האתר המקיף לחיים עם מוגבלות

ילדים לקויי שמיעה נזקקים ליותר תיווך מהוריהם ומהמטפלים העיקריים שלהם, מכיוון שהרבה מידע שנקלט דרך ערוץ השמיעה מפוספס על ידם. התרחשויות שקורות בבית, טלפונים שמגיעים, מידע מהטלוויזיה, דיבור של מישהו בחדר אחר על... ארוחות משפחתיות והשיחות המנוהלות ועוד ועוד סיטואציות דומות. כמובן אלו חוויות שחווים גם מבוגרים לקויי שמיעה שעובדים/לומדים/חיים בסביבה של אנשים שומעים. כסטודנטית חוויתי זאת לא מעט פעמים, אינטראקציות שנערכו ממש לידי בין סטודנטים אחרים, למשל לגבי התארגנות ללימוד משותף, צילום חומר לימודים, מידע על חומר, או אפילו סתם בהתחלת ההיכרות כשמישהו מספר למישהו אחר שהוא מתגורר בעיר שלי ואני לא שומעת זאת (ואז אני מחמיצה הזדמנות לטרמפ). גם במקומות עבודה יש סיטואציות כאלה - מדברים על משהו שהבוס אמר ובדיוק אינך מקשיבה, אולי התעטשת או נפל לך העט, ואת מחמיצה מידע לכאורה טריוויאלי אבל חיוני לחיי היומיום.

זכורה לי מודעה על יום התרמה ללקויי שמיעה, שצירפו אליה תמונה של אדם ברחוב שהולך בתוך בועת זכוכית, כמטפורה למצבו של לקוי השמיעה בחברה. מטפורה מצוינת, אבל קשה להבין ממנה את כל פרטי הפרטים שכרוכים בלחיות בבועה כזו. הבועה אמנם שקופה אבל בעצם אטומה, המידע מגיע באופן חלקי וספורדי, לפעמים כאילו במזל. לפעמים זה נחווה כהתנכלות של החיים כלפייך. לא תמיד לקוי השמיעה מצליח להבין מה קרה, מה התפספס, הדברים חמקמקים וגם בני אדם ללא לקות חושית מתקשים לעתים לתפוס את מלוא התמונה.

הצורך בתיווך הראשוני שילד לקוי שמיעה זקוק לקבל מהוריו, לא נגמר רק בלקבל אותו: איך יוצרים תהליך הדרגתי שבו הילד לומד לבקש בהמשך תיווך גם מאחרים, שכן הוריו לא ילוו אותו כל חייו לכל מקום.. והשיקום השמיעתי אף פעם לא יגיע לדרגה כזו של עצמאות מוחלטת כמו שמיעה רגילה. בדרך כלל להורים קשה לחשוב מראש על כך שבבית הספר (אם הילד לומד בשילוב אינדיבידואלי או כיתתי (אינדיבידואלי: לבד בבי"ס שכולו ילדים שומעים; כיתתי: כיתת לקויי שמיעה בתוך בית ספר רגיל) הילד יצטרך ללמוד לבקש תיווך שמיעתי מאחרים, הוא צריך ללמוד גם איך לעשות זאת (לא קל, לפעמים זה מביך, ויש ילדים מופנמים יותר או ביישנים). גם המורה תצטרך לקחת זאת בחשבון וההורים נדרשים לשוחח איתה ולהסביר לה, והילד עצמו יצטרך לפעמים להזכיר לה. בית הספר מהווה גם הכנה לעתיד, לחיים "בחוץ" (לימודים, עבודה, צבא - אם הילד יחליט שברצונו לשרת בהתנדבות) ובכלל לכל הכרוך בחיים עצמאיים בבגרות. במיוחד לילדים כבדי שמיעה יש צורך גדול יותר ברכישת כלים אלו, משום שחירשים דוברי שפת סימנים יכולים תמיד להיעזר בתיווך הברור מאליו של שפת הסימנים, אבל כבדי השמיעה נופלים בין הכסאות - זה כמו אדם כבד ראייה שלא זקוק למקל נחייה, אבל מתנגש מדי פעם בזולתו שלא מבין וכועס עליו. 

חשוב לעזור לילד בתהליך הזה ולהקנות לו כאמור כלים, ללוות אותו בהתנגשויות שבלי ספק יקרו לו, במפגש עם העולם החברתי שבחוץ, להוות אוזן קשבת ולקחת בחשבון שיהיו אנשים לא סבלניים ולא סובלניים וגם כאלה שאי אפשר "לעבוד" איתם - גם זה קיים, וחשוב לא להטיל את כל האחריות על כתפיו של הילד-מתבגר-מבוגר צעיר. קל כל כך לקחת את כל האחריות - אבל לא הכל תלוי בנו וגם זה חשוב לזכור. חלק מהעמידה ברשות עצמך והבטחון העצמי ותחושת הערך העצמי קשורים ליכולת לראות בפרופורציות הנכונות את מה שקורה. לא קל בכלל, לא לילד ובוודאי גם לא להורים.