כיצד מזהים אוטיזם בגיל הרך ובילדות?


לא ניתן לזהות אוטיזם על פי התנהגות ספציפית, אלא מתוך היקשים ומתוך פרשנות של מכלול דפוסי התנהגות מסוימים.

אריה סעדה 06.08.11

כיצד מזהים אוטיזם בגיל הרך ובילדות?

מאת אריה סעדה עדכון: 06/09/2011

 

הקשיים באבחנה

אף שמקובל על הכל, שאוטיזם הוא הפרעה נוירו-התפתחותית שמקורותיה אינן ספציפיות והיא אורגנית ביסודה ובעלת השלכות פסיכולוגיות וחברתיות מרחיקות לכת, עדיין לא קיימת כל בדיקת דם, בדיקה גנטית, או סריקת מוח שבעזרתה ניתן לאבחן באופן חד משמעי את קיומה. הבעיה העיקרית ברפואת הילדים הציבורית עם אוטיזם ושאר ההפרעות על רצף האוטיזם היא אבחנה לא עקבית. בתאריך 24/6/2007 משרד הבריאות הפיץ חוזר המנהל הכללי 13/07 "אבחון ילדים הסובלים מאוטיזם PDD (הספקטרום האוטיסטי)" המחייב את כל המאבחנים לפעול על פיו. כמו כן, רופאי המשפחה חייבים לנטר מקרוב את התפתחותם של תינוקות להם יש אחים בוגרים עם הפרעה על הרצף האוטיסטי.

 

נכון להיום אוטיזם מאובחן על בסיס קריטריונים קליניים, הנאספים על ידי מומחים באמצעות תצפיות מדוקדקות בהתנהגותם של ילדים אשר מתעורר אצלם חשד להפרעה נוירו-התפתחותית ובמיוחד לאוטיזם. יתר על כן, לא ניתן לזהות אוטיזם על פי התנהגות ספציפית, אלא מתוך היקשים ומתוך פרשנות של מכלול דפוסי התנהגות מסוימים. פרשנות זו תלויה מאוד בידע הקליני ובניסיון הרב של המאבחנים והיא המאפשרת להם לאבחן את ההפרעה כאוטיזם למרות ביטוייה האישיים השונים והמגוונים, ולשלול הפרעות אחרות או גורמים המונעים מן הילד ליצור יחסי גומלין ותקשורת.

 

קשה לאבחן אוטיזם, ועל אחת כמה וכמה קשה לאבחן אוטיזם בגיל הרך, דהיינו לבצע ההערכה, על בסיס קריטריונים קליניים, לגבי יכולתם של תינוקות בגיל הרך ליצור קשר, קרבה ויחסי גומלין עם הזולת ולהפיק הנאה מהם. התנהגויות הקשורות ביצירת קשר וקרבה, ביצירת יחסי גומלין ובתקשורת אצל הפעוט אמורות להופיע באופן בשל הרבה יותר מאוחר, ולכן הן נראות כבלתי רלוונטיות לשלוש השנים הראשונות לחיים. יתר על כן, הימצאותן החלקית או היעדרותן של התנהגויות אילו אצל הפעוט, בדרך כלל אינן מהוות מקור לדאגה בעיני המטפלים בילד ובעיני אנשי המקצוע אשר מיחסים אותן (והרבה פעמים בצדק רב) לשונות בקצב ההתפתחות ולהבדלים באופיים של התינוקות.

 

הקריטריונים לאבחנה מצויים ב- DSM-IV-TR וב- ICD-10 ובהצעה ל-DSM-V שיפורסם בשנת 2013 ומומלץ לעיין בהם. אך הקריטריונים מתוארים שם בתמציתיות בלא הסבר של הרעיונות העומדים מאחוריהם. בגלל סיבה זאת, אנשי טיפול לא מנוסים עלולים לטעות בסבירות גבוהה באבחון (במיוחד בגיל הרך), ולכן מומלץ לא לקבוע אבחנות בלא ניסיון עשיר ומומלץ להיעזר במומחים נוספים בתחום.

 

סימנים ומאפיינים המסייעים למומחים לאבחן אוטיזם

סימנים אילו מובאים כאן כדי לסייע להורים ולאנשי מקצוע העוסקים בתחום הטיפול והחינוך בהבנת האוטיזם ולזרזם במידת הצורך לפנות למומחים בתחום.

