יעוץ פסיכולוגי בצ
המומחים של אביליקו
עבודה נגישה
אהבה בלי מגבלות
המדריך לחופשה נגישה

ילדים שומעים להורים לקויי שמיעה


יעל  הלוי מתוך הבלוג של יעל הלוי



מאמר מרתק (עורך האתר)

בדרך כלל נוהגים להתייחס, במחקרים ובמסגרות שונות של עבודה טיפולית, לקשיים ולדינמיקות השונות במשפחות בהן ילדים לקויי שמיעה להורים שומעים. כמעט ואין התייחסות למשפחות בהן ילדים שומעים להורים לקויי שמיעה. לכאורה הכל בסדר, ואין קשיים?

במשפחות בהן ילדים שומעים להורים לקויי שמיעה התקשורת נמצאת בטווח משפת סימנים לדיבור אוראלי רגיל. הבחירה בשפה המדוברת בבית היא כמובן של ההורים. בדרך כלל ההורים בוחרים בשפה הנוחה להם או זו שהם היו רוצים שילדם יהיה חשוף אליה. אני כמעט לא נתקלתי, במהלך שנות עבודתי כמטפלת, במשפחות בהן ההורים דיברו עם הילדים בשתי השפות במידה שווה (שפת סימנים ישראלית ו"עברית". יש לציין ששפת סימנים נחשבת לשפה בפני עצמה, ולא לנגזרת של עברית). המשפחות הבודדות בהן משתמשים בשתי השפות בתוך הבית הן משפחות בהן הורה אחד הוא חירש דובר שפת סימנים וההורה השני - שומע (או כבד שמיעה במידה קלה עד בינונית). גם ההורה השומע/כבד השמיעה יודע כמובן שפת סימנים (אחרת לא היו יכולים לחיות יחד) אבל עם הילדים תהיה תקשורת גם בדיבור וגם בסימנים, בדומה למשפחות שבהן ההורים ממוצא שונה ודוברים שפות שונות.

במשפחות בהן שני ההורים או אחד מהם כבד שמיעה, כמעט תמיד ישוחחו עם הילדים בעברית (ולא שפת סימנים). הבחירה להשתמש בשפת סימנים קשורה באופן ישיר לשאלה האם זו השפה העיקרית של ההורים. אך לעתים הורים שהם גם דוברי שפת סימנים וגם עברית (ברמה כזו או אחרת) יבחרו דווקא לדבר בעברית עם ילדיהם, מתוך רוח ההשתלבות והקונפורמיות החברתית שלהם.

גם במשפחות בהן יש ילדים שומעים והורים חירשים דוברי שפת סימנים וגם במשפחות בהן ההורים כבדי שמיעה, הדינמיקה סביב התקשורת מורכבת. הילדים נדרשים מתחילת רכישת הדיבור שלהם ללמוד לתקשר עם הוריהם בצורה מובנת (בשפת סימנים, או כך שההורים יראו את פני הילד המדבר ויוכלו להיעזר גם בקריאת שפתיים). משפחות בהן הורים חירשים לעתים נעזרות בילדים, לעתים אף מוקדם מדי לגילם, לצורכי תיווך בטלפון או בסיטואציות שונות בהן ההורה מתקשה להבין את הדובר אליו. כאשר ההורים כבדי שמיעה הילדים לפעמים לוקחים יוזמה באופן ספונטני מאחר שהם עשויים לחוות את ההורה כמתקשה ונזקק לעזרה. הדינמיקה לא פשוטה, הגבולות לא תמיד ברורים, לעתים צריך להילחם ולחשוב על כל פעולה. הילדים בדרך כלל נדרשים לסבלנות רבה יותר ולרכישת דיבור ברור (יש לזה כמובן גם יתרונות, אבל זה יכול להיות מלווה בהצטברות כעס ורגשות שונים). במשפחות המורכבות (הורה שומע+הורה לקוי שמיעה), ההורה לקוי השמיעה עלול להתפס על ידי הילדים כהורה החלש או הנזקק יותר.

אין לי ספק שמורכבות קיימת בכל משפחה, ואולי ניתן לומר כי במשפחות בהן אחד ההורים או שניהם לקויי שמיעה המודעות למורכבות התקשורת גדולה יותר.


