האתר המקיף לחיים עם מוגבלות

לפי תאוריית האישיות של רוג'רס "האדם השלם" המתפקד נכון, הוא זה שהפערים בין תפיסת עצמו לחוויית עצמו במציאות ובחברה אינם גדולים מדי. העצמי מעוצב דרך אינטראקציה עם אחרים משמעותיים ועם תגובותיהם. המניע המרכזי של כל אדם, הוא המניע למימוש עצמי ולפיתוח הכשרים והיכולות האישיים, והדרך שבה הפרט מארגן את החוויות ואת היחסים עם הזולת משפיעה על התנהגותו. הצורך הבסיסי של הילד הוא בהערכה חיובית בלתי מותנית, אהבה וקבלה, ואם לא יקבל זאת הוא עלול לפתח הערכה עצמית שלילית. בנוסף, ככל שהפערים בין העצמי האידיאלי לעצמי הריאלי גדולים יותר, כך המתח ביניהם הופך לנסבל פחות.

ילדים שעוברים שיקום אינטנסיבי סביב השמיעה (וילדים בעלי מוגבלויות באשר הם), האם יש מרחב (כמה מרחב יש?) לאישיותם להתעצב ולהתגבש, בזמן שכה הרבה אנרגיה מוקדשת לשיקום השמיעה? האם ועד כמה זה יוצר "רובוטיות" מתוך הגישה השיקומית היוצרת קומפטנטיות שמיעתית-תקשורתית (ואישיותית?)? עד כמה יש פגיעה בפיתוח עצמיות שלמה? כמה מקום נשאר לחריגות או לשוֹנוּת, לבחירה מתי לשמוע וכמה לשמוע, וכמה מרחב משאירים המשקמים השונים לילדים המטופלים, לבחור ולשלוט בשמיעה שלהם?