האתר המקיף לחיים עם מוגבלות

במציאות הישראלית הכותרת הזאת עלולה בקלות להיות ביקורת לא מעודנת מפי עיתונאי או ח"כ ממפלגה יריבה על אחת מהרשימות שנבחרו בבחירות לכנסת שהתקיימו זה עתה.

ביום שישי האחרון התפרסם בעיתון הארץ טור מאת יוסי שריד (http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1193696.html) המבקר את התנהלותה המדינית של ראש הממשלה גולדה מאיר.  יוסי שריד מכנה התנהגות זו "עיוורון מדיני".

השימוש במילה עיוור כלפי מישהו המסרב לראות את המציאות כפי שהמתריס כלפיו רואה אותה נפוץ בשפה העיברית, בעיקר בקרב בני דור תש"ח (כך נראה לי).

ישנם רבים שאינם רואים כל בעיה בשימוש זה. הם טוענים כי זהו ניב שגור וכל ניסיון להשתמש במקומו במילים אחרות הינו צביעות ואין צורך לייחס לשימוש בביטוי משמעות כלשהי מעבר לשימוש עצמו.

אף אני אינני מבין את האנשים הדבקים בביטוי "אנשים עם מוגבלויות" ושוללים תכלית השלילה תחת זאת את השימוש בביטוי "אנשים בעלי מוגבלויות". אך מצד שני, אין חולק כי השימוש בכינויי מוגבלויות פיזיות, חושיות או קוגניטיביות מצביע על שליליות המגבלה.

בקרב הדור הצעיר (ולצערי הדבר רווח בעיקר אצל נשים), נפוץ מאוד השימוש במילה "מפגר" כלפי מישהו העושה או אומר דבר מה טיפשי או לא במקום. יש לעקור שימוש זה מהשורש. המתנגדים לדעה זו לא יבינו על מה המהומה- ככה מדברים וזהו זה.

בנקודה זאת אין מנוס מלהביט על החברה האמריקנית בעיניים בורקות מהערצה או לחלופין במבט שכולו לעג, שכן חברה זו היא אלופת הפוליטיקלי קורקט.

בחוגים מסויימים (והכוונה בעיקר לאגף הליברלי), לא יעלה על הדעת שלא לומר "אפריקני-אמריקני" או "אמריקני-יליד" או במקרה שלנו "אדם עם מוגבלות" כשמדברים על אדם מקבוצה זו. המבקרים ילגלגו על כך. הם יראו בכך כיסוי מלאכותי על הבעת יחס שלילי כלפי אותה קבוצה. לראיה הם יביאו את הצורך המתמיד בחיפוש מילים תקינות חדשות.

אני אינני מקבל גישה זו. האמריקנים אשר אני פוגש בארץ אינם מנסים לקחת אחריות עלי כעיוור המבקש מהם עזרה, הם אינם יוצרים רושם שהעיוורון הוא הדבר היחידי המעניין אותם אצלי וכן הם אינם מתייחסים אלי בכבוד יתר או כאל ילד קטן. התקינות הפוליטית הנפוצה בחוגים אלו נראה שמשפיעה על תודעתם. 

לפני שנתיים, כשנבחר ברק אובמה לנשיאות ארצות הברית, התפרסם באנרג'י מאמר מאוד מעניין הדן ביחס לשחורים שישתנה או לא ישתנה עם היבחרו של נשיא שחור. במאמר נטען כי הבחירה בנשיא שחור לא מעידה על היעלמותן של סטיגמות כלפי שחורים בארה"ב. אני אישית סבור כי כן ישנו שינוי, או בכל אופן תחילתו של שינוי, שראשיתו בפוליטיקלי קורקט.