 

1. היעדר הצבעה | 2. היעדר קשר עין | 3. היעדר מיקוד משותף | 4. תגובות בלתי הולמות לגירויים סביבתיים | 5. תגובה למחלה המלווה בחום |6. היעדר יחסי גומלין חברתיים | 7. היעדר יכולת חיקוי | 8. היעדר מיומנויות משחק | 9. ליקויי שפה והפרעות תקשורת | 10. תנועות גוף משונות ומעוותות | 11. תנועות סטריאוטיפיות | 12. חבלה עצמית | 13. מראה חיצוני רגיל | 14. היקף ראש

 

1. היעדר הצבעה

היעדר הצבעה הוא סימן בעל משקל רב לאבחנה עתידית של אוטיזם. ועל כן במידה והורים מספרים, שילדם לא משתמש בהצבעה בהתאם לגילו (בסביבות גיל שנה) יש להפנותו להערכה אצל מומחים לאוטיזם.

 

נהוג לחלק את ההצבעה לשני סוגים: הצבעה לצורך בקשה והצבעה לצורך הבעה
הצבעה לצורך בקשה (protoimperative pointing) היא הצבעה על חפץ שמחוץ להישג יד מתוך כוונה לקבלו. פעוטות לומדים לבקש חפץ כלשהו באמצעות הצבעה עליו. הצבעה מושלמת היא אצבעה באמצעות אצבע המורה.
הצבעה לצורך הבעה (protodeclarative pointing) היא הצבעה באמצעות אצבע המורה כדי להראות לזולת דבר מה שמעונינים בו או דבר מה שמעונינים לחלוק בחוויה לגביו. במידה וילד נענה לשאלה "איפה אור?" בהצבעה (עם האצבע המורה) לכיוון האור (או חפץ אחר) תוך כדי הבטה בפניו של השואל הרי הוא מכונן הצבעה באופן מלא.
הסוג הראשון של הצבעה מתפתח לפני הסוג השני. לדוגמא בשלב הראשון התינוק מצביע על המוצץ שנפל על מנת לקבלו ובשלב השני הוא יצביע על כלב מפחיד על מנת להסב תשומת ליבו של הזולת ולקבל ממנו הסבר ומשמעות לגבי החיה המפחידה או כדי להעביר לזולת את התרגשותו. השימוש המושכל בהצבעה לעבר דבר מה המעניין את התינוק הוא נלמד וקשור לשני הסימנים הבאים כפי שניווכח.

 

גם היעדר תנועות חיווי בעלות משמעות (gesture) בערך בגיל שנה אמור לשמש אות אזהרה. תנועות חיווי היא הנעת אבר מאברי הגוף כדי להדגיש מחשבה או רגש או לסייע בהבעתם.

2. היעדר קשר עין

היעדר קשר עין של הילד הוא אחד הסימנים הבולטים של אוטיזם, אי לכך היעדר קשר עין ולא סתם הימנעות מקשר עין (למשל מביישנות) מצריך אבחון לשלילה של אוטיזם. הבדיקה צריכה להיעשות באופן הבא. המטפל קורא לילד בשמו מצביע לעבר צעצוע בצד השני של החדר ואומר: "הסתכל! הנה [שם הצעצוע]!" במידה והילד מביט לעבר הצעצוע הרי נוצר מיקוד משותף (קשב משותף) המעיד על קשר עין נורמלי (normal gaze monitoring).

