האתר המקיף לחיים עם מוגבלות

במסגרת קורס "ביבליותרפיה בקבוצות" בחרתי במטלה להנחות קבוצה ביבליותרפית. את הקבוצה הזו אני רוצה להתחיל בחודש פברואר, במקביל לפתיחת סמסטר ב'. הקבוצה עליה אני חושבת תהיה קבוצה לא גדולה, והמפגשים יתקיימו אחת לשבוע, בסדרה מתוכננת של 12 מפגשים.

כשגיגלתי את הצירוף "מה הסיפור שלך?" כרעיון לשם הקבוצה, מצאתי הרבה מאד קישורים, במגוון של נושאים... אפילו הדברת טרמיטים הופיעה שם. המגוון מפתיע, אבל אולי לא כל כך.. אין סוף לסיפורים, האישיים והקבוצתיים, ואין סוף לדרכים לספר אותם. מילה או משפט יכולים לחבר אותנו בעוצמה למקומות בתוכנו שלא חשבנו עליהם קודם. המילים הלא מכוונות, למשל "בארץ רחוקה רחוקה..." לכאורה לוקחות אותנו הרחק למחוזות של דמיון, אבל דווקא בגלל הכלליות המופשטת האגדתית הן עשויות להוות מפתחות למחוזות אותנטיים בתוכנו.

אני רואה את תפקיד המנחה כמורה דרך למקומות הללו, לפעמים תועה יחד, לפעמים מאיר בפנס. שמו של אדם למשל, יכול לחבר אותו למקומות היסטוריים של משפחתו ועצמו, לפעמים למחוזות של הווה. כשהתחלנו עם הקבוצות במסגרת הלימודים, נדהמתי לגלות כמה הרבה סיפורים כרוכים בשמותיהם של אנשים.. בבחירה של הורינו, ובחיבור האישי בין השם שקיבלנו ל"הורים" פנימיים מסוגים אחרים.

חשבתי לקבוצה על הורים לילדים לקויי שמיעה, אחים לילדים לקויי שמיעה, ילדים/נוער/מבוגרים לקויי שמיעה... חרשים או כבדי שמיעה או בעלי שתל... ואז שאלתי את עצמי מה עם אנשים סתם :)  אין אנשים סתם,  כמאמרו של קורט וונגוט (בספר "ארוחת בוקר של אלופים") שאין שחקני משנה, כולנו שחקנים ראשיים בסיפורים שלנו, והתרבות של "השחקן הראשי" בספרות ובקולנוע יוצרת תפיסה תרבותית של כוכבי תרבות (קולנוע, טלוויזיה וכו') שמוחקת את כל השאר.

באופן טבעי כשאני נמצאת בקבוצה יותר קל ופשוט לי לתקשר עם אנשים עם לקות שמיעה, לאו דווקא בשפת הסימנים, אלא מתוך המודעות לצורך בקריאת שפתיים ושמיעה קצת פחות טובה. נראה לי שרובנו מעדיפים ללכת בדרך התקשורת הקלה יותר, אלא אם חשוב לנו להתאמץ.. ולרוב זה מסיבות אישיות. במחשבה שלישית, יש בכל מקום אנשים שחשוב להם לעשות מאמץ גם בלי סיבה אישית, אלא מתוך עקרון או תפיסת עולם. והללו באמת אנשים יקרים במיוחד :)

התחום של לקות השמיעה גם קרוב ללבי במיוחד, והנושא של שפה וסיפור בעיני רלבנטי גם לאלה שלכאורה הוא מהווה תחום שבו הם יותר חלשים. באופן ספונטני, ללא קשר ללימודי הביבליותרפיה שלי, מטופלים שונים שעבדתי איתם כתבו, במהלך הפגישות או ביניהן, בנושאים שונים, מכתבים לדמויות שונות בנושאים שונים, ברכות, הספד לסבתא... מטופל מבוגר איתו אני עובדת, מביא ביוזמתו לפגישותינו שירים מתקופה מוקדמת יותר בחייו ושר אותם בפגישות שלנו, והשירה מחברת אותו באופן רגשי ולא מודע למקומות טובים מזמנים טובים יותר של חייו. הביבליותרפיה נותנת לי כלים לחבר אותו גם למשמעויות השונות של השירים עבורו. זוהי עבודה רבת קסם עבורי, שספרים וכתיבה היוו תמיד ממלכה מרגיעה מעוררת או תרפיוטית מאז ומתמיד.

אני מזמינה אנשים לפנות אלי, מי שירצה להשתתף (או לשלוח את ילדו) לקבוצה כזו. הקבוצה תיפגש באזור המרכז (ת"א) אבל אם יש מקום פנוי במקום אחר וקבוצה שמעוניינת אני אשמח לבדוק זאת.