דוח ועדת דורנר - הקדמה


דוח הוועדה הציבורית לבחינת מערכת החינוך המיוחד בישראל מונתה על-ידי שרת החינוך, פרופ` יולי תמיר בתאריך 25.9.07

אריה סעדה 22.10.10

הוועדה הציבורית לבחינת מערכת החינוך המיוחד בישראל - דין וחשבון

ירושלים, טבת תשס"ט - ינואר 2009

הוועדה הציבורית לבחינת מערכת החינוך המיוחד בישראל מונתה על-ידי שרת החינוך, פרופ' יולי תמיר בתאריך 25.9.07. הדוח הוגש בינואר 2009 בפורמט PDF, וניתן להורידו מאתר משרד החינוך. בדף זה הושמטו מראה המקומות וניתנו קישורים. 

חברי הוועדה:

  • שופטת בית-המשפט העליון (בדימוס) - דליה דורנר
  • יושבת-ראש הוועדה גב' רות פן - חברת הוועדה
  • מר רביב סובל - חבר הוועדה
  • עו"ד סיגל שלימוף-רכטמן - חברת הוועדה
  • גב' עינת קסוטו-שפי - חברת הוועדה
  • מר יוסי מלכה - חבר הוועדה
  • מר אלון פוטרמן - יועץ שרת החינוך ומזכיר הוועדה

הקדמה

הזכות לחינוך, ממנה נגזרת הזכות לחינוך מיוחד, היא אחת מן הזכויות הבסיסיות של האדם. זוהי זכות חברתית שכנגדה קמה ועומדת חובת המדינה לספק חינוך חינם, למצער בסיסי, לכל הילדים בתחומה. זכות החינוך - ובענייננו: הזכות לחינוך מיוחד - מגשימה גם את עקרון השוויון, והיא צומחת איפוא ישירות מן הליבה של כבוד האדם ומהשמירה על צלמו. שכן הימנעות ממתן חינוך לילדים בעלי צרכים מיוחדים בשלבים המוקדמים של חייהם שוללת מהם את האפשרות לקבל הזדמנות שווה להגיע למימוש עצמי, לפתח את אישיותם ולהשתלב בחברה - הכול על-פי יכולתם.

 

זכות החינוך כזכות יסוד של האדם הוכרה בישראל על-ידי בית-המשפט העליון לראשונה בשנת 2002. בפסק-הדין בפרשת יתד נקבע כי לא ניתן לממש את זכות החינוך של ילדים בעלי צרכים מיוחדים, אלא אם יזכו לחינוך מיוחד העונה על צרכים אלו. עמדת המדינה בפרשת יתד הייתה כי חוק חינוך מיוחד תשמ"ח-1988 מטיל עליה אך ורק את החובה לממן חינוך לילדים הלומדים במוסדות ובכיתות חינוך מיוחד, ואילו מימון החינוך המיוחד לילדים בעלי הצרכים המיוחדים אשר נמצאו מתאימים ללמוד במסגרות החינוך הרגילות נתון לשיקול-דעתה. עמדה זו נדחתה על-ידי בית-המשפט העליון. וכך נפסק:

 

אילוצם של הורים לילדים בעלי צרכים מיוחדים לוותר על שילובם במסגרת החינוך הרגילה אך ורק בגלל קשיים כלכליים שבהם נתונים ההורים הוא חמור, ואין להשלים עימו. אילוץ כזה פוגע בלב לבו של השוויון המהותי, שביטויו בהסדר בדבר חינוך חינם מתגלם בשאיפה להעניק - על-ידי חלוקת תקציבי החינוך - הזדמנות שווה לכל ילדה וילד בישראל למצות את הפוטנציאל הגלום בהם. אכן, מילדים בעלי צרכים מיוחדים הנשלחים למסגרת של חינוך מיוחד, ולא למסגרת של חינוך רגיל משיקולים תקציביים בלבד, נשללת הזדמנות זו, ותוצאה מפלה כזאת אין לקבל.

 

המדינה חויבה איפוא במימון חינוכם של הילדים בעלי הצרכים המיוחדים המבקשים להשתלב במסגרת החינוך הרגילה.

 

אף המחוקק קיבל את עמדתו הפרשנית של בית-המשפט העליון ונתן לה ביטוי מפורש בתיקון לחוק החינוך המיוחד שפורסם זמן קצר לאחר מתן פסק-הדין בפרשת יתד. במסגרת החוק המתוקן הוטלה על המדינה חובה מפורשת לממן את החינוך המיוחד של התלמידים המשולבים. עם זאת, לנוכח העלות הנוספת של החינוך המיוחד אפשר החוק למדינה לממן את הסיוע לתלמידים המשולבים ברמה המינימאלית המאפשרת את שילובם. מעבר לרמה זו, ניתן למדינה שיקול הדעת להחליט על היקף הסיוע שיינתן על בסיס קריטריונים חינוכיים.