תגובות
8.
עד כמה שראיתי (לת)
יעל הלוי   27.08.10 | 14:00
יש לה מכשיר שמיעה בגודל רגיל, אבל היא מסתדרת יותר טוב ממני בקבוצה, ובטלפון. אולי אין הבדל גדול בינינו מבחינה אודיולוגית, אבל איך אומרים, יחי ההבדל הקטן..
וכמו שכתבת - ההבדל הזה משפיע על מידת המעורבות החברתית. כפי הנראה גם למי שיש קושי קל יחסית, יש קשיים רגשיים כאלה או אחרים, שלא מוכרים לנו כל כך מכיוון שהם פחות (אם בכלל) בקשר עם כבדי שמיעה אחרים. כבדי השמיעה ה"בינוניים" חווים מדרך הטבע יותר תסכול. יחד עם זאת אני בטוחה שיש דרך כלשהי למצוא את מקומך גם כך, בין אם בעזרת השלמה, הומור, פרספקטיבה, פילוסופיה וכן הלאה. אני גם מכירה סיפור מאד יפה, שהאיר את עיניי לגבי המקום של אנשים עם מגבלה כזו או אחרת בתוך החברה. חושבת להביא אותו בפוסט הבא.
7.
שומעים אחרת: ניסיון להגדיר גבולות (לת)
צלף   27.08.10 | 11:14
כן נכון אני מכיר כבדי שמיעה עם קושי קטן - כאלו שעם מכשיר שמיעה (לרוב בגודל שעועית בתוך תעלת האוזן) לא מתקשים במיוחד בשמיעה, וגם אלו שמתקשים מסתדרים נגיד עם אבזרי עזר כמו טלפון מיוחד לכבדי שמיעה...

אבל אדבר על כבדי שמיעה עם ירידה חמורה עד עמוקה בשמיעה (70 DB ומטה) - אבל אני גם מדבר על כבדי שמיעה ירידה ברמה בינונית שלא קוראים שפתיים ולא מסתדרים עם שיחה בטלפון.

מה שיגדיר את "שומעים אחרת" או "שומעים שונה" זה מידת מעורבות חברתית של אותו שכבד שמיעה - אם הוא לא מסוגל להיות מעורב בשיחה קבוצתית של שומעים ביחד (או בקשיים ניכרים מאוד) או למשל אי יכולת לנהל שיחה מורכבת שוטפת בטלפון אפילו אם מדברים לאט (אני לא מתכוון לשיחות של תבוא בתשע או נקבע בבית קפה..) אז קשה לומר עליון שהוא חבר מלא בבציבור השומעים במידת מה הוא מחוץ לציבור הזה - חצי בפנים חצי בחוץ - וזה נקרא שומע שונה או שומע אחרת...

לשיחות קבוצתיות עוד אין ממש פיתרון טכנלוגי - לטלפון יש את שירות טלפון כתוביות: CapTel אבל זה קיים כיום רק בארצות הברית...
6.
כבד שמיעה (לת)
יעל הלוי   26.08.10 | 22:18
לדעתי גם בתוך כבדי השמיעה יש כל מיני רמות - למשל אני מכירה מישהי שמרכיבה מכשירי שמיעה, יש לה מגבלה בשמיעה - אבל קלה למדיי, היא יכולה לשמוע בטלפון, ובאמת אפשר להגדיר אותה כשומעת שמתקשה בשמיעה. אין לה שום קשר עם כבדי שמיעה אחרים - נשואה לשומע, ילדיה שומעים, עובדת בחברת הייטק... כלומר אני מתכוונת שיש ויש.
אני רואה את עצמי כבדת שמיעה, אבל בעיקר בזכות השתל. מגבלת השמיעה שלי עד לפני כשנה בעיני היתה חמורה מכדי שאוכל ליהנות מחיים "רגילים" (כאן אני חושבת שאפשר להכנס לויכוחים פילוסופיים, לגבי מה הם "חיים רגילים"). אני גם חושבת שזה עניין של תפיסת עולם וחיים (למשל אוולין גלני חיה כמו שהיא רוצה ואני לא חושבת שהיא מצמצמת את עצמה ל"קהילה" כזו או אחרת).
"שומעים אחרת" נראה לי כמו הגדרה שמתחמקת מלהכיר בקושי, אבל כשאני חושבת על זה עוד פעם... אולי זה המפתח ללחיות אחרת, לראות אחרת את השמיעה שלך. ואת עצמך בכלל.
5.
כול הפעילות שלי בפורמים לכבדי שמיעה (לת)
צלף   26.08.10 | 20:33
בעשר שנים האחרונות , היא להסביר לכבדי שמיעה ולשומעים וגם לחירשים - שכבדי שמיעה במיוחד כאלו שמתחת לסף חרשות - הם אכלוסיה יחודית בפני עצמה - ולא איזה שומעים שמתקשים בשמיעה .
אני מסכים שהמילה כבד שמיעה היא מילה בעייתית - (כבד == קושי) עדיף היה לי לאמר שאנחנו "שומעים אחרת" - ואז זה היה מעביר את המסר טוב יותר...
4.
מסכימה איתך (לת)
יעל הלוי   26.08.10 | 11:05
וזו גם התחושה שלי הרבה פעמים - מטפלים שאומרים שהעבודה איתי או עם מטופלים כבדי שמיעה/לקויי שמיעה תרמה להם הרבה.. וזה קצת מקומם שכמעט ואין אף מטפל שבאמת מומחה לתחום. גם כי אין הכשרה, ואם יש אז ההתמקדות היא באוכלוסיית החירשים.
מה שעוד יותר מצחיק, שאותי, מטפלת כבדת שמיעה, מייעדים לרוב לטפל בחירשים ולא בכבדי שמיעה (אמנם גם בגלל שאני יודעת שפת סימנים). אבל ההיכרות שלי עם התחום של כבדות שמיעה לא נתפסת כבעלת ערך. המטפלים השומעים הם שנשלחים לטפל בכבדי השמיעה (ושוב, גם בגלל העניין הפרקטי של ידיעת שפת סימנים ברמה טובה). באיזשהו מקום יש כאן גם מסר לגבי היררכיה סמויה.
3.
צריך להכשיר מטפלים לטיפול בכבדי שמיעה (לת)
צלף   26.08.10 | 10:03
מניסיוני - שומעים לא מכירים כבדי שמיעה - לרובם אנחנו עוד אמורים לסמן :) וגם אם מכירים היכרות אישית - הם לא יכולים לחוש מה קשייהם.