3. היעדר מיקוד משותף

מיקוד משותף (Joint attention) מכונה בספרות המקצועית גם "קשב משותף". מיקוד משותף הוא יכולת להשתמש בקשר עין והצבעה למען השגת מטרה חברתית של שיתוף והתחלקות בחוויות עם הזולת והוא קיים אצל תינוקות בגיל 18 חודש ואילך.
אצל תינוקות רגילים קיימים מספר שלבים מקדימים לפני התפתחות בשלה של מיקוד משותף.
בשבועות הראשונים לחיי היילוד, קיימות רמות נמוכות של קשר עין וזאת כנראה תוצאה של חוסר בשלות מערכת הראיה.
בחודשים השני והשלישי לחייו, נראה קשר עין ממושך יותר של התינוק עם המטפל.
בגיל חמש עד שישה חודשים בערך, מצטמצמים התדירות ומשך הזמן של קשר העין בין התינוק למטפל. התינוק ממקד את מבטיו בסביבה ובעצמים השונים שבה.
בסביבות גיל 9 חודשים, מרבית התינוקות יבצעו התאמת מבט כלומר יפנו מבט לאותה נקודה שהזולת מסתכל אליה ומדבר אודותיה ואף יעקבו אחריה.
סביבות גיל שנה התינוק ינסה להשיג חפץ שמחוץ להישג ידו באמצעות הפניית תשומת לב של המטפל אל החפץ באמצעות הצבעה (בלי יצירת מגע פיזי עם החפץ), מלמול או הבעת מילים ויצירת קשר עין. הצבעה מסוג זה מכונה הצבעה לצורך בקשה (protoimperative pointing). התינוק יסתכל לסירוגין בחפץ ובזולת במאמץ להעביר לזולת את רצונו בחפץ. החפץ הוא המטרה ואילו הזולת הוא האמצעי.
מספר חודשים מאוחר יותר המטרה והאמצעי יתהפכו. התינוק יצביע לעבר חפץ שמעניין אותו, ימלל ויסתכל לחילופין בחפץ ובזולת שלא על מנת להשיג את החפץ אלא פשוט להיסב את תשומת ליבו של הזולת לחפץ או לאירוע שמעניין אותו, כאשר החפץ הופך לאמצעי ואילו הזולת הופך למטרה.
לסיכום, חשוב לשים לב: כיצד הפעוט מאותת לזולת את רצונותיו והתעניינותו? האם הפעוט משתמש בהצבעה, בהיסב תשומת לב, במיקוד משותף? האם הפעוט מביא חפצים לזולתו כדי להראות לו? כמו כן, חשוב לציין שילדים שלא פנו כאשר קראו להם בשמם, היו גם הם בסיכון גבוה יותר להיות מאובחנים כאוטיסטים. כל אלה משמשים אותות אזהרה.

4. תגובות בלתי הולמות לגירויים סביבתיים

לילדים עם אוטיזם יישנן תגובות בלתי הולמות לגירויים סביבתיים הנובעות מ:

  1. הפרעות בחמשת החושים (ראייה, שמיעה, מישוש, ריח וטעם);
  2. הפרעות במערכת הווסטיבולרית, הרגישה לכוח המשיכה ולתנועה והמשפיעה על מתח השרירים, שיווי המשקל והעוררות;
  3. הפרעות במערכת הפרופריספטיבית, המספקת לנו מודעות לתנועת הגוף ולמיקומו, ולמנח של הגוף ואבריו במרחב, והמשפיעה על השליטה מוטורית ועל גבולות הגוף.

שתי מערכות האחרונות מקנות את תחושת הביטחון של גופנו בחלל, והן מאפשרות לנו להרגיש ולהבין היכן "אני" נגמר והיכן מתחיל העולם. מערכות אלו מאפשרות לנו להרגיש מאוזנים ומוגנים בזמן תנועה, ישיבה ועמידה, לאפשר לאחרים להתקרב אלינו ולהתגונן במקרה שנרגיש מאוימים.

 

בני אדם עם אוטיזם יכולים להיות מאופיינים כבעלי יתר תגובתיות או כבעלי תת תגובתיות בכל אחד מחמשת החושים, תלוי בסף הרגישות שלהם. סף רגישות הוא נקודה שבה הקלט החושי המשולב מכל החושים מפעיל את מערכת העצבים המרכזית לכדי תגובה. אנשים המאופיינים בתת תגובתיות אינם מגיבים לגירויים קלים או אפילו בינוניים בטווח הרגישות שלהם. אנשים המאופיינים ביתר תגובתיות מוצאים שאפילו גירויים קלים או בינוניים מציפים או מעצבנים אותם. ייתכנו גם תגובות בלתי עקביות לגירויים.

