האתר המקיף לחיים עם מוגבלות

התחושה שלנו היא שמהנקודה שאנחנו נמצאים כעת המדינה הולכת להפוך את ההדרכה השיקומית לחלטורה, כמו מקצוע הסייעות או רוחצות הזקנים – או לחילופין, מהנקודה הזו ואילך יתחיל מסלול רציני של התמקצעות בכיוון של אקדמיזציה של התחום (כמו שאנחנו שואפים וחולמים).
1. הכוונה שלהם לקצץ בשכרנו ובתנאי העבודה.
2. פתחו קורס הכשרה למורים חדשים. תנאי הקבלה היו נמוכים. הוצעו לאנשים משכורות סביב שכר מינימום. כשהם יכנסו לשוק העבודה, לנו לא תהיה מילה.
3. התכנים של הקורס החדש לא נקבעו בידי מי שמוסמך, שזה שמואל סיגל, אלא בידי השירות לעיוור שאינו אמון על תחום הידע.
4. המורים השיקומיים אינם משתפים פעולה עם הקורס ולכן לא ברור כיצד תתבצע שם ההכשרה המעשית.
5. השירות לעיוור מתכנן לפצל את ההדרכה השיקומית לפי מחוזות ולפי מגזרי שירות (ילדים למשל) ובכך לפצל אותנו בבחינת "הפרד ומשול".
6. רוצים להוציא מחשבים וילדים מהדרכה שיקומית ולספק את השירות בדרכים אחרות.
 
בגדול – איך שאני רואה את זה – שירותי הדרכה שיקומית בעוד חמש שנים יהיו ברמה של עולם שלישי ולא כמו היום ברמה של אירופה וארצות הברית.
 
את יודעת, זה כבר לא דבר שככ יפגע במורים. בואי נגיד, לצורך העניין, היום הם עובדים כאן מחר הם עובדים שם.
הבעיה, שהשינויים הללו הולכים לפגוע בעיוורים של היום או חס וחלילה בעיוורים של מחר, שלך תדע מי הם יהיו... זה דבר שכל החברה בארץ צריכה לדעת עליו ולהתנגד לו.
________________
במכתב אחר היא מוסיפה:
: אנחנו נילחם שכל זה לא יקרה. ואנחנו עושים מלחמה. וזה קשה מאוד. מדובר במלחמה מול אנשים מאוד חזקים, שקרנים, שפלים, מלוכלכים... בכל זאת איננו מאבדים תקווה.
   קחי בחשבון שיש דברים שאני לא יכולה להוכיח והם בגדר שמועה. זה הנושא של הפיצול. אנחנו יודעים מתוך שיחות איתם שזו כוונתם אבל כמובן שהם יכחישו.
   אם תהיה אקדמיזציה של התחום, כמו שאנחנו רוצים, זה גם יפתור בעיות ארגוניות ולא רק מקצועיות.

בלינק המצורף כתבה בYNET על החשבץ, שהוא גיליון בברייל המחולק לקוראי הספריה המרכזית בנתניה, כשאת החידות מחבר אבי רובינשטיין.

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3897465,00.html

רובין מילר- מוסיקאי ומפיק מוסיקה אנגלי, עיוור קיבל אמש תואר אצולה ממלכת אנגליה.

מאת שגיא יודוביץ

13.6.10

בטקס מסורתי לרגל החג הלאומי של יום הולדת למלכה, מעניקה מלכת אנגליה אות אצולה בשם Commander of the Order of the British Empire"". בין מקבלי הפרס אמש היה רובין מילר.

רובין מילר, בן ה59 שהתעוור בגיל 34, הינו מוסיקאי אנגלי, מלחין ומפיק. לרובין מילר 150 דיסקים ו44 להיטים מפורסמים. אלבומו הנמכר ביותר הינו "Diamond Life".

לפרטים נוספים: http://en.wikipedia.org/wiki/Robin_Millar

רובין מילר ניגן עם אמנים גדולים, בכמה מהאלבומים החשובים במוזיקה: למשל עם מלקולם מקלארן ב"פאריס", עם רנדי קרופורד, הוא מלווה קבוע את הזמרת שאדיי, פיין יאנג קניבלז, דיוויד גריי, פטרישיה קאס ואחרים.

