נשואי נשים המתפקדות רגיל לאנשים עם פיגור שכלי במגזר הערבי


במהלך עבודתי כעובדת סוציאלית במגזר הערבי נוכחתי לדעת שישנם מקרים בודדים אבל קיימים, שבהם מחתנים את האדם המפגר בשכלו לאישה רגילה בהסכמתם של שני הצדדים.

מערכת abiliko פיגור שכלי 28.03.10

נשואי נשים המתפקדות רגיל לאנשים עם פיגור שכלי במגזר הערבי

עבודת גמר של אלהאם זידאן במסגרת קורס פקידי סעד לטיפול באנשים עם פיגור שכלי. בתוך פירסום פנימי של בית הספר המרכזי לעובדים בשירותים החברתיים (2002).

מ ב ו א

במהלך עבודתי כעובדת סוציאלית במגזר הערבי נוכחתי לדעת שישנם מקרים בודדים אבל קיימים, שבהם מחתנים את האדם המפגר בשכלו לאישה רגילה בהסכמתם של שני הצדדים.

השאלות המתבקשות הן:
האם ההסכמה נובעת מהכרה ומודעות של שני הצדדים, ובעיקר של האישה, לגבי הפיגור השכלי של החתן ומכאן לצרכים שלו?
והאם ציפיותיה מנישואין אלו מותאמות לצרכים שלו? - אם כן, מה מניע אותה לעשות זאת?
האם נישואים מתאימים לגברים מפגרים בשכלם יותר מאשר נישואיו לאישה מפגרת בשכלה?
איזו מערכת נישואים נוצרה ומה סוג התקשורת ואופי היחסים ביניהם?
האם נישואים במתכונת זו נועדו לכישלון או להצלחה?

על כל השאלות האלה לא אצליח לענות בעבודה זו, מאחר ולצערי לא מצאתי התייחסות מתאימה לנושא. לכן, בעבודתי אנסה לספר על התופעה כדילמה ולנגוע בספרות שכתובה על נושאים אחרים שהם קשורים לעבודתי כגון: נישואין אצל מפגרים; מעמד האישה בחברה הערבית ועל בני הזוג במערכת היחסים הזוגית. בנגיעה בנושאים אלה אנסה למצוא חלק מהתשובות לשאלות שהוצגו.

נישואים - זכותו של כל אדם - גם אדם הלוקה בפיגור שכלי

נישואים הם מסגרת היחסים המועדפת בעיני רוב האוכלוסייה. הם מקור החוויה הייחודית של קשר בסיסי, הקושר את בני הזוג זה לזה ומקנה להם הרגשה של נוחות ושל בית כאשר הם נמצאים זה בחברת זה. לפי מילבאואר צמח (1991) ישנה משמעות עמוקה לנישואים בעיני גברים ונשים. יותר מכל טובות ההנאה המשניות הכרוכות במעמד של נשוי בחברה הזוגית הם מספקים צורך רגשי בסיסי ביותר שאינו בא על סיפוקו בקשרים בין אישיים אחרים. הצירוף של רגשות של הזדהות ואמפתיה עם רגשות מיניים יוצר קומבינציה רגשית-מינית ייחודית חזקה מאוד, המבדיל אותה מכל צורת התקשרות רגשית אחרת. החוויה של קשר אל אדם קרוב חיונית להתפתחות הבריאה של כל אדם. תיאור זה של נישואים אינו ייחודי רק לאנשים רגילים עם מנת משכל תקינה המוסכמת על ידי החברה או הממשלה או משרד הבריאות או כל גוף אחר שהוסמך לסמן מנת משכלם של בני אדם.

