האתר המקיף לחיים עם מוגבלות

הורים לקויי שמיעה לילדים שומעים מעלים בפניי לעתים סיטואציות שהם מרגישים בהן אובדי עצות מול ילדיהם. לא תמיד יש כללים ברורים, ולעתים התמונה מורכבת מכמה רבדים שלקות השמיעה נכנסת לתוכם בצורה מתעתעת.

יש הרבה מאד סיטואציות בהורות, שהיינו מאד רוצים שמישהו ידריך אותנו מראש מה לעשות בהן. למשל אם בין ילדיכם מתחוללת מריבה, ואתם מסוגלים לעקוב אחרי המילים הנזרקות לכאן ולשם רק חלקית, בגלל לקות השמיעה. אמנם לרוב מוטב להניח לילדים להתמודד עם מריבותיהם בעצמם, אבל מה שקורה הוא שההורה לקוי השמיעה מנותק במידה כזו או אחרת מהמתרחש, ולפעמים זה דווקא חשוב לדעת במה מדובר. בכל זאת הם עדיין ילדים, וזקוקים להדרכה ולהשגחה הורית. כהורים שומעים, גם אם לא תתערבו בסופו של דבר, עדיין תדעו מה קרה, ואולי תגידו משהו בהזדמנות מתאימה, אם צריך.

מצב זה יוצר מתח ודאגה, או לחלופין התנתקות ואדישות כפויה, משום שלא באמת היינו רוצים להיות מנותקים. מה עושים? האם לדעתכם צריך לגלות מעורבות ולהכנס לויכוח בין הילדים, לשאול אותם על מה מתווכחים? ומה אם לשניהם יש גרסאות סותרות בהן הם מחזיקים בכל תוקף (ולא מדובר בפרספקטיבות שונות, אלא שאחד הילדים מסרב להודות באמת, וגם זה קורה). לא פשוט, ולעתים מתגלות בתמונה מערכות רגשיות תת קרקעיות, שגורמות לה להיראות אחרת ממה שהיא באמת.

אבל אנחנו כרגע לא בטיפול, מה אתם עושים במקרים כאלה, כמו בדוגמה שנתתי? ומה הייתם חושבים, אם אתם הורים שומעים שקוראים את הפוסט שלי, על הדילמה הזו?