 אחוזים. בקרב הגברים בלבד 32.8 אחוזים משתייכים לקבוצת גיל זו, ובקרב הנשים 27.8 אחוזים משתייכות לקבוצת גיל זו.

בני גיל 66 ומעלה מהווים בקרב אוכלוסיית העיוורים 65.4 אחוזים. מתוך אוכלוסיית הגברים בלבד מהווים 62.2 אחוזים, ואילו הנשים מהוות 68.5 אחוזים מן האוכלוסיה בקבוצת גיל זו.

 

לסיכום, נשאלת השאלה: מדוע עד גיל 66 ישנם יותר עיוורים מעיוורות? ולפתע, בגיל השלישי, יש הרבה יותר עיוורות באופן יחסי? האם מדובר כאן בסוגיה של רפואה מגדרית, כלומר, בעיות עיניים ספציפיות לנשים אשר נחקרות ומטופלות באופן הולם פחות? או אולי פשוט השפעה של עובדת תוחלת החיים הארוכה יותר של הנשים? ואולי גם וגם, ואולי סיבות נוספות?

 

תודה רבה,

שגיא יודביץ'


תגובות
אין תגובות לפוסט

באתר Books Should Be Free ניתן להאזין לספרים בשפת האנגלים- פשוט נכנסים ובוחרים!

http://www.booksshouldbefree.com/

 

 


תגובות
אין תגובות לפוסט

למעלה