יעוץ פסיכולוגי בצ
המומחים של אביליקו
עבודה נגישה
אהבה בלי מגבלות
המדריך לחופשה נגישה

הבלוג של שגיא יודוביץ'



לפני מספר ימים חזרתי מעוד ביקור בברלין, מלא חוויות ושוקולדים כמשקה האלים, מים חמים עם ג׳ינג׳ר, דבש ולימון.

באופן קבוע אני מזמין סיורים עם ״הטיולים של נדב״ בברלין, להם צוות מדריכות ומדריכים רב ניסיון והיודע להעביר את הידע באופן המיטבי.

אדם עיוור המבקש לטייל צריך שהמדריכה או המדריך יהיו לו לעיניים, וכך הפליאה לעשות טל שיפרין עימה סיירתי בתערוכה על ציירים מגרמניה המזרחית ובוילה של הצייר מקס ליברמן. טל הפליאה בתיאוריה את הנוף, תוך התעכבות על כל פרט ופרט, נתנה רקע כללי כיצד הציירים המזרח-גרמנים שחששו כמובן להביע ביקורת על המשטר, ביקרו את עצמם במקום זאת. או את הנוף הפסטורלי של הוילה על גדות אגם וואנזה. כך עברנו על פני תמונות כשטל מביעה התפעלות רבה מהם ומתארת לי בהתרגשות את המצוייר

ברור שכאשר ניתן לגעת בפסלים או בהדמייה תלת מימדית של תמונה, החוויה הופכת בעבורי למוחשית. אך הפעם החלטתי על שילוב תחפושות בהפקת התמונות, מה שהעצים כמובן את ההנאה מהצילומים ואגב כך את חוויית הטיולחברותיי וחבריי בפייסבוק יוכלו להינות בשבועות הקרובים מתמונות אלה

 


תגובות
אין תגובות לפוסט

סדרת קומדיית-המצבים החדשה של אדיר מילר "צומת מילר", המשודרת בימים אלו בערוץ 2, מבוססת על ניסיונות כושלים של אדיר מילר, גיבור הסדרה, להתיישר לפי מוסכמות חברתיות. לא צוחקים על נכים, על ניצולי שואה, כיצד מגדלים נכון את הילדים והתייחסות נרחבת גם למוסכמות חברתיות הקשורות לכוחות הביטחון.
הלילה צפיתי בפרק הבכורה של הסדרה. ממש התחשק לי לחבק את אדיר מילר. הוא העז בפרק זה לערער מוסכמות ייסוד בחברה הישראלית, בכל הנוגע לאנשים עם מוגבלות קוגניטיבית, מוגבלות בראייה וילדים עם מוגבלות בהכחדת תאים סרטניים. מה יש לומר? צפו ותצחקו. והכי חשוב על כולנו להשתדל לא להיעלב מטעם קבוצות אוכלוסייה שאיננו שייכים אליהן מצד אחד, אך כן להילחם עבור זכותם לתבוע את עלבונן, מהצד השני.
להלן קישור לסדרה:
http://www.mako.co.il/mako-vod?partner=NavBar#/mako-vod-keshet/milers-crossroads


תגובות
אין תגובות לפוסט

היום נסגרים שני פורומים אינטרנטיים חשובים בקרב ציבור העיוורים הישראלי. שם האחד הוא what’s cooking, ושם השני הוא Wind of change.

 

הראשון שנועד בעיקרו להחלפת מתכונים, הפך לאכסניה בעיקר בעבור נשים עיוורות, לשיתוף בחוויית ההורות וחיי המשפחה של אנשים עיוורים, ובכלל בכל הנוגע להתמודדות בעולם כאדם עיוור.

 

השני נפתח כפורום של קבוצת אנשים עיוורים המחויבים לקידום ההכלה החברתית של ציבור העיוורים בכל שטחיי החיים.

 

את שני הפורומים ניהלה ביחד חזקה ובוטחת הגברת סיסי בן-סימון, שאף לקחה חלק מרכזי באותה קבוצת פעילים שנקראה "אומץ לשינוי". ניהול פורום אינטרנטי מצריך יכולת לנהוג בתקיפות אך בלבביות, מצריך אינטליגנציה רגשית גבוהה, כישרון התמדה ויכולת ניהולית טובה. בכל התכונות הללו ניחנה סיסי, למרבה המזל שלה ושל כולנו.