אחד המשפטים המקוממים ביותר שחז"ל הוציאו מתחת ידם הוא "ארבעה חשובין כמת: עני, ומצורע, וסומא, ומי שאין לו בנים...". אם המשפט מקומם, אזי פרשנותו מקוממת פי כמה. ההנחה המגולמת במשפט זה כי סומא, או עיוור בלשון ימינו, חשוב כמת בשל העובדה שתפילתו לחזור לראות ובכך להצטרף מחדש לעולם הרואים, ספק רב אם תוכל להיענות. מיותר לומר כי גישה זו שוללת מאדם עיוור את עולמו הפנימי הלגיטימי השונה מאשר עולמו של האומר אמירה זו. ימים רבים חלפו מאז ראייה מתנשאת זו שוודאי לא ייצגה את כל חכמי חז"ל ועד הנכונות של רבנים ותלמידי חכם בימינו להתייחס אל עולמו של האדם עם מוגבלות כעולם לגיטימי.

אריאל טוכפלד, תלמידו של הרב יובל שרלו, התיר בתשובה מפורטת לאדם עיוור למשש את פני מי שמועמדת להיות אשתו. יש להדגיש, שהמחשבה להתיר מישוש לאדם עיוור הינה ראייתו כאדם שלם ומציאת פתרונות הלכתיים הייחודיים למצב זה.

בפסיקתו, מציין אריאל טוכפלד כי על אדם עיוור חובה לאהוב את אשתו, ועל כן אסור לו לא לדעת כיצד היא נראית לפני החתונה. וכך, מכליל טוכפלד את ציבור העיוורים כחלק לגיטימי בחברה הדתית.

ביום חמישי שעבר, שמתי את פעמיי לבית כנסת ידידיה, כן, זה עם המערכת למכשירי שמיעה, ושם השתתפתי בהשקת הספר "נגישות למקום"! רבנים, יזמים חברתיים, אנשי הקהילה וחבריו של שאול ענברי מקיבוץ שדה אליהו ברכו והתפעמו. אך כמובן, מסמר הערב היה הרב שאול בעצמו.

על מנת להדגים את הצורך בספר שאלות ותשובות הלכתי, תיאר הרב שאול פתרון הלכתי שמצא לאדם חירש אילם, אשר כל השבוע מתקשר באמצעות מחשב בלבד. מה עושים? הרי זה חשמל, הרי זה מחשב, הרי זה כלי עבודה. מצד שני, זכותו של האדם לדבר, אסור שתילקח ממנו. הרי לא ניתן לצער בן אדם בשל חוקי שבת שנועדו לרומם את עם ישראל, ולקדש את השבת! הפתרון נמצא על ידי הדלקת המחשב כל השבת. כך שאותו אדם יכול לכתוב: "מה שלומך?", להשיח על ענייני דיומא, ולהיות שווה בין שווים במהלך השבת.

הנה כך, בעזרת מחשבה מקורית, רצון לא להקשות היכן שלא צריך להקשות, אלא לבוא לקראת בן אדם במידת האפשר, ניתן למנוע סבל מיותר. כל זאת ללא צורך בחיפוף הלכתי, חלילה.

הרב שאול ענברי מעוניין מאוד לקבל בעיות הלכתיות של אנשים עם מוגבלויות כדי שיוכל להעמיד להן פתרונות. הוא ישמח לכל שאלה שתופנה אליו. הנה לינק לאתר שלו: http://shaul-anvari.info אני אישית לא אוכל להפנות אליו שאלות היות ואינני אדם דתי. למשל, אני מאזין בשבת לספרים, נוסע במוניות, מדליק רדיו ואפילו מקליט מהטלוויזיה. אך אינני עובד בשבת ולא רוכב על אופני כושר. לפני המון שנים היו לי אופני כושר, רכבתי עליהם בשבת בבוקר ואז הם נשברו. ומאז יש לי דיל עם ה', שאני לא נוסע על אופני כושר בשבת. לעומת זאת, במוניות זה מה זה רוחני. נסעתי בבוקר שבת אחד לתפילה ונהג המונית האזין ברדיו לפסוקי קוראן. ניהלנו שיחה דתית על שבת, חג הקורבן, הקוראן. היה מה זה כיף.

לפי דעתי, על אנשים עם מוגבלות שהינם אנשים דתיים לא לאפשר לאנשים שאינם רואים את המציאות מאותה נקודת מבט לקבוע להם את הכללים. אך היות ואינני איש הלכה, אני מנוע מלהביע דעה בנושא.

תודה שקראתם. מוזמנים ליצור איתי קשר במייל: sagi.yudovitz@gmail.com וכמובן להגיב כאן בבלוג.

ועכשיו, כדי להוסיף שלום בעולם, מה שקצת חסר בימים אלו במדינה שלנו. אני מצרף את המאמר של אריאל טוכפלד. קריאה מהנה.