האתר המקיף לחיים עם מוגבלות

המאמר מתייחס בעיקר לילדים חירשים, אבל אני חושבת שלמעט כמה דקויות הבדלים, בבסיס זה דומה גם אצל ילדים כבדי שמיעה. אולי ניתן להתווכח האם לילדים חרשים התמודדות יותר מורכבת, או שאולי הם פגיעים יותר (למשל, להתעללות וניצול). מכיוון שהמאמר ארוך אני מתכננת להביא אותו בחלקים, ולהגיב בתוכו (מודגש בבולד) כל פעם.

מוזמנים להגיב ולדון איתי :)

Mental health problems in deaf children

Peter a. hindley

In: Current Paediatrics (2005) 15, 114-119

ילדים עם פגיעה חמורה ועמוקה בשמיעה שהתחילה בגיל מוקדם יותר פגיעים לפיתוח בעיות נפשיות. גורמי הסיכון הם איחורים התפתחותיים, מחסור בתקשורת והפרעות במערכת העצבים המרכזית שנחשבים כגורמי סיכון לחרשות והתעללות. (ההגדרה "גורמי סיכון לחרשות והתעללות" מקוממת בעיני, משום שאין זה נכון לדעתי לשים בשורה אחת חרשות והתעללות. חרשות היא לקות חושית, השלכות נפשיות הן כבר הגדרה אחרת)

למניעת התחלואה יש לספק התערבות פסיכולוגית מוקדמת ושימוש בקשת רחבה של אמצעי תקשורת. על הקלינאי שעובד עם הילד לקוי השמיעה להיות רגיש לצרכיו התקשורתיים.

נקודות חשובות לפרקטיקה:

תקשורת יעילה בשלב מוקדם ומתן תמיכה להורים יכולה למנוע בעיות ברה"נ רבות. הערה: ברה"נ הוא קיצור ל"בריאות הנפש"

לילדים חרשים פגיעות גבוהה לבעיות רגשיות והתנהגותיות וכן בעיות בספקטרום האוטיסטי. גם כאן אני מסתייגת לגבי ההגדרה: ספקטרום אוטיסטי בעיני הוא הגדרה חריפה מדי שמושכת לשדה אבחנתי בעל קטגוריה משלו. אני הייתי כותבת במקום "ספקטרום אוטיסטי" "הפרעות תקשורת".

חשוב להשתמש בדרך התקשורת המועדפת על הילד ואם יש צורך להשתמש בשירותי תרגום לש"ס

על ההתערבות הטיפולית להיות מותאמת לשלב ההתפתחותי בו נמצא הילד וכן, יש להשתמש באמצעים ויזואליים לתקשורת כמו ציור או משחקי תפקידים.

כתיבה, אינה יעילה עם ילדים מכיוון שלהרבה ילדים עם לקו"ש איחור בקריאה וכתיבה. עם זה אני בגדול מסכימה, אבל לאו דווקא לגבי ילדים לקו"ש אלא באופן כללי לגבי ילדים.. תקשורת בכתיבה אינה מספיק יעילה עם ילדים, במידה שמשתמשים בכתיבה רק לצורך תקשורת. לעומת זאת, שימוש בכתיבה וקריאה כאמצעי טיפולי (כמו בביבליותרפיה, שבה קריאה וכתיבה של טקסטים) יכול להיות טוב גם עבור ילדים לקו"ש, כמובן הבחירה של הטקסטים ואורכם צריכה להיות מותאמת, אבל הקסם של הספרות והסיפורת ללא ספק מהלך גם על ילדים לקו"ש..

פתיחה:

לילדים רבים ירידה בשמיעה כתוצאה מזיהום באוזן התיכונה, יתכן והם יסבלו מקשיי ריכוז אך לליקוי השמיעה לא תהיה השפעה על התפתחותם. לעומת זאת בקרב ילדים עם ירידה חמורה בשמיעה (70 DB) שהחלה בגיל מוקדם ובשתי האוזניים תשפיע הלקות על אלמנטים התפתחותיים רבים כולל ברה"נ. מאמר זה יעסוק בילדים אלו ובני משפחותיהם. המאמר יגע בקצרה בהערכת הילדים, התערבות עם הילדים ומשפחותיהם ולבסוף בשירותים בתחום ברה"נ.

כ 1:1000 ילדים מתוך האוכלוסיה הכללית חרש מלידה או מתחרש בשנת חייו הראשונה. רובם הגדול נולד למשפחות ללא כל הכרות מוקדמת עם לקו"ש (95%). חלקם הגדול יהיו חלק מקהילת החרשים ויסבלו מאפליה ודיכוי. יש לזכור שש"ס היא שפה שונה מהשפה המדוברת הן בתחביר והן בלקסיקון. לחרשות שמתחילה בגיל צעיר השפעה על התפתחות הילד במובנים סוציאלים, פסיכולוגים, תרבותיים ורפואיים.

