האתר המקיף לחיים עם מוגבלות

בישראל, המדינה היהודית והדמוקרטית השוכנת לחוף הים התיכון, מקבל כל אדם עיוור שלל קיצבאות התלויות בהיותו אדם:

עובד או לא עובד,

לומד או לא לומד,

רווק או נשוי,

רווק עובד או נשוי לא עובד,

נשוי לבת זוג רואה או לא רואה,

נשוי לבת זוג עם מוגבלות ועובדת או בת זוג עם מוגבלות ולא עובדת,

וכן הלאה.

ישנן שלוש קצבאות לאדם בגיל העבודה: קיצבת נכות כללית, שר"מ ודמי ליווי (כמובן שנכי צה"ל זכאים לקצבה נוספת).

דמי ליווי הנם כעין תמריץ שמעניק השירות לעיוור לאדם עיוור היוצא לעבודה או לימודים. תמריץ זה עומד כיום על 912 ש"ח. סכום זה מוענק לאדם העיוור בהנחה שעליו להוציא סכום כסף נכבד על נסיעות, בוודאי לעבודה, הוצאה שאדם רואה יכול להימנע ממנה.

שכני, סטודנט להוראה, מלמד בבית ספר הרחוק כ-2 ק"מ מביתנו. כאשר השעה בה הוא צריך להגיע לעבודה קרבה, הוא שם על גבו את תיקו ונחפז לבית הספר. האמת, נדמה לי שיש לו אופניים, אבל זה לא משנה, העיקר הדוגמה :)

עיוור אשר היה נדרש לעשות את זו הדרך נאלץ היה לבחור בין שלוש דרכי הגעה שונות: להלך ברגל לשם (הליכה שהייתה לוקחת לו, קרוב לוודאי, פי 3 מלאדם רגיל) או לנסוע בשני אוטובוסים (נסיעה שהזמן הכולל שלה, כולל המתנה, הוא שעה), או לבחור בהגעה מהירה לשם על כנפי מוניות.

מדינת ישראל מבינה שאדם עיוור נדרש להיות ידידו הטוב ביותר של נהג המונית ומתמרצת אותו לצאת לעבודה על אף הנטל הכלכלי הכרוך בכך. דמי הליווי, מעצם היותם תמריץ על יציאה לעבודה, אמורים להינתן לאדם העובד לפי כללים ברורים (מספר שעות העבודה בשבוע, משך הזמן בו הוא עובד ועוד כמה).

כאן מתחילה התסבוכת הבירוקרטית: אם הוא עובד, האם הוא צריך להמציא לצורך קבלת הקיצבה תלוש שכר? ומה אם הוא איננו מעוניין לחשוף את שכרו? אדם שלא מצא עבודה- האם זה קל לעיוור למצוא עבודה? האם אדם עיוור יכול לעבוד בעבודה זמנית-לא-רצינית כי גם נחתום בלשכה, כמאמר השיר מכה אפורה? אדם עיוור שאינו עובד לא נוסע במוניות? אדם עיוור שלא עובד אבל מחפש עבודה- לא זכאי לסיוע הזה?

ענת בן פורת, דוברת המרכז לעיוור:

ביהמ"ש לתביעות קטנות בירושלים הורה לחברת תיירות "איזיגו" לפצות ב – 17,000 ₪  לקוח עיוור, משום שסירבה להכלילו בקבוצה בשל עיוורונו. 
זהר ג'נאו (נאור) יו"ר עמותת עלה, חבר ועדת נגישות וחבר הנהלת המרכז לעיוור סייע בעניין זה.

לקריאת הכתבה שפורסמה באתר של קול ישראל לחץ כאן

http://www.iba.org.il/bet/bet.aspx?type=1&topic=916&entity=679705

(לחיצה על סימן המקרופון תשמיע את הראיון שפורסם ביומן הבוקר של רשת ב')

להאזנה לראיון עם עו"ד זהר ג'ינאו (נאור) בתוכנית הכל צפוי- התוכנית לאנשים עם מוגבלויות ויכולת מיום 13.10.10 לחץ כאן 
http://www.iba.org.il/media/?recorded=117

ענת בן פורת, דוברת המרכז לעיוור מוסרת כי הערב תשודר בערוץ 2 כתבה מאת חיים ריבלין בנושא דמי ליווי לעיוורים.

להלן הסבר קצר על הנושא, כפי ששלחה לי ענת:

דמי הליווי לעיוור עובד, עומדים כיום על 912 ₪ וזכאים לו רק 3,000 עיוורים מתוך 7,000 הזכאים. על פניו, אין בעיה, שיצאו לעבודה ויקבלו את התעריף המלא, אלא שבמדינת ישראל של 2010,  קצת קשה לעיוור למצוא עבודה, על כן, הוקמו ברחבי המדינה מפעלים מוגנים לעיוורים, רק מה, עיוור המבקש לפרנס עצמו ולעבוד באחד מהמפעלים המוגנים, מרוויח 7.03 ₪ לשעת תמריץ, ובסך הכל מדובר ב-900 עיוורים המועסקים במפעלים המוגנים כחמש שעות בלבד בכל יום. 
כאמור,כל יציאה של עיוור את פתח דלתו, כרוכה בתשלום על תחבורה ציבורית והדומיננטית ביותר היא מונית הספיישל שתעריפיה ידועים לכל. "עיוור שיוצא היום לרחובות זו סכנת נפשות, אנו יודעים איך יצאנו אך לצערי, לא איך או אם נחזור בריאים ושלמים", סיפר מנכ"ל המרכז לעיוור הרצל מוכתר, והוסיף, " צריך להפסיק לעשות את ההפרדה הזו, בין עיוור עובד לעיוור שלא עובד, לשניהם אותם הצרכים בדיוק, ברגע שכף רגלם עברה את מפתן הבית".

הבקשה של מנכ"ל המרכז לעיוור, הינה להחיל על כל הזכאים לדמי ליווי את התעריף המלא 912 ₪ ובמקביל להשוות את תעריף שעת העבודה במפעלים המוגנים לעיוורים לזה של מפעלי "המשקם",  העומד על כ-12 ₪ בסך הכל. ועל ידי ישום שתי הבקשות הללו, עיוורים יוכלו לצאת את ביתם לעיתים תכופות יותר וללא חשש, וכמו כן, העלאת השכר לשעת עבודה, יהווה תמריץ נוסף לעיוורים להיכנס ולהיקלט אל מעגל העבודה. 
חברי המרכז לעיוור מאמינים כי, שני תחומים אלה, יקלו ולו במעט על מלחמת ההישרדות היומיומית של העיוור בישראל.