האתר המקיף לחיים עם מוגבלות

כידוע, באוטובוס עיוורים יכולים לשבת בספסל שמאחורי הנהג. יכולים, לא חייבים.

כשעיוור המסתייע במקל או בכלב נחייה, נכנס לאוטובוס הוא מושך אליו מייד תשומת לב. הנהג ממליץ בפניו לשבת בספסל שמימינו או משמאלו , אנשים קמים עבורו לא פעם, תוך אחיזה בזרועו בכוונה להכווינו לעבר הספסל שהתפנה. קורה לעיתים שאדם עיוור אינו מעוניין לשבת מקדימה. הוא מכיר את המסלול , מאחורה יושבים חבר'ה צעירים ולעיתים הוא עולה עם עוד אדם והוא מעוניין לשבת לצידו. נהג האוטובוס, לעיתים מזומנות דורש מהעיוור לשבת במקום המיועד לו . מתוך כוונה לעזור או  להבטיח את שלום הנוסעים עם מוגבלות שעולים לאוטובוס או כדי לרכוש תחושת שליטה. לכך נלווית העובדה שאדם אחר כבר פינה את המקום לעיוור שעלה. לצופה מהצד הסיטואציה נראית פשוטה , רוצים לעזור כאן לאדם עיוור, שעלול ליפול שהרי איך המסכן ידע היכן לאחוז, אז למה הוא לא מתישב כבר וזהו?! עבור האדם העיוור זו סיטואציה בלתי נעימה לחלוטין. הוא כבר מזמן מסמר האירוע הנהג דורש ממנו לשבת במקום מסויים והוא בכלל רוצה לשבת עם החבר שלו. אני במקרים כאלה אומר במתק שפתיים : " תודה אנחנו רוצים לשבת ביחד." על פי רוב בכך אני מחזיר לידי את השליטה בסיטואציה. שיטה נוספת להמנע מכך היא שיטת מטוסי הצילום. אני והחבר עולים במהירות אל האוטובוס תוך תכנון מדוקדק היכן נשב, רק אחרי שאני מתיישב החבר ניגש לשלם. בכך אנו חומקים מהראדר של הנהג.

קחו תמיד את כל מה שאני כותב עם כפית של הומור .

 מוזמנים לכתוב לי את תגובותיכם במייל sagi.yudovitz@gmail.com.

שנה טובה

שגיא

שלום לכולם ושנה טובה,

בראש השנה, עת התהלכתי בשבילי כפר מנחם, צץ בראשי רעיון למיזם-

חיבור מסמך משותף הדן באינטראקציה החברתית בין אנשים שהינם עם וללא מוגבלויות.

על מנת שנוכל לדון באינטראקציה זו בניחותא, מפורטים בהמשך אתגרים חברתיים הקשורים לאינטראקציה הזו, עליהם נוכל לדון בהרחבה בקבוצה שהקמתי בגוגל לשם כך.

מוזמנים לשלוח אלי מייל בכתובתי :sagi.yudovitz@gmail.com ואשמח לצרפכם לקבוצת "נגישות חברתית".

באינטראקציה החברתית בין אנשים שהינם עם וללא מוגבלויות נוצרות לא-פעם אי-הבנות מכבידות.

בקיצור, האינטראקציה החברתית הנ"ל, ככל אינטראקציה חברתית, איננה פשוטה כלל וכלל, וזה מה שעושה את החיים מעניינים.

להלן רשימת איפיונים של אינטראקציה הגורמים לאנשים עם מוגבלויות לחוש חוסר נחת:

1.      "הליכה על בהונות" ליד אנשים עם מוגבלויות

2.      יחס אל אדם עם מוגבלות כאל תינוק, ילד קטן או אטרקציה חברתית

3.      הפגנת רחמים כלפי אדם עם מוגבלות או הבעת תרעומת כלפי שמיים ואו האנושות על הימצאות אנשים בעלי מוגבלויות בחברה

4.      התייחסות אל הנכות כאל מחלה

5.      התעניינות רק במגבלה ובנושאים הקשורים אליה בשיחה עם אדם שיש לו אותה מוגבלות

6.      יחס אל אדם עם מוגבלות כאל דמות הירואית

7.      ניסיון לקחת אחריות על אדם עם מוגבלות הנמצא בסביבה או שנעזר בך לדבר-מה

8.      ניסיון לעזור לאדם עם מוגבלות כפי שנראה לך שיש לעזור לו תחת לברר מה העזרה הנדרשת, אם בכלל

9.      סירוב לקבל את רצונו של אדם עם מוגבלות לא להיות נעזר

10.  אי כיבוד המרחב האישי ודרכי התקשורת של אדם עם מוגבלות

11.   וויתור לאדם עם מוגבלות, או בעצם וויתור עליו

12.  הפניית נושאים הקשורים לאנשים עם מוגבלויות למגירה החסד או התרומה לקהילה

נושאים המקשים את האינטראקציה החברתית על אנשים בלי מוגבלות

1. חשש בפני תגובת האדם עם המוגבלות
2. חשש מניצול המוגבלות לשם הפקת תועלת כלשהי
3. חוסר הבנה מצד אנשים עם מוגבלות שהמפגש באדם שיש לו מוגבלות זו או אחרת, ייתכן שאינו טבעי עבור האדם שאין לו אותה מוגבלות

שנה טובה לכולם,

שנבין אחרים ושיבינו אותנו

שגיא יודוביץ'

אבי רמות: "יש יועץ נגישות מטעם הזכיין, ויש יועץ נגישות מטעם המדינה. אז אני יותר בתפקיד של בקרה מול הזכיין.