 

 

 

לקבוצות מחולשות בכלל ובוודאי לציבור העיוורים, היכולת לשתף כאשר אדם נמצא בגפו מול מחשב, לא תסולא בפז. אנו, ציבור העיוורים, עם מפוזר בין הרואים, עם דילמות דומות. אם במשפחה, אם בעבודה, אם בתחבורה הציבורית, אנו חשים צורך לשתף ולהתייעץ והמדיום האינטרנטי ממש אידיאלי לשם כך.

 

 

 

עבורי לשני הפורומים הייתה חשיבות בהפגת התחושה כי "לא מבינים אותי" וכן כמקור מידע וכהזדמנות להכיר אנשים שאינם בסביבתי הפיזית. אז שוב תודה לסיסי על הבימה המרכזית והחשובה שניהלה בעוז ובתבונה.

 


תגובות
אין תגובות לפוסט
18.07.2016 | 16:05

הֲכָלָה חברתית הינו מושג שמשמעו, כפי שאני תופס כעת: חומות שקופות או אף שאינן שקופות, בין פרט לבין חברה עימה הוא בא במגע.


בכוונתי לחקור לעומק את סוגיית ההכלה ומנגד ההדרה החברתית, בנוגע לאנשים עם מוגבלויות ובמיוחד ביחס לאנשים עם מוגבלות בראייה. האם יש הבדל בין ההכלה החברתית של עיוורים וליקויי ראייה במדינות שונות?


 


בספרד ארגון העיוורים מחזיק בזיכיון של מפעל הפיס. האם העיוורים בספרד זוכים ליחס שונה מצד החברה הספרדית בזכות עובדה זו? מה היחס לעיוורים ולליקויי הראייה בארצות אירופיות נוספות? מהו מקומם של העיוורים בחברה האמריקנית, אם ניתן בכלל לומר כזה דבר? שאלות אלו רלוונטיות כמובן גם למדינת ישראל.


 


לפני מספר שנים הגעתי לכנס בנושא תקשורת במכללה למנהל בהרצליה. הכנס היה מאוד מעניין, אבל אני הרגשתי מאוד בצד. זה לא שאנשים חלפו על פניי מבלי להציע עזרה. הם הציעו עזרה, אך לא באמת התעניינו בי. הרגשתי שאני לא מעניין שם אף אחד ובאותה הרגשה יצאתי את המקום.


ואז ביקשתי מבחורה אמריקאית, שבמקרה פגשתי על הדרך, עזרה בהגעה לתחנת האוטובוס. הייתה לנו שיחה מעניינת ואף ישבנו לשתות קפה, כי נוצר לי מעט זמן פנוי עד לבוא האוטובוס הקרוב. אותה בחורה שידרה לי שאני מעניין אותה כאדם ונשפט על-ידה כך. זה לא מפתיע אותי, אני רגיל שאמריקאים מתייחסים אלי בגובה העיניים.


מה גורם לתחושה זו? אולי שפת הדיבור? אולי האדיבות המיוחסת לאנשים מארצות הברית ומאירופה? אולי זו התרבות הליברלית וקידוש ערכי שיוויון הזכויות וכבוד האדם, הרווחת בארצות הברית ובאירופה המערבית? אלו הן שאלות המצריכות מחקר מעמיק, כזה המתקיים בלימודי ביקורת המוגבלות. מעניין דרך אגב לציין שתחום לימודי המוגבלות, נפוץ במדינות דוברות אנגלית. נשאלת השאלה, מה קורה בשטח זה במדינות דוברות הגרמנית?


בזמן הקרוב וזה יכול לקחת גם הרבה זמן, אנסה למצוא תשובות לשאלות הללו. מה שבטוח, יהיה מעניין, הלא כן?


 

 


תגובות
1.
מחכים לשמוע את התובנות שלך (לת)
דני גרמייז   20.07.16 | 22:11
ובטוחים שהן תהיינה מעניינות...

