כשמתחילים מיזם, יש להציב מספר שאלות שרק אם יש עליהן תשובות טובות אפשר
להמשיך הלאה.

1. מה הרעיון?
2. כיצד מוציאים את המיזם לפועל?
3. האם המיזם מצריך משאבים שיש ליזמים או שהם יכולים להשיגם?
4. האם קיים צורך אמיתי שהמיזם מספק לו תשובה?
5. האם לא קיים כבר מענה טוב לצורך הזה?
6. מהו החזון שמאחורי המיזם?
7. מה הוא השלב הראשון שאתה תעשה מיד?

1. הרעיון:

עיוורים ככל בני האדם נדרשים ללכת לטיפולים רפואיים, אם במרפאה ואם בבית חולים, וכן עליהם ללכת לבקר מכרים או בני משפחה המאושפזים.

בבסיס המיזם הקמת מערכת של אנשים אשר קיבלו הכשרה בליווי עיוורים אשר ילוו אדם עיוור אשר יצטרך לגשת לקופת חולים, טיפות חלב או לבית חולים.

המלווה יפגוש את האדם העיוור בביתו או במקום שנוח לעיוור, יסייע לו להגיע פיזית לטיפול הרפואי הנדרש, יעזור לו במילוי טפסים וישהה איתו במקום ככל שהאדם העיוור יצטרך, במגבלות הסביר.

המלווים יקבלו שכר על עבודתם ויהיו עובדים לכל דבר בגוף המפעיל שירות זה.

הגוף הנותן את השירות יבחר את המלווים, יעניק להם תנאי עבודה הולמים וישמור על זכויותיהם כעובדים, על כל המשתמע מכך.

האדם העיוור הנזקק לשירות יפנה אל הכתובת המתאימה בגוף המספק שירות זה וכך יזכה במתן הליווי הרפואי הנדרש.

2. כיצד מוציאים את המיזם לפועל ?

יש להקים עמותה שתפעיל שירות זה ו/או להפעילו באמצעות עמותה קיימת.

העמותה תגייס כספים מהמדינה ומתורמים על מנת לקיים את השירות. השאיפה שאדם עיוור הנזקק לשירות לא יצטרך לשלם עליו.

3.האם המיזם מצריך משאבים שיש ליזמים או שהם יכולים להשיגם?

מה מצריך מיזם כזה?

קיום הליך פרוצדוראלי של הקמת עמותה, במקרה שמדובר בעמותה חדשה.

פנייה לאנשי מקצוע בתחום שירות לעיוורים על מנת שיבחרו את המלווים הרפואיים.

קשר עם אוכלוסיית היעד.

ריכוז הפניות והציוות של הפונה והמלווה הרפואי.

היכולות הנדרשות לכך הן יכולת גיוס אנשים, כישרון הפקתי וחשיבה מערכתית.

אני חש בכל הכבוד כי יש בי התכונות הללו וכי אדע לבחור את האנשים הנכונים למילוי המשימות שאינן בגבולות כישוריי והכשרתי.

4.האם קיים צורך אמיתי שהמיזם מספק לו תשובה?

הו, זאת שאלת השאלות. על פניו, נראה שעיוורים מסתדרים. הם הולכים לקופת חולים, טיפות חלב, בית חולים, מסתייעים בבני משפחה או חברים לצורך כך, או שבמקרה הצורך מבקשים עזרה מהפקידים במקום.

מניסיון, כשאדם עיוור בא בגפו למקום ציבורי המצריך עזרה, אחד הפקידים ישמח לסייע בידו.

נלך על דוגמא קיצונית. אתה אדם עיוור שאשתך הרה ללדת. אתה מעוניין להיות לידה ובוודאי יש מסמכים שצריך למלא, לרוץ לפה, לרוץ לשם. מובן שבן משפחה או חבר ישמחו לסייע לך בכך. יתרה מכך, זה יהיה מובן מאליו למשפחתך שאתה לא תוכל לעשות זאת, ובמקומך יעשה זאת בן משפחה אחר. אם כן, על פניו, מה הטעם בשירות הליווי הרפואי?