לגבי פתרונות הנגישות עליהם שאלת:

לאנשים עם מוגבלות בתנועה, קודם כל הכניסה והיציאה לרכבת הן ללא גבהים, לא עולים לרכבת ולא יורדים ממנה, אלא נכנסים ויוצאים ממנה.

יש מקום מסודר לכסאות גלגלים, יש מספיק מקום בכדי להסתובב עם כיסא גלגלים בפנים ויש מקומות שמיועדים לאנשים עם מוגבלות בתנועה שאינם על כיסא גלגלים.

יש כמובן מקומות ישיבה המיועדים לאנשים עיוורים שבאים עם כלב נחייה, כולל לכלב.

יש מקומות לקשישים- הדברים האלו מוסדרים.

מבחינת מסירת מידע בתוך הקרון- המידע יימסר גם וויזואלית וגם אאודיאלית, כלומר אנשים יוכלו או לראות, או לשמוע (או שניהם) את המידע הרלוונטי, כלומר אדם כבד שמיעה או שאינו שומע כלל יוכל לראות שלט שאומר לו, נניח ",התחנה הבאה כיכר ציון", ואדם שירצה ישמע את זה. זה בתוך הקרון.

בתוך הקרון ישנו גם אינטרקום כל כמה מושבים, כדי שאנשים יוכלו לתקשר ישירות עם הנהג במקרה הצורך.

גם הצבעים בתוך הרכבת מתוכננים כך שאנשים (לא עיוורים אך לקויי ראיה), יוכלו לזהות על-פי הקונטרסט את מאחזי היד, המושבים והדלת, כדי שיוכלו להתמצא בקלות.

השילוט, גם הוא מותאם לצרכי אנשים לקויי ראיה. הוא נעשה בשיתוף עם כבדי ראיה שנתנו ייעוץ לגבי השילוט. השילוט עומד ואף עולה על סטנדרטים בין-לאומיים.

בתחנת הרכבת הקלה:

יש מקומות ישיבה לאנשים שקשה להם לעמוד, יש מקומות מסומנים לאנשים על כיסאות גלגלים, יש הכוונה לדלתות הנגישות של הקרון לאנשים לקויי ראיה. בנוסף יש פסי אזהרה עם הבלטות ללקויי ראיה  ויש בתחנה כריזה ושילוט לאנשים שאינם שומעים או אינם רואים.

בתחנה תתקבל אינפורמציה לגבי מתי תגיע הרכבת הבאה, גם שמיעתית וגם וויזואלית.

המידע לגבי הרכבת הקלה יינתן לאנשים בטלפון, בפקס, באס-אם-אס או בכל שיטה שתהיה נוחה לקבלת המידע".

שגיא: "לגבי חציית הפסים – אנשים באמת יחצו אותם, למשל ברחוב יפו?"

אבי רמות: "יהיו מספר מקומות, לא הרבה, שבהם יהיה מעבר חצייה. כמו שאתה יודע, אולי, יהיו מספר מקומות שבהם כבישים יחצו את מסלול הרכבת הקלה, כמו למשל באזור כיכר הדווידקה, אז יתאפשר לכלי רכב לעבור מאזור מרכז כלל לכיוון רחוב הנביאים. הרכבת הקלה מדי פעם תעצור ותאפשר גם לכלי רכב וגם לאנשים לעבור במעברי חצייה. במדרחוב באזור יפו אנשים יוכלו לחצות את הפסים בדיוק כמו שמקובל באירופה במקומות כאלו."

שגיא: "זה לא עשוי להיות בעייתי?"

אבי רמות:" אני מסכים איתך שזה יכול להיות בעייתי בהחלט".

שגיא: "לגבי הרעש- אם הרכבת שקטה, זה לא עלול להיות מסוכן לעיוורים?"

אבי: "טוב, בוא לא נגזים. הרכבת עושה בכל זאת רעש מסויים. יחסית לאוטובוס היא שקטה אבל זה לא שהיא לא משמיעה בכלל שום רעש. כמובן שלאדם שהוא גם מוגבל ראיה וגם מוגבל שמיעה תהיה סכנה מסויימת, כמו בכל סביבת רחוב או כביש."

"חשוב להדגיש," הוא מוסיף, "שהרכבת תיסע במהירות נמוכה בהתחשב בכך שמדובר בסביבה עירונית, ולכן אפשרויות הבלימה שלה הן יותר טובות משל אוטובוס".

אז אבי רמות מזמין את כולנו ליהנות מחוויית הנסיעה ברכבת הקלה כבר מאפריל שנה הבאה.

שנה טובה,

שגיא יודוביץ'

ביום שישי האחרון, התפרסמה במיקום בולט כתבתה של יפעת ארליך, "עוטפים את הניצול", בה דנה יפעת בתנאי העסקתם של אנשים עם מוגבליות במפעלים מוגנים.

יפעת: "נחמד מאוד לקבל אריזת שי לחג. נחמד עוד יותר לגלות פתקית המציינת שהמתנה יוצרה במפעל שיקומי המעסיק אנשים בעלי מוגבלויות. מה שהפתקית לא מציינת הוא השכר המחפיר המשולם למשתקמים תמורת עבודתם. ככה זה כשהקבלנים מנצלים את חולשתם של המפעלים השיקומיים, משלמים אגורות בודדות, וגורפים רווחים במסווה של עשייה חברתית".

