הבלוג של ריטה כהן-וולף

סורק מוחי חדש מאבחן אוטיזם תוך 15 דקות.

מאמר שפורסם בעיתון   'Journal of Neuroscience', מתאר טכניקה חדשה, המבוססת על  הדמיה מוחית  ואשר הצליחה לאבחן אוטיזם, ותסמונות אחרות כמו אספרגר, תוך 15 דקות, ועם יעילות של 90 אחוז. הבדיקה פותחה על-ידי רופאים מומחים וחוקרים של המכון לפסיכיאטריה King's College  בלונדון.

כדי להדגים את היעילות של הסורק החדש, הצוות הבריטי התבסס על 20 מבוגרים בריאים  ועל  20  אנשים אשר אובחנו קודם לכן עם הפרעה כלשהי מהספקטרום האוטיסטי. תוצאות הבדיקה הצביעו על כך שבתשעה מבין עשרה מקרים האבחנה של הפרעה היתה נכונה.

שיטת אבחנה זו מסתמכת על איתור שינויים מבניים בחומר האפור של המוח, והיא יכולה להיות מוכנה לשימוש כללי בעוד כמה שנים.

המומחים מצביעים על כך שהאבחנה שפותחה העל-ידי החוקרים של ה- King's College, "יכולה להיות לעזר רב עבור חולים ורופאים", וזאת מפני שהיא תגרום לצמצום התלות בהערכות הנוכחיות המבוססת על ראיונות ותצפית על ההתנהגות של אותם האנשים ה"חשודים" ללקות תקשורתית.

היכולת להגיע לאבחנה של אוטיזם על ידי בדיקה אובייקטיבית , במקום להסתמך על התרשמות סובייקטיבית של התנהגות האדם, יכולה לאפשר קבלת טיפול מהיר יותר לזקוקים לו, אומר מנהל צוות החוקרים, דקלאן מרפי.

"המטרה עכשיו הינה לראות אם תוצאות זהות יכולות להופיע גם באבחנה של ילדים". לדבריו, "נראה שאכן נוכל לאבחן באותה שיטה גם אנשים צעירים יותר, אין סיבה לחשוב אחרת", אומר מרפי.

 .

שינויים במאפייני הלקות, המתאפיינים בעיקר בהופעת בעיות פסיכיאטריות כמו חרדה, דיכאון ומאפיינים אובססיבי. מאפייני האוטיזם אינם נעלמים אבל משתנים בדרכים מסוימות.

בבגרות מתרחשים גם שינויים משפחתיים, הנובעים מכך שהאדם התבגר ואיתו משתנים

התפקידים של המשפחה.  

בוגרים עם אוטיזם – מאפיינים כלליים

•   צורך במבנה, תמיכה ותעסוקה, כשהדגש הוא על כך שלעיסוק של האנשים יהיה ערך ומשמעות עבורם. 

•  השגרה חשובה עבורם, עם זאת חשוב להמשיך להציג שינויים וחידושים לתוך החיים שלהם  לא לתת להם לשקוע לגמרי בשגרה, כך שהם לא יהיו גמישים מספיק לעשות דברים אחרים.

•  ישנה חשיבות ליכולת הבחירה שלהם- יש לתת לאנשים עם אוטיזם שליטה על החיים שלהם דרך בחירה. לא מדובר על בחירה חופשית במשך כל היום וכל הזמן, אבל חשוב להימנע ממצב שבו תמיד מחליטים עבורם.

•  ישנה חשיבות רבה לפעילות הגופנית- הרבה אנשים עם אוטיזם יישארו לא פעילים אם יתנו להם, לכן יש חשיבות להכניס פעילות גופנית לשגרת היומיום.

•   חשיבות התמיכה המשפחתית- המשפחה נשארת חשובה מאוד בחייהם של האדם עם האוטיזם, וזה לא משתנה כאשר האדם עזב את הבית.

