האתר המקיף לחיים עם מוגבלות

במסגרת השתלמות במקום עבודתי, השתלמות על טיפול בילדים שנמצאים בקשת האוטיסטית (אכן קשת צבעונית עשירה ומעניינת מאוד), דיברה המנחה על התנהגות שכיחה, שמאפיינת אנשים שפוגשים ילדים אוטיסטים. אנשים נוטים לדבר עם מי שנמצא ליד הילדים ולא ישירות אליהם. תופעה זו קיימת גם במקרים אחרים, המרצה הביאה דוגמאות נוספות להתייחסות דומה אל אנשים עם מוגבלויות, אל קשישים, ולא אמרה אבל גם לחרשים מתייחסים כך לפעמים..

זכור לי משנותיי באוניברסיטה, כשהייתי סטודנטית, פעם אחת בקפיטריה של הבניין, לאחר שכבר הכירו אותי, התקשיתי להבין את דברי המוכרת. עזרה לי חברתי ואמרה לה שאני קוראת שפתיים. המוכרת הגיבה אל חברתי ודיברה אליה, למרות שכבר דיברתי איתה והיא שמעה אותי. הפעם הצלחתי לשמוע אותה, היא סיפרה שיש לה פלטה חדשה וקשה לה לדבר. הגבתי על כך ודיברתי אליה, היא ממש התקשתה לחזור ולדבר איתי, למרות שלא היה לה קושי להבין אותי. השאלה ששאלתי את עצמי אחר כך, האם חברתי היתה צריכה למשל להתאפק ולא לומר כלום, או להגיד לי מה המוכרת אמרה, (ולא לפנות אל המוכרת)? מה עדיף? זה מזכיר לי אדם חירש-עיוור שאני מכירה, שמתעקש שלא יתרגמו אותו לאנשים חדשים שיוצא לו להכיר. יש לו דרך לתקשר איתם, הוא יכול להסביר להם איך לתקשר איתו ללא קושי. אבל לאנשים שזה להם פעם ראשונה לפגוש אותו, קשה מאד לתפוס שאפשר לתקשר איתו. הם נבוכים, מבקשים עזרה מאנשים שנמצאים ליד.. נדרש מאמץ לא לפעול כך. אולי כולנו כך..