יפעת סוקרת בכתבתה את סוגי המפעלים המוגנים ותנאי ההעסקה השונים הנהוגים בהם. בהתייחסה לעובדים במפעלים המשוקמים היא כותבת: "בירור בכמה מהמפעלים הללו מאשר כי כל עמותה או חברה המפעילה מפעל מוגן, יכולה לקבוע אוטונומית את גובה השכר שישולם בו למשתקמים. כך למשל במפעל המוגן של עמותת "שווים", שמלווה כ-800 פגועי נפש, גובה השכר עומד לעיתים על שלושה שקלים לשעה. גורמים בתעשיית המתנות, מקור תעסוקה עיקרי למפעלים המוגנים, טוענים כי חלק מהמפעלים הללו הפכו לשוק עבדים מודרני. העמותות המפעילות אותם טוענות כי אין להן כל ברירה; הקבלנים שמזמינים אצלן עבודות מוכנים לשלם תמורה זעומה, והן, כדי לספק תעסוקה כלשהי למשתקמים, אינן יכולות לעמוד על המקח. במשרדי הבריאות והרווחה טוענים שמדובר במלאכת קודש של הכשרת המשתקמים לחזור לשוק העבודה החופשי, כך ששכר לא באמת משנה. אי שם בתחתית השרשרת נותר פגוע הנפש, שמשקיע שעות רבות בעבודה – פשוטה-לכאורה בעיני אדם מן היישוב, אך כלל לא פשוטה בעבורו – ומקבל בעבודה שקלים בודדים".

לפי כתבתה של יפעת ארליך, עונת החגים אמורה להיות שעתם היפה של העובדים במפעלים המוגנים, שהרי על פי רוב מתנות לחגים הן מוצרים המיוצרים במפעלים אלה. כלומר, לפי עקרונות השוק החופשי, בעונה זו הם אמורים להשתכר בעין יפה (ואפילו בזוג עיניים יפות). לא זאת אף זאת, מוסיפה יפעת, המותג "שי לחג עם תרומה לקהילה" תופס חזק במשרדי ממשלה, בחברות ובציבור הכללי.

קבלנים, מדגישה יפעת ארליך, הבחינו בשימוש שעשוי להועיל להם בשמו של מותג זה. אך מצד שני, בוחרים הם שלא לשתף את העובדים בעלי המוגבליות ברווח המופק מהשימוש במותג. בכתבתה היא מפרטת דוגמאות לחברות המקבלות שירותים ממפעלים מוגנים ואת התמורה הניתנת לעובדים אלה. אביא כאן אחת מהן: "על חלק מהאריזות של 'יוכי שיווק' מופיע הכיתוב המציין כי מקורן באנשים עם מוגבליות. לדברי בעלי החברה, השפעתו של פתק כזה כמקדם מכירות גדולה מאוד. ובהחלט יש מה לקדם. כדי ליצור אריזת שי בסיסית מעביר הקבלן למפעל מוצרים בשווי של כ-50 שקלים, ואת המארזים המתקבלים הוא מוכר כבמאה שקלים ליחידה. עבור העבודה שיוצרת את ההפרש, הוא משלם שכר זעום. לדברי גורמים בעמותות השונות, הסכום שנקבו ב'יוכי שיווק' – שקל ומעלה – הוא גבוה יחסית; קבלנים אחרים משלמים אגורות תמורת כל אריזת שי, והרווח שנותר בידם ממכירתה עצום".

הפיקוח על גובה השכר ותנאי העסקתם של העובדים במפעלים המוגנים, מוסיפה יפעת ארליך, נתון בידיו של – כן כן, אגף השיקום במשרד הבריאות! לאגף השיקום במשרד הבריאות תקנות ברורות בנוגע להעסקת העובדים במפעלים המוגנים, מלבד נושא אחד המאפשר גמישות רבה – השכר אותו הם מקבלים.

יפעת מביאה בכתבתה את דבריה של לאה יזרעאל, מרפאה בעיסוק ורכזת תחום שיקום בעמותת 'שווים', המחזיקה עשרה מפעלים מוגנים: "אנחנו נמצאים בפלונטר... מצד אחד חשוב לנו לאתגר את המשתקמים שלנו בכמה שיותר עבודות מגוונות, ומצד שני ישנם קבלנים שמוכנים לספק לנו עבודות רק תמורת מחיר נמוך מאוד. אם נתעקש על מחיר גבוה יותר, הם ילכו למפעלים מוגנים אחרים. אני לא יכולה לנקוב בשמות, אבל היו גם מקרים שבהם בשביל שתי אגורות למוצר ספקים עברו למפעלים אחרים. חשוב לומר שיש גם ספקים שבהחלט משלמים מחיר הוגן". יפעת ארליך: "כמה אתם משלמים למשתקם?" לאה יזרעאל עונה: "בין שלושה שקלים לשעה לבין שכר מינימום, בהתאם להשקעה של העובד ולהתקדמות בתהליך השיקום. אלו שמקבלים שכר מינימום הם במיעוט, הרוב מקבלים פחות. אנחנו לא יכולים לשלם יותר ממה שיש לנו, ומשתדלים לעשות הכל בצורה מכובדת. בסוף כל חודש המשתקם מקבל תלוש משכורת, הכל שקוף, והוא יודע בדיוק כמה קיבל כהחזרי נסיעות, למשל. על ימי חופשה אנחנו משלמים חלקית, בהתאם לתקציב שנותן לנו משרד הבריאות. התעסוקה היא חלק מרכזי בשיקום... קל לקחת משהו חיובי כמו המפעלים המוגנים ולהסתכל עליו בצורה שלילית, כאילו יש כאן ניצול. הסיפור הוא הרבה יותר מורכב".