•     חזוריות התנהגותית- כמו בילדות גם בבגרות הם מפגינים התנהגות שחוזרת על עצמה בצורה דומה או שונה.

•  עליה בשכיחות בעיות בריאותיות.

•   אושר ושביעות רצון- אנחנו מוצאים שככל שהתפקוד גבוה יותר, המודעות גדולה יותר, והאנשים פחות מאושרים, הם כנראה רואים את ההבדל ביניהם לבין אנשים "טיפוסיים". מסיבה זו יש לשים לב לכך שיכול להיות שנראה דיכאון אצל אדם עם תפקוד גבוה יותר,הקשורה למודעות לשוני.

•  למידה מתמשכת- הלמידה אינה מסתיימת בגיל מסוים, אלא ממשיכה כל הזמן, ולכן אין לזנוח אותה.

הטקסט לקוח מחוברת סיכום של הרצאתו של פרופ' מרכוס ממרכז TEACCH , בצפון קרוליינה – בית לורן ( 2010 )

האם אתה יכול למצוא בתמונה איפה הילד האוטיסט?

בטח כבר גילית!

זה הילד הראשון מצד ימין בשורה למעלה.

למרות ש... אם תשים לב, אולי זה הילד הרביעי בשורה האמצעית,

או הילדה השנייה מצד ימין בשורה הראשונה למטה...

בעצם זה לא משנה מפני שכולם ילדים.

כלומר, כולם דומים.

יהיו אלה אשר יגידו שיש ילדים  "דומים יותר" מאחרים.

אין ספק: כולם שונים!!

כולם דומים אך כולם שונים!

איך להבדיל חיים מחיים אחרים? איך להבדיל ילד מילד אחר?

כולם שווים ולכולם יש זכות לחיים מאושרים.

אגב, הילד הראשון הינו היום פרופ' של פיזיקה ואסטרונומיה באוניברסיטה בלונדון.

הילד בשורה האמצעית צלם מוכשר.

והילדה בשורה הראשונה הינה הכותבת לכם כעת...

בתחילת השנה ההורים שואלים את עצמם: איך תהיה המורה? האם תבין את הצרכים הספציפים של הילד שלנו? האם היא תדע לשים לב גם ליכולותיו? האם נצליח לרקום יחסים של שיתוף פעולה?

להלן כמה טיפים כיצד לבסס יחסי שיתוף פעולה עם הגננת/מורה של בנכם:

1.    עזרו לה להכיר את בנכם:

בפגישה לפני תחילת שנת הלימודים, או בשבועות הראשונים שתפו אותה באופיו של הילד – מה הוא אוהב ומה לא, איפיוני הטמפרמנט שלו, כיצד להגיע אליו כשהוא עצוב, כועס או נעלב..ככל שהגננת/מורה מעודכנת יותר לגביו, יותר טוב תדע להתמודד עם מצבים מאתגרים. 

2.    שתפו פעולה

חשוב להעביר למורה/גננת את המסר שאתם מעוניינים לעבוד איתה כ"צוות" לטובת הילד. המסר צריך להיות " אנחנו מוכנים לעבוד איתך כצוות במטרה שהילד יצליח בכיתה ויהיה מאושר. אנו זקוקים שתנחי אותנו מה לעשות כדי לעזור לך".

3.    לתקשר, לתקשר, לתקשר!

בין אם זה דרך אי מייל, טלפון, מחברת קשר או פנים מול פנים, השתדלו להיות בקשר רציף עם הגננת/מורה. חשוב שהיא תרגיש שאתם זמינים לתקשורת עימה לפני שכל קושי קטן יהפוך להיות לבעיה רצינית.

4.    סבלנות וסובלנות

נסו להיות חיוביים ולפתור בעיות בלי לאשים. כדאי להתבטא בשימוש בגוף ראשון ("אני") במקום "את". למשל: " אני מודאגת. הבן שלי מגיב בלחץ לכמות שיעורי הבית שיש לו", במקום לומר: " את נותנת לבן שלי כמות לא סבירה של שיעורי בית!".

