האתר המקיף לחיים עם מוגבלות

הסתיים הכנס בנושא התמודדות עם תסמונת אשר. תסמונת אשר היא שילוב של לקות שמיעה עם לקות ראייה. המרצים טוענים שקל יותר לקרוא לזה בשם האחיד "חרשות ועיוורון" למרות שיש מגוון של ירידה בשמיעה וראייה. אבל יותר פשוט וקצר להכניס את כל הסינים להגדרה אחת: סיני. באיזשהו מקום זה קשה ובאיזשהו מקום אחר זה מדבר על השלמה וקבלה, וויתור על הצורך לשווק את עצמך לעולם כנורמלי. להציע מסננת עם חורים גדולים, רק האבנים הגדולות ביותר יישארו. לוותר על כל האבנים הבינוניות. זה אני, אדם חרש עיוור, גם אם יש ראייה חלקית ושמיעה חלקית. החירשים מוותרים לחלוטין על שרידי השמיעה שמגדירים אותם כקצת לבנים, כאילו אומרים, אני אדם שחור וזהו. הבחירה לא להיאחז בשרידים שמשתייכים להגדרות הנורמטיביות המקובלות יותר, שמצד אחד מקלות יותר על החיים, להיות אדם לבן, משתמש בכל החושים, מערבי.
האם אני עוצמת עיניים, אפרופו התעוורות, לראות אנשים. בשבילי, זה כאילו להיעקר מהעולם המוכר ולחיות בשבט זר שלא נולדתי אליו. למרות שיש הרבה יופי במקום החדש הזה בין אנשים חרשים, אני מרגישה זרה ומתגעגעת הביתה. אני מרגישה זרה בתוך השפה הזו, למרות שהיא יפה. עכשיו הזרם המשני והמרכזי יתערבבו ואני אספר על ההפתעות המהנות של גילוי ההבדלים בין שפת הסימנים הישראלית לשפת הסימנים האמריקאית. ההפתעות קשורות לאופן שבו אנשים מביעים ומתרגמים מושגים לתנועות גופניות. התנועות יוצאות ממקומות שונים בגוף ובשבילי כנראה בגלל שאני מאד ויזואלית או ערה לשפת גוף באופן אני חושבת יוצא דופן גם ללקויי שמיעה אחרים אולי בגלל האופן בו אני מתחברת לשפות, זה משעשע לראות את התנועה השונה ל"הבנתי" בעברית ובASL (American sign language) שיוצאות ממקומות די קרובים בראש אבל ממשיכות אחרת ואת יכולה לראות את ההבנה שוטפת לך את הפנים או שמין יתד קטנה פותחת את התודעה כדי שרכבת ההבנה הקטנה תעבור
ודווקא הם שאולי לא מייצגים את כל האמריקאים החרשים בעד חיבור הבנה קבלה של כולם, חרשים כבדי שמיעה, חרשים עיוורים, שומעים, לערבב את כולם ביחד, בעוד כאן יש לי הרגשה שאנשים מעדיפים להסתייג לתוך קבוצות. הם אמנם לא מייצגים את כולם אבל נראים לי מייצגים מגמה שמתפתחת היום להתנהלות שתורמת לסביבה בה אתה חי, צמחונות ושאר ערכים מסלסילת הירקות האורגנית הזאת.

המשך יבוא...