בעקבות הפוסט והתגובות בקפה דה מרקר, בבלוג של ליריתוש: http://cafe.themarker.com/post/1896706/
כתבתי תגובה יותר אישית:
לקום בבוקר עם הידיעה הברורה של כמה זה מכאיב אנשים כמו אמנון וינר שחושבים שכתוביות פוגמות בהנאה שלהם מצפייה בסרטים. בצד זה הוא אומר אמירה צבועה של "אני מודע למצוקה". אמנון אם הייתה לך בת עם לקות שמיעה מה היית מעדיף, שהיא תראה את הסרטים בבית? שתיבדל מהציבור שמותר לו ליהנות ולראות באופן חופשי סרטים בבית הקולנוע?
השתמשתי במילה "פאשיסטי" מתוך תחושת הפגיעה, התחושה שאני מקבלת מהאמירה שלך, יחס מבדיל, מפריד בין אנשים. החוויה של הצופה השומע נפגמת מול כתוביות. מה עם החוויה של הצופה לקוי השמיעה? למה לשים את הדגש על הפגימה אצל השומע??? אולי הפגימה בחוויה היא במקום אחר?
הכאב שלי הוא כאב של מי שאי שם במעמקי הזיכרון יש את החוויה של השמיעה התקינה. של מי שאוהבת מוזיקה מאד (כמו הרבה לקויי שמיעה אחרים). שאוהבת גם כשלא ממש מזהה את המילים. שמוזיקה מכשפת אותי, ולמרות זאת אני יודעת שהחוויה של שמיעה תקינה היא נהדרת עוד יותר, ובצירוף המילים אז בכלל....
אנשים שמדברים כך, שחסים על החוויה המושלמת שלהם, חסרי רגישות ותובנה ומה שעוד יותר מרגיז, הצביעות באמירה "אני מודע למצוקה" כיוון שאם באמת היית מודע לא היית מדבר כך. היית, אם באמת אכפת לך, מחפש פתרונות, לא כאלה שהצעת (לצפות בסרטים בבית....), אלא פתרונות שלא יבַדלו אנשים, שלא יצרו הקטנה או צמצום שלהם למקומות מיוחדים... ובגלל המילה הזו שלי העדפת להתחמק מהתייחסות לכל שאר הדברים שכתבתי. אין לך מושג על מה אני מדברת בכלל. יצא לי לראות סרטים ישראליים שבמהלכם השחקנים דיברו בשפה זרה או לא ברורה, ואז היו כתוביות. למה? כדי לא לפגום בהנאת הצופים, נכון? מה ההבדל? למה לצופים השומעים יש זכות וללקויי השמיעה לא?
אני יכולה להבין איך כתוביות יכולות להפריע, גם לי לפעמים זה קצת מפריע.. אבל כמו שכתבתי בתגובתי הקודמת בבלוג של לירית, החיים לא מושלמים, אני מותרת הרבה בשביל להבין, לפעמים בשביל הבנה צריך לשלם איזה מחיר, אני בטוחה שאנשים יסכימו להתאים את האופן בו הם צופים בסרט ולקבל ברצון התאמות שנערכות עבור אחרים עם פחות מזל. אני יודעת שאני הייתי נוהגת כך אילו התמזל מזלי לזכות בשמיעה תקינה. במקרה כזה אילו היה נורא חשוב לי לצפות בסרט ללא כתוביות, הייתי צופה בו בביתי, מתוך הידיעה שאיני רוצה ואיני יכולה לגזול מאחרים את הנאתם וזכותם ליהנות מצפייה בסרטים בפומבי, בכל מקום שירצו. הייתי גם רואה הכרחי לצפות בסרטים דווקא בבית הקולנוע, יחד עם כל מי שהתמזל או לא התמזל מזלו בכל מיני תחומים.
|
6.
![]() |
תודה, ליריתוש, מיכאל וצלף... (לת)
|
|
יעל הלוי 01.12.10 | 18:58
|
|
|
| |
|
5.