וזכרו, אחד הדברים ההכי חשובים שיכול לקרות לבנך היא מערכת יחסים בריאה, זורמת ומבוססת על שיתוף פעולה עם הגן/בית הספר, ובמידה רבה הדבר תלוי גם בכם.

ביום חמישי האחרון, במסגרת פסטיבל "אנימיקס" ( הפסטיבל הבין-לאומי ה-10 לאנימציה, קומיקס וקריקטורה בסינמטק תל אביב), הוצגה התוכנית "ילדים מיוחדים יוצרים אנימציה", בהנחייתה  של פרופ' נומרית באומינגר, ראש התוכנית לתואר שני בחינוך מיוחד באוניברסיטה בר-אילן.

הסרט הדוקומנטרי "ילדים עם מצלמה", מציג תוכנית לימודית עבור ילדים עם אספרגר ואוטיזם בתפקוד גבוה, כשהמטרה היא ללמד את כישורים חברתיים ורגשיים החסרים לילדים אלו, דרך האנימציה. כלומר, התכנית עליה נעשה הסרט עוסקת בכישורים חברתיים ושיתוף פעולה בקבוצה קטנה דרך המדיום של אנימציה כהתערבות טיפולית.

בדבריה, פרופ' באומינגר קראה קטעים מתוך הספר 'המקרה המוזר של הכלב באישון לילה' של מארק האדון.

להלן:" פרצופים עם הבעות רגשיות שלא הצלחתי להבין את המשמעות שלהם... הפנים של אנשים זזות מהר מאוד וקשה להבין אותם... אנשים מבלבלים אותי, הם אומרים המון מבלי להשתמש במילים. אנשים מדברים במטפורות וזה מוזר ולא מובן. הרי ה"שמיים לא באמת בוכים" ... וכשאני מצייר תמונה של המשפט בדמיון שלי זה מבלבל אותי".

כידוע, לילדים על הספקטרום, רגשות והבעות לא נתפסים באופן ספונטני, על אף היכולות הקוגניטיביות הגבוהות, ההבנה החברתית נמצאת בפער רב.

התפקוד החברתי כולל שני מרכיבים עיקריים:

1.    הבנה - איך אני מבין מה קורה בשדה החברתי שלי? מדובר ביכולת להסתכל על סיטואציה ולהבין אותה. רמזים חברתיים אינם נקלטים.

כמו כן היכולת ליצור JOINT ENGAGEMENT לקחת את האחר בחשבון בהתנהגות שלי ולהציע לו משהו שמעניין אותו, להבין מה נעים לו , מה משעמם אותו, להשתתף בחוויות שלו.ילדים אלה מזהים רגשות בסיסיים אולם מתקשים ברגשות מורכבים.

2.    . הבנה של ההתנהגות - הקושי הבסיסי להתחיל אינטראקציה, לפתח קשר. ילדים על הספקטרום, עושים זאת כפעולה טכנית ובפועל, הם תופסים את עצמם כבודדים, פוחדים מדחייה ומקנאים בילדים אחרים.

לדברי ד"ר באומינגר,  ל65% מתבגרים על הספקטרום, מופיע דיכאון. קיים קושי ב'שיחות נפש', קושי לפתח שיחה על תחומי עניין משותפים לאחרים. שיחה נראית כמו ראיון, שאלות ותשובות או דיון בתחומי העניין שלהם. בארה"ב מספר הילדים המאובחנים כאוטיסטים גדל פי 15 מאז שנות השמונים.

יתרון השימוש באנימציה  הינה שהיא מחייבת את הילדים לצאת מאיזור הנוחות שלהם ומררחיב להם את האופקים.  