היבטים רפואיים של חרשות ובעיות ברה"נ בקרב ילדים:

קיימת סבירות גבוהה שילדים חרשים יסבלו מבעיות רפואיות נוספות. מנקודת מבט של ברה"נ של ילדים- הפרעות במערכת העצבים המרכזית הן גורם סיכון משמעותי, הן מעלות את הסיכוי לפתח בעיות ברה"נ פי 6. לילדים חרשים סיכון גבוה ב 15% לפתח בעיות שקשורות למערכת העצבים המרכזית כמו שיתוק או אפילפסיה. הפרעות במערכת העצבים המרכזית לעיתים קרובות נקשרות לסיבות לחרשות - כמו הסתבכות של מחלות נפוצות כמו CMV ועוד. חלק מהגורמים הסינדרומלים של חרשות גורמים להפרעות מערכת העצבים המרכזית. הפרעות אחרות שקשורות למחלות פיזיולוגיות כמו סוכרת, היפותירואיד ובעיות קרדיאליות. גם מחלות פיזיולוגיות שלא פוגעות במערכת העצבים מגבירות את הסיכוי לפתח בעיות ברה"נ בילדים הן בצורה ישירה והן בעקיפין. 30% בקירוב מהילדים החרשים סובלים מבעיות נוספות כמו קשיי ראיה, נכויות פיזיות וקשיי למידה. הערכה נכונה של הקשיים הנוספים והטיפול האפשרי חשובים לרווחת הילד.

עד כאן העובדות המדכאות :) אבל יש לזכור שמול 30% ו-15% יש עוד 70% ו85% שלא יסבלו מהבעיות הרפואיות הללו... אמנם זו אוכלוסיה בסיכון גבוה, אבל חשוב לזכור את הפרופורציות. זה מזכיר לי את הגישה הפסיכותרפויטית שאומרת שכשעובדים בטיפול פונים אל הצד הבריא של המטופל.

מצורף הקטע האחרון להיום, בפוסט הבא נמשיך לקרוא יחד במאמר.

היבטים תרבותיים, פסיכולוגים וסוציאלים של חרשות

ניסיון קודם עם חרשות מעצב את תגובת המשפחה לחרשות. לרב המשפחות אין ניסיון קודם ובדרכ' הם יחוו שוק ויתקשו להאמין. הורים שחשדו בקיום לקו"ש ירגישו הקלה שהדבר אושש. ניסיון ההורים קשור מאד לתחום האודיולוגיה, בעבר חרשות אובחנה רק ע"י בדיקה של קבוצות סיכון, לרב ההורים היה זמן להתרגל לילד לפני גילוי החרשות. גילוי מוקדם של חרשות עירער מצב זה.

רוב הילדים מאובחנים בשבועות הראשונים לחייהם וכך מתאפשרת התערבות מוקדמת. במצב אידיאלי, יוצעו למשפחות מגוון רחב של התערבויות - לימוד ש"ס, עזרים שמיעתיים, התערבות אוראלית ושתל קוכליארי, אך עיבוד הידיעה והרגשות הנלוים דורש התערבות איש מקצוע מיומן. פירסום של החברה הארצית לילדים חרשים מספק מידע על הורות לילד חרש. מפירסום זה נראה שרב ההורים לילד חרש חווים זאת כהורות לילד שומע. ההורים הבחינו בשינויים בעיקר סביב נושא התקשורת וכן בקשיים סביבתיים סביב נושאים כמו משמעת, דיבור על רגשות ועל מין. 

החברה הארצית לילדים חרשים מצאה שתמיכה של הורים אחרים מאד יעילה ופירסמה CD עם קטעי וידאו של הורים שמספרים על ניסיונם האישי. עפ"י תוכניות אופטימליות ילדים חרשים ירכשו מיומנויות שפה, מיומנויות חברתיות ומיומנויות רגשיות מספקות. בפועל רוב הילדים החרשים בבריטניה חווים איחור שפתי. המסמנים בש"ס, נמצאים בדרכ' בסביבה בה יכולת הסימון  של המבוגרים ובני גילם אינה תואמת את צורכיהם ההתפתחותיים. לכן ילדים רבים חווים קשיים בניסיונות התפתחותיים ולכן חווים איחורים התפתחותיים משמעותיים.

הפער בין הצרכים ההתפתחותיים לבין היכולת של הסביבה לספקם, מאד מאפיין לדעתי לא רק ילדים חרשים דוברי שפת סימנים אלא גם כבדי שמיעה, ולדעתי הפער הזה ממשיך להתקיים גם מאוחר יותר, עם הבגרות והיציאה מתחום ביה"ס החוצה, במיוחד אצל כבדי שמיעה שמשתלבים בחברה השומעת.

אני רוצה לציין כי בכל זאת יש גם כבדי שמיעה שמצליחים לקבל כדי צורכם ממה שהמציאות עשוייה לספק לאדם, והדבר קשור, לדעתי, למרכיבים של אישיות, תמיכה של משפחת המוצא, כלים שנרכשו בילדות, ולא מעט מזל..