אלא, וכאן שורש העניין, שהשירות מעניק לאדם העיוור עצמאות. במקום להרים טלפונים למשפחה, לחברים ולבקש טובה, אתה מתקשר למוקד ומבקש ליווי רפואי למקום "זה וזה", לצורך " כך וכך".

המוקד מצוות אליך את המלווה, המסייע בידך בכל הדרוש סיוע.

אנשים עיוורים הנמצאים במקום ציבורי גדול, אשר בו אנשים רבים, חשים חוסר יכולת להפיק את מירב התועלת האמורה להיות להם במקום זה. בין אם מדובר בבית חולים, בכנס רב משתתפים או בכל מקום אשר התנועה בו רבה.

מובן כאמור לעיל, שניתן להסתייע בבן משפחה או חבר. ואולם, לא תמיד זה נוח. ואף יתרה מכך, הדבר משדר תלותיות. האומנם, אני כרווק עיוור, בפוגשי עלמת חן, צריך להגיד לה: "אה כן, את תהיי בת הלוויה שלי מעכשיו לטיפוליי הרפואיים, למשרדי הממשלה, לבנק, לספריה וכל מיני כנסים שברצוני ללכת אליהם." נשמע קצת תלותי, לא?!

במקום זאת, כשיש שירות כזה, היא תדע שאינה הופכת להיות כלבת הנחייה שלי, ויתר על כן, בארוחת הערב המשפחתית ביום שישי כשאביה יאמר לה: " נו, אז מעכשיו את תלווי אותו לכל מקום?", היא תגיד: "לא הוא מסתדר, הוא עצמאי, ואם צריך ליווי לרופא למשל, יש את שירות הליווי הרפואי, אליו הוא יכול לפנות."

5. האם לא קיים כבר מענה טוב לצורך הזה?

בן משפחה או חבר זה מענה טוב מאוד, לא? בסעיף הקודם, הבהרתי כבר שלא תמיד ולא ממש.

קיים באילת שירות דומה המופעל על ידי מתנדבים. אני מאמין ולא בעלמא, ששירות הניתן על ידי אנשים שזו עבודתם יהיה מסור יותר ומסודר יותר תמיד, מאשר אותו שירות המופעל על ידי מתנדבים.

עובדת היות השירות מקום עבודה מסייעת לבחור בקפידה את נותני השירות, וכן להציב בפניהם דרישות לספקו, על פי חוקי העבודה הנהוגים מבמדינת ישראל.

נחזור לדוגמא הקודמת, אדם שאשתו הרה ללדת בעיצומו של ליל הסדר. עכשיו, לך תחפש מתנדב שיסכים לסייע בידו וייתן לו את השירות המסור בסבלנות הנדרשת ובמועד הלא מאוד נוח הזה.

יתרה מכך, לך תמצא מתנדב שהולם את דרישות האדם העיוור הנזקק לשירות. יכול להיות שתמצא ויכול מאוד להיות שלא.

שירות הליווי הרפואי קיים בארץ, והוא מיועד לתושבי חוץ הבאים לקבל טיפול בארץ. המלווה הרפואי מסייע להם למלא טפסים, לרוץ מחד לחדר ולהמתין לניתוח או לרופא. בצורה זו, אותו אדם לא נאבד בסבך הביורוקרטיה של המרכז הרפואי.

לעיוורים הנזקקים ללכת לטיפול רפואי או החפצים ללכת ולבקר אדם המאושפז בבית חולים אין שירות כזה, והם נאלצים להיעזר ברצונו הטוב של בן משפחה או חבר, לסמוך על הימצאותו של פקיד נחמד הנכון לעזור או למצער הם יכולים להימנע מלגשת ולקבל טיפול זה או לקיים את הביקור.

6. החזון מאחורי המיזם:

לתת עצמאות לאדם עיוור. למנוע ממנו את החשש מלהיקלע לסבך הביורוקרטיה במרכז הרפואי. אלו הם שתי מטרות שהשירות עתיד לספק.

