האתר המקיף לחיים עם מוגבלות

כשהייתי צעירה אני זוכרת שחשבתי לעצמי שאילו הייתי שומעת, לא בטוח שהייתי סובלנית ופתוחה לאנשים עם שמיעה לקויה. לקח לי זמן להכיר באמת חירשים וכבדי שמיעה, ולראות שגם בתוך הקבוצה הזו של אנשים יש טובים ורעים, חכמים וטפשים.. מכל הסוגים.  אפילו יצא לי לפגוש אנשים שהיו מרוצים ושבעי רצון מן לקות השמיעה שלהם, שהרגישו שהיא משדרגת את חייהם ואותם, שיש משהו בקהילת החירשים שמיוחד ושונה והם רוצים וגאים בכך. מנגד פגשתי אנשים שחיו ככבדי שמיעה בקרב אנשים שומעים, שלא היה להם שום קשר עם לקויי שמיעה אחרים, שלקות השמיעה שלהם הורגשה על ידם כמגבלה, לא נוחה ומקשה לעתים.

עד גיל 16 לא היה לי קשר עם לקויי שמיעה אחרים. את מורת "שמע" שהגיעה לבית הספר שלי (למדתי בבית ספר רגיל) דחיתי ולא רציתי בעזרתה. רק בגיל 16 לקחו אותי הוריי, תוך התנגדות לא מעטה מצידי, למועדון מפגש לבני נוער וצעירים כבדי שמיעה וחירשים. לא זוכרת איך זה התחיל, אולי מישהו ניגש אלי, לקחו אותי למעגלים החברתיים, זו היתה קבוצה פתוחה ומקבלת, חלקם למדו כמוני בשילוב אינדיבידואלי, לקוי שמיעה בודד בבית ספר רגיל, וחלקם למדו בבית ספר לחירשים או בכיתה משולבת. מאוחר יותר השתלבתי במקומות נוספים, להקת "קול ודממה" ששילבה רקדנים שומעים וחירשים, קבוצת תיאטרון תנועה "עשר אצבעות" לשחקנים חירשים.

בשלב מסויים התחלתי להתרחק בהדרגה מהעולם הזה של לקויי שמיעה, ונשארתי בקשר עם חברים מעטים. דברים שהתאימו לי בגיל הצעיר לא התאימו לי בגיל היותר מבוגר. הנטיות של אמנות ולימודים התחזקו. אני לא יודעת לאן הדרך תיקח אותי הלאה.

הגישה יכולה להיות מבפנים החוצה או מבחוץ פנימה. האם אני מסתגל אל החברה או שמא החברה מסתגלת אלי, ואם לא, אמצא לי או אסגל לי חֶברה מתאימה.

אשמח לשמוע על דרכים וחוויות נוספות - האם עברתם דרך דומה, באופן כזה או אחר?