האתר המקיף לחיים עם מוגבלות

בחייהם של כבדי שמיעה יש רגעים מתסכלים, קטנים ועוקצים, שחוזרים על עצמם בעקביות. כמו למשל קורה לפעמים במהלך שיחה קבוצתית, משפט שאני אומרת מעורר את המשתתפים להגיב ולנהל שיחה ערה, שאת רובה אני מחמיצה, שחולפת מעלי כמו רוח פרצים, מכיוון שהיא "רצה" במהירות בין האנשים והם מגיבים זה לזה בהתלהבות ואני בקושי מצליחה לעקוב. זהו רגע קטן ומריר, שמעורר תחושת נגזלוּת, כאילו נתתי משהו מעצמי אבל הוא נלקח מבלי שיהיה פידבק או סיפוק כלשהו מהדיאלוג שנוצר בין הדוברים.

מה אפשר לעשות במקרה כזה? לפעמים אני מצליחה לשאול מה הוא/היא אמרו ולבקש שיחזרו על חלק מהדברים, כדי שאוכל להיאחז בחוט השיחה שאבד. לפעמים לא שמים לב לשאלתי בלהט השיחה. לפעמים אין לי אנרגיות להתאמץ להיאחז שוב ברפסודת השיחה הנסחפת בזרם העז. לפעמים אני מרגישה שאין לי זכות.

אני בטוחה שגם אנשים שומעים יש להם חוויות דומות גם אם שונות. האם זה באמת כך? אתם יכולים לספר לי על סיטואציות דומות שהאירוע עליו כתבתי מזכירות לכם, סיטואציות שחוזרות בעקביות בחייכם?