בחזוני, אדם עיוור המעוניין בשירות יוצר קשר עם המוקד ומקבל את השירות באופן הטוב ביותר.

7. מה הוא השלב הראשון שאתה תעשה מיד?

בכוונתי כיזם, לכתוב תוכנית עסקית למיזם ואז להציע אותו לעמותה קיימת. אני מקציב לתהליך זה 60 יום, עד ה- 10.02.2011. אם לא אמצא עמותה שכזאת, ואשר יש לה אישור ניהול תקין מרשם העמותות, אפתח בהליכי הקמת עמותה.

בכבוד רב,

שגיא יודוביץ'

צץ בראשי רעיון המעסיק אותי זה זמן מה, והייתי מעוניין לקבל עליו חוות דעת.

ידידה שלי עובדת בחברה לליווי רפואי עבור אנשים מחו"ל הבאים לקבל טיפול רפואי בארץ והפרוטה מצויה בידם לקבל שירות של אדם שיסייע בהסדרת המסמכים, בליוויים אל החדר הרלוונטי ויארח להם חברה במהלך ההמתנה לטיפול. השירות נקרא ליווי רפואי.

האם קיים צורך בליווי רפואי שכזה לאדם עיוור המגיע לקופת חולים או לבית חולים?

אני אישית, שהנני רווק, נתקל לא פעם בדילמה של כיצד להתנייד בתוך קופת החולים, למלא טפסים, וכדומה.

נכון שאפשר תמיד לפנות לחבר או לבן משפחה, אבל אני הייתי מעדיף דווקא להזמין שירות של ליווי רפואי, בלי לבקש טובה מאף אחד.

ברור שאנשים נשואים יכולים לבוא עם בני זוגם, אבל האם אדם נשוי או רווק לא היה מעדיף במקום לבקש מהבעל, האישה, בן משפחה או חבר שיתלווה אליו לבדיקה או לטיפול, לצלצל לשירות של ליווי רפואי ולהזמין מלווה שיהיה מיומן בליווי אדם עיוור ובוודאי שיש מצב שהאדם העיוור כבר מכיר את אותו המלווה, מה שמשפר עוד יותר את החוויה.

אשמח לתגובות,

שגיא.

sagi.yudovitz@gmail.com

מה מהות הקשר הגורדי בין הרב עובדיה לאלי ישי? כיצד מתנהלים הקרבות המרים בחצרו של הרב עובדיה בין תומכי אלי ישי ואריה דרעי? כמה יהירות וצביעות נדרשו לשמאל הישראלי בכדי לדחוק את הרב עובדיה ואלי ישי לזרועות הימין הקיצוני? כיצד הצליח הרב עובדיה להתגבר כארי על כל מקטרגיו ולהיבחר לרב ראשי ולאחר מכן להקים זרם פוליטי משמעותי בחברה הישראלית? כל מי שהשאלות הללו מעסיקות אותו ומעוניין ללמוד עוד יותר על תנועת ש"ס מוזמן לקרוא את ספרם של העיתונאים צבי אלוש ויוסי אליטוב "בן פורת יוסף - חייו, משנתו ומהלכיו הפוליטיים של הרב עובדיה יוסף" שיצא בשנת 2004 בהוצאת כנרת, זמורה-ביתן דביר. הספר מגולל את מסכת חייו של הרב עובדיה. הוא אינו עושה לו האלהה של גדול הדור אשר לעולם אינו טועה ומצד שני אינו הולך שבי אחר התבטאויותיו המקוממות של הרב לא פעם. יחד עם הביקורת הרבה שמותחים מחברי הספר על התנהגות כוחנית ומניפולטיבית של הרב הם אינם מסתירים את הכבוד הרב שהם רוחשים לו, כאחד מהרבנים החשובים בהיסטוריה של הציבור הספרדי במדינת ישראל, אם לא החשוב בהם. הספר יצא בשנת 2004, אך הינו אקטואלי מאוד בכל עת שמאזינים לו. דבקותם של הרב עובדיה ואלי ישי בעמדות נציות כיום והתנכרותם לכל אפשרות של פשרות מדיניות נראית הגיונית הרבה יותר כאשר קוראים את תיאור היחס השחצני והמזלזל של אהוד ברק כלפי הרב לאחר שנבחר לראשות הממשלה. אלי ישי, שרצה ללכת לכיוון חברתי ולא מדיני ב-2002, אולץ על ידי הרב עובדיה שהכיר לאחר מכן בטעותו, שלא לעזוב את ממשלת שרון. מקרה ותוצאותיו ממחישים את הברית ההדוקה בין שני האישים. וכל השאר, הרי מוקלט בספר הנמצא בספריה לעיוורים אשר בהר הצופים. כזכור, לא חייבים להיות אקדמאיים כדי להימנות על קוראי הספריה, אלא די בכך שהינך בן לאם עיוורת או שהתעוורת כהלכה. 

