האתר המקיף לחיים עם מוגבלות

במחקר המצורף פרטים על מצב מחלות העיניים ברצועת עזה.

רק שלא ידביקו אותנו :)

שלום לכולם,
שוב אני פונה בקשר למחקר הקשור ב(א)נשים עם מוגבלות. דורית ברק כתבה בתגובה לבקשתי הקודמת שמוטב שהאנשים עם המוגבלות עצמם ישאלו את השאלות ויערכו את המחקר (זהו תמצות קצרצר של עיקר דבריה, למיטב הבנתי). מצד אחד אני מסכימה עמה, ומצד אחר אני דוגלת בהרחבת המחקר על אנשים עם מוגבלות, גם אם העוסקים בכך אינם אנשים עם מוגבלות, מעבר לכך שאני יודעת כמה קשה למצוא מרואיינות עם מוגבלות. לפיכך אני מקווה שתוכלו לסייע.
שמי גומר בן משה, אני מיילדת ועוסקת בתחומים שקשורים לבריאות של נשים. במסגרת זו אני עורכת כעת פרק בספר "our bodies ourselves" שמטרתו לספק ידע על בריאות ומיניות לנשים על ידי נשים. הפרק בו אני עוסקת הוא על היריון, ואני מעוניינת להרחיב בתחום של נשים הרות עם מוגבלויות. עצות ספציפיות או כל הדרכה והנחיה אחרת, גם למי שמטפלות וכמובן למטופלות. כמו כן, אשמח לשלב ציטטות של נשים עם מוגבלויות שהיו הרות, על חוויותיהן האישיות. אודה לכם על עזרתכם. פרטיי: טלפון נייד 054-5459489, דואר אלקטרוני gomer@hanita.co.il

בברכה,אסנת.

פסטיבלים בסן פרנסיסקו

הטקסט לקוח מהספר "קליפורניה-מסלולים" (כתבה: נטע דגני, הוצאת שטיינהרט קציר). למידע נוסף ולייעוץ טיולים אישי פנו לאתר: www.maslulim-america.com

 הפסטיבלים הצבעוניים של סן פרנסיסקו: פסטיבל פריחת עץ הדובדבן שמתקיים באביב, פסטיבל השוקולד, פסטיבל הסרטים האינדיאניים, או פסטיבל ראש השנה הסיני, הם חוויה שאסור להחמיץ. להלן פירוט חלקי של הפסטיבלים המפורסמים של העיר.

 סוף ינואר – תחילת פברואר - ראש השנה הסיני – מבין כל הפסטיבלים בעיר זהו הפסטיבל הגדול, הצבעוני והיפה ביותר. הוא נחגג ביום הראשון בחודש הראשון של לוח השנה הסיני, ובמרכזו תהלוכה ענקית עם תלבושות מסורתיות ודרקונים צבעוניים. פרטים באתר האינטרנט: www.chineseparade.com.  

 אפריל - חגיגות פריחת הדובדבן – שפע מאכלים ומשקאות יפניים, מופעי בידור, תערוכות, ותהלוכה צבעונית, לרגל פריחת עץ הדובדבן, עץ האהוב על היפנים לא רק בשל פירותיו המתוקים, אלא גם בגלל פריחתו היפה. הפסטיבל מתקיים באזור ה - Civic Center שבמרכז העיר.

 פסטיבל 5 במאי (Cinco De Mayo) – ביום ה"סינקו דה מאיו" זוכרים המקסיקנים את 5 במאי שנת 1862, היום שבו הובסו התוקפים הצרפתים שפלשו למקסיקו. הפסטיבל מתקיים ב -  Civic Center ותהלוכה ססגונית מתקיימת ברחוב Mission.