 

הורים מדווחים על תגובות לא שגרתיות לגירויים סביבתיים, למשל תגובה מוגזמת מאוד לגירוי או היעדר בלתי צפוי של תגובה למידע תחושתי. אם כי ישנם גם דיווחים על תגובות בלתי עקביות לגירויים. יתכן שילדים עם אוטיזם יגיבו בצורה מוגזמת או בהשתוללות זעם לגירויים תחושתיים יום יומיים למשל, לאור בהיר, לנגיעה בגופם, להסרת הבגדים. קולות של שואב אבק או אופנוע עלול לגרום לצרחות בלתי פוסקות של הילד. הפעלת רדיו וטלוויזיה בקול רם עלולה לחולל גירוי שמיעתי עד כדי כאב.
לעיתים משפחות חייבות לשנות את שיגרת חייהם כדי למנוע מילדם קולות ורעשים הקשורים לאחזקת הבית והניקיון. ישנן משפחות שאינן עירות לשינויים שהן ביצעו בגלל התנהגות ילדם ולא תספרנה על כך, אלא אם ביררו זאת עמם במהלך שיחה.

 

5. תגובה למחלה המלווה בחום

יתכן שילדים עם אוטיזם יבטאו הרבה פחות התנהגויות מוזרות במהלך מחלה המלווה בקדחת. הורים מדווחים על שיפור בהתנהגות של ילדם במהלך מחלה המלווה בחום גבוהה. יתכן והורים יאמרו: "כשפתאום הילד שלי הוא מלאך, אני יודעת שיש לו דלקת אוזניים". יתכן שחלק מהתנהגויות מסוימות, אשר מציקות מאוד להורים כאשר ילדם בריא כגון: התפרצויות זעם, פציעות עצמיות, תוקפנות כלפי אחרים, הרס רכוש, היפראקטיביות, ייעלמו במהלך מחלה מלווה בחום. כמו כן, יתכן שילדים שבדרך כלל התנהגותם בלתי נשלטת בבית ובבית הספר יהיו יותר ממושמעים וצייתנים במהלך מחלה המלווה בחום.
תופעה זו של היעלמות התנהגויות שליליות נצפתה במהלכן של מגוון מחלות כגון: דלקת אוזניים, דלקת דרכי הנשימה העליונות ומחלות ילדות. ההחלמה מן המחלה מלווה בחזרה פתאומית להתנהגויות הבעייתיות האופייניות לילד.

6. היעדר יחסי גומלין חברתיים

בגילים צעירים, קשה לבחון היעדר יחסי גומלין הדדיים. ובכל זאת, אופן הפרידה של הילד מן הוריו שיבלוט בה היעדר קשר עין מתאים ועוד כמה סימפטומים האופייניים לאוטיזם כמו אדישות, אי-אכפתיות ושוויון נפש צריכה להוות נורה אדומה לאיש המקצוע ולהורים.

 

סימן נוסף הוא היעדרות של תגובות חברתיות אופייניות לכאב ולפציעה. ייתכן שילד עם אוטיזם שנפצע לא ייגש להוריו לבקש עזרה כמצופה וייתכן שההורים עצמם יצטרכו לבדוק את גופו של הילד כדי לאתר את הפצע. לדוגמא, ילד עם אוטיזם שנחתך או נחבל לא יבכה ולא ירוץ להוריו כמצופה, וייתכן שאף לא יראה שינוי בהתנהגותו. לעתים הורים אינם מגלים שילדם נפצע עד אשר הם מבחינים בפצע בעצמם. ההורים מספרים לעתים קרובות שעליהם לשאול את ילדם אם קרה משהוא רע, כאשר הם מבחינים בשינוי במצב רוחו.

 

מאוחר יותר, הילדים יתקשו ליצור חברויות, להתיידד עם ילדים אחרים ולהבין את מטרותיהם וכוונותיהם. במקום זאת הם מגלים משיכה לחפצים ולעצמים שבדרך כלל אינם מצויים בתחום העניין של ילדים רגילים. על כן, מומלץ לבחון באיזו מידה מסוגל הילד -
להשתמש במחוות גוף, בהבעות פנים (האם מחייך?) ובקשר עין ביחסי גומלין של אחד לאחד ובתוך קבוצה, לדוגמא עמידה במרחק מתאים מהאחרים;
להבין רמזים חברתיים הניתנים על ידי מבוגרים או ילדים בתנאים של אחד לאחד או בקבוצה גדולה;
לפתח קשרי ידידות עם בני קבוצת השווים – האם הם משחקים לבד, או שיש להם יכולת ליזום אינטראקציה או להגיב לה?
לשתף פעולה עם מבוגרים או ילדים בפעילות;
לחפש ניחומים או חיבה במצב מצוקה, או להעניק ניחומים או חיבה לאחרים;
לחלוק את הנאותיהם ושמחותיהם עם אחרים;
להפגין תגובות שונות כלפי אנשים שונים במצבים שונים;
להגיב נכונה לשבחים או לביקורת.
חשוב להדגיש שילד עם פיגור שכלי ועיכוב התפתחותי או הפרעת תקשורת עלול להציג את הסימנים המתוארים ברשימה בגלל מוגבלותו השכלית, האיחור ההתפתחותי או הפרעת התקשורת. ולכן, בגילאים צעירים, יש צורך במאבחן מנוסה וקביעת אבחנה זמנית בלבד.