יפעת ארליך: "האמנם אין ברירה, אלא להעסיק את המשתקמים בשכר מביש? יש שסבורים אחרת, וגם מוכנים לשאת בהוצאות הניסוי. במשך שנה וחצי היה נדב עטיה קבלן שסיפק למפעל מוגן עבודה בשזירת פרחים. לדבריו הוא נהג לשלם שכר הוגן, אך אחרי שהתברר לו שרק חלק זעיר מהכספים מגיע ליד המשתקמים, החליט לשנות כיוון. כיום מפעיל עטיה את 'סטודיו אנד ג'וי', שמעסיק באופן ישיר וללא גורמים מתווכים כשלושים עובדים, מתוכם 22 בעלי מוגבלויות. "כבעלים של עסק עצמאי לפרחים ומתנות, הגעתי במקרה למפעל מוגן, והבטן שלי התכווצה", מספר עטיה. לא ראיתי כלום וראיתי הכל. אבא שלי הוא הלום קרב ממלחמת יום הכיפורים. הייתי בן שנתיים כשהוא חזר מהמלחמה. החיים במחיצת אדם שסובל מהתקפי דיכאון קשים ועסוק במלחמה מתמדת מול המערכת כדי לזכות בהכרה כנכה צה"ל, לא היו פשוטים. קצת לפני בר המצווה שלי, ההורים התגרשו. אמי לא הצליחה להמשיך לחיות כך. במשך השנים הקשר שלי עם אבי היה רופף מאוד, ובביקור במפעל המוגן התחברתי אליו בחזרה. ההחלטה לשלב מוגבלים בעסק שאקים התקבלה שם, ברגע אחד". בסטודיו שלו, אומר עטיה, רוב מוחלט של העובדים מקבל שכר מינימום. "יש לנו גם מעט אנשים שמקבלים פחות, אבל עדיין יותר מהשכר המותאם שקבע עבורם משרד התמ"ת. אנחנו דואגים להסעה לכולם, וכולם גם מקבלים תלוש משכורת וזכאים לימי מחלה וחופשה". עטיה מדגיש כי הוא מעניק משכורות לעובדיו לאורך כל השנה, גם בתקופות שבהן הביקוש לעבודה פוחת באופן ניכר. השכר שהוא משלם לאריזה, שמונה שקלים, גבוה לדבריו פי שבעה ממה שמשלמים קבלנים הפועלים בשוק".

לסיכום, מביאה יפעת את תגובת משרד הבריאות: "אין מדובר כאן בתעסוקה המוכרת לנו משוק העבודה, אלא בפרויקט שיקום שמטרותיו תהליך למידה ועידוד יציאה לשוק העבודה", נמסר בתגובת המשרד. "זהו תהליך שיקומי המדמה את התעסוקה ונותן הזדמנות למשתקמים להכיר מסגרות חדשות. לצערנו, בעלי עסקים רבים אינם מוכנים לשלב משתקמים, אף לא בחינם. חשוב לציין שבפרוייקט זה מדובר על תעסוקה מוגנת, שלא חלים עליה יחסי עובד-מעביד. ההשתכרות אינה שכר אלא מעין 'דמי שיקום', עידוד לקראת יציאה לשוק העבודה הפתוח. באמצעות הליך זה תתאפשר השתלבותם של המשתקמים בשוק העבודה בעתיד. קל להציג פרוייקט חיובי באור שלילי".

אלו היו קטעים נרחבים מכתבתה של יפעת ארליך, שהינה עיתונאית ופובליציסטית. הכתבה פורסמה, כאמור, בעיתון "מקור ראשון", ביום שישי שעבר. יפעת ארליך מרבה לעסוק בנושאים של הכלה חברתית. תרשו לי לומר מילה אישית: דווקא ביום שבו אנשים המזהים את עצמם כמגיני הימין בישראל, ומפוצצים הצגת תיאטרון בניסיון בריוני להשתיק קולות המתנגדים להתיישבות ביהודה ושומרון, יפה להיווכח שוב בהכלה החברתית עבור אנשים עם מוגבליות הקיימת בקרב מתיישבים אלה. יפעת ארליך, הינה נציגה מובהקת של ההכלה החברתית והדרישה ליחס שיוויוני בחברה בכלל ועבור אנשים עם מוגבלויות בפרט. כן חברים, ההתיישבות ביהודה ושומרון היא אות וסמל ליחס הרצוי כלפי אנשים עם מוגבלויות בחברה, ולא יעזרו כל המלעיזים, אפילו לא בריונים הקיימים בשולי המחנה, בניסיון להתכחש לעובדה זו.

שנה טובה,

שגיא

מסתבר, שחיידק הטיולים המקנן בי לא ייחודי לי.

דבורה קושיק, שהינה בחורה עיוורת (תיזהרו ממנה, היא גם הייתה אלופת הארץ בג'ודו לעיוורים לפני מספר שנים), אוהבת אף היא לטייל בעולם, אך בניגוד אלי היא גם מיישמת זאת בפועל.