סיפור לדוגמא - באוניבסיטת תל אביב בלימודי קלינאות תיקשרות מחייבים סטודנטים להסתובב שעות עם אוזניות אטימות לרעש באוזניים - כבדי שמיעה שלומדים שם בטח פטורים מהחובה הזאת :)

אז סדנא טובה בתור התחלה - שתי העובדות הסוציאליות שהעבירו אותה אמרו שזה תרם להן המון, אבל כדי לטפל טיפול משפחתי צריך מי שמכיר את הנושא הכרות לא אמצעית...
2.
ממש כמו שכתבת. (לת)
יעל הלוי   25.08.10 | 19:37
לקח לי זמן להפסיק את התרגום של הגדול לקטנה (ולא בגלל שהיא היתה קטנה יותר, אלא מכיוון שהדיבור שלה לא ברור באופן טבעי..)
וכן לפעמים יש סיטואציות שצריך עזרה והיחיד שנמצא בשטח הוא הילד השומע. אבל אני לפעמים מתעקשת לוותר על העזרה הזו ולחשוב על פתרון אחר.
מעניין מה שכתבת על ההבדל בין המינים (שאבא כבד שמיעה נתפס חלש יותר מאמא כבדת שמיעה, בזוגיות מעורבת). מן הסתם זה נכון גם למשפחות בהן אחד משני ההורים הוא עם מגבלה כלשהי.
אני בעד סדנאות להורים, אבל עוד יותר בעד טיפול משפחתי - משום שלדעתי חשוב לשמוע גם את קולם של הילדים, ולא תמיד ניתן בסדנאות להגיע לעבודה מדויקת או מעמיקה מספיק.
1.
לא חסר בעיות אפילו אם לא משתמשים בשפת סימנים (לת)
צלף   24.08.10 | 17:12
למשל ילדים קטנים לא מדברים ברור - אז איך מבינים אותם ? אז האחות הגדולה מתנדבת להיות מתרגמת - ולפעמים גם מחליפה את ההורה - זה מבגר אבל אולי קצת לא בריא.

יש עזרי עזר לפלאפון או טלפון - אבל תמיד יש את השמוק או השמוקית שרק שומע/ת יכול להבינם אז הצאצאים צריכים לעזור ולתרגם...

אבא כבד שמיעה יכול להיתפס על ידי הילדים כחלש יותר או שלא מעורב מספיק - אבל כאשר האבא שומע והאימא כבדת שמיעה זה פחות חריף - כי האימא הרבה יותר עם הילדים והאבא בעבודה (כן גם אחרי מאה שנות פנימיזים עוד לא השתנו המוסכמות, אולי יש דברים שלא משתנים מדור לדור)

בדרך כלל קשה לקיים מפגשים של הורים כבדי שמיעה - כי כולנו עסוקים בלגדל ילדים אז אין זמן לעוד דברים - אבל התקיימה סדנא באביב בבית זוסמן להורים כבדי שמיעה...

למעלה