הבלוג של אמיר טל

"אני חולה נפש" כתב איתי בן דרור בזירת הרצח הקשה אתמול בנתניה, לאחר שרצח את שלושת ילדיו. בהמשך לפוסט של צביאל רופא http://www.abiliko.co.il/index2.php?id=2000&postId=750&lang=HEB, מדוע לא כתב את מקצועו, גילו וכיוצא באלה? מדוע מחלת נפש מקושרת באופן כה מובהק לאלימות ולרצח? האם בחר האב להכין את הקרקע להגנה המשפטתית שלו? האם הוא הפנים עד כדי כך את הסטיגמה לפיה חולי נפש הם אלימים וראה בכך הצדקה למעשיו?

ביום קשה זה, אין לי עניין להביא את הסטטסיטיקות אשר מצביעות על כך שמחלה נפשית הינה מנבא חלש לאלימות ולרצח (לעומת, מין, גיל, מקום מגורים וכדומה), ואת הנושאים המשפטיים הנוגעים לטיעון ה"אי שפיות". במקום זאת אני מבקש לנסות לפתוח דיון בנוגע לדרך שבה, אתם, הקוראים, תופסים את הקשר בין מחלות נפש לאלימות? האם ישנה טעות לוגית לפיה כל הרוצחים הם חולי נפש ולכן כל חולי הנפש הם רוצחים? האם אתם מרגישים סכנה מאנשים עם מחלות נפשיות? זאת, ועוד מני מחשבות העולות לכם ביום קשה זה יתקבלו בברכה. שנדע ימים טובים יותר ותנחומינו הכנים עם האם.

אמיר