סיקרן אותי לדעת כיצד, כבחורה עיוורת, היא חווה את הטיולים, עם מי היא יוצאת למסע ואיפה היא כבר טיילה. בואו נשמע אותה: 

דבורה: "את הטיול לדרום אמריקה עשיתי במסגרת של טיול מאורגן, היינו ארבע-עשרה אנשים שרק אדם אחד- חברה טובה שלי - הכרתי לפני כן. היינו בארגנטינה, בצ'ילה ובברזיל. בצ'ילה יש הר געש פעיל ומושלג שנקרא ווילריקה והטיפוס עליו מאוד קשה, עם חליפות מיוחדות, נעליים מיוחדות ודוקרנים. טיפסנו בערך שבע-שמונה שעות. כמובן שאני נפלתי הכי הרבה, כי בעיקרון הטיפוס על הר מושלג מתבצע כשאתה דורך על עקבותיו של זה שלפניך ואז אתה פחות מחליק. אני לא יכולה לראות את העקבות של זה שלפני, כמובן, אז אני נפלתי יותר מכולם, אבל זה היה חלק מהחוויה בשבילי (וגם בשביל כולם, אני חושבת). כשהגענו לפסגה אני שמעתי את כולם עושים "וואו", הם ראו את כל הנוף מלמעלה, וכמובן שהם תיארו לי את מה שהם רואים, ואני כמובן בדמיון שלי יכולה לדמיין תמיד הרבה יותר יפה ממה שזה במציאות, מה אכפת לי. בכל מקרה, ה"וואו" שלהם ארך דקה-שתיים, ואז הם חזרו לדבר על פוליטיקה כי ההתרשמות הוויזואלית היא מאוד קצרה - אולי חזקה, אבל היא קצרה. אני מרחוק כבר הרחתי את הגופרית, שמעתי את הלבה מתפרצת, הרגשתי את החום, הרגשתי את הזעזועים שבהר, ואף אחד לא שם לב לכל התחושות האלו עד שלא הסבתי את צומת ליבם- "חבר'ה, תגידו, אתם לא מריחים?" פתאום הם "באנה, מריחים, וואלה שומעים, וואלה מרגישים". הרבה פעמים אני חושבת שעיוור חווה מקומות (אני לא מדברת על נופים), בצורה הרבה יותר חזקה והרבה יותר עמוקה. אחרי שאמרתי להם "תריחו, תרגישו, תקשיבו" אמרתי להם "תעצמו את העיניים ותנסו עכשיו לדמיין את המקום ולהרגיש אותו, עם כל התחושות האחרות". זאת היתה חוויה מאוד חזקה ומיוחדת.

הרבה פעמים יצא לי לשאול חברים שלי, כשאנחנו מתכננים טיול והצטרפותי מתקבלת בשמחה, "מה אתם צריכים אותי? צריכים לגרור אותי". התשובה שלהם היא "את לא מבינה שאנחנו חווים את הטיול בצורה שונה, בזכותך- גם בצורה וויזואלית וגם בצורה מוחשית כמו שאת לימדת אותנו." אז נורא כיף לי שאני מתקבלת ככה ומעניקה ערך מוסף."

שגיא: "האם יש לך קבוצה קבועה לטיולים?"

דבורה: "אין לי קבוצה קבועה לטיולים, אך כשחברים מזמינים אותי אני מצטרפת בשמחה

השנה הייתי בהודו ובפורטוגל, ועוד לא הסתיימה השנה." 

שגיא: "בארצות הברית היית?"

דבורה: "פעמיים. הייתי בטיול מחוף לחוף, בניו יורק, סן-פרנסיסקו, לוס אנג'לס, וושינגטון ולאס-וגאס. לכל מקום יש את הייחודיות שלו- ניו יורק עם הביניינים הענקיים והתחושה שאני כמו נמלה בתוך הרחוב. אפשר לשמוע ולהרגיש כיצד הבניינים סוגרים עליך. בבניין האמפייר סטייט חשבתי שהבניין זז מרוב שהוא גבוה, והרוח שם למעלה היא תחושה חזקה.

גם לאס-וגאס היא מקום מדהים, כל מלון שם מייצג מדינה אחרת. יש שם מלון שנקרא פריז. כשאתה נכנס למלון אתה כאילו מטייל בשאנז-אליזה, בשדרות עם שער הניצחון והכל. יש מלון שנקרא וונציה ויש לך תחושה שאתה ממש מטייל בוונציה- אותן חנויות, אותן סימטאות צרות, האגמים עם הגונדולות והזמרים שמשיטים אותן. ובכל מלון יש קזינו. אם היית בלאס וגאס אתה יכול להגיד שהיית בהרבה מקומות בעולם.

סן-פרנסיסקו מקסימה, יכולתי לראות את הצללית של גשר שער הזהב, וכמובן שתיארו לי אותו, אבל מדברים וויזואליים אני לא יכולה להתרשם חוץ ממה שמתארים לי. העיר עצמה מדהימה מבחינה ארכיטקטונית. הרחובות שם מאוד תלולים. אתה יורד עם רכב וזה מרגיש כמו לונה פארק. האנשים שם מקסימים, מאוד מיוחדים. יש שם המון הומואים ולסביות. עיר מאוד מיוחדת, באמת.

שגיא: "אז כמו שאומרים, החיידק מקנן בך"

דבורה: "כן, אני מאוד אוהבת לטייל, גם בארץ, לא רק בחו"ל. אני מאוד אוהבת אנשים וחברה. כשמטיילים יש סוג של יחסים אינטנסיביים-אתה נמצא עם אנשים 24/7, ביחד כל הזמן, ורואה את האנשים בסיטואציות שונות".

שגיא: "מתי טסת לחו"ל בפעם הראשונה?"

דבורה: "נסעתי בגיל 28, להולנד. הייתי אלופת הארץ בג'ודו לעיוורים, וקיבלתי פרס-נסיעה להולנד, שם פגשתי עיוורים גרמנים, הולנדים ושוודים".

