האתר המקיף לחיים עם מוגבלות

בבלוג זה אני מרבה לעסוק במפגשים שבין אנשים עם וללא מוגבלויות, מפגשים שהינם אקראיים ברובם, באוטובוס, ברחוב, סביב שולחן השבת. הפעם אתמקד באינטראקציה בין אנשים שלפחות אחד מהם הוא בעל מוגבלות, השותפים לאותה סביבה קרובה. לא פעם אני שומע מאנשים רואים אמירה מסוג: "אני לא שם לב כבר שאדם זה וזה הוא עיוור". יש לי הערכה רבה לביטוי זה. זוהי הגישה האידאלית המתייחסת לאדם כאדם, ללא קשר להשתייכותו - עיוור, ערבי, רוסי או חרדי - ואליה יש לשאוף. יחס זה רואה את כל הפרטים בחברה כחסרי ייחודיות קבוצתית. כאן מתחילה להתגלות בעיה. שהרי, כל אדם שייך לאיזושהי קבוצה חברתית, והתעלמות מהשתייכותו לאותה קבוצה, עלולה להיות מלכודת עבורו.

ישיבת דירקטוריון. כולם כבר ישובים סביב השולחן. לכל חבריך הרואים ישנה התלבטות דומה - לגשת אליך ולומר לך: "יש מיחם ויש שתייה קלה, יש פחזניות והרינג", או להניח שאם תרצה תבקש. מכאן זה רק הולך ומסתבך. אתה "מת" לקפה ואוזנייך קולטות כיצד אנשים מוזגים לעצמם בלאט מן המיחם, מבלי להפריע לסקירתו של המנכ"ל. אתה שכחת מזמן את עמדתך המגובשת בנוגע לדו"ח הרבעוני, וכל מה שיש לך בראש זה התסכול מכך שיש מחסום בלתי עביר בינך לבין הקפה. הרי לא תאמר למנכ"ל: "רק רגע מר שלומפטר, יש קפה או תה? מישהו יכול למזוג לי?". מצד שני, לא תרצה שמר שלומפטר יאמר באמצע הסקירה על ההשקעות העתידיות בחיפושי גז: "רק רגע, מר יודוביץ', אתה צריך פיפי?", נכון? צריך למצוא את שביל הביניים. 

הייתי פעם בסעודה מפסקת אצל חברים בערב יו"כ. בתם בת השש שאלה אותי שאלות על העיוורון שלי, וזה נורא הביך אותם. הם בוודאי הניחו שלא בטוח שארצה לדבר על הנושא. אותי, המבוכה הזו נורא עצבנה, משום שראיתי בכך התייחסות לעיוורון כדבר שאינו חלק ממני, ויש להסתירו. טוב,  אני אולי קצת קיצוני. אני שוקל ברצינות לבקש שייקברו אותי ביחד עם מקל הנחייה שלי. משום, שבעוד אלף שנה פתאום יחליטו לפתוח את הקבר, לסלול כביש, ולא יידעו שהעצמות היבשות הללו שייכות לאדם עיוור. העיוורון הוא חלק ממני, כמו המוסיקה שאני אוהב לשמוע, כמו דעותיי הפוליטיות וכמו מיץ המנגו שאני אוהב לשתות.

טוב, עכשיו בנימה רצינית יותר. היחס השווה אל אנשים בחברה, הוא תוך כיבוד שוניותיהם, ולא תוך התעלמות מהשונות. בלימודי באוניברסיטה, אחד מחבריי היה נוהג לקרוא לי: "שגיא העיוור, מה עניינים?" בעיניי זה נורא מצא חן. כי ראיתי בכך התייחסות אל המיוחד שבי. אנשים ששמעו זאת היו מזועזעים. החמישיה הקאמרית עסקה בתופעת החבר הייחודי מהפן הלא מכבד את ייחודיותו. מוזמנים לצפות בלינק המצורף ולהפנים את המסר: http://www.youtube.com/watch?v=MQpwC1nT4Dw

 שגיא יודוביץ'.

יש לפעמים רגעים שאדם אומר לעצמו, "למה לא חשבתי על מיליון דולר?". זה בדיוק מה שקרה לי בשבוע שעבר. חשבתי על הפרטת השירותים החברתיים, ופתאום הגיע אליי הקטע המובא כאן:

מהי הפרטה, ולמי זה טוב? חשוב!!!

ש: מה זה הפרטה?

ת: הפרטה היא לקחת גוף או מערכת ששייכים לכולנו ואמורים לדאוג לאינטרסים של הכלל, ולתת אותה לאדם פרטי, לפעמים לשניים או שלושה.

ש: מה קורה כשזה כבר לא שלנו?

ת: כשהגופים או המערכות כבר לא שלנו, הם מתחילים לדאוג לאינטרסים של אנשים אחרים, שהם לא אנחנו.

ש: מה אפשר להפריט?

ת: חברות ציבוריות - חברות שאמורות לדאוג לכך שיהיו לנו חשמל, מים וכבישים. יתחילו לדאוג לכך שהבעלים שלהם ירוויח יותר כסף.

בריאות - גופים שאמורים לפעול לכך שנקבל טיפול בריאותי ראוי. יתחילו לדאוג לכך שהבעלים שלהם ירוויח יותר כסף.

חינוך - גופים שאמורים לדאוג לכך שאנחנו וילדינו נקבל חינוך ראוי. יתחילו לדאוג לכך שהבעלים שלהם ירוויח יותר כסף.

ש: רגע אבל אם אנחנו חיים במדינה דמוקרטית, איך זה שאנחנו נותנים את מה ששייך לנו לאנשים פרטיים?

ת: במדינה הדמוקרטית שלנו אנחנו שותפים בקבלת ההחלטות ע"י בחירת נציגים שאמורים לדאוג לאינטרסים שלנו.

הנציגים לא תמיד דואגים לאינטרסים שלנו וגם אם כן הם לא אלו שמחליטים את ההחלטות.

ש: מה, הם לא קובעים את החוקים?

ת: הם מחוקקים חוקים, אבל כל חוק שעולה כסף אפשר לבטל בעזרת חוק ההסדרים.

ש: מה זה חוק ההסדרים?

ת: חוק ההסדרים הוא חוק שמכינים פקידי האוצר. החוק הזה יכול לתקן, לדחות ואפילו לבטל חוקים שונים. החוק גם יכול לקבוע הוראות חדשות - שזה כמו לקבוע חוקים חדשים.

ש: לא הבנתי. אז מי קובע את החוק?

ת: את החוק מכינים הפקידים של האוצר. וחברי הכנסת מאשרים אותו (מעולם לא קרה שהחוק לא אושר). זה אומר שלפקידים יש סמכות בלתי מוגבלת בקביעה ושינוי של החוקים.

ש: מה זה סמכות בלתי מוגבלת?

ת: לדוגמא: אם הנציגים שלנו קבעו חוק שאומר שיהיו פחות ילדים בכיתה, פקידי האוצר יכולים לבטל את החוק הזה. 

ש: אז הם עושים את מה שהם רוצים?

ת: לא בדיוק. 

ש: מה זאת אומרת?

ת: בעוד כמה שנים הפקידים האלו לא יהיו פקידים יותר, והם ירצו עבודה יותר טובה, כמו להיות מנהלים בחברה גדולה. כמעט כל החברות הגדולות שייכות לבעלי הון.

ש: מה זה בעלי הון?

ת: בעלי הון הם אנשים שיש להם הרבה כסף והרבה חברות גדולות.

ש: הבנתי!!! הפקידים צריכים להיות חברים של בעלי ההון כדי שיתנו להם עבודה!

ת: נכון מאוד!

ש: אבל איך זה קשור להפרטה?

ת: אתה זוכר שאמרנו שבהפרטה לוקחים גוף או מערכת ששייכים לכולם, ונותנים אותו לכמה אנשים פרטיים?

ש: כן.

ת: האנשים האלו הם בעלי ההון.

ש: אז בעלי ההון רוצים שתהיה הפרטה!

ת: כן, ופקידי האוצר עוזרים להם.

ש: איך הם עושים את זה?

ת: הם מבטלים חוקים שלא מעודדים הפרטה, וקובעים הוראות שמעודדות הפרטה.

ש: אילו חוקים לא מעודדים הפרטה?

ת: כסף שמגיע לניצולי שואה, לא מעודד הפרטה. וגם לא עוזר לבעלי ההון. כי ניצולי שואה לא קונים מותגים. 

ש: מה עוד?

ת: כסף שהולך להשכלה הגבוהה לא מעודד הפרטה כי אם ההשכלה הגבוהה תקבל כסף ותצליח להיות ברמה גבוהה לא יפריטו אותה. אבל אם המערכת לא תקבל כסף, הרמה שלה תרד ואז יפריטו אותה.

ש: מה עוד מעודד הפרטה?

ת: מימון ממשלתי של מכללות פרטיות. מענקים לחברות שעברו תהליך של הפרטה. 

ש: אבל אם הם רוצים להיות נחמדים לבעלי ההון אז למה הם פשוט לא נותנים להם כסף?

ת: הם עושים משהו אחר - נותנים הקלות מס. הקלות מס הם מיליארדים של שקלים שהיו צריכים להגיע לקופה של המדינה ופקידי האוצר מוותרים עליהם.

ש: אז הפקידים של האוצר ובעלי ההון מנהלים את המדינה כמו דיקטטורה! אסור לנו לתת לאנשים שלא בחרנו להחליט בשבילנו!!! מה אנחנו יכולים לעשות?

