האתר המקיף לחיים עם מוגבלות

המשך המאמר:  Mental health problems in deaf children, Peter a. hindle, In: Current Paediatrics (2005) 15, 114-119

מטופלים באישפוז

עם מטופלים באשפוז (הערה: מדובר בשירותי הבריאות בבריטניה) חשוב שתהיה מודעות לנושאים רלוונטים כמו חרשות ותקשורת. גם אם הצוות מגלה רצון טוב, הילד יתקשה להשתמש במגוון הטיפולי המוצע ולבסס ולעבד יחסים עם ילדים אחרים. החברה הארצית (הבריטית) לילדים חרשים פרסמה מדריך טוב לצוות למקרים כאלו. קבוצה אחרת שעוסקת בשליחת מומחים לייעוץ - שלחה מומחים לייעוץ למטופלים מבוגרים וילדים שנמצאים באשפוז.

ישנו מקום בבריטניה, "הקורנר האוס", שיש בו שש מיטות אישפוז וצוות טיפולי שמורכב ממטפלים שומעים ולקויי שמיעה, ששולטים בשפת סימנים. הם משתמשים בגישות חינוכיות וטיפוליות שונות. מדיווחים ניכר כי הם מצליחים להביא לשיפור במצב האנשים שמתאשפזים אצלם. 80% מהמאושפזים הראו שיפור משמעותי בתפקוד ושביעות רצון גבוהה מתפקודם של הוריהם ומוריהם.

פיתוח שירותים והקצבה

ילדים חרשים שצריכים שירות ציבורי רגיל נתקלים בקשיים רבים. יחידה לקידום נגישות ושיוויון, שהיא חלק ממשרד הבריאות הבריטי, הורתה לאתר קשיים אלו והציעה צעדים להגברת נגישותם של שירותים מקומיים - למשל, אימון הצוות לפתח מודעות לחרשות. שימוש בטלפונים עם וידאו ובפקסים וכן שימוש בתרגום. לאור הקשיים שאותרו גובש צוות מומחים, אשר מעניקים שירותים שונים, כמו צוות אשר נותן יעוץ למטופלים מאושפזים בלונדון, שירות לאומי לחרשים ושירותים רלוונטים אחרים לחרשים. "קורנר האוס" למטופלים מאושפזים, תומך באמצעות וידאו קונפרנס בשני צוותים המטפלים במסגרות בריאות הנפש בילדים ונוער ביורק ובמערב מידלנס במימון NSCAG. פרויקט זה נמצא בשלבים ראשוניים אך ממצאים ראשונים הראו כי המטופלים ובני משפחותיהם מפיקים מטיפול משפחתי ואינדיבידואלי.

 המאמר מסתיים במסקנות הללו:

מסקנות

ילדים ונוער חרשים נמצאים בסיכון גבוה לפתוח בעיות ברה"נ (בריאות הנפש). סיכון זה נובע מכמה גורמים. תקשורת אפקטיבית מגיל צעיר במשפחה יכולה למנוע בעיות אלה. על קלינאי התקשורת שעובדים עם חרשים להיות מודעים לצורכי התקשורת שלהם ולהשלכות החרשות על התפתחותם. על השירותים המקומיים לנסות לספק תנאים הולמים לצמצום הפערים הקיימים. תמיד רצוי להקים שירות מומחים אשר יספקו הערכה והתערבויות לאוכלוסיה זו. על משרד הבריאות הבריטי והמחלקה לשיוויון זכויות לתת את הדעת ולהבטיח כי חרשים ובני משפחותיהם יוכלו לקבל את השירותים שהם צריכים.

המאמר נכתב בשנת 2005, למרות זאת היום בישראל אנחנו רחוקים מהתמונה המצטיירת במאמר בכל הקשור לתחום בריאות הנפש ללקויי שמיעה בכלל ולחרשים בפרט.

ניתן להתווכח עם האמור לאור העובדה שמספרם של ילדים ונוער לקויי שמיעה שמרכיבים שתל קוכלארי הולך וגדל. להבנתי גם להם יש קשיים רגשיים-חברתיים-משפחתיים לא מעטים, וההתמודדות שלהם לא פחות מורכבת, הגם שאולי השירותים הציבוריים יותר נגישים עבורם. עדיין יש אוכלוסייה לא קטנה של לקויי שמיעה שמשתמשים בשפת סימנים, גם בקרב מרכיבי השתל (לא תמיד השתל מצליח לשפר את מיומנויות התקשורת האוראלית-השמיעתית).