ברלין הינה ארץ חפץ עבור יהודים רבים אשר מבקשים לפרוח תרבותית ולהגשים את עצמם רוחנית. כך הדבר היום עבור יהודים ישראלים וכך היה הדבר לפני מאה שנה בעבורם של יהודים ממזרח אירופה. כידוע כוחות הרוע ושנאת האחר, הלאומנות והכוחניות הצליחו להיבחר לשלטון בברלין והמיתו אסון על אירופה ועל אחת כמה וכמה על העם היהודי היושב בה. השפה העברית נפלה קורבן לכוחות אלה ומשפת העם היהודי היא הפכה לשפת מדינת ישראל.

כתב העת "מכאן ואילך – מאסף לעברית עולמית" מבקש להעמיד את העברית כשפה יהודית שוב במרכז עולם היצירה והתרבות. יוצריו של כתב העת מתגוררים ופועלים בברלין ובפריז. אדון כעת במאמרו של דוד נתן מאיירס "ראבידוביץ' בברלין" (עמ' 49 – 52), מן הגיליון הראשון של כתב העת. בין השנים 1918 ל-1923 התחולל בברלין מפגש של צעירים יהודים ממזרח אירופה ויהודים צעירים ברלינאים שהמשטר הדמוקרטי החדש ודרכי הליברליזם והחופש, עם תום המלחמה הקשה, עוררו בהם את הרצון לשנות את העולם ולהגשמה עצמית. שתי הקבוצות נפגשו והזינו זו את זו בתרבות יהודית. הוצאות לאור קמו ויצירות רבות נכתבו ובברלין נתרכז תלכיד מובחר של סופרים יהודים כגון: ברדיצ'בסקי, פרישמן, עגנון וביאליק. שמעון ראבידוביץ' 1896 – 1957 היגר לברלין מגרייבו שבפולין והחל לחקור את תורתו של הפילוסוף הגרמני הנודע לודוויג פוירבאך. ראבידוביץ' לא הסתפק בכתיבת דוקטורט פורץ דרך אלא אף הקים בברלין הוצאת ספרים יהודית בשם "עיינות" שבמסגרתה אמר לפרסם בעברית יצירות מופת מן הקנון היהודי. ברלין שהיתה מעיין מפכה לסופרים והוגי דעות יהודים באותם זמנים היוותה עבור ראבידוביץ', כך כותב מאיירס, "עברית יכולה ומוכרחה להתקיים לא רק בארץ-ישראל, אלא גם בגולה" (שם, עמ' 51).

אחד ממפעליו החשובים של ראבידוביץ' היה ארגון כנס עולמי של "ברית עברית עולמית". מושב הפתיחה התקיים ב-21 ביוני 1931 בברלין. בנאום הפתיחה העלה ראבידוביץ' על נס את קיומם של שני מרכזים רוחניים בעם היהודי – "בבל" ו-"ירושלים". בבל הינה כמובן הפזורה וירושלים הינה כמובן מדינת ישראל לעתיד. בעקבות הכנס, מציין מאיירס, הקים ראבידוביץ' קבוצה פעולה לחיזוק המרכז היהודי בפזורה. כל מי שמכיר את לוח התאריכים של ההיסטוריה האירופאית במאה ה-20 יודע מה קרה שנה וחצי לאחר כנס היסוד של "ברית עברית עולמית". השלטון הנאצי דווקא עודד אלמנטים מסוימים יהודים של חיים יהודיים בשנות שלטונו הראשונות, אבל המפגש בין מרכז יהודי אירופה ומזרחה היה ממש לצנינים בעיניו ובוודאי יהודי מזרח אירופה שהיגרו לגרמניה היו בין הקורבנות הראשונים של רדיפות הנאצית. המפגש בין יהודי מזרח ומערב אירופה היה המקור לפריחה תרבותית אותה רצה ראבידוביץ' לטפח, כך שבחירת העם הגרמני בהיטלר כקנצלר גרמניה, הביאה לסוף את התהליך הנפלא הזה.

בשנותיו כפרופסור באוניברסיטת ברנדייס (ארצות הברית) חיבר ראבידוביץ' את הספר "בבל וירושלים" 1957, שהוא לפי דוד נתן מאיירס, ביטוי לרעיון חייו ראבידוביץ' שתרבות ישראל היא תרבות כלל יהודית הנסמכת על שני עדנים – מדינת ישראל והפזורה.