מאי – המירוץ מהמפרץ לאוקיינוס ( Bay to Breakers) – מירוץ זה התקיים לראשונה ב-1912, שש שנים לאחר רעידת האדמה של שנת 1906, כדי לעודד את תושבי העיר, ומאז הפך למסורת שנמשכת עד היום. במשך השנים גדל מאוד מספר המשתתפים במירוץ, ובשנת 1996 זכה בשיא גינס כמירוץ עם מספר המשתתפים הגדול ביותר בעולם לאחר שהשתתפו בו 110,000 איש. אל המירוץ, שחוצה את העיר מרציפי המפרץ שבמזרח ועד חופי האוקיינוס במערב, מגיעים רצים מרחבי העולם, אולם הוא עדיין מצליח לשמור על אווירה הומוריסטית. חלק מהספורטאים מתחרים בשאיפה לזכות בפרס כספי, אך רובם באים כדי ליהנות, ורצים לבושים בצורה משעשעת. סביב המירוץ מתקיים פסטיבל שנמשך שלושה ימים, ובין האירועים שבו - תערוכה בנושא בריאות ומופעים של להקות שונות. למירוץ יש גם מטרות נעלות ובמהלכו נאספות תרומות עבור נזקקים. פרטים באתר האינטרנט: www.baytobreakers.com.

אוגוסט - פסטיבל השוקולד של כיכר ג'יררדלי (Ghirardelli Square) - פסטיבל  מתוק של דברי מתיקה, שבו ניתן לטעום שוקולדים איכותיים, טירמיסו, טראפלים, עוגות פאדג' (עם המממממממון שוקולד), עוגות גבינה, בראוניס, פיצת שוקולד (!!!), פסטה עם שוקולד (!!!), ועוד המון הפתעות טעימות. פרטים באתר האינטרנט: www.ghirardellisq.com.

אוגוסט-ספטמבר – א-לה קארט, א-לה פארק (A La Carte, A La Park) –  זהו האירוע הקולינרי השנתי הגדול ביותר בסן פרנסיסקו, שבו משתתפות מדי שנה עשרות מסעדות מהטובות באזור המפרץ. הפסטיבל נמשך שלושה ימים, במהלך סוף השבוע של Labor Day. בנוסף לאוכל וליינות המשובחים, יכולים באי הפסטיבל ליהנות ממופעי בידור שמתקיימים במקום וכמובן משהות נעימה באוויר הפתוח של בפארק הגולדן גייט, שם מתקיים האירוע.

אוקטובר –  יריד רחוב קסטרו - יריד רחוב קסטרו שמתקיים ב"ליל הקדושים" (Halloween) מושך בכל שנה אלפי חוגגים. מה שהתחיל לפני כ–25 שנה כאירוע קטן, הפך עם השנים ליריד גדול עם דוכנים, ריקודים ללא הפסקה, ביתנים ובמות מוסיקה הפזורות לאורך הרחוב שהוא מרכז קהילת ה'עליזים' של העיר. היריד מתקיים בשעות הערב המאוחרות, ובגלל המראות המתירניים הוא לא מומלץ לילדים. פרטים באתר האינטרנט: www.castrostreetfair.org.

שבוע טוב יקרה, רוצה לספר לך שני דברים הקשורים בענייני עיוורים, מגדלאור והשירות לעיוור.
1.   ביום חמישי נערך עוד דיון בבית המשפט המחוזי בחיפה בנוגע למגדלאור. השופטת נזפה במדינה על שמתנערת מהאחריות על העיוורים ודרשה מהם (רווחה/השירות לעיוור) לסייע במיידי כספית למגדלאור על מנת לפרוע חובות. היא היתה מצויינת השופטת והבחינה בקלות בין הטובים לרעים. הדיון הבא נקבע ליום 1 ביולי ואז תהיה הכרעה לפי מה שיוחלט ברווחה. אם הם לא מביאים כסף, מגדלאור ייסגר.

אני אגיד לך מה השופטת אמרה בפנותה למדינה (נציג הרווחה):
אתם כל הזמן אומרים "שירות חשוב, שירות חיוני... אם זה חשוב וחיוני, מדוע אתם נמנעים מלסייע כספית? זאת ועוד, אם זה כל-ככ חיוני, מדוע בכלל הוצאתם את זה לעמותה? למה המדינה אינה מספקת את השירות בעצמה?" זו ממש אמירה חזקה! היא בעד הלאמה (ההיפך מהפרטה) שזה די מדהים שהיא הולכת כל-ככ רחוק.
 