ת: צריך להגביר את המודעות. ככל שיותר אנשים ידעו מה המצב יווצר לחץ גדול יותר כדי לשנות את זה. כמו שאנשים שולחים בדיחות לרשימת התפוצה שלהם, כדי להצחיק אנשים. הם גם ישלחו את המייל הזה כדי להציל את הדמוקרטיה בישראל.

 בימים אלה יצא לאור הספר "סיפורי אלווין" מאת אריה שמידט.

אריה שמידט, שנפטר לפני שנה מדום לב, ואשר התעוור לפני שנים אחדות, הקים ביחד עם קבוצת פעילים נוספים מקרב ציבור העיוורים את תנועת "אומץ לשינוי", לימים עמותה. במיילים הבאים שיובאו כאן, אנסה להראות מי היה אריה שמידט, מה היה פועלו, חזונו ועם מה נאלץ להתמודד כמוביל שינוי וכמנהיג ציבור. המיילים לקוחים מתוך הפורום של פעילי ואוהדי "אומץ לשינוי" באינטרנט, שהיה לי הכבוד להיחשף אליו עוד בחייו של אריה.

31 בינואר, 2009 - מפלגת הנכים ואומץ לשינוי, אריה שמידט

מייל זה נשלח לכל החברים הרשומים בפורום "אומץ לשינוי" ולרשימה נוספת של חברים בקהילת העיוורים ולקויי הראייה.

שלום לכולם ושבוע טוב!

אני פונה אליכם ומבקש להתלבט יחד בשאלה: מפלגת הנכים – בעד ונגד.

אני היגעתי לקשר עם הנהגת המפלגה לגמרי במקרה. לא חשובות כרגע הנסיבות, חשוב מה עושים.

לאחר שיחה עם ראשי המפלגה, אני רואה קווים רבים משותפים לנו ולהם. לנו כחברים בקהילת לקויי הראייה וחלק מאיתנו כחברים ותומכים ב"אומץ לשינוי".

רשימת הנושאים שהמפלגה הזו רוצה לטפל בהם במקרה ויכנסו לכנסת הנה ארוכה ומגוונת.

מה משותף לנו ולהם?

הנה הנושאים המשותפים:

הקמת רשות מרכזית אחת לטיפול בכל הנושאים הקשורים באוכלוסיית הנכים והמוגבלים בישראל.

שיוויון זכויות בעבודה.

קיצבה אחת ממקור אחד ולא קיצבאות שונות ממקורות שונים וטיפולים שונים.

הנגשת בנינים ותחבורה ציבורית לכל סוגי הנכויות.

שינוי היחס לאדם השונה, בעל הצרכים המיוחדים כנושא לימוד במערכת החינוך.

ביטול כל העמותות והאגודות הרבות וריכוז פעילותן בגוף מרכזי.

שינוי תדמית האדם הנכה בישראל על ידי הסברה מתמדת.

למפלגה יש רשימה ארוכה נוספת שרותים לטפל בה, נושאים שלא מוזכרים כאן.

לטענתם הם ניסו לדבר עם ראשי עמותות של עיוורים , אך ללא הצלחה. הם טוענים שאני היתי הראשון והיחיד, עד כה, שהיה בכלל מוכן להיפגש איתם.

אני אומנם תומך בהם ונרתמתי לעזור ככל שאוכל.

מה אתם אומרים?  

אשמח לשמוע דעות שתעזורנה לכולנו להחליט.

ברגשי כבוד,

אריה שמידט

22 בפברואר, 2009 -  עובד כמו כלב, אריה שמידט

שלום חברים,
אני גאה להודיע לכם על הסדרה החדשה , המהממת והמשאירה את כל מה שקראתם עד היום,
רחוק מאחור:
                       "עובד כמו כלב"
הסידרה מוצגת בערוץ "בעלי חיים" של וואלה  ובכל יום ראשון יוצג פרק חדש.
תודה לליבי גלבר , המפיקה הראשית של הסידרה באתר וואלה, וגם לאריה שעזר לי קצת
בכתיבה.
אתם מוזמנים לכתוב תגובות (רק חיוביות) ולשלוח לכל החברים שלכם. מעכשיו תוכלו
להכנס בכל יום ראשון בערב לאתר וואלה, מדור בעלי חיים, ולבלות יחד איתי.
הקישור לאתר נמצא לאחר החתימה שלי.
אוהב אתכם,
אלווין לאב- רדור
Elwin - love rador

22 בפברואר, 2009 -  עובד כמו כלב, אריה שמידט

שלום סיסי וכמובן  לכל האמיצים,
תודה על המחמאות ודעי שכבר סיכמתי עם אריה על הוצאת ספר. נשמח עם תוכלי לעזור
לנו.
את יודעת, באמת לעבוד עם אריה זה לא פשוט. הוא חושב שהוא יודע הכל ושמעתי, אני
לא יודע אם זה נכון, אבל יש שמועה שבגלל שהוא חושב שהוא יודע הכל, מספר אנשים,
שיודעים עוד יותר הכל, עזבו את הקבוצה שלכם. תגידי, השמועה נכונה?
בקשר לחצילים רומניים, אני לא יודע אם הם כל כך טובים, כי הקמצן הזה מעולם לא
נתן לי לטעום, אבל בשבת היינו אצל חברים ויהודית הביאה חצילים, שאגב, אריה
מכין, וכולם ליקקו את האצבעות. כולם היו שם רומנים, אז הם בטח מבינים  בזה.
אני חושב שאם תבואי לבקר אותנו וגם יהיה לך כלב נחייה, שבינינו, אני לא מבין
למה עדיין אין לך, אני בטוח שאריה יכין לך מנה הגונה של חצילים. אם הוא לא יכבד
אותך, אני בטוח שיהודית תכבד אותך, כי היא מאד מחבבת אותך, ואריה בכל מקרה לא
בודק מה היא מגישה לאורחים.
בינתיים, אעצור כאן כי יש לי עוד עבודה על הסיפור לשבוע הבא.
ביי והאו האו,
אלווין.

9 במאי, 2009 – בפעם האחרונה בהחלט, אריה שמידט

חברות וחברים יקרים, שבת שלום.

למרות שחכמינו זכרונם לברכה, אמרו שמלאכה שנעשית בשבת, אין בה ברכה, החלטתי בכל זאת לכתוב מכתב זה בשבת.

ובכן, בחודש אוגוסט 2008, הוקמה בפגישה שהתקיימה במרש"ל ירושלים, קבוצה שלימים כינתה את עצמה "אומץ לשינוי" ואשר חרטה על דיגלה שינוי מצבו החברתי , התעסוקתי והכלכלי של האדם לקוי הראיה בישראל.

נבחר ועד פעולה אשר עבר טלטלות רבות, השמצות ופגיעות רבות, אך לאחר שמונה חודשי פעילות אנו נמצאים במצב הבא:

1        מאות אנשים אשר התקשרו והביעו תמיכה בקבוצה.

2        הצלחנו להגיע להסכמה עם המרכז לעיוור לשיתוף פעולה בתחומים רבים, לשיפור מצבו של כל חבר קהילה. תוכנית העבודה שהוגשה על ידינו למר הרצל מוכתר, הוצגה על ידו לחברי ההנהלה של המרכז, והתוכנית אושרה לביצוע. חברי ועד הפעולה של אומץ לשינוי הוסמכו על ידי מר מוכתר לפעול מתוך, בשם ובתמיכת המרכז לעיוור לטובת הקהילה כולה.

3        ההנהלה של השרות לעיוור בירושלים, נפגשה עם ועד הפעולה של אומץ לשינוי וקיבלה עקרונית את בקשותינו לפעולה משותפת בתחומים רבים, תוך התחייבות להשגת תקציבים לשם כך.

4        שלוש חברות פרטיות נמצאות עם ועד הפעולה של אומץ לשינוי  בתהליך בניית תוכניות עבודה בתחום התעסוקה, ההסברה וההדרכה.

5        קיים שת"פ מתמשך בין עמותות שונות לבין ועד הפעולה, בתחומי חיים שונים.

6        ערב יום העצמאות, יצאה הודעה מטעם ועד הפעולה, הודעה אשר קוראת לחברי קהילה אשר טרחו והתקשרו כדי להביע תמיכה, לקום ולהצטרף , הלכה למעשה לעבודה הרבה אשר עומדת בפנינו חמשת חברי ועד הפעולה, הפעילים כיום, אינם מסוגלים לעשות הכל לבד.

7        נכון לרגע זה, עשרה ימים אחרי ההודעה שלנו, הגיעה אלינו פנייה אחת להצטרפות לעשייה. עצוב? לא! מצחיק עד מגוחך!

ובכן חברים, אנחנו פתחנו את הדלתות, אותן דלתות שרבים וטובים טענו שלא ניתן לפתוח. עכשיו תורכם להוכיח שהתכוונו ברצינות ולא סתם התלוננו. ישהרבה עבודה, יש הזדמנות ויש שיתוף פעולה מצד כולם אבל עדיין יש לנו, ברגע זה, רק ששה חיילים וששה חיילים זה עוד לא צבא. אז הנה, אנו שוב מציעים שתצטרפו לעשייה ולא, הכל, ירד למצולות , כי אנו , חמשת  חברי הועד ועוד מתנדבת , לא נוכל לשאת לבד בעול והפעם, אם דבר לא ייצא מזה, לא נוכל לבוא בטענות לא להרצל מוכתר ולא ליוסי קורסיה. נוכל רק לשבת בפינה, לשתוק ולהתבייש.אני תקווה שמייל זה יופץ על ידיכם גם לפורומים אחרים בהם אתם חברים וממחר, סיסי בן סימון, יאיר מרקוס וכל יתר חברי ועד הפעולה יהיו עסוקים במענה לשיחות הטלפון שלכם.