השימוש באנימציה כהתערבות טיפולית מתאים גם לילדים עם הפרעות קשב וריכוז.

השבוע אני מוצאת את עצמי חווה חוויות עזות בתחום בריאות המשפחה.

חוויות אלו מעוררות אצלי מחשבות לגבי ההורים הנמצאים בתהליך האבחנה של ילדיהם בכל תחום שהוא.

במסגרת עבודתי כפסיכולוגית התפתחותית אני פוגשת יום יום ילדים אשר הופנו למכון להתפתחות הילד, בחשד להפרעות התפתחותיות וביניהן הפרעות בתחום התקשורת .

כבר במהלך תהליך האבחון המשולב עם הרופא או במסגרת האבחון הרב מקצועי עם קלינאית תקשורת ומרפאה בעיסוק, אפשר לזהות כיצד ההורים מגיבים לסיטואציה עתירת לחץ הזאת. כיצד הם, באופנים שונים, מבטאים את דאגתם וחששותיהם.

יש הורים הסומכים על הצוות. הם ה"משתפי הפעולה האולטימטיביים". הורים המוכנים "לזרום" עם הצוות לאורך המהלך האבחוני או הטיפולי. יש הורים ששקועים בחרדה עמוקה, אשר לעיתים באה לידי ביטוי בהכחשה על חומרת מצבו של הילד ולעיתים אף בהתנהגות תוקפנית כלפי הצוות. יש הורים המשותקים עקב הפחד לגלות סוף סוף "מה יש לילד". יש עדיין את ההורים שרוצים "שהתהליך יגמר כמה שיותר מהר ורק יגידו לי מה יש לו, בצורה הכי ישירה וברורה".

כמי שמבשרת להורים אבחנות כואבות לגבי התפתחותם של ילדיהם, הורגלתי לפרש את התנהגותם של ההורים ו"להבין" את תגובתם אחרי קבלת אבחנה קשה. אני מתכוונת על "תהליך האבל" שעוברים ההורים על הילד שלעולם לא יהיה כמו הילד שהם חלמו עליו: ההלם, ההכחשה, כעס, העצב וההשלמה.

בנוסף, מוכרת לי מאוד את התגובה של ההורים בשבועות הראשונים אחרי האבחנה: הם בכלל לא פנוים ולעיתים אף מתנגדים "לדבר על זה" ועסוקים במה שנקרא " שופינג", כלומר, למצוא כמה שיותר מהר, כמה שיותר שיטות טיפול, כדי לטפל בילד כמה שיותר טוב.

הורגלתי כך, ראיתי זאת...אז מה?

כשמדובר בטריטוריה הביתית, התפיסה משתנה לגמרי. אני מוצאת את עצמי נאחזת בכל מילה, חצי מילה, פסיק וחצי פסיק של דברי הרופאים. מנסה לפענח את שפת הגוף שלהם, כוונותיהם בין השורות ומתחננת:

"רק תגידו לי הכי ברור, הכי ישיר..." וכמובן, אחרי מספר דקות אני לא יודעת יותר לחזור על הנאמר. שכחתי מרוב לחץ...

כפסיכולוגית, שכל החיים עסקתי ב"לדבר על זה"...אני מוצאת את עצמי בהתנגדות מוחלטת "לדבר על זה".

לא מנחם אותי לשמוע ש"יהיה בסדר". אני רוצה את התכלס, את התוצאות, את המספרים, את הערכים, את התאריכים להתערבויות השונות.

וזה בסדר...בסדר גמור!

להורים היקרים שחווים כמוני אי וודאות, חוסר אונים וחרדה על הבלתי ידוע, רוצה להגיד לכם:

אתם מגיבים בתגובה נורמאלית למצב לא נורמאלי!!!

וליבי אתכם.