2.   קורס המורים השיקומיים נמשך למרות שאין  להם דרך לבצע למידה של הדרכה שיקומית, בשל אי ההשתתפות שלנו. לפיכך, דעו לכם עיוורים יקרים, שבחודשים הקרובים ייכנסו לעבודה "מורים שיקומיים" שלא עברו הכשרה מינימאלית. האסון הוא רק שאלה של זמן.
 
את רשאית לגלגל את המכתב שכתבתי לך אז והיום ולעשות מה שנראה לך מתאים. קהל האנשים העיוורים בישראל זכאי להילחם על המינימום שמגיע לו.

מורות יקרות

אני שומעת על המאבק הקשה שבו אתן עומדות עכשיו והייתי רוצה מאד לסייע. אם יש בארץ שירות מצוין לעוורים, זה השירות שאתן נותנות, הוא ולא אחר. אני חייבת לכן כל-כך הרבה. מה אוכל, אני, וחברי העוורים המוקירים אתכם, לעשות במאבק הזה, רק תגידו ונעשה.

"הדרכה שיקומית" זה ללמוד ללכת ברחוב, באופן עצמאי, בלי שאמא ואבא יובילו אותי. "הדרכה שיקומית" זה ללמוד להכין סלט, מרק, לבשל אורז ובשר, וגם חביתה... ריטה לימדה אותי לחתל, להחזיק תינוק בצורה בטיחותית, להכין מטרנה. נעמי ליוותה אותי כשנולדה ביתי, ריעננה את זכרוני  באשר להלבשה וטיפול בתינוקת. בתיה הזדעזעה מהבלאגן בבית ולימדה אותי, בין היתר,  לא לפחד מסיר לחץ, וג'וסי, היא נכנסה לחיי כשהיתי רק בת 17, ובעזרתה הפכתי מילדה תלותית לאשה עצמאית.

והיו עוד מורות, מעולות, שעשו את מה שאמא לא כל-כך ידעה לעשות – לתת עצמאות.

זה לא נגמר במטבח או בניידות או בלימוד כזה או אחר כי נוצר קשר קרוב מאד, ובתקופות של קבלת ההדרכה, אתן הופכות לאנשים הכי קרובים, נותנות אוזן קשבת ולב חם, הרבה לב.

זה תמיד קצת היפליא אותי, שבארץ החפיף וה"סמוך" יש שרות כזה לעוורים,  ברמה גבוה,שירות שכולו איכות.

אני אוהבת אתכן, גם אותך שמואל, גם את המורות הרבות שאינני מכירה אך אני בטוחה שהן נותנות את הנשמה. תחשבו ותגידו לציבור מקבלי השירות מה עליו לעשות.  אל תשאירו אותנו מחוץ למאבק הקריטי הזה.

באהבה רבה ובתודה עמוקה

מרגלית טובי.

התחושה שלנו היא שמהנקודה שאנחנו נמצאים כעת המדינה הולכת להפוך את ההדרכה השיקומית לחלטורה, כמו מקצוע הסייעות או רוחצות הזקנים – או לחילופין, מהנקודה הזו ואילך יתחיל מסלול רציני של התמקצעות בכיוון של אקדמיזציה של התחום (כמו שאנחנו שואפים וחולמים).
1. הכוונה שלהם לקצץ בשכרנו ובתנאי העבודה.
2. פתחו קורס הכשרה למורים חדשים. תנאי הקבלה היו נמוכים. הוצעו לאנשים משכורות סביב שכר מינימום. כשהם יכנסו לשוק העבודה, לנו לא תהיה מילה.
3. התכנים של הקורס החדש לא נקבעו בידי מי שמוסמך, שזה שמואל סיגל, אלא בידי השירות לעיוור שאינו אמון על תחום הידע.
4. המורים השיקומיים אינם משתפים פעולה עם הקורס ולכן לא ברור כיצד תתבצע שם ההכשרה המעשית.
5. השירות לעיוור מתכנן לפצל את ההדרכה השיקומית לפי מחוזות ולפי מגזרי שירות (ילדים למשל) ובכך לפצל אותנו בבחינת "הפרד ומשול".
6. רוצים להוציא מחשבים וילדים מהדרכה שיקומית ולספק את השירות בדרכים אחרות.
 
