יעוץ פסיכולוגי בצ
המומחים של אביליקו
עבודה נגישה
אהבה בלי מגבלות
המדריך לחופשה נגישה

הבלוג של נורית פלג וולברג



27.06.2010 | 14:17

סטיבן ויליאם הוקינג הינו אחד הפיזיקאים הגדולוים ביותר שיש. מדובר באדם פיזיקאי תאורטיקן, שהתפרסם בעיקר בזכות ספרו "קיצור תולדות הזמן", המתאר את התפתחות היקום, החל מהמפץ הגדול.

הוקינג נולד בעיר אוקספורד שבאנגליה, ובגיל צעיר מאוד חלה  במוחלת לו גריר, המוכרת יותר כמחלת ה "ALS". מדובר בעצם במחלה הגורמת עם הזמן לשיתוק מוחלט. מה שכן המחלה לא פוגעת בפעילוית המוח, והוקינג הוכיח זאת בצורה מדהימה, כאשר הוא נעזר במחשב במחקריו ובמסנתז קול להעברת הרצאותיו. הוקינג חולה במחלה כבר כמעט שנים, על אף שבזמן אבחונו, נתנו לו רק מספר שנים לחיות. סטיבן הוקינג ממשיח ומצליח להתקדם ולפתח את המדע.

באפריל 2009, פורסם כי הוקינג נלקח לבית החולים עקב דלקת ראות שהחמירה, אך כמה שידוע הוא עדיין בחיים וממשיך לתקשר בעזרת מצמוץ

פירוט


תגובות
אין תגובות לפוסט

כיום נהוג שלכל ילד תהיה קייטנה וצהרונית - המספקים פעילויות ואפשרות להורים לעבוד.
אני זוכרת שתמיד הייתי תקועה בבית במרבית החופשות, וגם לטיולים שנתיים לא הלכתי.

אז מה קורה עכשיו בקיץ לילדים הנכים? מה ההורים עושים איתם?

"בזמן שאתם מבררים ובודקים באילו אטרקציות יוכלו הילדים שלכם להנות הכי הרבה, יש הורים שהשיקולים שלהם הרבה יותר מסובכים. רגע לפני החופש הגדול, מלי גרין רוצה להזכיר: אל תשכחו את הילדים הנכים "

לכתבה


תגובות
אין תגובות לפוסט

כשנתקלתי בידיעה זאת, התרגשתי במיוחד. שכן אני מכירה עמותה "שמחה לילד" שמוציאה כל פעם ילדים עם מוגבלויות למחנות ונופשים (ביניהם גם חולי דיסאוטונומיה) ואני רואה עד כמה הם עוזרים וכמה המחנות הללו נותנים לחולים, משהו לא מהעולם הזה...

הכתבה הזאת אמנם לא קשורה לשמחה לילד (עליה אקדיש פוסט) אבל עדיין היא חשובה מאוד, שכן הפעילויות הללו חשובות במיוחד...

אז הכתבה הזאת דנה על יוזמה של ארגון "אחים", שמטרותיה נסכלות בשל חוסר מימון

לכתבה 


תגובות
אין תגובות לפוסט

למי שמתעניין בספורט נכים גם, וגם כדורסל מדבר אליו - ולא רק המונדיאל - הנה חדשות טריות מיום שבת האחרון (אתמול):

" טורניר ידידות בגרמניה: הנבחרת של ישראל הפסידה 60:58 להולנדים"
נאמר כי באותו טורניר ישראל הפסידה, ולכן תאלץ להסתפק רק במקום השלישי אם תנצח את גרמניה

לידיעה


תגובות
אין תגובות לפוסט
בזוגיות עם מטפלת צמודה (עורך האתר)

אני גרה עם בן זוגי, יוסי וולברג, כבר שנתיים, מתוכן אנחנו נשואים כבר קצת יותר משבעה חודשים, ואין מה להגיד טוב לנו יחד - מאוד. אנחנו נהנים לראות טלויזיה יחד, נהנים משיחות טובות, נהנים מיציאות כייפיות ובכלל מזוגיות מופלאה.
ילדים אין לנו, וגם כלב לא. יש לנו חתול (מצד יוסי :-)) ו... מטפלת מהפיליפינים.
בעבר לא הייתי צריכה מטפלת, כלומר כילדה ונערה ואף כבחורה צעירה, נעזרתי רק בהורים, אך התבגרתי לאט לאט, הכרתתי את יוסי והבנתי שהעניין של מגורים עם ההורים כבר הולך להסתיים.

לתחזק בית ברור שלא יכלתי, ולבשל לא יודעת (אף כי אם זה היה רק אני הייתי יכולה לחיות על אוכל מוכן ומשלוחים). לכבס, מה זה בכלל? לנקות...? זה משהו שאמא שלי עושה או המנקה. חוץ מזה, כמובן יש את הפעמים שאני חשה ברע, עם חוסר יציבות ועם בחילות, ואז אני בכלל צריכה עזרה.