תגובות
אין תגובות לפוסט

 

ה-6.6 הינו כמידי שנה יום הזדהות עם האדם העיוור וליקויי הראיה. נשאלת השאלה, כיצד מזדהים עם אדם עיוור? עבורי, בבואי להזדהות עם אנשים אחרים, ובוודאי כשאני מבקש שיזדהו איתי, ההזדהות הבסיסית היא עם כל אדם, הינה תפיסתו כאדם שלם. אדם שלם הוא אדם ששלם עם מצבו האישי, הבריאותי, החברתי, התעסוקתי והקרייריסטי. זכותו של כל אדם, לרבות אדם עיוור, לתפוס עצמו כזקוק לשדרוג- שדרוג תעסוקתי, שדרוג רפואי וכדומה. על האדם להשתדל לברר אצל הזולת מהן שאיפותיו, מהוויו וצרכיו בלי שיפוט מוקדם של אלמנטים אלה. זוהי מטרת-על שכולנו נכשלים בה, בוודאי גם אני. אך אין זה אומר שאין לשוב ולנסות. נושא חשוב הקשור למפגש בין אנשים עיוורים ושאינם עיוורים, הינו הצורך בעזרה. אנשים עיוורים בעלי נכות נראית, נתפסים כנדרשים לסיוע, מה שמעורר אצל הזולת הרואה את הרצון והצורך לעזור. מידת הנתינה והענקה הינה מידה שאין לה שיעור. רוצה לומר, הינה תלוית אופי ולא תלוית סיטואציה. ואילו הצורך והרצון לקבל - אם זה עזרה, חום, אהבה או מתנה – הינו מוגבל ושונה מאדם לאדם ומסיטואציה לסיטואציה. לכן, כשאדם חש צורך לתת מעצמו לזולת,עליו להיות מאוד זהיר ולברר היטב מה הצורך ומה הרצון בקבלת אותו הדבר ובאיזו מידה. במקרה של ציבור העיוורים מדובר על עזרה בהתגברות על מכשולים ויזואליים. אבל זוהי רק דוגמה אחת לפער בין מידת הנתינה למידת הקבלה. חוכמת ההמונים היא "יותר ממה שהעגל רוצה לינוק, הפרה רוצה להניק". ראשית, כה חבל שלא נותנים לעגל ולפרה לעשות זאת בעולמנו המודרני. ושנית, לא קראתי על כך מחקרים כך שדעתי הנחרצת הינה שיפוט מוקדם של הנושא.

 


תגובות
אין תגובות לפוסט

30 בינואר 1933, סבסטיאן הפנר הצעיר, קורא בדוכן עיתונים ברלינאי הסמוך לביתו על היבחרו של היטלר לקנצלר. הוא מתחלחל. מה זה מתחלחל?! זיעה קרה ניגרת מגבו במשך רגע ארוך. בספר "סיפור של גרמני" אשר כתב בשנת 1939 במקום מקלטו הפוליטי באנגליה, מתאר סבסטיאן הפנר, לימים עיתונאי וסופר גרמני בולט, את התהליכים שעברו על גרמניה הוויאמרית ועל גרמניה הנאצית בשנתה הראשונה. סבסטיאן יליד 1907 חווה את מלחמת העולם הראשונה כילד והוא משחזר בספר באריכות כיצד הוא ובני-דורו חוו את המלחמה כדבר מסעיר וכעין משחק מונופול של קרבות - ניצחונות - מפלות – לקיחת שבויים – וגאווה לאומית מפעמת. במלחמה הרחוקה מעין ועתירת הריגוש הפטריוטי, סבסטיאן תולה את התלהבות בני-דורו מאגרסיביות צבאית ומתקיפות מדינית במישור הבינלאומי, במהלך שנות ה-20 של המאה שעברה. חלק מרכזי בספר מוקדש למעבר של גרמניה מדמוקרטיה לא יציבה לדיקטטורה מוחלטת. זהו יומן בו עוקב הפנר אחר רדיפות היהודים, אחר ההתקרנפות האזרחית ותחושת הבידוד הפוליטי שחש אפילו בקרב חוג מקורביו. סבסטיאן הפנר של 1933 חש שהציבור סביבו אינו עומד עד הסוף על הסכנה שבאידיאולוגיה הנאצית, ואינו תופס עד להיכן עשויה הממשלה הנאצית להוביל את גרמניה של שנות ה-30. ביקורתו מופנית בעיקרה אל הממסד הפרוסי הימני המהוגן. הימין הגרמני הממלכתי מסתייג נחרצות מהיטלר וחבורתו, אבל מאמין שאפשר לעבוד איתם ולהביאם לעבוד מתוך המערכת, מה שיימתן את גישתם המהפכנית. גרמניה של 1933 ניצבה בפני שלל אתגרים ואיומים: משבר כלכלי מתמשך, בעיית משילות קשה, תחושת עוול בציבור הגרמני כנגד העולם שכפה על גרמניה את הסכמי וורסאי. "העולם כולו נגדנו" בגרסת גרמניה של שנות ה-20 וה-30 של המאה שעברה, אם תרצו. בקרב הימין הגרמני, ולא רק בקרב הנאצים, נפוץ החיפוש אחר משתפי פעולה עם האויב מבית שהביאו את גרמניה לבידודה הבינלאומי ולמצבה הכלכלי הקשה. סבסטיאן הפנר כבר מזמן אינו ניצב אל מול הכותרות מבשרות הרע שבדוכן העיתונים, שכבר מזמן לא קיים בברלין. אבל גם כיום מוצא עצמו אדם מתחלחל מהחדשות בארצו. יש שיחשוש אדם כי תחושות הקורבנוּת והבידוד הרווחות בציבור, מובילות לנהייה אחר מנהיג חזק שינקוט באגרסיביות צבאית ובתוקפנות מדינית. במיוחד יחשוש אותו אדם מסלחנות בקרב אנשי "הימין הממלכתי" כלפי אנשים מהימין המתלהם.