בגדול – איך שאני רואה את זה – שירותי הדרכה שיקומית בעוד חמש שנים יהיו ברמה של עולם שלישי ולא כמו היום ברמה של אירופה וארצות הברית.
 
את יודעת, זה כבר לא דבר שככ יפגע במורים. בואי נגיד, לצורך העניין, היום הם עובדים כאן מחר הם עובדים שם.
הבעיה, שהשינויים הללו הולכים לפגוע בעיוורים של היום או חס וחלילה בעיוורים של מחר, שלך תדע מי הם יהיו... זה דבר שכל החברה בארץ צריכה לדעת עליו ולהתנגד לו.
________________
במכתב אחר היא מוסיפה:
: אנחנו נילחם שכל זה לא יקרה. ואנחנו עושים מלחמה. וזה קשה מאוד. מדובר במלחמה מול אנשים מאוד חזקים, שקרנים, שפלים, מלוכלכים... בכל זאת איננו מאבדים תקווה.
   קחי בחשבון שיש דברים שאני לא יכולה להוכיח והם בגדר שמועה. זה הנושא של הפיצול. אנחנו יודעים מתוך שיחות איתם שזו כוונתם אבל כמובן שהם יכחישו.
   אם תהיה אקדמיזציה של התחום, כמו שאנחנו רוצים, זה גם יפתור בעיות ארגוניות ולא רק מקצועיות.

בלינק המצורף כתבה בYNET על החשבץ, שהוא גיליון בברייל המחולק לקוראי הספריה המרכזית בנתניה, כשאת החידות מחבר אבי רובינשטיין.

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3897465,00.html

רובין מילר- מוסיקאי ומפיק מוסיקה אנגלי, עיוור קיבל אמש תואר אצולה ממלכת אנגליה.

מאת שגיא יודוביץ

13.6.10

בטקס מסורתי לרגל החג הלאומי של יום הולדת למלכה, מעניקה מלכת אנגליה אות אצולה בשם Commander of the Order of the British Empire"". בין מקבלי הפרס אמש היה רובין מילר.

רובין מילר, בן ה59 שהתעוור בגיל 34, הינו מוסיקאי אנגלי, מלחין ומפיק. לרובין מילר 150 דיסקים ו44 להיטים מפורסמים. אלבומו הנמכר ביותר הינו "Diamond Life".

לפרטים נוספים: http://en.wikipedia.org/wiki/Robin_Millar

רובין מילר ניגן עם אמנים גדולים, בכמה מהאלבומים החשובים במוזיקה: למשל עם מלקולם מקלארן ב"פאריס", עם רנדי קרופורד, הוא מלווה קבוע את הזמרת שאדיי, פיין יאנג קניבלז, דיוויד גריי, פטרישיה קאס ואחרים.

אחד המשפטים המקוממים ביותר שחז"ל הוציאו מתחת ידם הוא "ארבעה חשובין כמת: עני, ומצורע, וסומא, ומי שאין לו בנים...". אם המשפט מקומם, אזי פרשנותו מקוממת פי כמה. ההנחה המגולמת במשפט זה כי סומא, או עיוור בלשון ימינו, חשוב כמת בשל העובדה שתפילתו לחזור לראות ובכך להצטרף מחדש לעולם הרואים, ספק רב אם תוכל להיענות. מיותר לומר כי גישה זו שוללת מאדם עיוור את עולמו הפנימי הלגיטימי השונה מאשר עולמו של האומר אמירה זו. ימים רבים חלפו מאז ראייה מתנשאת זו שוודאי לא ייצגה את כל חכמי חז"ל ועד הנכונות של רבנים ותלמידי חכם בימינו להתייחס אל עולמו של האדם עם מוגבלות כעולם לגיטימי.