7. היעדר יכולת חיקוי

אחת ההתנהגויות החשובות ללמידה של תנועה, של דיבור ושל הבעות פנים הוא חיקוי ספונטני. הנטייה לחיקוי מצויה בקרב תינוקות והיא באה לידי ביטוי כבר בגיל 18 חודשים אצל מרבית הילדים. יכולת החיקוי של ילדים עם אוטיזם נמוכה מזו של ילדים רגילים או ילדים עם פיגור שכלי. ועל פי רוב ילדים עם אוטיזם מגיל 18 חודש ואילך מאופיינים בהיעדר יכולת חיקוי ובמיוחד ספונטני. על כן היעדר חיקוי ספונטני בגיל קדם בית ספר מהווה אות אזהרה. כישורי החיקוי המצופים הם:
חיקוי של פעולות עם עצמים - הילד אמור להסתכל איך המבוגר מפעיל חפץ ולחזור על אותה פעולה.
חיקוי של תנועות גוף – הילד אמור להסתכל איך המבוגר מבצע תנועות גוף פשוטות או מורכבות ולחזור על אותה תנועות. לדוגמא למחוא כפיים, לרקוע ברגליים, וכדומה.
ילדים עם אוטיזם מתקשים במיוחד בחיקוי תנועות גוף. אם כי חשוב לציין, שמיומנויות אילו נרכשות ומשתפרות ככל שהילד מתבגר.