תארו לעצמכם עולם, ובו יש לכם שלט ביד, וכשאתם מתקרבים לתחנת אוטובוס הוא מאותת, ואז התחנה מודיעה לכם איזה קווים יש בה. מגיע אוטובוס, השלט שוב מאותת, אתם לוחצים עליו ורמקול מעל הדלת מודיע את מספר הקו ולאן הוא נוסע. הנהג, שהמערכת מודיעה לו כי אתם נמצאים בתחנה ,מחכה בסבלנות. אחרי נסיעה שלווה ורגועה אתם יורדים בתחנה שרציתם, שוב אחרי שהשלט אותת לכם, והרמקול בה הכריז את שמה.

ירדתם בתחנה, ואיתותי השלט גורמים למוסדות ציבור ובתי קפה ברחוב להודיע לכם על קיומם.

התיאור הזה הוא לא עולם דמיוני אלא מציאותי, כפי שמתואר בהמשך מטעם גברת טל לב, רכזת נגישות והדרכה בחברת "מהלב", מפיצת מערכות סטפ-היר בישראל.

STEP-HEAR™

מערכת להתמצאות, ניווט וקבלת מידע עבור אנשים עם לקויות ראיה ועיוורים

מערכת STEP™-HEAR משפרת את הניידות, העצמאות והנוחות של אנשים לקויי ראייה ועיוורים 

בימים אלו של מודעות חברתית ותקינה לטובת אנשים עם מוגבלויות, הופכת הטכנולוגיה לעזרת האדם פתרון לקושי יומיומי בתנועה והתמצאות.

חוק הנגישות ותקנותיו מחייבים להפוך כל שלט הכוונה, אזהרה או מידע לנגיש לאנשים עם מגבלת ראיה. על מנת לאפשר לאדם בעל מגבלת ראיה לקלוט את המידע החזותי, פותחה ותוכננה מערכת הכוונה קולית אקטיבית לאנשים לקויי ראיה STEP-HEAR™ .

המערכת הינה חדשנית, יחידה בעולם לטובת אנשים עם לקות ראיה, להכוונה קולית אקטיבית.

המערכת כוללת בסיסי רמקול המותקנים בסמוך למקומות עיקריים – מודיעין, נוחיות, קופה וכד' ושלט הפעלה המצוי בידי האדם עם לקות הראיה. לחיצה על הלחצן מפעילה את המקלט בבסיס הרמקול והודעת מידע מושמעת ("למודיעין פנה ימינה, לקפיטריה פנה שמאלה וכד'). יתרונה של המערכת בתדר העבודה הבינלאומי, כך שבכל אתר או מוסד ציבורי יכול המשתמש להתמצא ולנוע בנוחות באמצעות אותו השלט שברשותו.

המערכת מותקנת ביישומיה השונים במגוון רב של מקומות ציבוריים בתוך ומחוץ למבנים ומאפשרת פתרון כולל ורציף להתניידות נוחה ועצמאית.

מעבר לפתרון שמעניקה המערכת לאנשים עם לקות ראיה, מאפשרת המערכת מתן פתרון גם לאנשים עם מגבלה פיסית. הפעלת הבסיס מלווה בנורה מהבהבת לטובת נותן השירות. נורה זו מודיעה על כך שעומד בפניו אדם עם לקות ראיה או מגבלה פיסית המבקש עזרה. כך יוכל שומר בכניסה לפתוח את הדלת מבעוד מועד לקראת האדם עם נכות פיסית המגיע לבניין וכד'.

המערכת מעניקה פתרון גם לאנשים עם מגבלה קוגניטיבית. המידע וההכוונה ניתנים להם באופן פשוט ביותר ללא צורך בפנייה לאנשים סביב.

המערכת נוחה מאוד לתפעול הן לאתר הציבורי (לא נדרש תפעול ניכר מעבר להתקנה) והן למשתמש (השלט כולל מטען להטענתו). המוסד אחראי למעשה לרכישת הבסיסים, לפי מספר נקודות הזיהוי שברצונו לקבוע למסירת מידע. השלט נרכש באופן עצמאי ע"י האדם עם לקות הראיה או לקות פיסית (השלט מסובסד ע"י משרד הרווחה לאנשים בעלי תעודת עיוור).

בפיתוח המערכת ותכנונה שולבו אלמנטים של ידע טכני, אקדמי, היכרות וניסיון אישי של אנשים כבדי ראיה ועיוורים. אין ספק כי המערכת יכולה להוות פתח לעולם חדש עבור אוכלוסיה זו.

המערכת עומדת בכל התקנים לטובת נגישות לאנשים עם מגבלת ראיה, חוסכת בביצוע חספוס של הרצפה (שביל מוביל) או כתב בריל .

כיצד פועלת המערכת?

המערכת מבוססת על טכנולוגיית שידור של גלי רדיו (RF) ומורכבת משני חלקים:

יחידת בסיס  ושָלט.

יחידת הבסיס משדרת באופן קבוע. כשהשָלט שבידי המשתמש נמצא בטווח השידור של יחידת הבסיס, הוא מצפצף ו/או רוטט. לחיצה על כל אחד מלחצני השָלט תפעיל את ההודעות הקולית שהוקלטו מראש ביחידת הבסיס. יחידת הבסיס המותקנת משמשת כמעין מצפן למשתמש להכוונת ההתמצאות.