![]() |
לStam (לת)
|
|
יעל הלוי 01.12.10 | 18:57
|
|
|
ודאי שזכותו לחשוב מה שחושב, אני לא מתווכחת עם זכותו.. אבל זכותי (וזכות כולם) להתווכח עם זה.. הרי זכות הביטוי שווה לי כמו לו. נראה לי שאולי לא קראת בקישור - הוא הגיב לליריתוש, זה לא שהוא הביע דעתו באיזה פורום אחר. כיוצר אני חושבת שלהבעת דעה כזו בבלוג של לקוית שמיעה בהתייחס ללקויי שמיעה יש משקל. לגבי כבדי הראיה, אני לא המומחית לשאול אותה - אבל אני שואלת את עצמי עד כמה הדוגמה שלו מייצגת? וגם האם הוא מצליח לראות את תמונות המסך, אם קשה לו לראות את הכתוביות הרגילות?בנוסף ככל שאני מבינה, כבדי הראיה בדרך כלל יכולים להשתמש בשמיעתם, רובם יודעים עברית ואנגלית ברמה טובה. אי אפשר כמובן להתחשב בכל אדם פרטי אבל בציבור שלם של אנשים שנזקקים לכתוביות... חושבת שכן, כמו שמקובלת לחשוב שצריך להתחשב בציבור המשתמשים בכסאות גלגלים. | |
|
4.
![]() |
כל הכבוד (לת)
|
|
מיכאל רנסקי 01.12.10 | 16:24
|
|
|
ליעל כל הכבוד שאת מאירה את תשומת הלב לפרט חשוב זה, שכן החברה "הבריאה" לא תמיד מודעת לקשיים אלה. נידמה לי כי ככל נעלה קשיים כגון אלה כן ייטב, בתיקווה שיהיה הד לדברים אלה כדי שיקלו עלינו על בעיות היומיום שבהן אנו נתקלים. מיכאל | |
|
3.
![]() |
האם זכותנו לקבוע מהי החשיבה הנכונה? (לת)
|
|
Stam 01.12.10 | 12:31
|
|
|
יעל, אני עצמי לקוי שמיעה, וכך גם משפחתי, וגם אותי מכעיס שאין כתוביות בסרטי הקולנוע בעברית הן בטלוויזיה והן בקולנוע. אבל... בהחלט זכותו של אמנון וינר לחשוב מה שהוא חושב, שכתוביות פוגעות ביצירה והאומנות שלו, ובראיית העולם שלו זאת האמת המוחלטת ולי אישית אין בעיה עם כך למרות שאני נפגע מכך. (דרך אגב - זאת הייתה גם אחת הסיבות לאי הסכמתן של ערוצי הטלוויזיה להוספת כתוביות והיה צריך לחוקק חוק שיכריח אותן להסיף כתוביות ותרגום לש"ס). כי למי שלא צריך את הכתוביות הללו זה יכול להפריע, כמו שלי מפריע לעיתים אותה בועה של התירגום לשפת סימנים (שאני למשל לא הייתי רוצה לראות אותה במשדרי הטלוויזיה והקולנוע...). בכל מקרה לא הוא הכתובת לתרעומת ולשינוי המבוקש. הכתובת היא בהחלת חוק הנגישות גם על בתי הקולנוע (רק של הכתוביות...) ולהוסיף משהו, היכן בעצם עובר קו הגבול של ההנגשה שממנו והלאה זה כבר מפריע מידי לחווית הצפיה, ומי בעצם קובע אותו? היה לי פעם דיון עם כבד ראיה שרצה שישתמשו בכתוביות צבעוניות וגדולות יותר כי הנוכחיות לא מתאימות לכבדי ראיה, הרגשתי לא נעים כשאמרתי לו שלי אישית עם כל ההבנה למצוקה, זה לא מתאים ויפגע בחווית הצפיה של הצופים "הנורמלים". מה את היית עושה? | |
|
2.
![]() |
ליעל - תגובה מושלמת... ווללירית ... (לת)
|
|
צלף 01.12.10 | 11:37
|
|
|
אני לא יכול לרצות כול איש ואיש - ולא מרגיש במיוחד להסביר לו שהוא טועה - מספיק שאחרים יבינו שהוא טועה...או לחילופין שניסיון למושלמות מסוכנת כחרב פיפיות... | |
|
1.
![]() |
אחלה!!!! (לת)
|
|
ליריתוש 30.11.10 | 22:51
|
|
|
תגובה גדולה מהחיים, תודה יעל וחג אורים שמח! אני לא מוסיפה יותר אף מילה, כי דיברתי הרבה כבר בנושא הזה. מקווה שעוד אנשים יגיבו ויראו לו כי טעה בגדול. ממני, לירית | |