8. היעדר מיומנויות משחק

היעדר מיומנויות משחק הקיימות אצל ילדים אחרים בני גילם מאפיין ילדים עם אוטיזם. משחק פונקציונלי וסימבולי של ילדים עם אוטיזם פחות מתאים למצב, פחות מגוון ונוטה לחזרות יתר, לעומת משחק של ילדים עם פיגור או ילדים רגילים. ילדים עם אוטיזם מגלים משיכה רבה יותר לחפצים לא רגילים ומשחקים בחפצים קשיחים. ילדים עם אוטיזם נוטים למשחקים מוזרים, כמו התעסקות בחלקים קטנים של צעצוע במקום לשחק בצעצוע כולו ובאופן פונקציונלי. לדוגמא הילד ישחק במשך שעות עם גלגל מכונית הצעצוע במקום להסיע את המכונית על הרצפה. ישנם ילדים עם אוטיזם שנהנים לסדר חפצים בשורה שוב ושוב או לזרוק חפצים שוב ושוב מגובה מסוים. ילדים אלו מרותקים לחפצים שאינם מהווים צעצועים אופייניים. למשל חלקי מחרוזת או פתיל. לדוגמא, הורים מדווחים שהם צריכים לנעול את חדר האמבטיה כדי למנוע מילדם להוריד את המים מבוקר ועד ערב.
משחק פונקציונלי הוא משחק בצעצוע ממשי בדרך המקובלת. רבים מהילדים האוטיסטים בגילים 3 עד 6 לא מראים שימוש פונקציונלי בחפצים, לעומת ילדים עם פיגור שכלי וילדים רגילים. לכן היעדר משחק פונקציונלי בגיל מוקדם אף הוא יכול לשמש נורת אזהרה. צורת משחק זו מופיעה מוקדם מאוד אצל תינוקות, ונמשכת כל שנות הילדות המוקדמת. העיסוק בצעצועים ובחומרים שונים מאפשר לתינוק ולילד להתנסות ולהכיר את סביבתו
משחק סימבולי (ייצוגי) או בשמו האחר משחק העמדת פנים (משחק "כאילו") הוא משחק בחפץ כאילו הוא חפץ אחר. לדוגמא, ביסקוויט שבור משמש כאקדח לילד. מקל ארוך כרובה, כפית כאוטו. הילד ניחן ביכולת לאפשר לחפץ כלשהו להיות במקום אחר או לשנות ולצאת מן המציאות המיידית. לדוגמא הילד מביע את הרגשות הבאים, תוך הבעת שניים או שלושה רעיונות: קרבה (אומר במקום הבובה: חבק אותי והילד עונה: "אני נותן לך נשיקה"), הנאה והתרגשות, סקרנות (טיסה למקום זר), פחד (לדוגמא הילד מביים דרמה ובה הבובות מפחדות ממפלצת), כעס (שני חיילי צעצוע רבים ביניהם ואח"כ נופלים), הקניית גבולות, (מכריח את הבובות למלא את החוקים כמו בגן). הילד משתמש במשחק העמדת פנים כדי להתאושש מלחץ ולהתמודד אתו (לדוגמה, משחק כאילו אוכל את העוגיה שבעצם אין לו).
משחק דרמטי וסוציו-דרמטי (משחק העמדת פנים "כאילו" ו-"נגיד ש..") זהו משחק בו הילד לוקח על עצמו תפקיד והוא מתנהג כאילו הוא דמות מסוימת. ברמה גבוהה יותר הילד משחק בשיתוף פעולה עם עוד משתתף אחד לפחות תוך יחסי גומלין מילולי ולא מילולי ביניהם. משחק סוציו-דרמטי כולל חיקוי הדמות, דמיון ויחסי גומלין.
היעדר משחק סימבולי בקרב תינוקות הוא הסימן שיכול לנבא בצורה הטובה ביותר אבחון מאוחר של אוטיזם, ולכן איתור משחק סימבולי בקרב תינוקות הוא מרכיב חשוב בהערכת התפתחות תינוקות. בהיעדר משחקי דמיון והעמדת פנים אצל הילד מומלץ לבקש הערכה התפתחותית לאוטיזם ולקויים אחרים מפסיכולוג התפתחותי.

9. ליקויי שפה והפרעות תקשורת

אי-תקינות בשפה היא הגורם השכיח לדאגה בקרב הורים והא זה שדוחף את ההורים לאבחן את ילדם. הסימנים אפשריים בתחום השפה שיש להתייחס אליהם הם: היעדר מלמול בגיל שנה, בגיל 16 חודש עדיין הילד אינו אומר מילה אחת, ובגיל שנתיים הוא עדיין אינו מצרף שני מילים יחדיו.

 

לפעמים נראה שהילד חירש. רבים מן ההורים מספרים שהם הלכו לבדיקת שמיעה, שכמובן נמצאה תקינה. אצל מרבית הילדים העיכוב ההתפתחותי ניכר כבר מספר חודשים לאחר הלידה, אבל ישנם הורים המדווחים שהילד גדל רגיל ופתאום הוא איבד מיומניות חברתיות ותקשורתיות. דיווח מעין זה אף הוא צריך להדליק נורת אזהרה, אם כי הדיווח לא תמיד מהימן.

 

ילדים עם אוטיזם מבודדים מבחינה חברתית, הרבה יותר מאשר ילדים עם הפרעת תקשורת. ילד עם אוטיזם בניגוד לילד עם הפרעת תקשורת בלבד, לא יימצא את הדרכים ליצירת קשר עם זולתם באמצעות שפת סימנים, שפה פשוטה, קשר עין, חיוך ותנועות גוף.

 

בגילים מאוחרים יותר, הילד אינו מצליח לפתח שפה או תקשורת נורמלית. תסמין זה עשוי לכלול מגוון רחב של אנומליות אשר קיימות בכל מערכות המשנה של השפה. בתחום התחביר, לדוגמא, הילד עלול עשוי לכלול פיגור ניכר בקצב רכישת הצורות התחביריות. ההנגנה (אינטונציה) עשויה לעיתים קרובות להיות מונוטונית למדי ולהישמע "מיכנית". תיתכן הפקת הדהוד מיידי שבו הילד חוזר מיד על דברי אחרים או הדהוד מאוחר, שבו הוא חוזר על קטע מהשיחה שהוא שמע זמן מה קודם לכן. הילד עשוי להשתמש במילה לא שגרתית אך בעלת משמעות עבורו. תיתכן הפיכה של כינוי הגוף שכיחה ביותר, לדוגמא הילד ישתמש במילה "אתה" במקום "אני". חיקוי רב יותר של צירופי מילים ומשפטים. הלקסיקון של הילד קרוב יותר לשל מבוגר ושימוש מופחת ברמזים שהם מילים או הברות שנועדו למשוך את תשומת לב הסובבים אותו.