• המערכת הינה פיתוח ישראלי

• קלה להתקנה ופשוטה ליישום ולשימוש
• עלותה זניחה יחסית לחלופות אחרות לסימון שטחים לאנשים עם מגבלת ראיה.
• אינה דורשת הכנת תשתיות
• מתאימה להתקנה בתוך מבנים ובשטחים פתוחים, עמידה בכל תנאי מזג אויר .
• פועלת באמצעות חיבור לחשמל, סוללות או תא סולרי (להתקנה בשטחים חיצוניים).
• זיהוי אוטומטי בין יחידת הבסיס והשלט בטווחים שניתנים להתאמה
• שלושה תאי זכרון להקלטת מידע בשפות שונות או ברמות מידע שונות
• תדר עבודה בינלאומי
• עומדת בסטנדרטים בינלאומיים
•  

דוגמאות ליישומים:

• מוסדות ציבוריים: משרדי ממשלה, עיריות, מוסדות חינוך, מוזיאונים.
• תחבורה ציבורית: תחנות, אוטובוסים ורכבות.
• מוסדות רפואיים: בתי חולים, קופות חולים, מוסדות שיקומיים
• סביבה עסקית: בנקים, מרכזי קניות, מסעדות, בתי מלון
• סביבה ציבורית: אתרי הנצחה, פארקים ואתרי תיירות
• שימוש עצמי: בבית, בטיול, בחופשה.

יישומים במבנים ואתרים

יחידת הבסיס מותקנת בסמוך לנקודת ציון חשובה – כניסה, קופה, מעלית, מדרגות נעות, צומת מבנים, רחבת חניה, שילוט וכד' שולחת אותות RF כל העת. השָלט המצוי בידי המשתמש מזהה את האות ומתחיל לצפצף ו/או לרטוט בהתקרבו ליחידה.

המשתמש לוחץ על כפתור השָלט המפעיל הודעה מוקלטת מראש: מידע על המוסד, על השירותים והכוונה לקבלת עזרה.

כמו כן מהווה המערכת כלי להתראה מפני מכשולים או אזורים מסוכנים – ירידה למדרגות, מחסום, דלת סגורה, כניסה לחדר טיפולים-רנטגן וכד'.

ליחידת הבסיס יכולת הקלטה של מידע רב, בשלושה תאי זכרון ובזמן מצטבר של עד 10 דקות הקלטה , לצורך הקלטה בשפות שונות או ברמות מידע שונות.

למערכת אפשרות לחיבור נורה שתהבהב בעת הפעלת המערכת שתסמן לנותן השירות כי אדם עם מגבלה הגיע וייתכן כי זקוק לעזרה.

המערכת פועלת באמצעות חיבור לחשמל או סוללות ולחילופין תא סולרי להתקנה בשטחים חיצוניים ללא חיבור לתשתית חשמל.

המערכת מאפשרת גמישות ועדכון המידע שניתן לקהל היעד בכל עת ובקלות.

יישומים בתחנות האוטובוס

יחידת הבסיס מותקנת על גבי התחנה ושולחת אותות RF כל העת. השָלט המצוי בידי המשתמש מזהה את האות ומתחיל לצפצף ו/או לרטוט בהתקרבו לתחנה.

המשתמש לוחץ על כפתור השָלט המפעיל הודעה מוקלטת מראש: מידע לגבי קווי התחנה, יעדים, לוחות זמנים.

ליחידת הבסיס יכולת הקלטה של מידע רב, בשלושה תאי זכרון ובזמן מצטבר של עד 10 דקות הקלטה , לצורך הקלטה בשפות שונות או ברמות מידע שונות.

קיימת אפשרות להוסיף בתחנה נורה שתהבהב בעת הפעלת המערכת ותסמן לנהג כי אדם עם מגבלה ממתין בתחנה וייתכן כי זקוק לעזרה.

המערכת מאפשרת גמישות ועדכון המידע שניתן לקהל היעד בכל עת ובקלות.

יישומים באוטובוסים

יחידת הבסיס המותקנת באוטובוס שולחת אותות RF. השָלט המצוי בידי המשתמש מזהה את האות ומתחיל לצפצף ו/או לרטוט כשהאוטובוס מתקרב.

המשתמש לוחץ על כפתור השָלט המפעיל הודעה המציינת את מספר קו האוטובוס. בו בעת מופיעה הודעה על גבי הצג בעמדת הנהג כי ממתין נוסע בעל מגבלה - לקוי ראיה, מגבלת פיסית או קוגניטיבית שייתכן ויזדקק לעזרתו.

מערכת STEP-HEAR™ המחוברת ל-GPS של האוטובוס  ולמערכת הכריזה שלו, מופעלת ע"י השלט ומשמיעה את ההודעה מתוך רמקול המותקן מעל דלת הכניסה ומסמן לאדם העיוור באמצעות החיווי הקולי את מיקום הכניסה לאוטובוס.

ההודעה ניתנת להפעלה יותר מפעם אחת במידה והאדם לא שמע בבירור את ההודעה הקולית, באופן יזום ע"י המשתמש. כמו כן ניתנת האפשרות להפעיל את מערכת הכריזה הפנימית לפי הצורך באמצעות השלט.

שימוש במערכת מונע זיהום רעש לסביבה – המערכת מופעלת ע"י השלט כאשר יש צורך בכך ולא למשך כל זמן הנסיעה.

יישום במערכת הרמזורים

על מנת להוסיף נתיב בטוח לאדם בעל מגבלת ראיה גם בעת חציית צמתים פיתחה STEP HEAR יישום נוסף למוצר שיתאים למערכות הרמזורים.  יחידות הבסיס מותקנות על גבי עמודי הרמזור ובמנגנון הבקרה של הצומת.

יחידת הבסיס שולחת אותות RF. השָלט המצוי בידי המשתמש מזהה את האות ומתחיל לצפצף ו/או לרטוט עם התקרבותו לצומת. המשתמש לוחץ על כפתור השָלט ומפעיל את מערך הצומת לאדם בעל מגבלת ראיה – מערכת התקתוקים המודיעה כי ניתן לחצות את הכביש.

