האתר המקיף לחיים עם מוגבלות

אני עורך כאן השוואה מעניינת: אני לוקח קורסים הניתנים השנה בחוג ללימודי נשים ומגדר באוניברסיטת תל אביב ועושה התאמה בין שמות הקורסים לבין שמות קורסים אפשריים בלימודי מוגבלויות. שמות הקורסים לקוחים מעמוד זה: http://humanities.tau.ac.il/yedion/10-11/courses/gender_core.html

בין המינים: מבוא לתיאוריות פמיניסטיות עכשוויות (ד"ר אורלי לובין)/א/נשים עם וללא מוגבלויות: מבוא לתיאוריות עכשוויות בלימודי מוגבלויות

תרבות הגוף: ייצוגי הגוף הנשי באמנות המודרנית (ד"ר טל דקל)/תרבות הגוף: ייצוגי הגוף עם מוגבלות באמנות המודרנית

מבוא לפילוסופיה פמיניסטית: מחשבות נשים (ד"ר מירי רוזמרין)/מבוא לפילוסופיה בנושאי מוגבלויות: מחשבות א/נשים עם מוגבלויות

מגדר וחברה (פרופסור חנה הרצוג)/א/נשים עם מוגבלות וחברה

נשים, גברים ומודרניות: מבוא להיסטוריה של מגדר במערב (פרופסור בלהה מלמן)/א/נשים עם וללא מוגבלויות ומודרניות: מבוא להיסטוריה של מוגבלות במערב

פמיניזמים, משפט וחברה בישראל (ד"ר דפנה הקר)/דרכי ראיית המוגבלות, משפט וחברה בישראל

שיטות מחקר איכותניות במחקר הפמיניסטי (ד"ר דפנה הקר)/שיטות מחקר איכותניות במחקר המוגבלויות

מובן מאליו שבחוג ללימודי מוגבלויות ינתן משקל נכבד לסוגיות הנשים עם מוגבלויות אשר נמצאות בשתי קבוצות מוחלשות. הדבר רק מעצים פעמים רבות את המאותגרות החברתית, ויש לתת על כך את הדעת המחקרית והציבורית.

לפני ימים אחדים התחרה וזכה בתוכנית הטלוויזיה הבריטית הפופולרית Ready Steady Cook כתב הבי.בי.סי לענייני אנשים עם מוגבלויות, סר פיטר ווייט. בתוכנית מתחרים אנשים מפורסמים זה מול זה בליווי שף על הכנת מטעמים והשף מחליט מי ניצח. זכיתי לעשות כתבה על פיטר ווייט בתוכנית הרדיו "לא רואים ממטר" לפני שנים אחדות, ועכשיו יש לי הזדמנות לחזור אליו שוב.

אז פיטר ווייט התחיל את הקריירה שלו ב-In Touch, תוכניתה של רדיו 4 לאנשים עם מוגבלות ראייה ב-1974. הוא נולד בווינצ'יסטר ב-1974, והוא עיוור מלידה. הוא היה חלק מצוות ההקמה של BBC Radio Solent ומשדר שם מ-1971. ווייט שימש בתפקידי עורך, מגיש ומפיק בתוכניות שונות בערוצים שונים, ומאז 1995 הוא משמש ככתב לענייני מוגבלויות של הבי.בי.סי. הוא נשוי עם ארבעה ילדים, וב-1999 הוא פרסם את האוטוביוגרפיה שלו, "ראו זאת בדרך שלי" (See this My Way) – כך כתוב באתר הבי.בי.סי: http://www.bbc.co.uk/radio4/people/presenters/peter-white/

פיטר ווייט משדר תוכנית שבועית הדנה באנשים עם מוגבלויות ובעיקר באנשים עם ראייה לא שגרתית כל יום שלישי ב-20:40, שעון בריטניה. אני מצרף לינק לעמוד התוכנית באתר הבי.בי.סי: http://www.bbc.co.uk/programmes/b00v1qks