 

בהמשך תהיינה אנומליות סמנטיות הכוללות קשיים בהבנתן או ביצירתן של מטפורות אמיתיות וצורות אחרות של שפה פיגורטיבית, כגון אירוניה או סרקזם.

 

גם אם הילד הצליח לרכוש שפה, הרי מכל ליקויי השפה האופייניים לאוטיסטים החמור מכל הוא בתחום הפרגמטיקה של הדיבור. פירוש המילה פרגמטיקה הוא החוקים הקובעים מהו השימוש הנכון והמתאים בשפה בהקשרים חברתיים ספציפיים והחוקים להקשת כוונתו של הדובר.

 

נראה גם כי האוטיסטים אינם מבינים כיצד להשתמש בשפה בהתאם להקשר החברתי. (אין אצלם אבחנה בין דיבור מנומס לדיבור גס). אין הם מבחינים בין מידע ישן למידע חדש בשיחה, ועל כן הם אינם לוקחים בחשבון את מה שהמאזין כבר יודע או אינו יודע כלל. זאת אומרת, הם עשויים לחזור על דברים שכבר אמרו למאזין או להתייחס לדברים שהמאזין לא יכול לדעת עליהם דבר מבלי להסבירם.

 

מאפיין נוסף הוא היעדר קיומו של תור בשיחה. הם עשויים לדבר יחד עם בן שיחם או להתחיל במונולוגים ארוכים או פשוט לא לענות כלל כשבן שיחם מצפה לתשובה.

 

בגילאים מאוחרים יותר יש לבחון באיזו מידה הילד מסוגל:
להגיב כאשר קוראים לו בשמו;
לציית להוראות מילוליות במצבים של אחד לאחד או בקבוצות קטנות או גדולות;
להתחלף בתור בשיחה;
ליזום שיחה, לשנות נושאים, לשמור על נושא מתאים;
להיות מודע לצורכי המאזין ולתת סימנים לא מילוליים שהוא אכן מאזין;
לשנות נושא וסגנון בשיחה ולהתאימה למאזין;
לגוון את טון הדיבור ועוצמת הקול בהתאם לסיטואציה הנתונה;
לזהות רמזים לא מילוליים ולהגיב להם.

10. תנועות גוף משונות ומעוותות

חלק מן הילדים יציגו תנועות מעוותות הדומות לתנועות האופייניות למחלות עצבים המתבטאות בעוויתות, וחלק מן הילדים יציגו סטריאוטיפים שהם דפוס חוזר ונשנה של תנועות, או של מנחים ואף של קולות. התנועה השכיחה היא נפנוף בידיים מעלה ומטה במהירות כאשר כפות הידיים רפויות. הנפנוף מתרחש בעיקר בעת שהילד שמח או מתרגש. הנפנוף משולב לעיתים עם תנועה של כל הגוף לדוגמא קפיצה או סיבוב סביב עצמו.

 

לעתים קרובות יש לילדים טיקים (התכווצויות שרירים) שאינם ניתנים לשליטה. אבחנה לאקטיסיה (akathisia) דורשת יכולת מילולית, שלרוב חסרה לילדים עם פיגור שכלי וליקוי שפה, כדי להסביר את התחושות הפנימיות המלוות את ההתכווצויות הבלתי רצוניות. מכוון שילדים אלו מפגינים שעור גבוה של טיקים ללא אפשרויות שליטה וללא יכולת הסבר התחושות הפנימיות, מצב זה לא נקרא אקטיסיה אלא פסידואקטיסיה בשל הדמיון.

 

הערכת תנועות הגוף - מן הראוי להעריך את מידת תנועות הגוף של ילדים עם אוטיזם, אף על פי שהערכת תנועות הגוף מצריכה קבלת דיווח מן הילד על תחושותיו הסובייקטיביות בעת הפעולה. בכל אופן במידה שלא ניתן לקבל דווח על תחושותיו בגלל מגבלות שפה ותקשורת יש להעריך את התנועתיות באופן אובייקטיבי.

