האתר המקיף לחיים עם מוגבלות

בעקבות הפוסט הקודם ותגובה שקיבלתי עליו חשבתי שאולי הרושם שמתקבל מהפוסט שלי הוא שתהליכי שיקום עלולים לפגוע בהתפתחות של אישיות בריאה או לגרום לעיוותים כמו "רובוטיות" או מיכניות-נוקשות אישיותית.

חשוב לי להבהיר שהכוונה היא לא שהטיפולים והשיקום נושאים עמם נזק במקביל לתועלת שהם מביאים, אלא שבתהליך שיקום חשוב לשים לב לנקודות חשובות: השיקום בדרך כלל מתרחש בתקופה בה הילד צעיר ואישיותו לא בשלה ולא מגובשת, והוא עובר במקביל, כמו כל הילדים, תהליכים התפתחותיים-נפשיים חשובים ביותר לבניית עצמי אמיתי-אותנטי, ספונטני ומכיר עצמו. חשוב שהשיקום לא יתפוס חלק גדול מדי מהאנרגיות ותשומת הלב. לפעמים השיקום גורר עמו גם עייפות של ההורים (כלומר לא רק התעייפות הילד עצמו) ואין כוחות לדברים אחרים, שברגיל באופן אוטומטי לגמרי מגיבים אליהם כשהילד שומע.

אם מטפלים בילד טיפול שהוא ממוקד מטרה, כלומר שמאפיין אותו בעיקר "דואינג" - מושג שויניקוט התייחס אליו בהקשר של התפתחות "אני" כוזב (כלומר מזויף, לא אמיתי), זיוף שמתפתח משום שיש התעלמות (במידה כזו או אחרת) מצרכים אחרים של הילד, לקשר וטיפול שמותאמים לצרכים אותנטיים שלו. יש לזכור שהטיפול השיקומי לשמיעה הוא לא צורך אותנטי של הילד, אלא משהו שבא מבחוץ, מהמטפלים/הורים, וכדי שלא לפגוע ביכולות העדינות המתפתחות של ספונטניות ותכונות אופי והעדפות וכו' וכו' של הילד, חשוב לדעתי להפריד את זמני הטיפולים השיקומיים מסדר היום או לפחות לשלב אותם באופן מוסווה ככל האפשר בשגרה היומית, כדי שלא תווצר התמקדות יתר בשיקום השמיעה על חשבון צרכים רגשיים והתפתחותיים-נפשיים אחרים.