 

זהו איפוא הדין. אך הביצוע נתקל בקשיים תקציביים.

 

פסק-הדין בפרשת יתד, ובדומה לו התיקון בחוק החינוך המיוחד, לא תוקצבו - ולו ברמה המינימאלית המאפשרת את השילוב של כלל הילדים בעלי הצרכים המיוחדים שנמצאו מתאימים לשילוב. העותרים חזרו ופנו לבית-המשפט העליון אשר מצדו חזר והורה למדינה להקצות סכום למימון, אפילו מימון בהיקף המינימאלית שיאפשר את הפעלת החוק. בקשה לדיון נוסף שהגישה המדינה נדחתה, ונפסק כי יש לראות בפסק-הדין בפרשת מרציאנו הוראה להוציא אל הפועל את פסק-הדין בפרשת יתד.

 

במהלך השנים המדינה הרחיבה באורח הדרגתי את התקציבים שהוקצו לצורך שילוב ילדים בעלי צרכים מיוחדים בחינוך הרגיל, אך בכך לא באה לקיצה ההדיינות המשפטית בין המדינה לבין אזרחיה בנוגע ליישום הוראות חוק חינוך מיוחד. בשנת 2007 הוגשה כנגד שרת החינוך על רקע זה, בעקבות טענות - שאף עלו בעתירות השונות - על אי-שוויון ועל חוסר יעילות בדרך חלוקת תקציב החינוך המיוחד, ולאחר שהתייעצה עם נציגי ארגונים שונים העוסקים בפעילות למען ילדים בעלי צרכים מיוחדים והגיעה למסקנה כי מדיניות הטיפול בילדים בעלי הצרכים המיוחדים לא נדונה לעומקה במשך שנים, החליטה שרת החינוך תמיר בתאריך 25.9.07 על הקמת ועדה ציבורית לבחינת מערכת החינוך המיוחד בישראל. מטרות הוועדה, כך נקבע, הן "לבחון את מדיניות משרד החינוך בכל הנוגע לטיפול בילדים בעלי צרכים מיוחדים, לבחון את אופן הקצאת התקציב של משרד החינוך בכל הנוגע לטיפול בילדים אלו, לשרטט תכנית פעולה לטיפול ולקבוע סדרי עדיפויות לפעולה בתחום. כל אלו ייעשו בהתחשב במגבלות התקציב הנוכחי של משרד החינוך".

 

כיושבת-ראש הוועדה מונתה שופטת בית-המשפט העליון (בדימוס) דליה דורנר, ולצידה מונו כחברי הוועדה: גב' רות פן, מנהלת האגף לחינוך מיוחד במשרד החינוך; מר רביב סובל, סגן הממונה על התקציבים במשרד האוצר; עו"ד סיגל שלימוף-רכטמן, נציגת לשכת עורכי-הדין; גב' עינת קסוטו-שפי, מנכ"לית אלו"ט; מר יוסי מלכה, מנכ"ל אקי"ם ישראל; וכמזכיר הוועדה מונה מר אלון פוטרמן, יועצה האישי של שרת החינוך.

 

בסמוך להקמתה פורסמה פנייה פומבית מטעם הוועדה אל הציבור הרחב ואל מוסדות וארגונים שונים שבה הם נתבקשו לפנות אל הוועדה בכתב, ובהמשך, לפי החלטת הוועדה, להגיע לדיוני הוועדה ולהציג את עניינם בפניה. הוועדה התכנסה 17 פעמים למפגשים שהיו פתוחים לקהל ופעמים רבות נוספות לישיבות סגורות. בין המופיעים בפני הוועדה היו אנשי חינוך, חוקרים מישראל ומן העולם, אנשי ממשל ומינהל החינוך, מומחים לרווחה ולבריאות, פעילים בעמותות ובארגוני המגזר השלישי ואנשי ציבור.

 

הדין-וחשבון שלהלן כולל ארבעה פרקים. הפרק הראשון מתווה את הרקע המשפטי הרלוונטי. הפרק השני שנכתב בהתבסס על תמונת המצב שהוצגה בפני הוועדה על-ידי משרד החינוך, עוסק בתיאור המצב הקיים בשדה החינוך המיוחד בישראל. הפרק השלישי מסכם את הטענות שהושמעו בפני הוועדה. הפרק הרביעי מציג את ממצאי הוועדה ואת מסקנותיה. נספח א' לדין-וחשבון הוא הצעת חוק שניסחה הוועדה המשקפת את עיקרי המלצותיה.

 

דוח ועדת דורנר 

 
 

תאריך עדכון: ‏יום ראשון, 1 במרץ ‏2009




תגובות

יש להתחבר לאתר על מנת להוסיף תגובה חדשה

אין תגובות לכתבה
למעלה