יעוץ פסיכולוגי בצ
המומחים של אביליקו
עבודה נגישה
אהבה בלי מגבלות
המדריך לחופשה נגישה

מבט אל המשפחה של ילד עם הפרעות קשב, ריכוז והיפראקטיביות


לימור  רייז מתוך הבלוג של לימור רייז



החיים במשפחה עם הפרעת קשב וריכוז. אתגרים והזדמנות לגדילה ושיפור חיי המשפחה. (עורך האתר)

 החיים במשפחה עם ADHD- התמודדות יומיומית ואווירה משפחתית

חיים שכוללים התמודדות עם ילד ADHD  הם חיים מתישים מבחינה פיזית ונפשית עבור ההורים. אלו הם חיים במחיצת ילד שלא זקוק לשינה רבה, אך זקוק להרבה עניין ופעילות. זהו ילד אשר עבורו הספה בסלון מתפקדת כטרמפולינה, שולחן המטבח הוא בסיס לתיפופים והמכונית המשפחתית היא זירת היאבקות. בית זה אינו נורמטיבי כבתים אחרים המשמשים מקום בטוח ומוגן אלא מתפקד כשדה קרב.

יש צורך בכמויות בלתי נדלות של סבלנות ויצירתיות מצד ההורים לשם התמודדות עם הקשיים המתמשכים ואינסוף נקודות המשבר בכל יום נתון, החל משעות הבוקר המוקדמות - התעוררות ויציאה מהמיטה, התלבשות, ארוחת בוקר והתארגנות לקראת יציאה לבית הספר. בהמשך, בהכנת שיעורי הבית, בקשר עם החברים ובמריבות בין האחים וכלה במשימות הערב - הארוחה המשפחתית, ההתארגנות לשינה ושעת ההליכה לישון.

האווירה המשפחתית אינה הגורם להפרעת קשב וריכוז, אך היא מהווה גורם מכריע בעוצמת ההפרעה ובאופייה. נמצא כי גורמים פסיכו-סוציאליים, כמו אופי הקשר הורה-ילד, מידת יציבות המשפחה ומידת התמיכה החברתית שיש למשפחה, משפיעים על העצמת התסמינים או הפחתתם.  כמו כן, האווירה המשפחתית גם מושפעת מהעובדה כי ההפרעה קיימת בבית. נמצא כי התסמינים הקשים של הפרעת קשב וריכוז גורמים ליותר מתח משפחתי, ליותר קונפליקטים בין חברי המשפחה, לתקשורת שלילית בין חברי המשפחה ולתחושות כישלון במילוי התפקיד ההורי. (מנור וטיאנו, 2001)

מחקרים רבים תיארו את דרכי ההתמודדות של המשפחות המגדלות ילד חולה או נכה עם המצב הכרוני של ילדם. מהם עולה כי קשייו של הילד משפיעים לרעה על המשפחה, אך גם כי משפחות רבות מצליחות לשלב את הבעיות בסדר החיים הרגיל של המשפחה, בתהליך של רגילזציה, עם ניסיון לגדל את הילד כפי שהיו מגדלים ילד רגיל. (ברקלי, 1998).

לעומת זאת, במשפחות, שמגדלות ילד שסובל מהפרעת קשב וריכוז, המושג "רגילזציה" אינו אפשרי, היות שהתסמינים של ההפרעה עצמה הם לעתים כה מפריעים לסדר היום הרגיל של המשפחה, עד כי נמנעת מההורים היכולת להסתגל לתסמינים ולהכלילם בסדר היום הקבוע של המשפחה. אחת הסיבות למידת המתח, לתסכול ולתשישות הרבה, שהורים לילדים שסובלים מהפרעת קשב וריכוז חווים, היא הקושי ליצור ולקיים את אותה אווירה משפחתית "רגילה". המאבק המתמיד וחוסר היציבות והעקביות בהתנהגות, המאפיין את הילדים הסובלים מהפרעת קשב וריכוז, אינם מאפשרים להגיע להרגלים קבועים. (מנור וטיאנו, 2001).

נראה כי לנוכח ילד הלוקה ב- ADHD בצורה קשה, הורים מאמצים אחת מהגישות הבאות:

·         מקבלים בהבנה את השוני הזה אצל ילדם, מוותרים ומנסים להיות הורים תומכים.