כך שדי ברור שלבד לא יכלתי להסתדר, וכי אני באמת אוהבת את יוסי, ברור שלא רציתי להפיל עליו הכל. יש לו גם את החיים לבד, וגם את הרצונות שלו, ולא היה הוגן להפוך אותו לבן זוג, עקר בית ומטפל בבת-אחת.

כך החלטתי, עוד כשאני גרה עם ההורים, לקחת מטפלת זרה, שתוכל לעזור לי, ובכך להיות פחות תלויה באמא-ואבא.

טוב, בהתחלה לקחתי מטפלת מנפאל, והאמת שהיא לא עזרה מספיק ועשתה די הרבה צרות. הפוסט לא עליה, אז פשוט אומרת שפיטרנו אותה ולקחנו מישהי אחרת, המטפלת העכשווית שלי.

לפני שאני ממשיכה להגיד איך זה להיות זוג עם מטפלת ברקע, חשוב לי מאוד לציין שהיא באמת מטפלת טובה. גם עושה את עבודתה כמו שצריך, גם נותנת לנו מספיק פרטיות וגם הפכה לי למעין חברה.
לאחר המטפלת הקודמת, ואחרי כל הסיפורים ששמעתי, אני באמת מרוצה ואין תלונות.. אבל... אבל...

אנחנו זוג צעיר ובתחילת דרכינו. אני רואה זוגות אחרים, ומבינה שאנחנו לא כמותם. אין לנו ממש את הפרטיות (כמה שהיא באמת לא מפריעה) ואין לנו את הלבד שכל זוג צריך(?) וגם לא לשכוח שאני צריכה לשלם לה משכורת (יוצא בערך כמו שכירות נוספת...)

יש פעמים שאנחנו מדברים, ופתאום נזכרים שאנחנו לא לבד. כמו כן, כשקונים, צריכים כמובן לקנות לשלושה אנשים (ואנחנו כמובן עושים זאת ולא חוסכים על המטפלת). בנוסף, לפעמים רואים טלויזיה ואז היא באמצע.
ולא רק עם יוסי אני חשה בזה, לפעמים למשל אנחנו אצל אחותי ואני רוצה לשחק עם הילדים והיא מביאה לי משהו. יויצא מכל המצב - שאת המטפלת אני רואה עכשיו הכי הרבה בחיים והיא שם בהכל ועם כולם...

שוב, למזלי לפחות יש לי מטפלת באמת בסדר. אנחנו באמת בקשר טוב, רק שלפעמים זה מרגיש שהיא לא לגמרי שייכת ולפעמים זה מרגיש כמו אדם זר בבית.

בטח גם לה זה לא הכי קל.. יש לה בעל וילדים בפילפינים והיא חיה פה את החיים של מישהו אחר


תגובות
2.
לצערי אני לא יכולה לראות עצמי בלי מטפלת (לת)
נורית פלג וולברג   23.06.10 | 18:56
צריכה יותר מידי עזרה
החשש שלי כשהמטפלת תחליט לחזור לפיליפינים ואצטרך להתרגל למישהי חדשה
1.
מעניין, ולא קל (לת)
ריקי כהן   23.06.10 | 18:43
האם את רואה את חייכם הלאה בעתיד נמשכים עם מטפלת או שיכול להיות מצב שבו כבר לא תזדקקי לה?

אתם זוכרים את סיפורי הגב שלי, נכון? אני בטוחה בכך.

היום, למקרה הפעוט והקטן שעוד חשבתי לבצע ניתוח נוסף, קלטתי שבשום פנים ואופן לא אעשה זאת.

הנה תקציר המאמר והקישור לכתבה עצמה

"ניתוחי גב ועמוד שדרה הם הליכים כירורגיים פולשניים במיוחד. חלקם ניתוחים מסובכים מאוד, וביצועם בצורה רשלנית עלול לגרום לנזקים בלתי הפיכים, כגון: אובדן תחושה ברגליים ואף שיתוק כולל..." (לא זוכרת אם סיפרתי לכם, אבל לאחר אחד הניתוחים כף רגלי הייתה משותקת) "כמו בכל תחום רפואי אחר, רופא המבצע ניתוחי גב חב בחובת זהירות כללית," (גם תזכורת - בעת אחד הניתוחים - אבא שלי ראה את הרופא שותה קפה להנאתו) "ועליו לפעול כפי שרופא סביר היה פועל בנסיבות המקרה, ובהתאם לידע הרפואי ולנורמות המקובלות באותו זמן בעולם הרפואה."

תגובות
אין תגובות לפוסט

תו נכה למכונית למי שלא נוהג זה לא שווה כלום. למה? תכף אפרט

יש לי תו נכה לשתי מכוניות (כמו לכל אחד אחר) והם משמשות את המכונית של אבא שלי והמכונית של אמא שלי. בשבילי זה באמת הכי הגיוני, כי הם מסיעים אותי הכי הרבה לכל דבר: בית חולים, טיפולים, סידורים ולפעמים אפילו לבילויים. הן מה להגיד - הורים נהדרים.