ברגשי כבוד,

אריה שמידט.

6 ביוני, 2009, כל אחד צריך לעשות מה שנראה לו, אריה שמידט

*כאן טמון זרע המאבק לספריה טובה יותר יותר

... יקירתי, שלום וכמובן שלום גם לכל יתר החברים.

אין ספק שהאמירה  שלך ש"כל אחד צריך לעשות מה שבא לו" זו אמירה המעידה את תפיסתך המתקדמת של חופש בחירה וחופש פעולה של האדם. זהו כמובן גם המודל העומד בבסיס תפיסת הדמוקרטיה, עוד מתקופת יוון העתיקה, כאשר כל תושבי אתונה היו מגיעים לכיכר העיר ומצביעים לפי תפיסתם ורצונם, לגבי כל נושא ונושא שהועלה על ידי מועצת הזקנים.

השאלה שנשאלת , היא אם כל אחד עושה מה שהוא חושב לנכון, כמה זמן ממשיכים כך , כשמתברר שמועצת הזקנים לא מעלה להצבעה נושאים חשובים המשפיעים על חיי התושבים.

אני לא כל כך מעורב במה שקורה בסיפריה, אבל אני יכול להגיד לך , מתוך עמדתי כאדם ששואל ספרים מוקלטים מהספריה, שיש הרבה מאד מה לשפר.

הדבר שהכי הפתיע אותי, היה המקרה שקרה לי בשנה שעברה, כאשר צילצלתי לאורי כדי לברך אותו על עמידתו האיתנה במאבק על התקציב ותוך כדי שיחה שאלתי , מתוך סקרנות פשוטה, לא ביקורת ולא תלונה, מדוע כששליח מגיע עם דיסק לביתי הוא לא מניח את הדיסק בתיבת הדאר, אלא מצלצל בדלת ואם אין אף אחד בבית,הוא משאיר הודעה על דבר דאר הנמצא בסניף, דבר המאלץ אותי להתחיל בפרוצדורה שלימה כדי להגיע לדיסק.

שאלה פשוטה, לא?

כתשובה, נאמר לי בקול כועס שאם אני עיוור שמקבל דיסקים מהסיפריה, עלי לדאוג להות בבית כשהשליח מגיע.

מכיוון שרמת האינטליגנציה שלי לא מספיקה בכדי להבין ובעיקר ליישם תשובה זו, פשוט אמרתי יפה תודה וסיימתי את השיחה.

מה דעתך?

ועוד משהו: עד מתי את מתכוונת לנסות לשכנע את אורי?

בברכה,

אריה שמידט   

19 ביוני 2009, תגובה לאייל, אריה שמידט

איל ידידי,

קראתי את תשובתך , שאני מבין שאתה מאד מאמין במה שכתבת , אך יחד עם זאת אתן לך מספר עובדות:

1

מעולם לא עברתי קורס יזמות , אבל אני בעל תואר שני במנהל עסקים.

הקמתי במשך חיי שתי חברות. האחת עדיין מתפקדת במדינת ישראל , יש לה מאות לקוחות , מעסיקה כעשרה עובדים ומצליחה בכל קנה מידה. השניה , נמכרה לחברה בריטית בסכום מאד מכובד והמניות החלקיות שנשארו בידי מביאות לי דיבידנט שנתי לא רע.

לגבי המיזם של רפואה משלימה, הוא היה כל כך רציני , ששני משקיעים נוספים, אנשי עסקים, שראו את חקר השוק שלי ואת התוכנית העיסקית, הציעו השקעה בפרויקט.

האגודה למען העיוור בחיחפה, הציעה לי שותפות.

אני לא מכיר את אותו אדם שמעביר קורסי יזמות לקהילת העיוורים, אבל אני מקווה, למענו, שהוא מנצל את הידע שלו כדי להקים עסקים מצליחים ושהוא מרוויח הרבה כסף מהם. אחרת, איך נדע שמה שהוא מלמד, באמת מחזיק מים?

בקשר לרצינות שלי  בפרויקט זה , או בכלל, לא אורנה, לא אותו מרצה ולא אף אחד יכול להחליט , לא בשבילך ולא בשבילי מה לעשות בכסף שלנו.

בגלל אי-תגובת המערכת המטפלת בעיוורים, היפניתי את כספי לערוץ אחר, או במילין אחרות, יזמות אחרת, דבר שמביא למשפחתי הכנסות, אבל אף אדם עיוור לא מרוויח מזה שקל עלוב אחד.

לסיכום , ידידי, אם מה שאתה מניח, שאורנה התיעצה עם אותו מומחה יזמות, היגיעו למסקנה שהיוזמה חסרת סיכוי ושאולי אני לא רציני, אז... בסדר. אין לי בעיה עם זה. הבעיה היא, שוב, של 20 אנשים עיוורים שנשארו מחוץ למעגל העבודה.

אגב, איל, הבנתי מדבריך שעברת שני קורסי יזמות עיסקית. מה היה ההבדל ביניהם? האם כל קורס עסק בנושאים שונים?

וסעיף אחרון: לידעתך, רפואה משלימה איננה מסג'ים בהכרח. רפואה משלימה כוללת: דיקור סיני, כירופרקטיקה, רפלקסולוגיה ועוד. וכעקרון בחיים, אני מקבל את ההחלטות העיסקיות שלי לבד ולא מרשה לאף אחד לקבל החלטות במקומי, בודאי לא פקידה שכירה שבחיים לא הקימה עסק או מורה ליזמות שאיני יודע מה הוא עשה באמת בעולם העסקים מלבד קורסים ליזמות. יתכן ששניהם מצויינים בתחומים שלהם, אבל בוודאות לא צריכים לקבל החלטות לא לגביך ולא לגבי.

אודה לך אם תתיחס לשאלתי בקשר לקורסי היזמות שעברת ותשלח לי תשובה

ברגשי כבוד,

אריה שמידט

20 ביוני, 2009 -  לרפי , איל ואחרים יזמות עסקית – אריה שמידט

שבת שלום לכולם,

רפי ידידי, בכל פעם שאני קורא מייל שלך, אני שמח שאני מכיר אותך . יחד עם זאת, אני חייב להזהיר אותך שאם תמשיך לדבר בצורה הגיונית ומבוססת על לוגיקה בריאה ועובדות, תמצא את עצמך במצב שאני נמצא. מצב שבו הרבה חברי קהילה מתיחסים אלי כאל אדם מתנשא, יהיר , שחצן ועוד כאלה וכאלה. לך לפחות לא יכולים להגיד , מה אתה מבין , אתה רק שנתיים עיוור. אתה רואה, בכל זאת יש יתרון להיוולד עיוור.

ולענייננו.אין לי ספק שכל מה שכתבת נכון, ללא סייג וללא יוצא מהכלל.

..., טובה ככל שתיהיה, אין לה שום נסיון עסקי מעשי ולכן אין לה שום מעמד בקבלת החלטות עסקיות לא בשבילי , לא בשבילך ולא בשביל אף אדם אחר מלבד בשביל עצמה. לגבי..., איני מכיר את האיש , אבל יותר גרוע, גם גוגל לא מכיר אותו. אז, או שיש לו עסקים מאד מצליחים בעילום שם או שאין לו כלום, מלבד העסק המדהים של העברת קורסים ליזמות עסקית לאנשים עיוורים בתשלום המוסדות שהזכרת.

הבעיה הכי קשה , בעיני, היא העובדה שחברי הקהילה ממשיכים ללכת לקורסים שלו, לפעמים אפילו פעמיים, למרות שלאיש בעצם, אם אני מבין נכון, אין בכלל קבלות. לא רק זאת, אלא כפי שהבנתי מדבריו של איל, במייל קודם, האיש לא נעים, מרים את קולו על תלמידיו ומגדף אותם ומחליט (וזו חוצפה אמיתית) איזה סוג עסק ראוי ואיזה לא.

אתה בוודאי יודע שאדם עם התנהגות כזו לא ישרוד בחברה הנורמטיבית ליותר מקורס אחד. האם יש לנו כאן מצב של ספק שמישהו כופה אותו על הקהילה? אם כן, זה נוגד את חוקי חופש הבחירה במדינת ישראל, כי זה אומר שאדם עיוור לא יכול ללמוד בקורס יזמות אחר. אין לי מושג אם זה המצב, אבל אם כן, זה חמור ביותר. מכיוון שיש לי קשרים עם חברות המעבירות קורסים ביזמות עיסקית, אציע להם לפנות לשרות לעיוור ולהציע קורסים במחירים נמוכים במיוחד ונראה מה יקרה.

טוב, זה יספיק להפעם,

בידידות

אריה שמידט

ביוני, 2009 -  לרפי , איל ואחרים יזמות עסקית – אריה שמידט

איל,

אדבר רק בשמי ואומר את הדברים הבאים:

1        לא הכפשתי ואין לי כוונה להכפיש את שמם של ...