אריאל טוכפלד, תלמידו של הרב יובל שרלו, התיר בתשובה מפורטת לאדם עיוור למשש את פני מי שמועמדת להיות אשתו. יש להדגיש, שהמחשבה להתיר מישוש לאדם עיוור הינה ראייתו כאדם שלם ומציאת פתרונות הלכתיים הייחודיים למצב זה.

בפסיקתו, מציין אריאל טוכפלד כי על אדם עיוור חובה לאהוב את אשתו, ועל כן אסור לו לא לדעת כיצד היא נראית לפני החתונה. וכך, מכליל טוכפלד את ציבור העיוורים כחלק לגיטימי בחברה הדתית.

ביום חמישי שעבר, שמתי את פעמיי לבית כנסת ידידיה, כן, זה עם המערכת למכשירי שמיעה, ושם השתתפתי בהשקת הספר "נגישות למקום"! רבנים, יזמים חברתיים, אנשי הקהילה וחבריו של שאול ענברי מקיבוץ שדה אליהו ברכו והתפעמו. אך כמובן, מסמר הערב היה הרב שאול בעצמו.

על מנת להדגים את הצורך בספר שאלות ותשובות הלכתי, תיאר הרב שאול פתרון הלכתי שמצא לאדם חירש אילם, אשר כל השבוע מתקשר באמצעות מחשב בלבד. מה עושים? הרי זה חשמל, הרי זה מחשב, הרי זה כלי עבודה. מצד שני, זכותו של האדם לדבר, אסור שתילקח ממנו. הרי לא ניתן לצער בן אדם בשל חוקי שבת שנועדו לרומם את עם ישראל, ולקדש את השבת! הפתרון נמצא על ידי הדלקת המחשב כל השבת. כך שאותו אדם יכול לכתוב: "מה שלומך?", להשיח על ענייני דיומא, ולהיות שווה בין שווים במהלך השבת.

הנה כך, בעזרת מחשבה מקורית, רצון לא להקשות היכן שלא צריך להקשות, אלא לבוא לקראת בן אדם במידת האפשר, ניתן למנוע סבל מיותר. כל זאת ללא צורך בחיפוף הלכתי, חלילה.

הרב שאול ענברי מעוניין מאוד לקבל בעיות הלכתיות של אנשים עם מוגבלויות כדי שיוכל להעמיד להן פתרונות. הוא ישמח לכל שאלה שתופנה אליו. הנה לינק לאתר שלו: http://shaul-anvari.info אני אישית לא אוכל להפנות אליו שאלות היות ואינני אדם דתי. למשל, אני מאזין בשבת לספרים, נוסע במוניות, מדליק רדיו ואפילו מקליט מהטלוויזיה. אך אינני עובד בשבת ולא רוכב על אופני כושר. לפני המון שנים היו לי אופני כושר, רכבתי עליהם בשבת בבוקר ואז הם נשברו. ומאז יש לי דיל עם ה', שאני לא נוסע על אופני כושר בשבת. לעומת זאת, במוניות זה מה זה רוחני. נסעתי בבוקר שבת אחד לתפילה ונהג המונית האזין ברדיו לפסוקי קוראן. ניהלנו שיחה דתית על שבת, חג הקורבן, הקוראן. היה מה זה כיף.

לפי דעתי, על אנשים עם מוגבלות שהינם אנשים דתיים לא לאפשר לאנשים שאינם רואים את המציאות מאותה נקודת מבט לקבוע להם את הכללים. אך היות ואינני איש הלכה, אני מנוע מלהביע דעה בנושא.

תודה שקראתם. מוזמנים ליצור איתי קשר במייל: sagi.yudovitz@gmail.com וכמובן להגיב כאן בבלוג.

ועכשיו, כדי להוסיף שלום בעולם, מה שקצת חסר בימים אלו במדינה שלנו. אני מצרף את המאמר של אריאל טוכפלד. קריאה מהנה.