יעוץ פסיכולוגי בצ
המומחים של אביליקו
עבודה נגישה
אהבה בלי מגבלות
המדריך לחופשה נגישה

הילד שרואה בלי עיניים - תסמונת אשר


יעל  הלוי מתוך הבלוג של יעל הלוי



על תסמונת שמצמצמת שדה ראייה ועל סרט מרתק (עורך האתר)

תסמונת אשר היא הסיבה הנפוצה ביותר לחרשות-עיוורון בקרב מבוגרים. בארץ ובעולם הלוקים בתסמונת מהווים כ-6% מלקויי השמיעה. בכלל האוכלוסיה יש גם אנשים שומעים שסובלים מפגיעה דומה בראייה (אך לא בשמיעה), והפגיעה ידועה בשם RP - ניוון הרשתית. תסמונת אשר הינה לקות תורשתית רצסיבית של כרומוזום אל מיני, המשלבת אובדן שמיעה חושי-עצבי (sensorineural) מולד (קל או חמור), ואובדן ראייה פרוגרסיבי דו צדדי הנובע מ-Retinitis Pigmentosa (RP) - ניוון הרשתית (1993 ,Sauerburger). לחלק מהאנשים הסובלים מהתסמונת, יש גם בעיות בשיווי המשקל.

 

מאחר ואובדן הן הראייה והן השמיעה מהווה את אחת הנכויות הקשות הידועות לאדם (1993,Sauerburger ע"מ vii), המשמעויות הרגשיות של תסמונת אשר הן מורכבות. הפרוגרסיביות של התסמונת, אף מוסיפה למורכבות זו: מחד, ההתפתחות ההדרגתית של הסימפטומים מאפשרת הסתגלות והתמודדות הדרגתית (1988 , Duncan et al.); ומאידך, ההסתגלות החוזרת לרמות חדשות של אובדן [ככל שמתרבות תופעותיה של התסמונת], היא קשה, מאחר ומשמעותה תקופות חוזרות של התאבלות (1988 , Duncan et al.).

 

גילוי התסמונת מתרחש בסביבות גיל העשרה. האנשים שנושאים את התסמונת נולדים עם ראייה תקינה ועם לקות שמיעה (מחירשות ועד כבדות שמיעה), ובסוג מסוים של התסמונת, נולדים עם שמיעה וראייה תקינות לחלוטין. כאמור ישנם מספר סוגים גנטיים שונים של התסמונת, ובהתאם גם התסמינים ואופן הופעתם שונה. התסמינים הנפוצים הם קושי בראייה בחושך, וצמצום שדה הראייה (שמתבטא בהתנגשות בחפצים שנמצאים בחלקים מרוחקים של שדה הראייה (למשל ענפי עצים נמוכים, חפצים על הרצפה, בצדדים). ככל שאנשים עם התסמונת מודעים למגבלת שדה הראייה, כך ערים יותר לאפשרויות של קיום חפצים (ואנשים) בחלקים שמרוחקים ממרכז שדה הראייה ובודקים יותר (סורקים) סביב.

 

התפתחות הפגיעה בראייה מתרחשת באיטיות, במהלך השנים, ובאופן אינדיבידואלי לכל אחד. יש אנשים שראייתם מצטמצמת במהירות, ואחרים שלאט מאוד. אחדים מאבדים ראייה כמעט לחלוטין, ואחרים נשארים עם ראייה תפקודית למשך כל חייהם.

 

ההתמודדות הרגשית לא פשוטה ונעשות טעויות רבות על ידי אנשי מקצוע (רופאי עיניים, עו"ס, מורים) מתוך מיעוט ידע בתחום. הנטייה היא לרוב התמודדות חזיתית עם הנושא, שימוש בביטויים כמו עיוורון, צפייה בסרטים על הלן קלר (שכלל לא היתה לה את התסמונת, היא נולדה חרשת עיוורת - להבדיל מאלה שנולדים עם התסמונת, שנולדים שומעים ולקויי שמיעה או שומעים). אין התייחסות לאיטיות והדרגתיות השינויים, אין תהליך מותאם להתפתחות השינויים בראייה ובשמיעה. כתוצאה מכך צעירים רבים שמקבלים את המידע באופן לא מותאם נכנסים לדיכאון או מסתגרים בעצמם ודוחים כל הצעת עזרה.

 

זוהי אוכלוסיה שברובה מסתגרת ולא מוכרת בציבור. ההתמודדות לא פשוטה. חשוב שידעו שניתן להתמודד ואף לחיות חיים טובים ומלאים גם עם התסמונת הזו. עד שהראייה מקשה באמת על התפקוד, אנשים מגיעים לגיל 40-50 ומעלה. וגם אז עדיין ניתן להשתמש בראייה ובעזרים טכנולוגיים ומיומנויות נרכשות כדי להמשיך כרגיל, באופן מותאם למגבלה.