שגיא

בהמשך לפוסט בו דנתי בשידור משחקי הפועל תל אביב בכדורסל על ידי אוהדי הקבוצה, אביא כאן את הניסיון האנגלי של הפרוייקט. חווית הצפייה באירוע ספורט כמו משחק כדורגל, הן מבחינת האוהד במגרש או חבורת אוהדים בפאב או אפילו לשבת עם חבר/ה אל מול המסך בסלון ולצפות במשחק מעל המרקע הינה הרבה יותר מצפייה במשחק כדורגל. פירושה אירוע חברתי. הציפייה לשער ולנצחון הקבוצה האהודה, ובנוסף אליה האכזבה או ההתלהבות ממעשיהם של השחקנים והשופט הן חוויות מעצבות בדרך להעברת חווית הצפייה כולה. אוהד הרואה את המשחק בעיניו, אין כל בעיה לחוות את האותנטיות שברגשות המתלווים אליו. אך כמובן, לא כך המצב כשמדובר באוהד עיוור. עיוור, הצופה במשחקים, מתרשם הרבה יותר מתגובת הקהל מאשר מהנעשה באמת על המגרש. שאלה הכרוכה בקשר שבין אוהדים עיוורים למשחק הכדורגל וגם הכדורסל היא האם ישנו כאן רגש אהדה אמיתי למשחק, או שמא ניסיון להצטרף אל הכלל? במילים אחרות: האם כשאני צופה במשחקי מכבי תל אביב ביורוליג עם חברים, אני באמת צופה במשחק יורוליג או שאני צופה בחברים צופים במשחק יורוליג? אינני בא להטיל חלילה דופי באותנטיות של אהדה לתחרויות ספורט בקרב עיוורים. אולם, על מנת שאנו נוכל להנות מהחוויה באופן בלתי אמצעי אנו זקוקים לאמצעי.

ביקורת רבה נשמעה באולימפיאדה האחרונה על תיאוריו של משה גרטל מבריכת השחייה. גרטל נחשב בעיני פרשנים ובעלי טורים רבים לשדר פומפוזי ואנכרוניסטי הטועה לא פעם. וכדוגמה לכך הם מביאים בנימת לעג לא מוסתרת את אחד ממרוצי השליחים ובו המשלחת הצרפתית כמעט וניצחה, אך לבסוף אחד מהשחיינים האמריקניים הדביק את הפער והוביל את נבחרתו לנצחון. את אותן שניות תיאר גרטל כך: "הצרפתים לוקחים! הצרפתים לוקחים! פלבס מאבד את הסיכוי לשבור את השיא של מארק ספיץ! הצרפתים מנצחים! זהו זה רבותי, ולא, הנה - השחקן האמריקני מדביק את הפער ונוגע בקיר ראשון! מדליית זהב לארצות הברית!". כעיוור, לא ראיתי את השחיין הצרפתי ואת האמריקני. אבל כן נהניתי מהתיאור האותנטי והנרגש של משה גרטל. כשחיין עבר בעצמו וכאדם החי את התחום אותו הוא מסקר, גרטל היטיב להעביר את התחושה של מאבק על מדליות בבריכת השחייה, כאשר השחיין האמריקני מייקל פלפס מנסה לצבור לראשונה בתחרויות האולימפיות שמונה מדליות זהב בבריכת השחייה. בוקר בוקר, השכמתי קום בשעה חמש, וצפיתי נרגש בתחרויות השחייה. יתר התחרויות באולימפיאדה ממש, אבל ממש לא עניינו אותי, וזאת מפני שהשדרנים לא התקרבו לאיכות השידור של משה גרטל.