לפי ד"ר א. לויתן, גם מפגרים יכולים ליהנות מהנישואים. לדבריו במחקר הסוציולוגי והפסיכולוגי המודרני, שתחילתו בסוף שנות ה- 60 בארצות המערביות, מראה לנו שוב ומחדש שהמפגרים בשכלם והבוגרים בנפשם נהנים מאותם עולמות ותחושות מהם נהנים שאר בני האדם. הם סובלים ונפגעים מאותן אכזבות וקשיים, גם זאת כשאר בני האדם. הם אוהבים מאוד אך גם סובלים מאהבות שאבדו בדרך. הם נישאו וגם התגרשו, הולידו ילדים ואף נחלו נטישה על ידם, ידעו קשר הדוק וגם פרוק המשפחה וכשלון חיי הנישואין. המפגרים החיים בקהילה משתדלים להתעניין בה, להראות ולבטא עמדות כשאר השכנים. באם נישאו וחיים יחד ברצונם להופיע בחנות, בחדר מדרגות או במדרכת השכונה ככל זוג העושה דרכו ממקום למקום יחד תוך חשיבות העניין ובכבוד עצמי משותף.

נשואי נשים רגילות למפגרים - תופעה קיימת

הספרות שנכתבה על נישואים בין מפגרים התייחסה לנישואים בין שני אנשים ששניהם לוקים בפיגור שכלי, לא נכתב על נישואים בין אנשים רגילים לבין מפגרים. הנושא נראה מוזר וקשה לקבל או לעכל אותו. מה גורם לאנשים בריאים בשכלם לבחור אנשים עם פיגור שכלי כעמיתים ושותפים להם בחייהם הזוגיים? ישנו פער משמעותי בין היכולות שלהם כך שאחד נתמך ונשען על השני ואינו יכול להתקיים בלעדיו.

אנשים רבים אינם מכירים את התופעה ולא שמעו עליה אלא אם כן הם קרובים אליה מכל מיני סיבות: קרובי משפחה, שכנים, חברים שסיפרו, עבודה וכדומה. לפי כץ ויקותיאל (1973), ישנה הנחה בסיסית בדבר קיומם של זוגות נשואים רבים, בהם אחד מבני הזוג או שניהם גם יחד מפגרים. הנחה זו מסתייעת בעדויותיהם של אנשים מהשדה: עובדים סוציאליים, שירותי סעד, שירותי מבחן לנוער, בתי- ספר ועוד. אף כי בעיה זו מוכרת בקרב הדיסציפלינות השונות המטפלות בנחשלות ובעבריינות, לא נערך עד כה מחקר מקיף בארץ לאיתור מימדיה של הבעיה, לבדיקת הדינמיות שלה ולהכרת מרכיביה. קרוב לוודאי שאחד הגורמים לכך הוא הקושי באיתור המקרים והגישה אליהם. מאחר ומדובר בבעיה חברתית עדינה ומורכבת שזוכה לטיפול של מסגרות שונות יש קשיים גם בריכוז נתונים בהקשר אליה.

סיבות לקיום תופעה זו

בחברה הערבית ישנם מקרים שהם לא מעטים בהם נישאים נשים עם גברים שלוקים בפיגור שכלי ישנן שתי סיבות עיקריות שיכולות להסביר את התופעה:
  1. שידוך
    בשידוך קיימות שתי אפשרויות:
    1. ההורים של הבחורה מחתנים אותה בעל כורחה, מפעילים עליה לחץ אדיר שבגללו לא תוכל לסרב. משפחות בני הזוג לקחו עליהן בדרך כלל את הבדיקה של הצדדים הפיננסיים של העסקה. לעתים הנישואים נתפסים כהסדר חברתי המבוסס על קומפלמנטריות כלומר, כל אחד מביא לעסקה את הצד החזק שלו, הכסף של הבעל מול השכל של האישה. נשים לרב נתפסים בחברה הערבית לפי הספרות כחלשות ובעלות מעמד נחות. מצפים מהאישה שתקבל את גורלה ללא וויכוחים.
    2. האישה אינה מודעת לנושא פיגור ומה משתמע ממנו. נותנים לה להבין שבעלה לעתיד הוא אדם פשוט, פסיבי, אינו אוהב בעיות, שקט ולא מתערב בענייני אחרים. עם קצת אהבה ומאמץ ממנה היא תוכל לשנות אותו לטובה. מטבע הדברים אסור לה אם משפחתה מסורתית להיפגש איתו הרבה ולבד. אם תקופת האירוסין קצרה ואינה ארוכה די על מנת שתכיר אותו טוב ותבין שאולי המאמץ שלה לשנותו הוא לשווא, ייתכן שהיא תתחתן איתו ללא היסוס.
  2. האישה מסכימה להתחתן עם המפגר מבחירה ולא בכפייה. האישה יודעת שהאדם שהיא עומדת להתחתן איתו אינו שותף חיים פעיל ולא מוטלת עליו אחריות לקיום חיי זוגיות טובים ומספקים. האישה יודעת שחלק גדול מהדברים הבסיסיים שמערכת נישואים מוצלחת נשענת עליה, לא יתקיימו: חברות, שיתוף פעולה, שפה משותפת, בטחון, התחשבות הדדית, העדר רגשות חריפות של בדידות, משפחתיות, תמיכה הדדית, הרגשה של שייכות, הרגשה שיש על מי לסמוך, הערכה, החוויה של "יחד" וגידול הילדים. ובכל זאת היא בוחרת במפגר כבעל לעתיד.