במסגרת הפסטיבל הבין-לאומי לאנימציה, קומיקס וקריקטורה שיערך בסינמטק ת"א בין 17-21/8/2010, ישנה תוכנית מעניינת המוקדשת לילדים המיוחדים שלנו. התוכנית תונחה ע"י פרופ' נירית באומינגר, ראש התוכנית לתואר שני בחינוך מיוחד של אוניברסיטה בר-אילן, תכלול שני סרטים:

הסרט: "שאלות ותשובות",של האחים ראון מארה"ב, הוא תיעוד מאויר, מרגש עד דמעות של דיאלוג אמיתי בין ילד אספרגר לאימו, על השאלות המטרידות ביותר בעולמו של השואל. הילד חוקר את אימו אם הוא הילד לו היא ציפתה, ומשתף אותה בתחושותיו לגבי בעלי חיים, לגבי אחיו, חבריו והעולם סביבו.

הסרט: " ילדים עם מצלמה", הינו סרט דוקומנטרי קנדי המתעד סדנא לאנימציה בקנדה, בה משתתפים ילדים בגילאים שונים, המאובחנים על הספקטרום האוטיסטי. הסרט ממחיש את התמורה העצומה המתחוללת בחיי הילדים בעקבות הסדנא ובתחום בו הם הכי מתקשים: התקשורת הבין-אישית. התהליך היצירתי והקשרים האנושיים בין הילדים והמשתתפים, והמדריך, מאפשרים פתח לשינוי הערכתם העצמית ויכולותיהם לתפקד בהמשך חייהם. הסרט עמוס ברגעים מרגשים ומטלטלים, ועשוי בכנות וגילוי לב יוצאי דופן.

הסרטים יוקרנו באולם 1 בתאריך 19/8 בשעה 16:45

כרטיסים ניתן להזמין מה-10/8 בקופת הסינמטק. טל: 03-6060800

לכל מי שהנושא נוגע לליבו.

להתראות שם!

ריטה

מספר המקרים של ילדים המאובחנים כנמצאים על הספקטרום האוטיסטי הולך וגובר .

האם מדובר בעלייה טבעית של התופעה יאצל לדים קטנים?

האם מדובר רק בהגברת המודעות של כלל הציבור על הסימנים הראשונים של הפרעת תקשורת?

דבר אחד ברור: היום הורים ואנשי מקצוע מנסים להגיע ליכולת אבחנה של לקויות התקשורת כמה שיותר מוקדם, על מנת לנצל את חלון ההזדמנויות לטיפול בגיל צעיר.

אתמול פורסמה כתבה במעריב ( NRG ), על מחקר שמצביע על יכולת זיהוי האוטיזם כבר מגיל חודש.

חוקרים מהמכון לחקר הפרעות התפתחות של מדינת ניו יורק, גילו כי תינוקות בני חודש שהציגו טונוס (מתח שרירים) לא תקין בשרירי הזרוע או ליקויים ביכולת העיבוד החזותי, אובחנו בשלבי התפתחות מאוחרים יותר כלוקים באחת מתסמונות הספקטרום האוטיסטי.

ממצאי המחקר נאספו במסגרת עבודה שגרתית במחלקת טיפול נמרץ יילודים ופגים.

בבחינת ההתאמה שבין המדדים הפיזיולוגיים של התינוקות שנמדדו בגיל חודש לבין אוטיזם שהתגלה בשלב מאוחר יותר, מצאו החוקרים שכ-40% מהתינוקות שהציגו בגיל חודש ליקויים ביכולת העיבוד החזותי אובחנם מאוחר יותר כאוטיסטים. זאת בהשוואה ל-10.5% מהתינוקות עם יכולת עיבוד חזותי תקינה.

לדברי ד"ר אירה כהן, ראש צוות המחקר, השינויים בטונוס ובעיבוד החזותי המצביעים על סיכון לפתח אוטיזם, הם שינויים שהורים אינם מסוגלים להבחין בהם בכוחות עצמם והמחקר עשוי להוביל לפריצת דרך בזיהוי מוקדם וטיפול באוטיזם.