במונדיאל האחרון ניסיתי להשתלב בעניין הציבורי הרב בטורניר, ולאחר שבחרתי לאהוד את נבחרת ארצות הברית המתנתי בשקיקה לתחילת המשחקים. משחק הפתיחה של הבית בו שיחקו אנגליה וארצות הברית נערך בין שתי הנבחרות. אנגליה הבקיעה שער ראשון ולאחר מכן ארצות הברית השוותה. ולי נותר אלא להרכיב אוזניות לטלוויזיה ולחכות לנצחון של ארצות הברית. והנה בדקה ה-50 החלוץ האמריקני התפרץ אל תוך הרחבה ו... הנה קצר באוזניות. אחרי מספר שניות תיקנתי את הקצר ושמעתי את הקהל מוחא כפיים בהתלהבות. אז הצטרפתי אליו. מה מסתבר? שהקהל דווקא שמח מהעצירה של השוער האנגלי. בקיצור, אם חשקה נפשי בעת ביקורי באנגליה לצפות במשחק כדורגל של ארסנל, הקבוצה שאותה אני אוהד סתם כך כי חבר שלי ג'וני אוהד אותם, לא יקרו לי טעויות מביכות כאלו. המועדון, או יותר נכון אוהדי המועדון מפעילים שידור רדיו עבור צופים עיוורים במשחק. להלן כתבה שקיבלתי מאסף דה פריס, האחראי על נגישות במועדון הפועל תל אביב בכדורגל ובכדורסל. ברובה מתועד השידור, בתוספת ראיון עם אוהד עיוור ועם השדר:

בכתבה ניתן לצפות ביו-טיוב: http://www.youtube.com/watch?v=OYCbDrfS3O0, ולהלן תמלול חלקי שלה.

קווין דיי: ראיתי שערים נפלאים העונה. ראיתי הצלות נפלאות. וראיתי יכולות קסומות. אבל איך זה לבוא למשחק כשאתה לא יכול לראות שום דבר? ארסנל הוא אחד ממועדוני הכדורגל שמספקים שידור אודיו במשחקים לעיוורים ולקויי ראייה.

"מה שאנחנו עושים זה לספק תיאור אודיו של המשחקים לבערך חמישים האוהדים העיוורים ולקויי הראייה שמגיעים למשחקים", אומר אלכס ג'ונסטון, "ולנסות למסור את המתרחש עבורם". "אני מנסה לתאר את המשחק כך שאנשים ידעו איפה בדיוק הכדור נמצא בכל רגע ומה קורה. השידור מועבר באמצעות רדיו, כך שכל מי שיש לו מכשיר ונמצא באצטדיון יכול להאזין לו".

קווין דיי: "אז איך זה עובד עבורך מבחינה אובייקטיבית, כאוהד ארסנל?" "ובכן, אני מנסה לשמור על מידה של אובייקטיביות, אבל רוב הזמן זה שידור עבור אוהדי ארסנל מאת אוהד ארסנל. אני חולק את רגעי השמחה והפחד. למרבה השמחה, יש יותר רגעי שמחה מאשר פחד".

דיי: "אני חייב לשאול אותך את השאלה הברורה מאליה – למה לבוא למשחק כדורגל שאתה לא יכול לראות?". "מכל הסיבות שכל אוהד כדורגל מגיע למשחק כדורגל", עונה אלן מברט. "אני אוהד כדורגל, במיוחד את ארסנל. אני עוקב אחרי הקבוצה שלי, אני כאן בשביל האווירה. וכמובן, עבור ההנאה מהמשחק שידור האודיו חיוני. זה ממחיש את התמונה באופן ויזואלי עבורי, ולתשעים דקות, למען האמת, אני שוכח שאני עיוור".