2        טענתי היחידה היתה שאם אדם, במקרה זה אני, החלטתי להקים עסק כלשהוא, אין זכות לאף אדם לקבל החלטות במקומי.

3        לכל אדם מותר לחשוב שהעסק שאני רוצה להקים , אין שום סיכויים להצלחה, אבל אז, אם פניתי אליו , במקרה זה אל ..., וביקשתי רשימה של אנשים שיכולים להשתלב בעבודה בעסק הזה, המינימום שהיא צריכה לעשות הואלהגידשהיא לא רוצה או לא מעונינת לעזור.

4        התהליך שאתה שיערת שהתקיים, למרות שאין לנו שום בטחון שזה קרה, הציג מצב שבו האדם שהתבקש לתת סיוע פשוט וקל, התיעץ    עם  יועץ שאין לו שמץ של מושג במה מדובר, החליטו שליוזמה העיסקית הזו אין סיכוי ואפילו לא חזרה אלי להגיד את זה.

5        לסיכום, זאת התנהגות לא מקובלת, לא מקצועית לא עינינית ורק צינתי שבזמן שאישית הקמתי שתי חברות שעד עצם היום הזה עובדות ומרוויחות כסף, אני מבין שאורנה מעולם לא הקימה שום חברה עיסקית, בגלל עצם היותה עובדת שכירה, ולגבי דוד, אין שום עדות שאני הצלחתי למצא, המעידה על עסק כלשהו שהוא הקים. אישת, אני עוסק ביעוץ טכנולוגי מזה עשרים ומשהו שנים, ובטור שכזה הרשה לי לומר לך שהרבה יותר קל ליעץ לאחרים מאשר לקחת אחריות ולבצע בעצמך. שאל את דוד ואני בטוח שהוא יסכים עם דברי אלו.

6        אין לי, ואני בטוח שאין לרפי שום כוונה להשמיץ אף אחד. גם רפי וגם אני פשוט תיארנו חוויות עובדתיות שעברנו, אני עם אורנה והוא עם דוד. נראה לי שאפשר לברר עם שני האנשים האלו אם רפי ואני דוברי אמת.

7        וכמשפט אחרון בדיון זה, הרשה לי ליעץ לך לשקול היטב לפני שאתה מכנה מישהוא חצוף. הוא עלול להיפגע ולהוכיח את ההפך, אז למה ליצור בכלל מצב של חיכוך?

בידידות,

אריה שמידט  

27 ביוני, 2009 – אלוון ואריה שמידט מציעים לכם..., אריה שמידט

שלום לחברי  בארץ ובחו"ל, לאנשי המרכז הישראלי לכלבי נחייה, לעמיתי במכללת עמק
יזרעאל וביבמ, לחברי ברוטרי מוריה-חיפה, בשרות לעיוור בירושלים, לחברי באומץ
לשינוי, לחברי הילדות  שלי הסובלים אותי כבר 45 שנה ולבני משפחתי הסובלים ממני
עוד יותרזמן.
האם להיות אנושי זו תכונה חיובית או שלילית? מעניין מה חושב על כך אלווין, כלב
הנחייה שלי.
רצ"ב אני שולח לכם סיפור עצוב , אך אמיתי. סיפור זה לא יפורסם בטור האישי של
אלווין באתר וואלה, מדור בעלי חיים (עובד כמו כלב), בגלל אורכו וחוסר  היכולת
לפצלו לחלקים, אבל הוא בהחלט יהווה פרק בבספרו של אלווין, "ביני כלב" אשר הולך
ומקבל צורה סופית.
אם יש לכם 15 דקות פנויות ואתם רוצים לראות את החיים גם מפרספקטיבה אחרת, אתם
מוזמנים לקרא את הסיפור.מצאתם אותו ראוי, אנא העבירו אותו גם לאחרים. לא מצאתם
אותו ראוי, אנא כיתבו לי וספרו לי מדוע.
אז, שיהיה לכם שבוע טוב ואם החלטתם לקרא, אז קריאה נעימה.
אריה שמידט

(הסיפור מצורף לעיל בקובץ וורד)

29 ביולי, 2009 – אפשר היה אחרת! חבל, אריה שמידט

לחברי הנהלת האגודה למען העיוור בחיפה, למיכל דדון ופנינה איגרא, לאילנה גלייטמן ויוסי קורסיה שלום,

חברי הנהלה נכבדים,

כשפניתי אליכם לפני מספר חודשים וביקשתי את מחיקת הסעיף המפלה אנשים עיוורים, מתקנון האגודה וכאשר סירבתם, הבטחתי לכם שסעיף זה ימחק ויהיה מה.

לא האמנתם לי וחבל.

אתמול , כאשר הודיע לי יוסי קורסיא שעלי הארטמן התחייב שעד ה-15 באוקטובר 2009, הנהלת האגודה תמחוק את הסעיף והבוקר כאשר עו"ד חרלפ הסביר ברשת א' של קול ישראל שההנהלה לא היתה מספיק רגישה לנושא (!?!?) למעשה אמרתם  בצורה ברורה שאין לכם ברירה, אלא לשנות את הסעיף. הצעתי  לכם בזמנו, לעשות זאת בשקט ומבלי להקים מהומה. בחרתם בדרך שונה וחבל.

למען האמת ביזיתם את שמם של אלו שהקימו אגודה זו, למען העיוור ולא נגדו.

אדם עיוור יכול לקבל החלטות לגבי עצמו , מעבר להחלטה אם במסיבה בסוף שנת פעילות יגישו פלאפל או בורקס.

חבל, חבל, חבל!

ניפגש ב-15 באוקטובר 2009.אנו מצפים להודעה רישמית על ביטול הסעיף המפלה ועל מינוי חבר הנהלה חדש במקום זה שהתפטר!מענין אם זה יהיה חבר הנהלה עיוור?!

בצער,בתקווה שאת צעדיכם הבאים תתכננו ביתר רגישות,

אריה שמידט  

העתק: חברי "אומץ לשינוי"

תאריך לא ברור, 2009 - אפליה או סתם חוסר רגישות, תגובה לאייל שפירא, אריה שמידט

ארגון בזכות כבר מעורב וכבר דיבר עם מנכ"לית האגודה.

היום קיבלתי מכתב ממשרד ראש הממשלה , מכתב שנכתב על ידי יושב ראש האגודה החיפאית למר קורסיא. המכתב אומר במילים פשוטות:"אנחנו האגודה למען העיוור בחיפה , הכי טובים, הכי שווים, הכי מתחשבים בעיוורים, כל מה שאנחנו עושים ממש חוקי, שמידט מבלבל את המח ולא נמחוק שום סעיף.

מי שרוצה לקבל את המכתב ממני מוזמן לשלוח לי מספר פקס ויקבל אותו.

מענין מה יעשה עם זה מר יוסי קורסיה. משרד ראש הממשלה לא עשו עם זה דבר. מתברר שהם רואים את עצמם כשרותי בלדרות בלבד.

אבל מה, אם 130 אנשים הלוקים בראיתם ממשיכים לפקוד את האגודה, אז כנראה שהכל בסדר ואני , אריה שמידט פשוט לא מתאים להיקרא עיוור. אני סתם לקוי ראיה שלא מוכן  (סליחה על הביטוי) שישתינו עליו ושאתן שזה גשם. אז , שיהיה להם לבריאות, ומהיום, כל מי שיפנה אלי וישאל מה הבעיה שלי, אטען שאני סובל מלקות ראיה, כי , כנראה, שעיוור זה משהו אחר שאני לא מבין אותו.

בתקווה שלא פגעתי באף אחד ובברכת המשיכו לכופף את ראשכם כי יש מי שידרוך עליו,

אריה שמידט

30 ביולי, 2009, - אפליה או סתם חוסר רגישות, תגובה לאייל שפירא, אריה שמידט

אנשי "בזכות" התערבו ועזרו  ומכיוון שהנהלת האגודה הודיעה רשמית על כוונתה למחוק את הסעיף, אין טעם בהמשך המלחמה.

12 באוגוסט, 2009 – חדשות 2: המציאות הקשה של הנכים בישראל, אריה שמידט

ליאיר וחברים שלום,

תחילה, תודה על שהבאת התכתבות זו מהפורום החברתי.

מחר, נציין בדיוק שנה מאז היווסדה של "אומץ לשינוי". למרות שהצטרפתי בדרך ולא היתי חלק מהצוות שהקים את התנועה, אני חושב שמגיע כל הכבוד לאנשים שהגו את הרעיון, מוטי עזרד, פיני אסולין, סיסי ורבים אחרים. לדעתי , "אומץ לשינוי" בהחלט מצליחה, בעבודת נמלים, כנגד כל  הסיכויים , לחדור לתודעת הציבור, גם ציבור האנשים לקויי הראייה וגם כלל הציבור.

מחד, אנחנו מקבלים יותר ויותר הזמנות להרצאות הסברה. מאידך, אנחנו נקיים סדנת מנהגות הסברתית לקבוצה של 5-6  חברי קהילה, אשר יזכו ללמוד חינם ולקבל תעודת בוגר, בעזרתה יוכלו להתקבל לעבודה בחברות ליחסי ציבור ובמקביל, יוכלו להציג את הציבור שלנו בצורה מכובדת ומקצוענית, בפני הציבור הרחב. הישגים נוספים שאליהם היגענו,אין זה המקום לפרטם. הדבר החשוב ביותר, הוא שהתנועה מתחילה לקבל פניות ותגובות חיוביות מחלק נכבד מחברי הקהילה וגם מחלק, אמנם בשלב זה, חלק קטן מהעמותות והארגונים הקיימים כיום.