הדגישו החוקרים כי המחקר הנוכחי נערך אך ורק על יילודים ופגים שנאלצו להתאשפז במחלקת טיפול נמרץ, ויש לערוך מחקרים נוספים שיבחנו את הממצאים שלהם על ילדים שאובחנו כאוטיסטים אך נולדו בריאים ולאחר הריון מלא.

השילוב של ילד  PDD במסגרות רגילות, יכול להתקיים בכמה דרכים: לעיתים תלמיד ישולב באופן פרטני בגן רגיל בהיקף של מספר שעות ועד ליום-יומיים קבועים בשבוע. דרך נוספת לשילוב היא כשהגן הטיפולי . תקשורתי, כולו מגיע לגן רגיל אחר לפעילות משותפת או שהתלמידים מהגן הרגיל מגיעים לגן הטיפולי או תקשורתי ( "שילוב הפוך")

בהמשך לפוסט הקודם על מסגרות חינוכיות לילדים על הספקטרום האוטיסטי , להלן אפשרויות לשילוב במסגרות של החינוך הרגיל:

שילוב יחידני בגן או בי"ס רגיל: הילד עם אוטיזם / PDD משולב בגן או כתיה רגילה ומקבל, על-פי החלטת ועדת השילוב, תמיכה באמצעות סייעת - בהתאם לתפקודו. מימון הסייעת ע"י משרד החינוך. ילד עם אוטיזם המשולב במסגרת רגילה זכאי לטיפולים פרא-רפואיים של קופת החולים.

גן משולב: גן רגיל לכל דבר. כשליש מתלמידי הגן המשולב הינם ילדים בעלי עיכוב התפתחותי, אשר קיבלו זכאות לגן זה, ע"י ועדת שילוב. בצוות הגן שתי גננות - גננת רגילה וגננת לחינוך מיוחד. בדרך כלל גן משולב מיועד לגילאי חובה. חלק גדול מהגנים הרגילים מכניס את השילוב לסדר היום.

כיתה קטנה / כיתת חינוך מיוחד בבי"ס רגיל: כיתת לקויי למידה. התלמידים יכולים להיות משובצים לכל סוגי הכיתות המיוחדות רק לאחר שקיבלו זכאות לחינוך מיוחד בוועדת השמה. ביניהם יכולים להיות תלמידים עם אוטיזם.   בכיתה קטנה בבי"ס רגיל ישנם בין 7 ל-15 תלמידים. הצוות מורכב ממורה לחינוך מיוחד ועד לכיתה ו' כולל גם סייעת. הכיתה זכאית למספר שעות מהשירות הפסיכולוגי-החינוכי ברשות בה נמצא ביה"ס ותראפיות שונות.

כיתת תקשורת / PDD בביה"ס רגיל [יסודי / חט"ב / תיכון]: סוג של כיתת חינוך מיוחד בבי"ס רגיל, הכוללת תלמידים מאובחנים כאוטיסטים. הכתה זוכה לתנאים מיוחדים: לומדים בה בין 5 ל-8 תלמידים . הצוות מורכב ממורה לחינוך מיוחד, סייעת, תרפיסטים.

צורות נוספות לשילוב: בכל סוגי הכיתות של החינוך המיוחד יכולים להיות סוגים שונים של שילובים עם החינוך הרגיל: שילוב של תלמיד בודד בשיעורים מסויימים בכיתת חינוך רגיל, שילוב של קבוצת תלמידים מהחינוך המיוחד בשיעורים מסויימים או בפעילות כיתתית של תלמידי החינוך הרגיל, "שילוב הפוך" כשתלמידים מהחינוך הרגיל מגיעים לכיתת החינוך המיוחד.

היכולות הכלליות והקוגניטיביות, מיומנויות ותחומי החוזק של ילד הינם המפתח כדי להחליט האם הילד מתאים לשילוב במסגרת רגילה.