בכל מקרה לי ולבעלי אין יכולת כלכלית לרכוש רכב, אז זה באמת הכי הגיוני, בעיקר כי אנו גרים קרוב להורים שלי.

אז מה אני בעצם מקטרת? לא תמיד אני נוסעת עם ההורים. לפעמים אני נוסעת עם חברות, לפעמים עם אחותי ואפילו פעם או פעמיים שכרנו רכב.

מה קורה אז?

כמובן שלא מוצאים חנייה במרחק קרוב ואז אני (שמתקשה מאוד ללכת) צריכה ללכת די הרבה מהחניה ועד למקום היעד

זה מעייף וקשה לי...

אם התו נכה היה לאדם - זה היה מצויין. הייתי שמה אותו על הרכב ולוקחת עותק לי וזהו.

במקום ללכת המון, גם עם חברות הייתי חונה קרוב.

יו! זה היה יכול להיות אידיאלי, לא חושבים?!


תגובות
1.
תו נכה אישי (לת)
טלי מאיר   03.07.10 | 23:57
הי נורית, רעיון מצוין. כשאני מסיעה את דודתי- אשה שעברה ארוע מוחי ועם מגבלות ניידות קשות, אני צריכה להוריד אותה קרוב וללכת לחפש חנייה מרוחקת, זה מאד מסורבל ומגדיל את התלות ואי הנוחות מהצד שלה- שקיימת גם ככה. נראה לי שפתרון כזה יכול לשפר משמעותית את איכות החיים. אני בעד:)
טלי
22.06.2010 | 15:15

איך הגעתי דווקא לנושא הזה? משתי סיבות לעשה.
1 - הכלבה שלי, הורדמה כדי שלא תסבול עוד בגילה המזדקן
2 - האנטומיה של גרי רואים? בפרק לפני אחרו אישה אחת ביקשה שימיתו אותה כי היתה במצב סופני

מה דעתכם? מה אתם חושבים על המתת חסד?

אגיד לכם את דעתי האישית:

מצד אחד בהחלט נראה לי הגיוני. למה להמשיך לסבול כשכבר ידוע מראש הסוף? הרי גם החולה סובל וגם כל קרוביו. אולי המוות מקל במידה מסויימת.

אם זאת, מודה, אני לא בטוחה שהייתי מעדיפ למות. גם המוות מפחיד (הכי נראה לי שבמוות אין כלום - פשוט ריק ואין תודעה) וגם אם בכל זאת יהיה נס או טיפול חדשני שיעזור.... 

לא יודעת לגבי

מה שכן אני יודעת, שאם מישהו אכן מבקש המתת חסד צריך לקבל זאת ולמלא רצונו. 


תגובות
2.
המתת חסד (לת)
יהודה ברק   22.06.10 | 21:38
הייתי מעדיפה למות ולא לסבול או לראות את הסביבה סובלת רק מלצפות בי. לא רוצה לעורר רחמים. אין טעם לחיים כשאת מחוברת למכשירים.....
טניה
1.
תלוי סיטואציה (לת)
ריקי כהן   22.06.10 | 16:11
גם אני חושבת שאם אגיע למצב סופני אעדיף המתת חסד . אבל היו מקרים של ניסים. נושא מורכב, בכל מקרה, בעד לתת לאדם אחריות על חייו ועל סיומם
22.06.2010 | 15:00

הפיקניק יהיה ביום ראשון הקרוב ה 27 לחודש בחוף ראשון לציון

שעה 18:30

כולם מוזמנים


תגובות
אין תגובות לפוסט
16.06.2010 | 12:12

הי כולם

בעקבות כל מה שהתרחש בחיי בזמן האחרון, החלטתי החלטה חדשה.

האמת  שלמרות כל הבעיות שציינתי, אני באמת אדם מאושר מאוד.

טוב לי בחיים ואני אופטימית ומאושרת. כשאני מסתכלת על חיי העכשויים ונזכרת איך הייתי בגיל עשרה, אני ממש מרגישה רווחה.

אני עובדת ונשואה ועם הרבה חברים. כמובן גם משפחה נפלאה.

אפשר באמת להגיד שאני מסודרת. אז מה ההחלטה?

I JUST WANT TO HAVE FUN

אין משהו שאני צריכה ממש עוד להשיג חוץ מלהתמקד בעבודות שלי ולנסות לסייע לאנשים כמה שאפשר.

אז מחוץ לשעות העבודה - אני אדאג פשוט להינות.

להינות עם בעלי, להינות עם חברים, להינות אתכם, להינות עם המשפחה ועם האחיינים

סתם לעדכן, לא רק כשעצוב

אוהבת

נורית


תגובות
2.
כל הכבוד ויישר כוח! (לת)
מיכאל רנסקי   17.06.10 | 10:20
טוב להיות אופטימי וכל הכבוד על ההיתמודדות.

אשמח להיות איתך בקשר ואולי תישלחי לי את כתובת אימי'ל

מיכאל
1.
יפה לך האופטימיות :) (לת)
ריקי כהן   16.06.10 | 19:18
מאחלת לך שתמשיכי להחזיק בקו הזה.

למעלה