תפקיד הבעל, האישה והמשפחה בחברה הערבית

בחברה הערבית בדרך כלל על האישה לדאוג למזון ולמשקה, לכבס ולנקות ולטפל בילדים ובזקנים, ועל הגבר לדאוג לפרנסה. איך המפגר בדיוק יממש את תפקידו וידאג לפרנסת אשתו? חשוב להסביר איך נתפסת המשפחה בחברה הערבית.

המשפחה היא היחידה החשובה ביותר בחברה הערבית, המשפחה המורחבת היא היחידה החברתית הבסיסית המשמשת הן כיחידה כלכלית והן כיחידת רכוש ומגורים. בראש המשפחה עומד האב, ששולט שליטה מוחלטת במשפחתו. הגבר במשפחה אחראי כלפי אשתו, ילדיו וקרובות משפחתו. כמו-כן הבן הבכור אחראי להוריו ולאחיו/אחיותיו עד שיוכלו להיות אחראים לעצמם, והאחים אחראים לאחיותיהן הגרושות או האלמנות.

עם השנים נוצרו בחלק מהמגזר הערבי יחידות של המשפחה גרעינית. כתוצאה מהשינויים שהתרחשו עם חשיפת החברה הערבית לתרבות מערבית שונה. למרות זאת הקשר בין התגרענות המשפחה ותהליך המודרניזציה אינו נקי וטהור. המשפחה המורחבת קיימת עדיין במישור הפסיכולוגי.

כך, האישה שתתחתן עם אדם מפגר יודעת שהוא אינו ראש המשפחה שלה אלא אביו של בעלה או אחיו. לכן הם לא ידאגו לפרנסתה והיא בעיקר צריכה לדאוג לילדיה, לבעלה, להכנת אוכל ולניקיון הבית. בנוסף לזה עקב היות בעלה מוכר כאדם נכה בשיעור גבוה במדינת ישראל הוא זכאי לקצבת נכות וזאת סיבה נוספת בגללה לא צריכים לדאוג למחייתה. אם המשפחה המורחבת או האחים לא פרנסו או לא התייחסו אליה מבחינה כלכלית כאל הנשים האחרות במשפחה, הם נכשלו במילוי תפקידם כלפיה.

לחץ חברתי

מילבאואר צמח (1991), דיבר על לחץ חברתי שמופעל על אנשים, (גם גברים וגם נשים) להתחתן. ועל הפשרות שהם עושים בזמן בחירת בן זוג ובמיוחד האישה.

הוא טוען שכ- 40% מהנשים הנשואות וכ' 35% מהגברים והנשואים דיווחו שהוריהם הפעילו עליהם לחץ להינשא. גם אם לחץ זה אינו מופעל ישירות הוא משפיע ועושה את שלו. נורמת הנישואים בחברה יוצרת לחץ קבוצתי המופעל בעיקר על הנשים.