רק בימים האחרונים גילינו רצון כן מכיוון האגודה של המשתמשים בכלבי נחייה , לשיתוף פעולה ועל כך אנו מברכים. כמו כן, הופתענו וקיבלנו בברכה את פנייתו של מר משה דרשן להירתם למאבק להנגשת אתר בזק. נתבקשנו והיגבנו בחיוב.

נכון, זה לא הקצב שרצינו, אבל זה קורה ואם נתמיד, ובוודאי שאנו נתמיד, נצליח לפרוש כנפיים ולהמריא.

אני רוצה להאמין שכאשר ציפור הנפש של "אומץ לשינוי" תמריא שמימה, יבואו אחרינו רבים וטובים ואף יטלו מידינו את נס השינוי, הקידמה והכבוד העצמי וימשיכו את הדרך שלנו לטובת כל חברי הקהילה ובעיקר לטובת 1300 הילדים העיוורים ולקויי הראייה, להם אנו חייבים לסלול דרך חיים חלקה יותר וללא מהמורות.

סוף הצדק לנצח והדרך של  "אומץ לשינוי" היא דרך הצדק, דרך היושר , ללא קומבינות ופוליטיקה, עם מנהיגים צעירם בני 30-40- ולא כאלו שנולדו כמוני, במחצית הראשונה של המאה הקודמת.

על כתפינו מוטלת החובה שחברי הקהילה הזו  יחייכו ושצחוקם יישמע למרחוק.

קיבלנו על עצמינו משימה זו ואני סמוך ובטוח , שבזכות היושר , הכנות וכן, גם ההשגים, יצטרפו לדרך שלנו עוד רבים וטובים וימשיכו את הדרך שקומץ של ירושלמים משוגעים החלו לצעוד בה ביום קיץ לוהט של אוגוסט 2008.

יגעת ומצאת? תאמין!

אריה שמידט

8 בנובמבר, 2009 – כלבים מלמדים בני-אדם, אריה שמידט

שלום חברות וחברים,

בהמשך , תמצאו קישורית לסיפורו השבועי של אלווין, כלב הנחייה שלי.

הסיפור , הוא סיפור רגיל בחייושל  אדם עם כלב נחייה, אך מה שחשוב בסיפור זה , היא תגובת המסעדה המעורבת בסיפור. התגובה מופיעה בגוף הסיפור, בסופו.

מסתבר שכלבים יכולים ללמד בני-אדם איך להתנהג!

שיהיה לכם שבוע נעים,

אריה שמידט

http://animals.walla.co.il/?w=/5730/1603695

13 בנובמבר, 2009 – הזמנה- כנס השתלבות בקהילה, אריה שמידט

לסיסי, רפי ואחרים שלום,

והרי קול האופוזיציה! אני בהחלט היתי מעמיד נציגות של "אומץ לשינוי, ואפילו דוכן , אם הדבר אפשרי בכנס זה.אני חושב שצריכים לעלות מדרגה ולהתחיל להשמיע את קולנו באופן פורמלי. מי יכול לברר אם יש אפשרות כזאת , או אולי לאפשר לנו להרים פנל או אפילו רק הרצאה אחת? אני לא מכיר את בסיס פעילות הארגון שמאחורי הכנס. אם מישהו מוכן ויודע איך מתחברים אליהם, אם אתם מסכימים לרעיון שלי, אני מוכל לנסות.

ובקשר ליכולת שלך ,  סיסי, לארגן ארוחה, אאמין כאשר אטעם ממטעמים שבישלת.עדים שיכולים להעיד, לכי איתם לבית-משפט , לא אלי.

ממתין לתגובותיכם,

סוף שבוע מדהים, אריה ש

13 בנובמבר, 2009 – הזמנה- כנס השתלבות בקהילה, אריה שמידט

לרפי וחברים שלום,

יתכן מאד, רפי, שאתה צודק בכל הקשור להרצאה שלנו. יחד עם זאת, אם בכלל יש בכנס זה אופציה של העמדת דוכנים, אזי לקבל מקום לדוכן , אם נותר מקום פנוי, לגמרי אפשרי. אם לא, אפשר להדפיס פליירים ולחלק אותם שם.

אני חושש מאד מהמשפט: 'עכשיו איחרנו את הרכבת, נמתין לפעם הבאה!' 

מה לעשות, אני כזה פחדן.

רפי, מה יש לנו להפסיד? תגיד לי עם מי לדבר ואעשה זאת, כמובן בתנאי שזה מקובל על ועד הפעולה. מקסימום נקבל סרוב.

אריה שמידט

13 בנובמבר, 2009 – הזמנה- כנס השתלבות בקהילה, אריה שמידט

לאורליה שלום,

ראשית, הועילי לחתום על המיילים שלך , שלא אצטרך בכל פעם שמגיע מייל ממך, לנחש מי השולח. שנית, שילחי לי את מספר הטלפון שלך וגם מתי אני יכול לצלצל אליך .

כמו כן, אם נוכל לארגן דוכן בכנס, האם יש מצב שתקדישי מספר שעות ותעמדי שם. שימי לב , אני מתכוון להיות שם, אז תצטרכי לסבול אותי.

אריה שמידט

13 בנובמבר, 2009 – הזמנה- כנס השתלבות בקהילה, אריה שמידט

14 בנובמבר, 2009 – אתר אלמנארה – מהפכה בחיי העיוורים בישאל, אריה שמידט

 שלום לחברי אומץ לשינוי ולפעילי קבוצת למען ספריה טובה יותר,

השבוע ביום שלישי נפגשתי עם עו"ד עבאס עבאס במשרדו שבנצרת, במשרדי עמותת אלמנרה  - העמותה לקידום העיוורים בחברה הערבית בישראל. לאחר שיחה ערה וידידותי שנמשכה כשעתיים וחצי ולפני שנפרדנו לשלום זה מזה, הציע לי עו"ד עבאס עבאס לבקר באתר האינטרנט של העמותה.

הערב החלטתי לבקר  באתר, המונגש בצורה טובה מאד והמנוהל בשלוש שפות במקביל (ערבית, אנגלית ועברית לפי בחירת הגולש) ובין יתר המדורים המעניינים והמעודכנים , מצאתי מדור בשם "הספרייה המוקלטת" . נכנסתי למדור זה ולהפתעתי הרבה, מצאתי 9 ספרים מוקלטים בקולם של קריינים ושחקנים ישראליים מהשורה הראשונה, וזו כנראה רק ההתחלה.

כל מה שנותר לי לעשות זה להוריד את הספרים ולהקשיב. אין צורך בטל-ספר, לא צריך ללכת לדואר, ומקבלים מה שרוצים.

העמותה, הקיימת כשנתיים, ולאחר בניית חדר מחשבים משוכלל נמצאת כרגע בתהליך של בניית אולפן הקלטות.  

המאה ה-21 מגיעה אל ציבור העיוורים בישראל דרך אגודת אלמנרה שבנצרת המנוהלת בחכמה, בנחישות, בלי פוליטיקה קטנה ולטובת האדם העיוור בלבד.

כולי תקווה שנשכיל להגיע לשיתוף פעולה עם אגודת אלמנרה ונלמד לעבוד ולקדם את ציבור העיוורים בישראל.

כל הכבוד עו"ד עבאס עבאס. יש לנו מה ללמוד ממך.

הקישורית לאתר: http://www.almanarah.org/

בכבוד רב,

אריה שמידט

יו"ר אומץ לשינוי

ביום ראשון, ה-22 בנובמבר,נפטר אריה מדום לב במהלך ישיבה במועדון רוטרי שהוזכר קודם לכן. מעולם לא פגשתי את אריה ולו לשנייה. דיברנו בטלפון שלוש פעמים.במהלך השנה בה נכתבו המיילים הללו, שימשתי ככתב בתחנת הרדיו "לא רואים ממטר" וליוויתי את מאבקיהם של "אומץ לשינוי" בשידוריי.

וכן, באותה שנה למדתי במכללת דוד ילין קורס ליזמות חברתית שגרם לי לראות את העולם בצורה שונה. הקורס, בהדרכתו של ישראל סייקס, הביא אותי לתפוס את ציבור העיוורים בפרט ואנשים עם מוגבלות בכלל כקבוצה מוחלשת בחברה. הראייה הזאת איננה מובנת מאליה, שכן פירושה הוא שציבור העיוורים אינו אוסף פרטים הנמצאים בחדר המתנה וירטואלי לניתוח עיניים שישיב להם את מאור עיניהם, אלא קבוצה חברתית הנמצאת במאבק מתמיד להכרה בזכויותיה ובהכרה בה כחלק אינטגרלי מהחברה. כתיבתי בבלוג זה נובעת מתפיסת עולם זו.

ליווי המאבקים של "אומץ לשינוי" בכלל ואריה שמידט בפרט באותם חודשים הדגיש בפניי את הקשיים בהם נתקל ציבור העיוורים מבחינה נגישותית, וכן נחשפתי לקשיים הניצבים בפנינו בבואנו להשתלב בחברה הכללית ובמיוחד עד כמה קשה לנהל מאבק ציבורי כאשר יש בציבור העיוורים אנשים המקטרגים על מאבק זה.

