האתר המקיף לחיים עם מוגבלות

השמיעה שלי הולכת ומשתפרת בזכות השתל - קנה המידה שלי לשיפור הוא היכולת שלי להשתמש בטלפון. אני מעיזה יותר ויותר, ויתכן שזה גם מהווה תרגול לשמיעה שלי. אני מתקשרת בעצמי למקומות שונים, ורק אם יש קושי מבקשת עזרה. אני מעדכנת את הדובר, כשנוצר קושי, שאני כבדת שמיעה, ובדרך כלל אנשים מנסים ומתאמצים לדבר ברור כדי שאבין. אם לא, אז אני חוזרת אחר כך, עם עזרה.

זה מאד נחמד, היכולת הגוברת הזו. מדי פעם יוצא לי לשמוע משפטים ללא קריאת שפתיים. בטלפון כפי הנראה השמיעה ישירה יותר, לתוך האוזן ועם פחות רעש רקע, ולכן אני מסוגלת קצת יותר לשמוע בטלפון (לעומת שמיעה רגילה בתנאים רגילים שכוללים רעש סביבתי לרוב). אמנם עדיין יש פעמים בהן אני יותר חירשת מכבדת שמיעה, למשל בתנאים של רעש סביבתי מוגבר, ברחוב עם התנועה או כשנושבת רוח, או כאשר אני מאד עייפה. במצבים כאלה גם בטלפון אני לא אצליח לשמוע היטב. השמיעה בטלפון אף היא דורשת ריכוז רב מצידי והתכווננות. קולות של נשים בדרך כלל קל לי יותר להבין, אלא אם יהיו גבוהים מאד, אבל גם קולות של גברים מסוימים (הכוונה לאופי הקול, לא לאופי הגבר :)

בד בבד עם השינוי העדין בשמיעה, אני גם מבחינה בפעמים בהן אני מתקשה לשמוע, ניתן להקביל זאת להתבלטות של צבעים הכהים ליד בהירים. דווקא אז החוויה יותר מתסכלת (כמו שנאמר - עם האוכל בא התאבון). נראה לי שהאתגר העיקרי בהתמודדות עם לקות השמיעה, הוא האכזבות והתסכולים המתחדשים לבקרים, והצורך לוותר ולהנמיך ציפיות כל פעם, גם אם יש שיפור לטובה. מול ההשלמה עם זה שלעולם לא תשמעי כמו אדם שומע, יש את ההפתעות של השמיעה התקינה פה ושם, שמעוררת תמיד ציפיות כמו גם תסכול - כיוון שבאיזשהו מקום הן מהוות תזכורת תמידית למה שיכול היה להיות. ועדיין זה נחמד מאוד, כן ירבו ההפתעות, אמן :)