·         חשים תחושת כישלון ולא מסוגלים להתקדם ולהתמודד עם הבעיה.

·         מנסים לסלק את ההתנהגות הרעה של הילד על ידי כפיית משמעת.

הורים הנוקטים בגישה השלישית, עוברים שלבים של ניסיונות לשלוט בהתנהגות ילדם. בתחילה, הם מנסים להתעלם מהתנהגויותיו השליליות, שכן על סמך ניסיונם עם ילדיהם האחרים, הם מאמינים שהמטרה העיקרית של חלק מההתנהגויות האלה היא משיכת תשומת לב, ולכן אם תמנע תשומת הלב בצמידות אליהן, הן ייכחדו. אולם, התנהגותו של הילד הסובל מהפרעת קשב וריכוז אינה רק לשם משיכת תשומת לב, ולכן טכניקה זו צפויה להיכשל. היות שההתנהגויות השליליות ממשיכות, ולעתים אף מחמירות, ההורה מתחיל לנקוט הערות והוראות רבות, ומנסה לשלוט באימפולסיביות של הילד דרך הגבלת פעילויותיו. ההורים מוצאים את עצמם חוזרים על ההוראות וההערות שוב ושוב, ללא תוצאות ממשיות. גם התנהגות זו אינה אפקטיבית כיוון שהילד הופך חסין מפני ההוראות וההערות ומתעלם מהן. בנקודה מסוימת, בה הם חשים ייאוש ותסכול, מתחילים ההורים להוסיף להוראותיהם איומים, במטרה לעודד את המוטיבציה של ילדם להקשיב ולמלא אחר ההוראות. כאשר גם גישה זו נכשלת, הורים רבים מוצאים צורך להעניש את הילד - ענישה פיזית או הגבלות ואבדן זכויות (למשל- דמי כיס) במאמץ אחרון לרכוש עליו שליטה. יש הורים שבשלב זה פשוט מרימים ידיים ומוותרים, ועושים או משלימים את משימותיו של הילד במקומו, גם אם אלה משימות שהוא יכול לבצען בקלות. ויתורי הורים אלה מתפשטים והולכים, והופכים לדפוס תגובה קבוע להתנהגויותיו של הילד, מאחר שהם מוצאים כי הרבה יותר קל לעשות הכול בעצמם מאשר להיכנס לקונפליקטים עם הילד. במקרים קיצוניים, יש שמגיעים עד כדי חוסר אונים, "מרימים ידיים", מוותרים על המאמץ לחנך את ילדם ופשוט מאפשרים לו לעשות ככל העולה על רוחו. מצד שני, יש הורים שבשלב זה מחמירים עוד יותר את שיטות הענישה והשליטה בילד לעתים עד כדי ענישה פיזית והתעללות. (פאולר, 2002).

הסימפטומים של פעילות יתר, אימפולסיביות וחוסר קשב וריכוז משפיעים על הכמות והאיכות של האינטראקציות בין ההורה לילד. בנוסף, נוצר לחץ מהותי על המטפל. הקונפליקטים ביחסים באים לידי ביטוי בצורה המרבית כאשר מציב לילד משימה כלשהי. ממצא חשוב מראה כי כאשר האינטראקציות מתקיימות בסביבה חופשית ובלתי מובנית, הילדים מראים היענות רבה יותר מאשר באינטראקציות בהן הם נדרשים להשלים משימה. כמו כן באינטראקציות מסוג זה, ההורה דורשני ומצווה על ילד, דבר שמזמין את ההתנהגות השלילית. (Fischer, 1990).

הורים לילדי ADHD מדרגים את האווירה המשפחתית כיותר מלחיצה, פחות תומכת, מכילה חיי נישואים בעייתיים ואת יכולת ההתמודדות שלהם בתור הורים כנמוכה יותר מאשר הורים אחרים. מחקרים מראים כי דיכאון ההורים בד בבד עם חומרת התנהגות הילד יוצרים את הבעיה באיכות היחסים. (2004,Kashdan et al).

הקטע מובא מתוך עבודה סמינריונית לסיום B.A שנכתבה ע"י אהובה שרעף, ברשות המחברת.

לימור

 

 


תגובות
אין תגובות לפוסט

למעלה