הגיל אצל האישה משחק תפקיד חשוב בבחירת האישה לבן זוגה. המציאות הדמוגרפית בישראל מראה כי סיכויי הנשים להינשא הולכים ופוחתים עם הגיל. בגילאים המבוגרים אחד המניעים העיקריים להינשא הוא היחלצות מהבדידות והרצון בשותפות והצורך להיות יחד. גם הרצון בילדים הינו מניע חזק, הילדים תורמים הן אקטיבית בהענקת תמיכה, חום ואהבה והן פסיבית בעצם קיומם. אצל האישה זה מהווה גורם מלחיץ נוסף בצורך שלה להתחתן.

לפי מילבאואר צמח (1991), ישנו גורם חשוב שתורם לירידה עם הגיל בסיכויי הנשים להינשא הוא הירידה באטרקטיביות שלהן, או במילים אחרות ובלשון גסה ב "ערך השוק" שלהן. גברים מעדיפים נשים צעירות מהם, יפות, פחות עצמאיות, על כל פנים פחות מהם, שלעומתן יהיו הם החזקים החכמים והמנוסים. לא כל אישה שהגיעה לגיל מבוגר ונלחצת להתחתן אכן תבחר להתחתן עם מפגר, אבל היא כן תצטרך להתפשר לגבי תנאים אחרים בבחירת בן זוגה או גבר חלומותיה.

לפי מילבאואר צמח (1991), ישנו קושי אדיר בצורך של מקבל החלטה להכיר בחולשותיו שלו. עליו להעריך הערכה מעודכנת את האפשרויות העומדות לפניו להשיג את האופטימום בהגדרה פשטנית ולא חביבה. נאמר שהאדם נאלץ להכיר בערכו או ב"ערך השוק" שלו, ולהתפשר עם אפשרויות ריאליות. בזמן בחירת בן זוג האדם עובר תהליך לא פשוט של הערכת עצמו. ההערכה העצמית שלה כאישה, אולי מבוגרת ואולי לא אטרקטיבית והרצון שלה להיחלץ מהבדידות ובילדים משלה בנוסף ללחץ החברתי, הבא לידי ביטוי בעיקר בחברה הערבית בה יכולים להפעיל עליה לחץ גם משפחתה וגם הסביבה שלה להתחתן, יכול להיות גורם מכריע בקבלת החלטה קשה זו, שתגרום לה לעשות פשרה כה גדולה בבחירת בן זוג מפגר בשכלו. כמובן, שאם המפגר מתפקד ברמה גבוהה יחסית, בעל מראה חיצוני מקובל ונותן רושם של אדם פשוט ולא בעייתי, זו תהייה הבחירה הטובה בשבילה.

על מערכת היחסים ביניהם אפשר וצריך לבדוק, להסביר ולהתעמק. זהו נושא מעסיק מאוד עובדים סוציאליים במגזר הערבי כי תופעה זו הופכת שכיחה. לצערי לא נעשו מספיק עבודות ומחקרים בשטח, נושא שטעון שינוי.

תאור מקרה

אמיר ואחלאם (שמות בדויים) בני זוג שהתחתנו לפני 5 שנים, יש להם בן בגיל 4 שנים ובת בגיל שנתיים.

אחלאם ילידת שנת 1964 וכיום היא בת 38, באה ממשפחה מרובת ילדים המונה 10 נפשות, 5 בנות ו 3 בנים כאשר היא הבת הרביעית מבחינת סדר לידה. מצב כלכלי קשה, אב מובטל עקב תאונת עבודה, אם חולת סוכרת קשה. אחלאם סיימה 7 שנות לימוד. היא במקור מכפר ערבי באזור הדרום, אותו כפר שהיא גרה בו עכשיו עם בעלה. אינה עובדת, אישה אחראית הלוקחת על עצמה את כל נטל אחזקת הבית וגידול הילדים.