התיאור מפורט מאוד, ממש מסירה אחר מסירה לרבות מיקום השחקנים ואופן המסירה. כך למשל התיאור הבא מג'ונסטון: "מתמהמה לרגע, ואז מוסר לדני אולסון... חרא, זה פוגע בצד הפנימי של הקורה! מסירה חדה מדני אולסון".

דיי: "האם אתה מתרגז כשאוהדים צועקים ואתה לא יכול לראות על מה?" מברט: "אני חושב שלעיוורים יש חוש הומור נהדר שעוזר להתמודד עם העיוורון, ואני יכול לזרום עם זה". "האם האוהדים סביבך יודעים שאתה עיוור?" "אני חושב שחלק מהם יודעים, אבל אלו שכן לא חושפים זאת".

"אני דווקא אוהב את ההטייה שהוא מביא לתיאור המשחק, במיוחד ברגעים של "כמעט-גול". אני רוצה שהוא יתאר את המשחק, אבל אני רוצה שהוא יביא עמו גם את התשוקה של אוהד. אני רוצה שהוא יהיה בנעליים של אוהד המשחק. הוא העיניים שלי במהלך המשחק".

דיי: "אני עוד צריך למצוא אותם, אבל אני יודע שיש כאן שירותים לכלבי נחייה?" מברט: "כן, בהחלט. זה נקרא איזור הקלה לכלבי נחייה". דיי: "האם כלבי נחייה מתעצבנים אם כלבים רגילים משתמשים בו?". מברט צוחק בתגובה.

לאחר המשחק, בו ארסנל הפסידה, נפגשו הכתב, הקריין והאוהד. "היה קטע שהתברברת שם קצת בתיאור, לא?", שואל דיי את ג'ונסטון. "אני דווקא חושב שהיה לך שם רגע נפלא" ,אומר מברט, כשאמרת, "אני לא מוצא מילים לתאר זאת". ואז חשבתי: "אני לא רואה, הוא לא יכול לתאר את זה, פשוט נפלא"". "זה היה עד כדי כך גרוע, הא?", מגיב ג'ונסטון. "כן, עד כדי כך גרוע", משיט מברט – אבל זה היה המסר, וזה היה... חבל על הזמן". "ארסנל תזכה בליגת האלופות, תסיים בין ארבע הראשונות, ותזכה בגביע בשנה הבאה", מוסר מברט את תחזיתו. "בהחלט, מה שהוא אמר", מסכים עמו ג'ונסטון. 

אני מאמין גדול בתחום האהדה המשותפת לקבוצות ספורט כמקדם הכלה חברתית. הרגש המשותף כלפי קבוצה, החוויות המשותפות והאפשרות למפגשים חברתיים סביב החיבה למועדון מהווים כר פורה לאינטראקציה חברתית מוגברת בין אנשים עם וללא מוגבלויות.

שגיא יודוביץ'

Ray Charles- Baby Please Don't Go

http://www.youtube.com/watch?v=C0zgwVZtlUU

Stevie Wonder-Isn't She Lovely

http://www.youtube.com/watch?v=b2WzocbSd2w

Ray Charles- Hit the road jack

http://www.youtube.com/watch?v=Q8Tiz6INF7I

Geoffrey Gurrumul Yunupingu - Bapa

http://www.youtube.com/watch?v=MKC-Jd7KN64&feature=channel

Stevie Wonder-Another Star

http://www.youtube.com/watch?v=K9KKBvWTdMQ&feature=related

Ray Charles- Georgia On My Mind

http://www.youtube.com/watch?v=Thls_tMuFkc

Stevie Wonder- I'm Gonna Make You Love Me (with Diana Ross)

http://www.youtube.com/watch?v=mxs2nRekH2w&playnext=1&list=PL6C281E71407C3325&index=4