תגובות
אין תגובות לפוסט


מיטל שלום,


לפנות בוקר נחתתי חזרה בארץ מהביקור בברלין. השירות בחברת אל-על היה למופת כתמיד והחזרה לארץ מרובת הרהורים היא כתמיד גם כן. טיסה לחו"ל מבחינתי היא כמו יציאה להרפתקה והחזרה היא כמו להתעורר בבוקר לאחר מסיבה גדולה. האמנם רק אתמול התהלכתי ברחובות ברלין וישבתי בבתי-הקפה של העיר וכל זאת תוך שיחות נפש ודיונים על פוליטיקה?! האמנם רק לפני יומיים בערב סעדתי במסעדה איטלקית ובצהרים במסעדה ספרדית וביום שלפני-כן אכלתי את בשר איל-הצפון במסעדה נורבגית?! וכל זאת בחברתך ובחברת עוד חברים יקרים.


אני כבר בארץ אבל המחשבות עוד בברלין וזאת משום שבמהלך הטיסה לארץ פיתחתי רעיון מעניין. את זוכרת את הסיור שהיה לי במוזיאון קנדי? המדריכה היטיבה לתאר באזני כיצד ב-1961 ולטר אולבריכט, מנהיג ה-DDR, זמם לספח למזרח גרמניה את מערב ברלין. מה שהיה כמובן מוביל למלחמת עולם שלישית. לא היה זה סוד באותם בימים ומערב גרמניה ציפתה מארה"ב לאמירה אנטי-סובייטית נחרצת. האמירה נעשתה בנאום תקיף של הנשיא קנדי ב-25 ביולי 1961 ומספר שבועות לאחר מכן נבנתה חומת ברלין, ב-13 באוגוסט 1961. סיפוח מערב ברלין נמנע וכך גם סכנת המלחמה העולמית, הגרעינית קרוב לוודאי, ולסטטוס קוו הנוח ומתפתה אנו צועדים. בברלין המערבית מאוד לא אהבו את הסטטוס קוו הזה: את המשפחות שנקרעו, את העיר החצויה והמכותרת מכל צדדיה בשלטון קומיניסטי אכזרי ובעיקר חששו במערב ברלין מההחלטה האמריקאית לשמר את מצב הדברים כך ולא לפעול להסרת החומה ולאיחוד ברלין. ווילי ברנדט כתב מכתב תקיף לנשיא האמריקני בדרישה שיגנה את בניית החומה ושיעמוד לצד ברלין המערבית. זה לקח זמן, אבל בסוף זה קרה. לתושבי גרמניה המערבית ולממשלתה היה נכס יקר מפז, תמיכת הציבור האמריקני. באותם ימים הקומוניזם היה הדמון שזומם להשתלט על העולם, וברלין המערבית הייתה בת הברית היקרה והדמוקרטית השרויה לה במאבק מתמיד על קיומה בלב השטח הקומוניסטי. ממש כמו מצבה של ישראל כיום בצל איום הטרור כאשר במקרה של ישראל המעצמה הדמונית היא איראן. מה מוזר מיטל, שראש ממשלת ישראל מר בנימין נתניהו מבכר את השוואת הסכם הגרעין עם איראן להסכם מינכן מ-1938. השוואה לא מדויקת ומעליבה כל היסטוריון חובב, על השוואת מצבה של ישראל מול האיום האיראני למצבה של מערב ברלין לאחר בניית החומה. לדעתי מיטל, הוא היה קוצר הבנה אירופית לעמדה הישראלית המתנגדת לסטטוס קוו המפתה של איראן כמעצמת סף-גרעיני בהצגת הדברים כך ואגב כך לא היה מונע מעצמו את השוואת אובמה לצ'מברליין. השוואה לא הוגנת כי ספק רב מקנן בליבי אם לאובמה יש את קור הרוח וההבנה האסטרטגית אשר ניחן בהם צ'מברליין, שהציל את העולם משקיעה לטוטליטריזם ורציחות עם ארוכות שנים כפי שכתבתי בפוסט קודם. מעניין מה דעתך על הגיגים אלה.