אמיר יליד שנת 1969 הינו אדם אשר מתפקד ברמה של פיגור שכלי בינוני-גבוה. בא ממשפחה מרובת ילדים המונה 9 נפשות, מרווחת מבחינה כלכלית. בבעלות האב אדמות חקלאיות אשר מפרנסות אותו ואת שאר בני משפחתו. אמיר גדל בחיק המשפחה, סודר בבית ספר רגיל עד כתה ב'. הוצע להורים להעבירו למעון למפגרים בכפר סמוך. המשפחה התנגדה והחליטה להשאירו בבית. הוא מוכר לשירות למפגר ואובחן על-ידו. מוכר למוסד לביטוח לאומי כאדם נכה בגין פיגורו השכלי ומקבל קצבת נכות בשיעור 100%. אמיר עצמאי בכל הקשור לפעולות העזרה העצמית. עצמאותו מוגבלת לגבי שימוש במשאבים קהילתיים ובתחבורה ציבורית; מחוסר התנסות ולמידה; מצבו הבריאותי תקין. לסירוגין סובל מהתפרצויות זעם, אבל המשפחה מצליחה להתמודד איתו.

שני בני הזוג גרים ביחידה נפרדת כאשר ההורים שלו והאחים גרים גם הם ביחידות נפרדות אבל כולם גרים באותה חלקת אדמה. הם קרובים אחד לשני במרחק של כמה מטרים בלבד. בין שני בני הזוג יש קירבה משפחתית רחוקה. הסבים שלהם בני דודים.

אחלאם מספרת שהיא הכירה את אמיר לפני החתונה בגלל הקרבה המשפחתית הרחוקה ביניהם. יצא לה לראות אותו מספר פעמים מעטות. תקופת האירוסין הייתה 3 חודשים בערך. היא ידעה שאמיר מפגר בשכלו וביקשה לשבת איתו כמה פעמים לפני החתונה על מנת לבדוק אם היא תוכל להסתדר איתו.

בהתייחסות להחלטתה להינשא אליו היא ענתה שהייתה בחורה מבוגרת יחסית, בגיל 33. רצתה להתחתן, היא הייתה בטוחה שלא תקבל הצעות אחרות. בחורים טובים לא יבקשו את ידה. היא רצתה להספיק ללדת ילדים. משפחתו של אמיר הבטיחה לה שתתמוך בהם, יקבלו אותה כאחת מהבנות שלה ולא יחסר לה כלום. הם רכשו לשניהם דירה מרוהטת על שמם.

במעט הפעמים שישבה איתו נוכחה לדעת שאמיר אינו בעייתי. במילים שלה: "הוא אדם פשוט, לא מתערב בענייני אחרים, לא שואל שאלות". חשבה שתוכל ללמד אותו כמה דברים לצורך מחייתם ביחד וכך התקבלה החלטתה.

היום היא חיה איתו עם שני ילדיה שהם בריאים. לדבריה הם מסתדרים טוב יחסית. הוא עוזר קצת בגידול הילדים: משחק איתם, לוקח אותם לטיול קצר ברגל כשיש לה עבודות בבית, משפחתו תומכת בה כלכלית.

חסר לה את התמיכה הרגשית ומישהו שישתתף איתה בהרגשת האחריות וקבלת החלטות.

ביבליוגרפיה

  1. אדוארד, ג'. (1993). מיניות, נישואין והורות אצל בעלי תסמונת דאון. בתוך מ.ז. פושל (עורך), לגדול עם תסמונת דאון - הדרך לעצמאות (160-152). ירושלים: כנה.
  2. גולדברגר, ד. (1995). שינויים במשפחה הערבית. בתוך המערה המודרנית מחברה ריכוזית לקהילה דיגיטלית (עמ' 259-250). ירושלים: החברה למתנ"סים.
  3. זהר, ע. (1998). מסורת ושוויון אצל זוגות ערביים המגדירים עצמם "שוויוניים". עבודת לתואר מוסמך. חיפה: אוניברסיטת חיפה.
  4. חשיבון, ס. (1997). קהילה, משפחה ומעמד האישה הערבייה בישראל. עבודת לתואר מוסמך. חיפה: אוניברסיטת חיפה.
  5. כץ, ש., יקותיאל, א. (1973). פיגור שכלי - ונישואין. סעד, (2)17, 7-3.
  6. לויתן, א. חיי נישואין של אנשים מפגרים. תדפיס.
  7. מילבאואר, ו., צמח, מ. (1991), זוג או פרט. תל-אביב: עם עובד.



תגובות

יש להתחבר לאתר על מנת להוסיף תגובה חדשה

אין תגובות לכתבה
למעלה