Terri Gibbs- Tell Me That You Love Me

http://www.youtube.com/watch?v=nxUkARJ0dCQ

Ray Charles- America the Beautiful

http://www.youtube.com/watch?v=ghz4_kikLkE

Stevie Wonder- I wish

http://www.youtube.com/watch?v=EGxLVj-8BRI&feature=related

Alfred Ho- Blue suede Shoes

http://www.youtube.com/watch?v=Biy56xgIz-I&feature=related

Stevie Wonder- Drum Solo

http://www.youtube.com/watch?v=iBA4vWQRBA0

שלום חברים,

החלטתי לפתוח במדיניות חדשה: המלצות על ספרים אשר הוקלטו בספריה המוקלטת של האוניברסיטה העברית. הפעם, "פרקי אבות: פירוש ישראלי חדש" מאת אביגדור שנאן בהוצאת אבי חי, 2009. פרופ' שנאן מסביר ומפרש בשפה לא אקדמית מדי ולא נמוכה מדי, פשוט בעברית את הכתוב בפרקי אבות. נותן רקע היסטורי לנאמר ומנסה להסביר לנו היום למה התכוון המשורר מנקודת המבט שלנו היום.

ניקח לדוגמה את ההמלצה התמוהה והמקוממת האומרת: "יוסי בן יוחנן איש ירושלים אומר: יהיה ביתך פתוח לרוחה, ויהיו עניים בני ביתך, ואל תרבה שיחה עם האשה. - באשתו אמרו, קל וחמר באשת חברו. מכאן אמרו חכמים: כל זמן שאדם מרבה שיחה עם האשה, גורם רעה לעצמו ובוטל מדברי תורה, וסופו ירש גיהנם". כידוע, אמירה זו של יוסי בן יוחנן איש ירושלים משמשת אתגר אינטלקטואלי עבור אנשים דתיים רבים ובוודאי עבור הוגי הדעות בדת היהודית כיצד לתרץ את סוגיית לא להרבות בשיחה עם האשה. בנוסף לכך, אמירה זו משמשת חילונים רבים כהסבר משכנע להתנכרותם אל הדת היהודית. הלב נחמץ כשחושבים על אותן נשים רבות אשר סבלו ואולי אף סובלות מדיכוי בחברה הדתית בשל הבנה מוטעית של אמירה זו. והכל על כתפיו של יוסי בן יוחנן המסכן שהתכוון בכלל לדברים אחרים לגמרי. 

מי היה אותו יוסי בן יוחנן איש ירושלים? לפי אביגדור שנאן, הוא חי במחצית הראשונה של המאה השנייה לפנה"ס, בתקופה שהיתה התלבטות שבעצם קיימת עד היום, האם תלמידי חכמים הם אליטה מתבדלת (לפחות בעיני עצמה) או אנשים שצריכים להתערות בעם. ובכן ידידנו סבר שעליהם להתערות בחברה, ושעל ביתם להיות פתוח לרווחה. בכך מתרץ את האמירה הבלתי נסבלת פרופ' שנאן: "פתיחת הבית לרווחה מזמינה גם נשים להיכנס ולהתארח בתוכו, ובעקבות כך מציע החכם למעט עמהן בשיחה, כי ריבוי שיחה עם נשים זרות - במיוחד בעולמם של חכמים שהקפידו על התנהגות צנועה - נתפס כדבר לא ראוי" (עמ' 10 בספר). ניתן להזמין את הספר בעל"ה, מספר טלפון: 025825020. יש להדגיש כי אין צורך להיות סטודנט, אקדמאי, ירושלמי ו/או אוהד של מכבי ת"א בכדי להזמין ספרים בספריה המוקלטת של על"ה. די בכך שאתה בעל תעודת עיוור ומוגדר כאדם עיוור על פי החוק הישראלי, סעיף 19 קטן א', דיני הגדרת קבוצות מחולשות ועל כן מודרות בחברה. :)

חנוכה שמח,

שגיא