יישום המערכת תחסוך את הקשיים המלווים בהתקנת מערכות תקתוקים ותאפשר הפעלת מערכת הרמזורים לאנשים בעלי מגבלת ראיה אך ורק כאשר יש בכך צורך – כאשר אדם מפעיל אותה באמצעות השלט ולמשך מספר דקות בלבד.

כך יחסך זיהום הרעש עקב פעולתה ללא הפסק של המערכת ומאידך אפשרות להפעלת הרמזורים באופן יזום ע"י המשתמש בצמתים שהמערכת  מנוטרלת בהם בחלק משעות היממה (כגון שעות הלילה).

    יישום במכשירים אוטומטיים – כספומטים או מכונות מידע

כיום קיימים מכשירים אוטומטיים רבים למשיכת כספים המאפשרים למשתמש להתחבר באמצעות אוזניות למכשיר ולקבל את ההנחיות הכתובות על המסך באופן קולי.

אחד הקשיים שהתעוררו אינו בעצם האפשרות לאתר את מיקומו הפיסי של הכספומט. לצורך כך מותקנת בתוך הכספומט יחידת בסיס המחוברת לרמקול של הכספומט ותאפשר למשתמש לזהות את הכספומט.

יחידת הבסיס שולחת אותות RF. השָלט המצוי בידי המשתמש מזהה את האות ומתחיל לצפצף ו/או לרטוט עם התקרבותו לכספומט או למכשיר האוטומטי. המשתמש לוחץ על כפתור השָלט ומפעיל את ההודעה הקולית שהוקלטה מבעוד מועד - "ברוך הבא לכספומט בבנק... סניף... המכשיר מתאים לשימוש עם אוזניות" 

מערכת STEP HEAR משלבת מגוון אפשרויות לשימוש ויישום יומיומי. לאורך פיתוח המערכת נתקלנו לא מעט במקרים מיוחדים שעזרו לנו לשפר, לייעל ולהוסיף ממשקים נוספים להרחבת השימוש בה.

אנו מאמינים כי המערכת יכולה לשפר באופן מוחלט את התנהלותם היומיומית של אנשים עם מגבלות ובעיקר מגבלת ראיה ופועלים על מנת לעמוד במטרות שהצבנו לפנינו.

"כאשר אנו עושים את הטוב ביותר, איננו יודעים איזה קסם יקרה בחייה או בחייו של מישהו אחר." (הלן קלר)

לפרטים נוספים :

חברת STEP HEAR

www.step-hear.com

חברת מהלב

נציגתה הרשמית והבלעדית של חברת STEP HEAR בישראל

www.mehalev.com

טל' 03-7180300 פקס' 03-5710680

בעלי מוגבלויות ופנסיונרים מקבלים קופונים בעיירה הציורית ווסטמונט של מרכז מדינת אילנוי.

איך זה עובד?

הזכאים קונים קופונים לנסיעה במחיר מסויים, שהוא מחצית מהערך של הקופון.

לדוגמא, נסעתי היום מבקעה להר הצופים, והנהג לקח ממני 50 ש"ח. לו היו לי קופונים ביד, יכולתי לתת לו חמישה קופונים של 10 ש"ח, שהייתי קונה במרכז בו הם נמכרים בחמישה שקלים כל אחד.

מספר הקופונים שכל זכאי רשאי לקנות בחודש, מוגבל. לאף אחד אין כוונה, כמובן, ליצור הסכם מושחת בין אדם בעל מוגבלות לנהג מונית, והגבלת מספר הקופונים מפחיתה את התמריץ לביצוע סקאם כזה.

התקשרנו לעירייה ושאלנו על הפרויקט. הם אמרו שהוא היה מוצלח מאוד, התגובות היו חיוביות, אבל הוא הופסק בראשית השנה בשל שיקולי תקציב. שאלנו אם יש עוד מקומות שבהם קיים המיזם. הם אמרו כן, בעיירה Downers Grove, אף היא באילנוי. אגב, טיפה יותר גדולה-48000 תושבים, במקום 27000 בווסטמונט.

שם הפרויקט עדין פועל, והשאלה היא האם הוא יוכל לפעול בישראל?

מה מיזם כזה מצריך? 

ראשית, בחינת צורך אמיתי. לכך התשובה היא כן-אנשים עם מוגבלות בכלל ועיוורים בפרט, מרבים לנסוע במוניות, אם משיקולי נוחות ואם משיקולי קשיי הגעה למקום לא מוכר או תחבורה ציבורית לקויה.

מערכת אירגונית- מקום שבו ניתן לקנות את הקופונים ולתת לנהגים את התמורה להם.

גורם שיישא בעלות ההפרש בין מחיר הקופונים הנקוב לערכם.

ניתן להחליט מה גובה ההטבה (נאמר, הגורם המסבסד מחליט שמיליון ש"ח בשנה זה הסכום), אי לכך תבוצע חלוקת הקופונים לכל אדם למשך אותה שנה.

שאלה חשובה נוספת היא היענותם של נהגי מוניות- הללו עלולים להתחמק מנסיעות שהתשלום עליהן איננו במקום. התקשרתי לתחנת מוניות ירושלמית ידועה, ואמרתי לסדרן שאני רוצה להביא לארץ מיזם כזה. הסדרן אמר לי "לא נראה לי שיש נהגים שיסכימו לסידור כזה". אז אם עושים מיזם כזה, צריך לחשוב על תמריץ טוב, אבל יש בסיס.

שגיא יודוביץ'