לאריה שמידט בפרט ול"אומץ לשינוי" בכלל, נודעה איפוא חשיבות רבה בגיבוש תפיסותיי לגבי המאבקים שיש לנהל למען הכלה חברתית של ציבור העיוורים ועמידה על זכויותיהם.

מכאן מובן כי דמותו של אריה מהווה עבורי מודל של פעיל ציבורי שליבו לא נתן לו לשבת מן הצד כשהוא מבחין בדברים לא נכונים המתרחשים בחברה. אריה שמידט לא התכחש לצו ליבו וזה חדל מלפעול. אך ליבי וליבות חבריי ממשיכים להראות לנו את הצורך בשינוי חברתי.

שגיא

הודעה מאת אלי פלד, איש מחשבים ומנהל פורום משתמשי מחשב עיוורים באינטרנט

ציבור משתמשי מחשב עיוורים וכבדי ראיה
לציבור המדריכים , התומכים וכל מי שהנושא קרוב לליבו

בחיפושיי אחר חומרים מעניינים באינטרנט, מצאתי מאמר מאת ד"ר גבריאלה עילם, ראש תחום נגישות השירות בעמותת נגישות ישראל, בו היא מפרטת כללי התנהגות ביחס לאנשים עם מוגבלויות.

זו רשימת הכללים כפי שהופיע במאמר. המאמר המלא בלינק המצורף: http://www.telepharma.co.il/582-he/Telepharma.aspx

"טיפים ועקרונות כלליים:

1. התנהגו באדיבות , בכבוד ובהתחשבות , לא בהתנשאות .
תנו לאדם עם המוגבלות אותו יחס אדיב של כבוד , שוויון והתחשבות שאתם נותנים לכל אדם אחר וכפי שהייתם מצפים לקבל מאחרים .
2. היו רגועים.
התרכזו באדם לא במוגבלות והיו רגועים ונינוחים . זכרו : רק אצל חלק מהאנשים המוגבלות נראית , לעתים קרובות המוגבלות סמויה .
3. היו סבלנים כלפי עצמכם.
השתמשו בשכל הישר. אל תלחצו ואל תדרשו מעצמכם לדעת הכל ולעשות הכל "כמו שצריך ". גם אם טעיתם בהתנהגותכם או בדבריכם אין צורך להרגיש מבוכה . כל אחד יכול לטעות. אם אינכם בטוחים תמיד תוכלו לשאול את האדם עם המוגבלות מה הכי מתאים עבורו.
4. היו סבלנים כלפי הזולת.
היו סבלנים גם אם האדם עם המוגבלות זקוק ליותר זמן כדי לתקשר, ללכת, לקרוא, למלא טופס או כדי לבצע פעולות שונות.
5. הציעו עזרה , אך אל תכפו את עזרתכם.
כאשר נראה לכם שמישהו זקוק לעזרה , או כאשר מישהו מבקש את עזרתכם , הציגו את עצמכם )שמכם , תפקידכם ( ושאלו באדיבות אם ואיך אפשר לעזור . אל תכפו את עזרתכם ואל תעזרו ללא הסכמתו . אם הצעתכם התקבלה בחיוב בררו תחילה כיצד לעזור והתנהגו בהתאם להוראות שתקבלו .
אל תיעלבו אם הצעת העזרה שלכם נענתה בשלילה . זכותו של האדם עם המוגבלות להיות עצמאי בהתאם ליכולתו .
6. כבדו את פרטיותו של האדם עם המוגבלות.
התרכזו ביכולות ובצרכים לא במוגבלות. אל תשאלו שלא לצורך העניין שאלות על הלקות. הימנעו מלשאול שאלות אישיות שאין זה מתאים לשאול כל אדם אחר .
7. היו רגישים לצרכי הזולת.
אנשים עם מוגבלות לעתים קרובות יותר עצמאיים מאשר רוב האנשים חושבים . במקומות נגישים אנשים עם מוגבלות יכולים בדרך כלל להסתדר היטב באופן עצמאי. לעתים קרובות עבור אדם עם מוגבלות התמרון בין מכשולי נגישות מתסכל פחות מאשר הניסיון לתקשר עם אנשים שאינם מודעים ואינם קשובים.
8. היו רגישים לתנאי הסביבה .
סביבה חשוכה , מקום רועש או אנשים רבים המדברים בו -זמנית עשויים להקשות על ההשתתפות בשיחה של אנשים עם מוגבלות בראייה, בדיבור, בשמיעה או עם מוגבלות סמויה אחרת. וודאו שהשיחה מתקיימת במקום שקט ומואר .
וודאו שישנם מסלולי מעבר נגישים וחופשיים עבור אנשים עם ליקויי ראייה או עיוורים, אנשים בכיסאות גלגלים או הנעזרים בעזרי הליכה. הציעו כיסא מתאים לישיבה לאנשים המתקשים בהליכה או בעמידה .

9. היו רגישים לגבי מגע פיזי .
אל תתפסו בזרועו של אדם עם מוגבלות כדי לעזור לפני שקבלתם את הסכמתו ואת הנחייתו כיצד לעזור. אל תזיזו ואל תגעו ללא רשות באמצעי עזר או בכלב נחייה .
10. כבדו את ההחלטות של האדם עם המוגבלות .
אל תניחו הנחות לגבי היכולת של אדם עם מוגבלות . אל תצפו לאחידות . לכל אחד מוגבלות אישית וייחודית ויכולת ייחודיות וככל אדם , גם אדם עם מוגבלות יודע הכי טוב מה הוא מעדיף לעשות , מה יכולותיו ומה מתאים לו .
11. היענו לבקשות של אדם עם מוגבלות .
כאשר אדם עם מוגבלות מבקש מכם לבצע התאמות נגישות )בסביבה או בשירות ( זו אינה תלונה אלא בקשה . השתדלו להיענות לבקשות אלה ככל האפשר . כך תהיו שותפים בקידום השילוב המלא והשוויוני של אנשים עם מוגבלות ובבניית חברה צודקת וטובה יותר לכולם , תיהנו מהערכה חברתית ותפעלו ברוח החוק לשוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות ."

מספר כללים מהרשימה המפורטת כאן צדו את עיני במיוחד. הפנייה לנותני שירות בפרט, והציבור בכלל, שלא להיעלב אם הצעת העזרה נדחית. כמו כן, הקביעה שאדם עם מוגבלות נתפס כזקוק לעזרה יותר ממה שהוא זקוק לה באמת.אכן כך הם פני הדברים. מניסיון, אנשים נוטים שלא לסמוך על מקל הנחייה, ולמעשה הם אינם מאמינים כלל שהוא ממלא את תפקידו. אני נתקל בכך רבות עם הקריאה: "זהירות עץ" המופנית אליי בלכתי ברחוב. 

ישנם אנשים הנעלבים כשהם מציעים עזרה לאדם עם מוגבלות ועזרה זו נדחית. זוהי התנהגות מאוד מפתיעה. לעיתים נוצר הרושם שאנשים אלה המציעים עזרה, עושים זאת מתוך הצורך שלהם להרגיש טוב עם עצמם על כך שהם מועילים חברתית, במקום לראות את העולם מנקודת המבט של האדם השני.

התופעה של סירוב לראות את העולם מנקודת מבטו של האדם השני, נפוצה מאוד בחברה הישראלית. באשר לחברות האירופאית והאמריקאית אינני יודע. היחס המזלזל כלפי המשפחות בגוש קטיף שבא לידי ביטוי בביקורת עליהם משמאל, שההינתקות היא בסך הכל מעבר דירה ולכן על מה הצעקה, הייתה דוגמה מצוינת לכך. לעיתים נדמה כי אנשים חוששים לקבל את תפיסת העולם של האחר כלגיטימית מתוך חשש שזו תבוא על חשבון נקודת המבט שלהם. כך למשל, אנשים מסרבים לראות את העוול שנעשה למשפחות ערביות מזרח ירושלמיות, הנאלצות לפנות את ביתיהן עבור משפחות יהודיות מעמותה שרכשה את הבתים.

ביום רביעי שעבר התראיינו בתכנית "ערב חדש" שתי דוברות מהבלוג, הכצעקתה: http://attcoil.wordpress.com ששם לו למטרה להתריע על הטרדות רחוב המופנות כלפי נשים. המראיינים, דן מרגלית ורונן ברגמן, לא רק שלא גילו אהדה לבלוג, אלא התייחסו בזלזול לתופעה של ניסיון להטריד מינית נשים ברחוב. העיתונאי רונן ברגמן שאל אותן: "מה, לא נוכל להתחיל עם נשים ברחוב?". אילו היו המראיינים נכנסים לבלוג ומנסים להבין את העולם מנקודת מבטן של הכותבות בו, ודאי שלא היו מגיבים כך.

היחס המופנה לגוש קטיף, למשפחות שגורשו מבתיהן בשיח ג'ראח, חוסר ההכרה בחומרת התופעה של הטרדות רחוב והתעלמות מאדם עם מוגבלות כאדם שלם, כל אלו הם סימפטומים של אותה תופעה חברתית. אני כאן ואנשים מהקבוצה האחרת שם!

Dana Salisbury is an artist from New York City who produces unique experiences of dark dinings: http://www.darkdiningprojects.com/index.htm Interviewer: Netta Stahl.

Dana: Dark Dining Projects create sensory feast for blindfolded guests. They're celebrations, really, for the senses.