 

11. תנועות סטריאוטיפיות

תנועות הנצפות אצל ילדים אוטיסטים לעיתים קרובות מסווגות כסטריאוטיפים. הן חסרות תכלית (חסרות מטרה ומשמעות), חוזרות ונשנות בהתמדה, בעלות תבנית אופיינית ובעלות מנח מסוים של הגוף או איבר כל שהוא, ומלוות בהשמעת קולות. תנועות סטריאוטיפיות מחולקות לשלושה סוגים:
תנועות פנים והשמעת קולות – לדוגמא, תנועות לשון, פה, שרירי הפנים, ריחרוח, משיכת אף, השמעת קולות שונים (לדוגמא השמעת נקישות בעזרת הלשון.
תנועות גפיים – תנועות ידיים, רגליים, אצבעות רגליים וידיים, הצלפה באצבעות, הליכה על קצות האצבעות.
תנועות ראש וגוף (חסר גפיים) - למשל, סיבוב הראש, הטחת הראש, הטיית הגוף, נענוע הגוף, התנדנדות מצד לצד.
חשוב לציין שסטריאוטיפים מצויים גם בקרב ילדים בלא אוטיזם ובקרב ילדים עם פיגור שכלי ולא רק בקרב ילדים עם אוטיזם. תנועות סטריאוטיפיות גורמות טרחה רבה לסובבים את הילד ומפריעות מאוד לעשייה החינוכית בבית הספר, בבית ולחיי השגרה. מדידה קבועה של שעור הסטריאוטיפיים לפני התערבות טיפולית, במהלכה ואחרי סיומה היא בעלת ערך מעשי וחיונית להערכת יעילות ההתערבות.

12. חבלה עצמית

רק חלק קטן מהילדים עם אוטיזם מחבלים בעצמם, והם מהווים את החולים הקשים ביותר לטיפול. חבלה עצמית היא סוג מיוחד של התנהגות סטריאוטיפית (ראה פרק קודם). סוגי החבלה הם: גירוד העור, נשיכה עצמית, חבטה, סטירה והכאת הראש, הטחת הראש בעצם. חבטה, סטירה והטחת הגוף בעצם. תחיבת אצבעות בעיניים בפי הטבעת ובאברים שונים של הגוף, נשיכת השפתיים, תלישת שערות, הסרת ציפורניים וחריקת שיניים. חבלה עצמית עלולה להביא לידי תחלואה ותמותה. דוגמא לתחלואה היא הכאת העיניים והראש שעלולה להסתיים בהיפרדות רשתית עין. היפרדות הרישתית מתרחשת כאשר נוזל מן הגוף הזגוגי חודר אל מתחת לרשתית ומפריד בינה ובין הדמית המזינה אותה בחמצן. עקב כך משתנה התמונה שמתקבלת בה: שדה הראייה כולו או מקצתו משתנה, כ"מסך נופל" או כ"צל". כמו כן עלולה היפרדות הרשתית בעקבות החבלה לגרום לירידה בחדות הראיה ואף לעיוורון.

13. מראה חיצוני רגיל

הופעה החיצונית של ילדים עם אוטיזם נראית על פי רוב רגילה לכל דבר, בניגוד לחלק גדול מילדים עם פיגור שכלי. חריגות בקמטי העור ובקווים של כף היד הן הרבה יותר שכיחות בקרב ילדים עם אוטיזם.

14. היקף ראש

היקף הראש בקרב ילדים עם אוטיזם הנו גדול מהרגיל במיוחד בשנים הראשונות לחיים, ויתכן שהוא יהיה רגיל בגיל ההתבגרות. הסיבה לתופעה אינה ברורה. והיא שכיחה יותר אצל בנים, ואצל ילדים שהתנהגותם המסתגלת נמוכה יותר.

 

מאמרים נוספים על הספקטרום האוטיסטי

 
 

תאריך עדכון: יום חמישי, 18 באוגוסט 2011

 




תגובות

יש להתחבר לאתר על מנת להוסיף תגובה חדשה

אין תגובות לכתבה
למעלה