כבר מתגעגע אליך ואל גן העדן הליברלי (ברלין),

שגיא


תגובות
אין תגובות לפוסט

ישראל במשחקים הפאראלימפיים


בעוד שלושה חודשים בדיוק, ב-7 בספטמבר 2016 ייפתחו המשחקים הפאראלימפיים ה-15 במספר, בריו דה ז'ניירו. ישראל יכולה בהחלט להתגאות בהישגי הספורטאים עם מוגבלויות אשר ייצגו אותה ב-14 האולימפיאדות עד עתה.


לישראל במשחקים הפאראלימפיים 380 מדליות, מתוכם 124 מדליות זהב, 124 מדליות כסף ו-132 מדליות ארד. בדירוג העולמי ממוקמים במקום ה-14.


המשחקים הפאראלימפיים החלו ב-1960 באולימפיאדת רומא ומאז השתתפה ישראל כבר 14 פעמים, כאשר בארבע אולימפיאדות בין 1964 ל-1976 דורגה המשלחת הישראלית בעשירייה הראשונה, בקרב מקבלי המדליות. בשתי אולימפיאדות ב-1968 בתל אביב וב-1976 בטורונטו דורגה ישראל במקום השלישי בקרב מקבלי המדליות.


החל מאולימפיאדת 1980 החלה נסיגה בדירוג העולמי של ישראל בתחילה לעשירייה השנייה והשיא השלילי היה ב-2008 באולימפיאדת בייג'ינג, שבה דורגה במקום 53. באולמפיאדת לונדון 2012 שיפרה ישראל את דירוגה היחסי והעפילה למקום 45, עם 8 מדליות סה"כ מתוכן מדליית זהב אחת, שתי מדליות כסף ו-5 מדליות ארד. מדליית הזהב ב-2012 שייכת לנועם גרשוני בטניס על כסאות גלגלים. נועם גרשוני הביס בגמר את המדורג מספר אחת בעולם דיוויד ואגנר האמריקאי.  


https://www.youtube.com/watch?v=yN_uxVvH6WA

 


תגובות
אין תגובות לפוסט

 

כנוסע תדיר בקו ישראל-ברלין וכאדם עיוור,
ליקטתי מספר המלצות המתאימים לאנשים עיוורים ורואים כאחד.

 

 

 

 

 

מוזיאונים ואנדרטאות

 

*
Gruenderzeitmuseum – מוזיאון לחפצי בית החל מתקופת ביסמארק.
את החפצים אסף בחור ששינה את מינו, חי במזרח גרמניה והיה משוגע לדבר. על המוזיאון
הזה כתבתי פוסט בבלוג שלי. במוזיאון הזה נמצאות תיבות נגינה רבות ומגוונות. יש
לתאם ביקור מראש.

