האתר המקיף לחיים עם מוגבלות

חשבתי היום על המשמעות של האתר בו אנו כותבים, על החשיבות של הבמה שניתנת כאן לקולות שלא נשמעים בדרך כלל, שאם נשמעים בבלוגים או על גבי פלטפורמות אחרות, אין להם את המקום המחזיק והמרוכז שהאתר מעניק, והם מתפזרים ונעלמים בבלוגוספירה. הבמה הזו חשובה גם משום שלמרות שבאופן אבסורדי מוגדרת ככזו שמיועדת לקהילות ומומחים בתחום מוגבלויות, אין כאן הרגשה של יחס מקטין או מעניק חסות. אולי הרוח הזו היא שמאפשרת ביטוי של קולות בוטחים שקשה להשמיע אותם בסביבות אחרות.

פעם אמרתי שהשפה הכתובה היא שפת האם שלי והשפה המדוברת היא השפה השנייה. אובייקטיבית זה כמובן לא נכון, אבל סובייקטיבית כן, אני מרגישה שהיכולת שלי להתבטא בכתיבה טובה וזורמת יותר (אולי בגלל שאפשר לחזור אחורה ולתקן :) זו לא הסיבה היחידה - אני קוראת מאז למדתי לקרוא קצת לפני כיתה א', וכותבת מרגע שיכולתי לכתוב, עדיין שמור איתי היומן הראשון מכיתה א', עם המילים הבודדות שהצלחתי לכתוב בקושי, ומשפטים שחיברתי, מילה אחר מילה: יש לי יומן וזה סוד! ודף אחר שזה כל מה שהיה כתוב בו, באותיות ענק: יומני היקר

להשתמש בכלי שלא מיומנים בו או שקשה להשתמש בו יוצר חוסר בטחון, למשל אדם שזקוק למשקפיים שמתבקש לצייר בעיפרון - הוא ישתמש בעיפרון לאט ובחוסר בטחון. אני אמנם לא מדברת לאט ובחוסר בטחון אלא באופן רגיל, אבל חוסר הבטחון, שלמדתי להתגבר עליו כלפי חוץ, מלווה אותי בתוכי. הכלי הזה, השמיעה והדיבור, לא באים לי בקלות משום שהם לא מדויקים: אני לא שומעת מספיק טוב, את זולתי ואת עצמי. אבל עולה בדעתי עוד מחשבה: בדרך כלל כשאיננו מרגישים טוב מסיבה כזו או אחרת, הדבר ניכר בחולשתנו. אנשים עם נטייה לגמגם למשל, יגמגמו עוד יותר בעת לחץ. כשאני מרגישה חוסר בטחון, הדבר משפיע על אופן השימוש שלי בשמיעה ובדיבור. לא השמיעה והדיבור "אשמים", אלא הם מושפעים מהמציאות החיצונית-סביבה ומזו הפנימית-רגשותיי ומחשבותיי.