 

האם נתקלתם באנשים עם תסמונת אשר, איך הרגשתם, מה חשבתם?

 

ובנימה אופטימית מצרפת קישור לסרט מאד יפה, ששודר בזמנו בערוץ 8 אך לא מצאתי אותו באתר של הערוץ. אפשר גם למצוא ברשת עם כתוביות, הקישור כאן הוא ללא כתוביות. הסרט מאד מאד יפה, ובמיוחד התפעלתי מאמו של הילד, ומההתייחסות שלה אליו, יש לנו כהורים הרבה מה ללמוד ממנה...

                              הילד שרואה בלי עיניים

 

 

 

 

 


תגובות
4.
לצלף (לת)
יעל הלוי   19.09.10 | 21:34
אכן התסמונת קשה והרעיון של איבוד שמיעה וראייה קשה מאד לעיכול. יחד עם זאת אני מכירה מעבודתי במרכז לחרש עיוור אנשים עם תסמונת אשר שהתחתנו והביאו ילדים.. ושיש להם חיים טובים ומספקים. לא כולם מתעוורים, ואפילו אפשר להגיד שמיעוטם מתעוורים. יש גם כמה סוגים של אשר. מצב שבו נעשים "שבר כלי" הוא באמת מצב קיצוני.
לא מזמן בקיץ היה לנו כנס בנושא - הזמנו שתי מרצות מארה"ב, (כתבתי על כך פוסט). אחת מהן אישה עם תסמונת אשר, מנהלת מרכז לחרשים עיוורים בסיאטל. קודם כל הטכנולוגיה והסיוע שם הרבה יותר מפותחים (כצפוי), שנית כל היא נשואה (לאדם כבד שמיעה), מתקשרת בשפת סימנים במגע, מצליחה בעבודתה, כתבה ספר.. אז יש ויש. נראה לי שיש סטיגמה מוטעית ברובה על התסמונת, בעיקר בגלל מיעוט מידע, ולכן גם כתבתי את הפוסט, כדי להבהיר קצת יותר פרטים בנוגע אליה.
3.
ללימור, תודה (לת)
יעל הלוי   19.09.10 | 21:00
אכן הסרט מעורר השתאות. מזכיר לי את הסרט על המוזיקאית אוולין גלני (באחד הפוסטים הקודמים שלי). והגישה של האם מעוררת השראה.
2.
מעניין ומרגש כאחד (לת)
לימור רייז   19.09.10 | 09:51
הי יעל
צפיתי בסרט
התרשמתי מנפלאות המוח האנושי ויכולות הפיצוי שלנו, וכן מהגישה של האם.
תודה
לימור
1.
אלה אזכרה - קורבנות תסמונת אשר (לת)
צלף   19.09.10 | 09:46
אני זוכר את אבי בוזינסקי - מתי שהכרתיו לא סיפר לי על זה ואחר כך שמעתי את סופו העצוב - נפטר בגיל בין 30 וארבעים בחור צעיר ויפה...

http://cafe.themarker.com/post/1006825/

אני זוכר אותה - צעירה מקסימה ויפה מהחוג הוד - היתה מבוגרת מימני - כמובן לא סיפרה לי - אבל לימים סיפר חבר טוב שלי עליה (ועל תסמונת אשר לראשונה) - היא נואשת - אף אחד לא רוצה להתחתן איתה כי אף אחד לא רוצה להתקע פתאום עם עיוורת - אני בקשר רופף איתה - היו חיים לא קלים והורים ניצולי שוואה שלא יכלו לעזור לה הרבה - לא התחנה לעולם - וכבדת ריאה קשה נוסף לשמיעה - תמיד כואב לי עליה..

ואני שמעתי על חירש מקסים וכובש - לא ברור לי ההשפעה שלו על הנשים - פגשתיו רק לרגע בשירת האדם חירש שגם עם שתל שבלול קשה לו לשמוע - והתחתן עם שומעת ויש לו ילדים - וכולי תפילה שיזכה לגדל אותם - ושיכירו אותו כאבא שכוחו עוד עימו, ולא כשבר כלי...

אני לא יכול לדמיין מה זה לחיות בלי ראיה עבורי - עבורי העיניים הם גם האוזניים שלי ואני חושב על בעלי תסמונת אשר - יש להם תוחלת חיים רגילה של שלושים ארבעים שנה לכול היותר חמישים - ואחר כך הם משולחים לבית החופשית (מצורעים) - לכלא של שמיעה וראיה - כולי תפילה שיפתחו מהר גם את שתל ראייה ...


למעלה