Netta: How did you come up with the idea?

Dana: I'm a choreographer and when I was doing research on the world view of the blind and their sensory world. I found that eating with my eyes closed was quite delicious. I love the expended three-dimensionality. I love what happen with sound, I love what happen with flavour. And basically I decided I wanted to have a dinner party which celebrates all of these things. This kind of questions is what got me going - so I was doing a chorography with my eyes closed, and I had my lunch and thought, why am I creating something to illustrate the idea? Why won't I create the experience to give the pleasures of the idea? Originally the Dark Dining Projects were a benefit for the dance I was creating. What happened is that guests enjoyed it so much that I've been asked doing it, and I've been doing it now over five years, in various fashions: modest to theatrical; there are a lot of versions. I do about 25 a year. 

I think there's a difference between blacked-out restaurants, or what people call "blind dining" and what I do. The restaurant is not blacked out, I'm not a restaurateur - I'm an artist. People often confuse what I do with blind dining - this is not blind dining. I don't believe that closing your eyes or being blindfolded temporarily makes you blind. It just means you're temporarily not using your eyesight. "Blind" is a much more complex being, and I think it's not the same thing.

Netta: How do people react?

Dana: It's fun! Maybe in the first two or three minutes the people are a little bit anxious, but then they're being taken to their tables. Between courses we have artist performances and we interact with the group. It's not just going out to a restaurant - there's a real entertainment and real interactions with the guests, with food, with wine.

Blind people experience the situation as normal to them in Dark Dining Projects, and they have an opportunity to bring other people into their world, with certain aspects of the pleasures they have in the world, for people who aren't blind.

Another project that I do which is parallel to Dark Dining Projects is that I have a dance company and we create dances for blindfolded audiences. In the dances people experience on and off visual things. They can feel the space of the room. We touch them. They have different special relations with the space. That works fatuously.

I've been in many places in the United States with Dark Dining Projects, and earlier this year I went to Dublin, Ireland. Most of the events take place in New York City because that's my home base, but they can take place wherever people invite me to. The price depends on the place of the event, its type, and for how many people it is. The place where I do most of them, for weekdays it costs about 100$ per person, and on the weekends it costs 120$. It costs more when I move out from that restaurant. 

Generally about 30 guests arrive per dining, but that depends in the restaurants I'm working with in New York. I have done them larger, I've done them smaller - for two people or just for one person. And I've done for over an hundred. I think I prefer them smaller because I love the intimacy. Everybody likes it in every size. I have never done anything in my life that people seemed so uniformly to enjoy. There are always people who aren't happy, but most of the people enjoy it. 

אמש, יום שלישי, התקיים בוועדת הרווחה של הכנסת דיון בעתיד ההדרכה השיקומית לעיוורים.

אני מביא כאן את הודעתו לעיתונות של דובר הוועדה, מר אורי מיכאל, ולאחריה אוסיף מספר מילים.

האוצר: "לא מצאנו דרך להעביר כסף למורות השיקום לעיוורים"  

ח"כ לוי-אבקסיס: "אז איך הצלחתם למצוא פתרונות במקרים אחרים?"

מנכ"ל משרד הרווחה: "לא מבקשים שקל מהאוצר. מוכנים לממן את הגירעון מכספי המשרד" 

יו"ר הוועדה, ח"כ חיים כץ: "יש לעגן בחקיקה את מקצוע המורות לעיוורים".
ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בראשות ח"כ חיים כץ (ליכוד), קיימה היום דיון דחוף בנושא קריסת ההדרכה השיקומית לעיוורים בישראל (עמותת מגדל אור).

מ"מ יו"ר הוועדה, ח"כ אורלי לוי-אבקסיס (ישראל ביתנו), מיוזמי הדיון, אמרה: "אנחנו מדברים על 2.5 מיליון שקל שחסרים כדי לכסות את גירעונות העמותה. זה כסף שולי
כדי לספק שירות כה חיוני לאוכלוסיה ייחודית".

ח"כ אורי אורבך (הבית היהודי), מיוזמי הדיון בוועדה: "משרד הרווחה פותר דיונים על סכומים כאלה בארבע דקות בדרך כלל. חבל על הזמן, בואו נמצא פתרון".

 ח"כ אילן גילאון (מרצ), מיוזמי הדיון בוועדה: "שוב מבקשת המדינה להתנהל באמצעות עמותות, ומסרבת לקחת את האחריות על עצמה. משרד הרווחה צריך להיות אם כל העמותות,

ולא לפזר אחריות בין עמותות שונות". 

ג'קי לנדאו, מורה בעמותת מגדל אור: "המדינה פיקחה וביקרה והשגיחה מקרוב על התנהלות העמותה. המדינה, באמצעות משרד הרווחה, קבעה פעם אחר פעם שהעמותה תזכה במכרזים
להפעלת הדרכות שיקומיות לעיוורים, ביודעין שהיא מתנהלת בצורה כושלת".

ח"כ לוי-אבקסיס פנתה לנציגת רשם העמותות בדיון, עו"ד מירית כנרי, ושאלה איך זה ייתכן שניתן אישור ניהול תקין לעמותה בגירעונות.

הנציגה ענתה: "ידענו שאם נבטל את האישור, העמותה תפסיק לתת את השירות. פעלנו מתוך אחריות".

מנכ"ל משרד הרווחה, נחום איצקוביץ', התפרץ בזעם: "את לא דוברת אמת! בושה וחרפה! לאחרים לא נתתם אישור ואילצתם את משרד הרווחה לצאת למכרזים! למה הטעיתם אותנו
ולא הסבתם את תשומת לבנו?". מנכ"ל המשרד התייחס לטענות על אחריות משרד הרווחה לפתרון המשבר: "אם מישהו חושב שמשרד הרווחה יכול לקבל לחיקו 15 אלף עובדים של עמותות,
אלה חלומות באספמיה. הצענו שנרכוש את העמותה על כל מרכיביה והמגרשים שמחזיקה (26 דונם), ללא תוספת תקציב מהאוצר, וכך נכסה את כל ההתחייבויות. זה גם שווה כלכלית
למדינה. ההצעה נדחתה; האוצר חושש מתקדים שבו המדינה תצטרך להיכנס לנעליים של עמותות כושלות נוספות. מנכ"ל משרד לא יכול להגיע להסדרים באופן עצמאי. שר הרווחה
יפנה לשר האוצר יחד עם מורות השיקום ויבקש פגישה משותפת בניסיון להגיע לפתרון המשבר". 

אוהד רייפן, אגף התקציבים במשרד האוצר: "הסוגיה היא לא העניין התקציבי, אלא עיקרון השוויון – לא נוכל לרכוש ולכסות גירעונות של כל עמותה שתתמוטט. נשמח לאמץ כל
פתרון חוקי אחר שיוצע". 

נציגי העיוורים, חניכי עמותת מגדל אור, התרעמו על הדברים ואמרו: "מדברים כאן מילים גבוהות על תקציב, מגרשים, דונמים. אבל מה יהיה עלינו מחר בבוקר? מתי יחזרו
המורות לעבוד? כל התהליכים שהוצעו כאן ייארכו חודשים!". 

ח"כ לוי-אבקסיס סיכמה את הדיון ואמרה: "האוצר שוב לא יוצא פה טוב. במשברים אחרים ידע שר האוצר לצאת לקראת המפגינים ולתת להם מענה מהיר. הוועדה קוראת למשרדי הרווחה,
האוצר והביטוח לאומי למצוא פתרונות עבור עובדי עמותת מגדל אור, ולדווח לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת על התקדמות בתוך שבוע".

יו"ר הוועדה, ח"כ חיים כץ, מתכוון להניח הצעת חוק אשר תעגן בחקיקה את מקצוע המורות לעיוורים, שמעמדן אינו מוגדר כיום בחוק. לדבריו, "לא ייתכן כי עבודת הקודש,
המסירות ובעיקר המקצועיות של מורות העיוורים בישראל לא יוסדרו בחקיקה" (הצעת החוק היא יוזמה ופרי שיתוף פעולה בין יו"ר הועדה לאגודה לזכויות האזרח). 

אוי ואבוי! מה יקרה במדינת ישראל אם האוצר יצטרך לרכוש שירותים של עמותות כושלות?

תחשבו- זה מצחיק - ייתנו לעמותות לשמור על הגבולות, תפרוץ מלחמה והעמותה שתישמור על הגולן תפסיד. האוצר לא ייתן למשרד הביטחון לעשות את העבודה כי עוד עמותות תידרושנה שהמדינה תתנהג כמדינה. האמת, כל הבוקר צחקתי על דבריו של נציג האוצר, אבל זה במקום להתעצבן. ישראל מתפרקת- צריך חסכמים.

תודה רבה,

שגיא

לפני כמה שנים שמעתי גברת שואלת באוטובוס מישהי בטון דידקטי: "את יודעת איפה את צריכה לרדת?". הנהג השיב לאותה גברת שזה בסדר. באוניברסיטה העברית ישנן הזדמנויות רבות לטעות, ואנשים בטוחים, משום מה, שעיוורים מועדים לטעויות הרבה יותר מאנשים הרואים טוב. בשנה הראשונה שלי בקמפוס פחדתי ממש להסתובב: כל הזמן שאלו אותי לאן אני צריך, אם אני יודע לאיפה אני הולך, "אתה יודע לאן אתה צריך להגיע?", "מה אתה מחפש?", "אתה יודע לאן אתה הולך?". בקיצור, גורמים לך להרגיש שאתה לא טבעי בסביבה. אבל יש אנשים שעוד יותר נחושים לעזור: "אתה עולה לאוטובוס?", ואחד הנוסעים מזנק אלייך, פשוטו כמשמעו, ואוחז בידך כשהוא עומד מולך. מה שלא תעשה, תמיד תצא האדם הלא נחמד בסיפור, אל מול אציל הנפש שנחפז לסייע לעיוור - שזה אתה, עולה לאוטובוס.