 

*
מוזיאון אוטו ויידט, שהיה פעם בית המלאכה שלו. Rosenthaler Straße 39, 49-30-28599407

 

*
המוזיאון לכלי נגינה - Tiergartnerstrasse
1 – יש כאן פירוט
על המקום: ואני מוסיף שיש audioguide שאפשר להשתמש בו.

 

 

*
אנדרטת טי-4, שנמצאת ממש בכיכר מול הפילהרמונית.

 

 

*
אנדרטת "החדר הנטוש", שנמצאת בכיכר koppenplatz שברחוב grossehamburger

 

 

תרבות

 

 

*
משחקי בית של Hertha Berlin - באיצטדיון העירוני Olympiastadion ניתן לצפות במשחקי Hertha Berlin בעזרת האזנה
לתיאור המשחק באופן מיוחד לעיוורים באנגלית. כל זאת בהזמנה מראש. מספר הטלפון של
המועדון - 0-30-30-09-28-54.

 

 

*
קונצרט צהריים בפילהרמונית – כל יום שלישי מתקיים באולם הכניסה של הפילהרמונית
קונצרט ללא תשלום באחת בצהריים. רשימת הקונצרטים: http://www.berliner-philharmoniker.de/en/concerts/lunch-concerts/

 

 

*
חנות הפעמונים Glockenladen ברחוב Sophienstraße
28. הטלפון של
המנהל: 0177-2516405. האתר שלהם: http://www.glockenladen.de/

 

 

*
Dussmann Kulturkaufhaus – חנות דיסקים מכל העולם. Friedrichstraße 90.

 

 

שוקולד ובתי קפה

 

*
מוזיאון ריטר (השוקולד) - Französische
Straße 24 - 49 30 20095080

 

 

*
Fassbender & Rausch - מסעדת שוקולד מצוינת - Charlottenstraße 60

 

 

 

*
בית הקפה אנה בלומה - Kollwitzstraße
83 – והנה ביקורות
על המקום מהאתר tripadvisor - http://www.tripadvisor.com/Restaurant_Review-g187323-d948161-Reviews-Cafe_Anna_Blume-Berlin.html והטלפון - 49-30-44048641

 

 

*
בית קפה - zeit fur brot. Alte Schönhauser
Straße 4

 

 

*
Goodies - בית קפה טבעוני - Warschauer
Str. 69

 

 

*
amorino - Oranienburger Straße 1 - גלידריה מקסימה :)

 

מסעדות

 

 

*
מסעדה ג'מייקנית - Ya Man -
Gotzkowskystraße 17 (Gendarmenmarkt)

 

 

*
מסעדה טבעונית – La Mano
Verde, Uhlandstraße 181, 10623 Berlin, +49 30 82703120

 

 

*
מסעדה נורבגית – Munch's Hus,
Bülowstraße 64, 10783 Berlin, 03021014086

 

 

*
מסעדה צ'כית – Das Goldene Prag, Buddapester Str.
11, 10787 Berlin 01520-4307779

 

 

*
מסעדה אוסטרית – Austria -
Bergmannstraße 30 פינת Heimstraße, Berlin-Kreuzberg

 

 

*
מסעדה בווארית - Brauhaus
Mitte - Karl-Liebknecht-Straße 13 - +49 30 308789

 

 

*
מסעדה צרפתית – La Bonne Franquette -
Chausseestraße 110

 

 

*
מסעדה יפנית – Rice queen – ברחוב Danziger
Straße 13 – 49-30-4404, שלוחה 5800.

 

 

*
מסעדה אנגלית – East London - Mehringdamm 33 –
49-30-69533205

 

 

*
מסעדה רוסית – Pasternak Restaurant -
Knaackstraße 22/24 – 49-30-4413399

 

 

*
מסעדה גרמנית יוקרתית – Theodor
Tucher - Pariser Platz 6a

 

 

מסעדה יוונית –
0303232351 – Leibnizstrasse 48

 

מסעדה
ניגרית – pohlstrasse 52 , Adano, 03047384590

 

מסעדה
אוסטרית - Lutter und Wegner,
charlottenstraße
56 , 030
/ 20 29 54-0

 

 

מבטיח
לאכול ולהמליץ כשאוכל

 

 


תגובות
אין תגובות לפוסט

למעלה