האתר המקיף לחיים עם מוגבלות

סתם :) וחשבתי לעצמי, מעניין אם יש מלאכים חירשים, ואיך הם מתפקדים בעבודה?

רובנו כשאנו תופסים עצמנו באיזושהי טעות או פיספוס, מייד מתמלאים רגשי חרטה ורצון לתקן, כמו למשל אם הבנת שפגעת ברגשות אדם אחר מתוך מידע שגוי או מועט. אנשים שלומדים שפת סימנים, מתלהבים ופתאום החירשים ועולמם נראים להם קסומים, וחלק מהעניין הוא גם רגשי אשמה על דעות קדומות או תפיסה צרה שהיתה להם קודם לכן. מתוך הרצון לכפר הם משתדלים יותר, מוקסמים יותר, כמו כל מקום חדש. הכל נראה מיוחד, ישיר, כנה, חשוף ולא מזויף. לי דווקא נדמה לפעמים שהקודים של התנהגות אצל חירשים הם שונים מעט: הם יותר בוטים, וקודים של התנהגות חברתית לפעמים לא מוכרים להם. הגבולות עשויים להיות לא ברורים, פרוצים. לדעתי זה קשור גם לרמת ההשכלה. בעבר לא היו מסגרות חינוך טובות לחירשים, רמת הלימודים הייתה ירודה, צוות המורים השתמש בשפת סימנים דלה ומצומצמת, רוב החירשים שדיברו בשפת סימנים למדו מקצוע ולא עשו בגרות. הדבר השתנה בשנים האחרונות, רוב בתי הספר מעורבים (לקויי שמיעה ושומעים ביחד), חלק מהתלמידים החירשים ממשיכים למוסדות להשכלה גבוהה.
נוסף על השיפור במסגרות החינוכיות,האינטרנט הרחיב את מקורות המידע הזמינים במידה עצומה, אפשרויות התקשורת התרחבו (פקס, סמס, אינטרנט..). הקהילה פחות מבודדת, מנוכרת או דחויה.
הטכנולוגיה יותר עשירה בפתרונות השמיעתיים שמוצעים. אנשים תופסים שמיעה אחרת.. גמישים יותר. לקויי שמיעה יוצאים מתוך הקהילה הסגורה שלהם החוצה, מזמינים ומקרבים.. (כמו בעמותת "תעביר את זה הלאה.. בשפת סימנים"). המגוון של לקויות שמיעה רחב יותר, בניגוד לעבר בו היה פיצול דיכוטומי למדיי בין חירשים דוברי שפת סימנים, לבין כבדי שמיעה ששמיעתם טובה מספיק.
השיפור בטכנולוגיות והרחבת הפתרונות השונים לגישור על הקושי בתקשורת משפיע גם על הפחתת התלות של חירשים וכבדי שמיעה באנשים שיתנדבו להתקשר, לתווך, לתרגם. נדמה לי שהתופעה של ילדים שומעים "הוריים" שמתרגמים להוריהם לקויי השמיעה מצומצמת היום יותר מבעבר.

ועל מקומם ותפקידם של ילדים שומעים במשפחות בהן ההורים לקויי שמיעה, בפוסט הבא.