אנשים תופסים בנאדם מקבוצה מוחלשת כמישהו שהמרחב הפרטי שלו שונה משלהם. בכל קבוצה התפיסה שונה לחלוטין, ומסיבות אחרות, אך המכנה המשותף נובע מהעובדה שזה תופס את אותו אדם כחסר. 

למה כוונתי? אותו אדם שיראה עיוור "ממקל את דרכו ברחוב", כפי שמגדירה זו מרגלית טובי, ויאחז פתאום בידו ויגיד לו: "תיזהר, יש פה עץ", ישים את ידו על בטנה של אשה הרה וישאל "באיזה חודש את?". אם את בחורה עם שיער צבעוני, או חצאית החורגת מהאורך ה"מקובל", את מסתובבת עם לוח מטרה עלייך בעיניי אותו אדם. אל עולים הוא ידבר לאט יותר, כאל ילדים כבדי שמיעה, או באנגלית רצוצה. לאדם זקן, או בעל קשיי הליכה, אותו בנאדם שוחר טוב יגיד: "לאט לאט!", או, "אל תמהר!". בקיצור, כל תגובה שמעידה על כך שאתה בעל חריגות כלשהי. בהקשר זה, אספר סיפור משעשע (או אולי לא כל-כך) שנתקלתי בו, כן, באוטובוס. באוטובוס ביום שישי באה אישה מבוגרת לרדת בתחנה. הנהג פונה אליה ואומר לה: "לאט לאט גברתי, אל תמהרי! את מזכירה לי את אמא שלי, עליה השלום!". טוב שהוא לא שאל אותה מה שמם של הוריה, כי הוא רוצה להגיד עליהם "מי שברך לחולים" בבית הכנסת.

פעמים רבות כשאני משוחח עם אנשים על הבעייתיות בשאלות כמו "לאן אתה צריך להגיע?", "אתה יודע לאן אתה הולך?", הם שואלים אותי האם להתעלם. אז לא, לא צריך להתעלם, אלא פשוט להתייחס אל כל אדם כאל אדם רגיל תוך אי התעלמות מהייחודיות שלו. והכי חשוב - לא להתנחמד. רק זה לא.

מקווה לעולם טוב יותר וליברלי,

שגיא יודביץ'

מחר ב-10:30 בבוקר יפגינו המורות השיקומיות יחד עם עיוורים רבים ובתמיכת המרכז לעיוור כנגד הכוונה לפטרן ולהעמיד במקומן אנשים העוברים הכשרה לא מספקת לצורך התפקיד.

בשבוע שעבר התפרסם דירוג מקבלי השכר בשירות הציבורי. טבלאות השכר מלמדות על חלוקה ברורה של עוגת השכר לפי מקצועות בשירות הציבורי - אילו היו המורות השיקומיות רופאות היה להן סיכוי רציני מאוד להתברג בקדמת הטבלה. למרות, דרך אגב, שאת המקומות הראשונים בטבלה זו תופסים גברים בלבד.

מוטי בסוק, בכתבתו "מספרים עגומים: שליש מהעובדים בשרות הציבורי מקבלים השלמת הכנסה לשכר המינימום" שהתפרסמה ב-The Marker ב-26.10.10, מפרט את המקצועות שאינם זוכים לתגמול ראוי בתלושי השכר.

"מי שנעדר מהצמרת הגבוהה של מקבלי השכר במדינה, ולא במקרה, הם המורות, המורים והמנהלים בבתי הספר היסודיים, חטיבות הביניים ובתי הספר העל יסודיים וכן המורים, פרופסורים ודוקטורים באוניברסיטאות, וזאת חרף הבטחות כל ממשלות ישראל לדורותיהן וכל שרי האוצר וראשי האוצר להציב את החינוך בראש סדר העדיפויות הלאומי."  כך מציין מוטי בסוק בכתבתו.

המורות השיקומיות יכולות רק לקנא בעובדי ההוראה. מורה שיקומית עם וותק של כשלושים שנה במשרה מלאה תרוויח מעט מעל ל-4000 ש"ח ברוטו, וזה לא מפני שהמקצוע שלהן לא חשוב.

תיאור מרתק של חשיבות ההדרכה השיקומית לאדם העיוור נמצא בטור הבא מאת מרגלית טובי:

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3974114,00.html

במכתב שהגיע לידי לפני מספר חודשים מפורט ראשית התהליך שהוביל לנקודת המשבר הנוכחית, קרי פירוק עמותת "מגדל-אור" ופיטורי המדריכות השיקומיות:

"לאחר שנים (לפחות חמש!) של הלנת שכר, לאחר שפגעו ברציפות תשלומי הפנסיה והקרנות – של כלל העובדים, החלטנו המורים השיקומיים .... להגיש בקשת פירוק העמותה כדי להסדיר סוף סוף את העניינים הכספיים ולשים קץ לעוולות.   

בהמלצת השופטת, גב' בלהה גלאור, נשיאת המחוזי בחיפה, החליטו לא לסגור באופן מוחלט אלא למנות עורך דין כמנהל מיוחד.

הסכמנו.

מאז נכנס לתפקידו המפרק עו"ד נמרוד טפר במרס שנה זו, קוצצו המשכורות שלנו בכ 10% באופן חד צדדי ללא משא ומתן וכן נפרצו הסכמים קיבוציים ולא כובדו.

יחד עם זאת, עו"ד טפר מקפיד לשלם במועד את חובותיו לקרנות.

הפער באי רציפות התשלומים עדיין לא נסגר וזכויות הפנסיה שלנו כרגע מוטלות בספק. כלומר, כל מה שלא סודר עד מרס 2010 נשאר לא פתור ולא מוסדר!

שימי לב: כל הזמן הזה אנחנו עובדים!"

ימים אחדים לפני החלטת בית המשפט בחיפה לסגור את העמותה ולפטר את המדריכות, החליטו המדריכות השיקומיות לפתוח בשביתה ואלו היו דרישותיהן:

" - החזר החוב במלואו. אין אנו מסכמים למחיקת חובות.

  - קיום משא ומתן עם ועד מורים שיקומיים, בנושא העסקת העובדים בהסכם קיבוצי."

ההפגה מחר מול משכן הכנסת תהיה פנייה לשר הרווחה על מנת שימצא פתרון מהיר ומכובד למשבר מתוך כבוד להדרכה השיקומית, שהיא שירות חיוני לאדם העיוור.

הרצל מוכתר, מנהל המרכז לעיוור, מדגיש כי: "כשאדם מתקבל למקום עבודה הוא יודע שיש לו זכויות וחובות, אך לצערנו הרב, המורות השיקומיות, שרובן עובדות מעל 20 שנה ונותנות את הלב והנשמה, מסתבר שיש להן אך ורק חובות. הזכויות שמגיעות להן נלקחו מהן".

לסיכום, עקב חשיפתי לבישוליהן של עיוורות רבות באחד הפורומים של ציבור העיוורים, החלטתי להתחיל ללמוד לבשל. מה לעשות שאינני יכול ליישם את החלטתי כל עוד לא תוכל להדריך אותי מורה שיקומית/ בסדר, אחמם פופקורן, אבל מה עם כל הסטודנטים העיוורים אשר החלו לפני שבועות אחדים את לימודיהם באוניברסיטה? כיצד הם ילמדו את המסלולים אל הכיתות והמעונות? אנשים עיוורים שזה עתה נולד להם ילד- כיצד ילמדו איך לטפל בו? עיוור המתקבל למקום עבודה בזכות מורה שיקומית יכול להיות בטוח שלא יהיה עובד תלותי. על כל אלה ניתן, כאמור, לקרוא בטור של מרגלית הכתוב בכישרון רב. 

על המדינה להפנים כי מקצועות ההוראה, העבודה הסוציאלית, הסיעוד, ההדרכה השיקומית ודומיהם, הנם הבסיס לחברה שוויונית ויציבה. למרבה הצער הפתרון המסתמן הנו הפיכת מקצוע ההדרכה השיקומית לפחות מקצועני על מנת שאפשר יהיה להעניק למדריכים משכורת נמוכה בהתאם. 

לא נוכל להשלים עם תהליך זה. 

שגיא יודוביץ

בשבוע שעבר עלה לאוויר בלוג של שיר, המקריאה שלי, האוסף ומתעד דיווחים של נשים לגבי הטרדות רחוב, כלומר: ביטויים של הטרדה מינית הנחשבים ל"קלים" יותר בדרך-כלל והנעשים במרחב הציבורי. כלומר: הערות, שריקות, נעיצת מבטים ושליחת ידיים. אני מצרף לינק לבלוג: http://attcoil.wordpress.com/

נשאלת השאלה, כיצד הדבר בא לידי ביטוי בקשר לנשים עם מוגבלויות? שיר מאוד תשמח לשמוע ולקבל דיווחים. דיווחים ניתן לשלוח ל: attcoil@gmail.com