כידוע, בבחירות האחרונות שנערכו בממלכה הבריטית עלתה לשלטון המפלגה השמרנית בראשות David Cameron. כבר מימיה הראשונים דיברה הממשלה על ההכרח בקיצוצים, אך כיום, הולך ומתברר כי קיצוצים אלה יתמקדו בתחומי הרווחה. בין השאר, כמובן, תקוצצנה כנראה קצבאות הנכים. המפלגה השמרנית הבריטית, שהיא מפלגת השלטון כיום, דנה בימים אלו בועידתה המתקיימת בברמינגהם על אופי והיקף הקיצוצים. מול כינוס הועידה מפגינים ארגונים רבים החוששים כי יפגעו מקיצוצים אלה. בין השאר, קם ארגון נכים בריטי חדש בשם Disabled People Against Cuts. הארגון השתתף בצעדה בת 5,000-7,000 משתתפים בראשית השבוע נגד הכוונה לקצץ בתמיכות. בלינק המצורף, קטע מהמחאה מול הועידה בברימינגהם: http://www.youtube.com/watch?v=CdFvwSlp0Aw

בתחנת הרדיו Insight, המופעלת על-ידי ארגון העיוורים הבריטי, RNIB, התקיים ראיון עם סטיב וויניארד, אחראי מדיניות וקמפיינים ב-RNIB. אני מצרף לינק לראיון: http://insight.planetwideradio.com/static/early%20edition/WELFARE%20CUTS%20TX.mp3

הנה נקודות בולטות מראיון זה. המראיין הוא אלן ראסל:

החל מחודש אפריל 2011 נתמכי הקצבאות ידרשו לעבור הערכה מחדש של זכאותם לקצבה הממשלית. המבחן החדש בעייתי מאוד, ואינו מזהה פעולות אשר בעלי מוגבלות מתקשים בהן כאשר הם שוהים במרחב ציבורי. הארגון פועל כדי שיכירו בפגמים של המבחן החדש ויתקנו אותם. המבחן החדש גם עלול להוציא אנשים רבים למעגל האבטלה ולגרום לאובדן הכנסה. וויניארד מוסיף כי בועדה המייעצת למבחן נוטים שלא לאשר אותו, ומוסיף על הפעילות הציבורית הענפה המתרחשת.

כזכור, בארה"ב ב-1990 ובישראל בשנת 2000 הביאה מחאת נכים נגד תנאיהם להקמת ארגוני נכים ולשינוי חברתי בהובלת הנכים עצמם.

מבטיח להמשיך לעקוב אחרי המאבק הבריטי,

שגיא יודביץ'

אם נבחן את רשימת נקודות המפגש המאתגרות בין אנשים עם וללא מוגבלויות, נמצא קווים מקבילים לא מעטים באותן סיטואציות כאשר מדובר באנשים מקבוצות מוחלשות שונות. ניקח לדוגמא שלוש קבוצות מוחלשות ונערוך השוואה בין התנהגות כלפיהן לבין התנהגות כלפי אנשים עם מוגבלויות:

הקבוצות שלנו הן: הומו-לסביים, נשים ומשפחות שכולות.

רצון לקחת אחריות על אדם עם מוגבלות שנמצא בסביבה: לא פעם באוטובוס ניתן לשמוע גברת השואלת בקול מתנשא "לאן אתה צריך לנסוע?" או "אתה יודע מתי אתה יורד?". זה יכול להיות אדם עיוור, או אדם עם מוגבלות אחרת.

שיר המקריאה שלי מציינת שגברים שואלים נשים אם הן יודעות איפה הן צריכות לרדת ואם הן מהאיזור. בציבור החרדי מרבים להתייחס להומוסקסואליות כאל מחלה ודנים בנושא כיצד "לרפא אנשים מסכנים אלה ממחלתם". מה זה, אם לא ניסיון לקחת אחריות בביטוי הכי קיצוני שלו?