היום שוחחתי עם מישהי שהתעניינה בסוגי המסגרות החינוכיות המיועדות לילדים על הספקטרום בגילאים שונים. להלן תאור סוגי המסגרות של החינוך המיוחד. 

1. מעונות יום שיקומיים: פועלים במסגרת "חוק מעונות יום שיקומיים - 2003", המפוקח ומתוקצב על-ידי משרד הרווחה ומשרד הבריאות. מסגרות אלה מיועדות לילדים מגיל אבחון ועד גיל 3  המאובחנים כמי שיש להם אוטיזם / PDD ומוכרים על-ידי היחידה לטיפול באדם עם אוטיזם ועל-ידי המוסד לביטוח לאומי [מקבלים גִמלת ילד נכה]. ההפניה למעונות נעשית באמצעות "ועדת הערכה" הפועלת במחוזות של משרד הרווחה. המעונות פועלים בכל שנת לימודים החל מ-1 בספטמבר ועד 15 באוגוסט בימים ראשון עד חמישי בין השעות 08:00 ל-16:00 ובימי ששי בין השעות 08:00 ל-12:00.

2.   מסגרות חינוך מיוחד לילדים בגילאי 3- 21: שיבוצו של הילד במסגרות אלו  נעשה עפ"י  החלטה של ועדת השמה הקובעת זכאות לחינוך מיוחד. שיבוץ תלמיד למסגרת חינוכית מסוימת יהיה בהתאמה ללקות. הזכאות לחינוך מיוחד כוללת בתוכה זכאות ללימודים במסגרת קטנה יותר והסעות מהבית למסגרת החינוכית הלוך ושוב.

דוגמאות למסגרות של החינוך המיוחד:

    גן טיפולי: כולל בין 8 ל-12 תלמידים עם קשיים התפתחותיים או לקויות מסוגים שונים. גן כזה יכול להכיל מגוון של לקויות, או להיות מאופיין בטיפול בלקות אחת מסוימת. גן שפתי, לדוגמה, הינו גן טיפולי שבדרך כלל משובצים בו תלמידים שהלקות שלהם היא מילולית.

  גן תקשורתי: סוג של גן טיפולי המיועד לילדים עם אוטיזם / PDD. מספר התלמידים בגן זה הוא קטן - בין 5 ל-8 תלמידים. הגן פועל עד שעה 16:45. התלמידים בו זכאים להסעות הלוך ושוב עם ליווי, להזנה ולחופשות מקוצרות. בכל גן טיפולי [שפתי, תקשורתי] יש גננת עם הכשרה בחינוך מיוחד וסייעת. בצוות הגן ישנם אנשי מקצוע כמו: קלינאית תקשורת, מרפאה בעיסוק, מטפלים שונים באומנות, מוסיקה ודרמה. לכל גן טיפולי מוקצות מספר שעות-פסיכולוג של השרות הפסיכולוגי החינוכי ברשות המקומית בה נמצא הגן.

 בית ספר לתלמידים עם אוטיזם / PDD: כל התלמידים בביה"ס אובחנו כאוטיסטים. בביה"ס לפחות 4 כיתות. ישנם בתי ספר בהם תלמידים מכיתות א' ועד גיל 21 וישנם בתי ספר נפרדים ליסודי ולתיכון. הצוות מורכב ממחנכת מוסמכת בחינוך מיוחד וסייע/ת, אנשי מקצוע פארא-רפואי ותרפיסטים.

  כיתות לתלמידים עם אוטיזם / PDD בבתי ספר מיוחדים: בתוך בתי ספר מיוחדים המאופיינים לטיפול בלקות אחרת יכולות להיפתח כיתות לתלמידים עם אוטיסטים / PDD.

בפוסט הבא, נדבר על מסגרות לשילוב ילדים עם אוטיזם בחינוך הרגיל

ריטה