האתר המקיף לחיים עם מוגבלות

מעטים האנשים שפגשתי שלא ניסו להתייחס אלי באופן מגונן או פטרוני, אפילו בנימה דקה מן הדקות. בדרך כלל יחס זה לא מגיע מתוך כוונות מודעות - בשבוע האחרון חשבתי על כך שכאשר פוגשים באדם עם מגבלה באופן ספונטני לרובנו יש רצון לעזור או לסייע, מתעוררים רגשות ומחשבות שמשפיעים על היחס כלפיו. יש מבוכה, לא יודעים איך לגשת, מה לומר לגבי המגבלה, איך לברר מה נוח לאותו אדם ואיך מתאים להתייחס..

ויש גם אנשים שבפירוש מגיבים באופן פטרוני: אדם שאינני מכירה פנה אלי במייל בנוגע לעצומה שנכתבה נגד ביטול פרסום המידע (לוחות זמנים, תחנות וכו') בתחנות של התחבורה הציבורית ובאוטובוסים (אם אני לא טועה, הביטול היה בלחץ גופים דתיים, בגלל שהמידע כלל גם פרסומות), עבור אנשים עם מגבלות שמיעה (וראייה). המשפט שקומם אותי ביותר במכתבו היה: 

"..זאת מלבד העובדה שלפי כל הסתברות סבירה, מידע בשילוב פרסום עשוי לבלבל את ציבור הנוסעים ובייחוד את ציבור המוגבלים"

משום מה אותו אדם חשב שציבור המוגבלים באחד מחושיהם מוגבלים גם ביכולת התפיסה, בשיפוט שלהם וביכולתם להבחין בין טוב לרע גבי פרסומות או מידע. המשפט (האומלל) הזה מזכיר לי את מה שאני מרגישה תמיד לגבי פטרונות - מאחורי פטרונות כמעט אף פעם אין רצון כנה ואמיתי לעזור, כמעט תמיד יש אינטרסים כאלה או אחרים. הפטרונות מהווה מין "טרמפיסט" שתופס טרמפ על רכב המגבלה.

ובאותו נושא סרטון מקסים ומרגש עד דמעות (אותי לפחות) שקיבלתי :)  כמה יפה לראות את שפת הסימנים באופן שוטף כזה ברחובות, כאילו זו השפה הקונבנציונלית בה מדברים. וכל כך יפה גם ההמחשה של חוויות יומיומיות של אי הבנה שהן מנת חלקו של החירש (וגם כבד השמיעה, לא פעם ולא פעמיים).