אנשים עם מוגבלות המדגישים את הצורך בהכלה חברתית דורשים במפגיע לנתק את הקשר הגורדי בין מוגבלות כבעיה חברתית לבין מוגבלות כבעיה רפואית. דרישה זו מביעים למעשה גם הומוסקסואלים במצעדי הגאווה שהם עורכים. במצעדי גאווה אלה הם מדגישים כי אין הם צריכים להסתיר את נטייתם המינית, שכן אין להם במה להתבייש. זו התנהגות חברתית נורמטיבית. ניתן לשקול מצעד מקביל של אנשים עם מוגבלויות. מישהו חושב כאן שזה מיותר? בבקשה - כאשר הייתי פעיל פוליטי בימי נעוריי הסטודנטיאליים, נהגתי להלך במעונות הסטודנטים ולחלק חומרי הסברה. לא אחת ניגשו אנשים ליושב ראש אותו תא פוליטי והתריסו בפניו: "איך אתה שולח עיוור לחלק חומרי הסברה שהוא אפילו לא יודע מה כתוב בהם? הוא הרי עיוור, הוא לא רואה!". באשר למשפחות שכולות, הסרט הישראלי "מצור", אשר מספר על אלמנה שלפתע הופכת מאדם רגיל לאדם שכולם מנסים לגונן עליו. חבר של בעלה מגרש באגרסיביות את מחזריה, אנשים מביעים כלפיה רחמים אך מונעים ממנה לשמוח. ישנן תרבויות בהן מצופה מאלמנה להעקד לאחר מות בעלה.

ויתור לאדם עם מוגבלות - אבל בעצם ויתור עליו: אנשים עם מוגבלויות היוצאים לטיולים של תנועות נוער זוכים לא פעם להקלות בהקמת המחנה, או בארגון האירוע. אך יחד עם הקלות אלו הם נדחקים מהחוויה העשייתית שבקיום האירוע החברתי. הדת היהודית משחררת את האישה ממצוות שהזמן גרמן. הנימוק לכך - ויזנק ויאמר קול מחזיר בתשובה - הוא להקל על האישה, שתוכל להקדיש את זמנה למשפחה. נשים פמיניסטיות דתיות דוחות את ההקלות שההלכה מעניקה להן מתוך הבנה שמדובר כאן בתירוצים להדרתן מהספירה הציבורית. בנוגע להומוסקסואלים, כשאדם ניגש לתרום דם, הוא נשאל האם קיים יחסי מין עם גבר בחצי השנה האחרונה. מה זה אם לא ויתור למישהו - ובעצם ויתור עליו? בנוגע למשפחות שכולות, לאחר נפילתו של אסף רמון, נערך דיון נוקב בתקשורת סביב השאלה האם היה על רונה רמון לחתום לו אם לאו. איש לא השאיר כלגיטמית את ההנחה שאסף רמון היה אדם בוגר שרצה ללכת בדרכי אביו. אסף ידע שהוא יכול להיהרג, אבל בכל זאת רצה ללכת בדרכו שלו, למרות הסיכון שלמרבה הצער התממש. רוצה לומר, במובלע, הויכוח היה האם היה מותר לאפשר לאסף רמון ללכת בדרכו. רוצים עוד דוגמא? בבקשה. מוטי אשכנזי מתאר בספרו את המוצב עליו פיקד, כיצד לאחר שעמד בלחימה קשה עם הגדוד הירושלמי, סרב צה"ל לאפשר לו לחזור לחזית ושלח אותו לבקעת הירדן. מה זה, אם לא ויתור לאדם שבעצם הוא גם ויתור עליו?

הפרת המרחב הציבורי של אדם עם מוגבלות: אנשים מנסים לא פעם להימנע באופן מוגזם מהשימוש במילה "עיוור" או "נכה" ליד אדם עם מוגבלות, וההתפתלויות שלהם רק מבליטות את האחרות החברתית שהם מייחסים לאותו אדם. אנשים נוטים לאחוז ללא היסוס בעיוור או אדם עם קשיי הליכה בכדי לעזור לו גם אם לא ביקש זאת. אותם אנשים יניחו את ידם על בטנה של אישה הרה וישאלו אותה "באיזה חודש?" וכדומה. בנוגע להומוסקסואלים ולסביות, אנשים נוטים לשדך בין הומוסקסואלים או בין לסביות מתוך הנחה שדי בנטיה המינית כדי למצוא התאמה בין שני אנשים. ניתן לעבור סעיף סעיף ולראות הקבלות בין היחס לאנשים עם מוגבלויות לאנשים מקבוצות אחרות. לא דנו, למשל, בהליכה על בהונות לצד אנשים עם מוגבלויות, ביחס לאנשים עם מוגבלויות כאל ילדים או תינוקות, בנטייה שלא להטיל אחריות על אנשים עם מוגבלויות, ועוד המקלדת נטויה.