יעוץ פסיכולוגי בצ
המומחים של אביליקו
עבודה נגישה
אהבה בלי מגבלות
המדריך לחופשה נגישה

הבלוג של עדינה



 

מגיל צעיר יעקב יודע שהוא - אינו תלמיד טוב. למרות שהוא השתדל תמיד להיות בסדר. בבית הספר הוא התקשה לשבת, להתרכז ולהקשיב שיעור שלם היה למעלה מכוחותיו ולהחזיק מחברות שלימות היה חלום רחוק שלו, שעליו חלם לפני כל תחילת שנה, וממנו הוא התפכח לאחר שבוע. בכל שנות הילדות, ליוו את לימודיו בבית הספר גערות, עונשים, שליחה החוצה מהכיתה וישיבה בחדר המנהל. ההורים של יעקב היו מעורבים מאוד במה שנעשה עם יעקב, וגם מצדם היה מקבל גערות, הסברים, בקשות ועונשים.

בשנות הנערות יעקב למד להחביא את הקושי : בשיעורים הוא היה משרבט ציורים על דף, כותב את תוכן השיעור, מחזיק פלסטלינה ביד, מנדנד את הרגל בדממה. כשבכל זאת לא היה מסוגל יותר לשבת, היה יוצא מהכיתה כביכול לשירותים, ולא חוזר עד לסוף השיעור. את המחברות היה משלים בחופזה מחבר לפני בדיקת מחברות. הוא גם למד להתחבא בשירותים כשהמנהל יצא לסייר בחוץ, ולהמציא תירוץ אם המורה שאל מדוע הוא לא חזר לכיתה לאחר השירותים.

את הלימודים סיים יעקב איכשהו, בציונים בינוניים ומטה, למרות שהוא נבון ביותר. הוא פיתח עקפי למידה שונים, ונהג להשלים חומר לבחינה יום לפניה. מה שהספיק וקלט הוא ידע, ומה שלא הוא המציא בכישרון, או העתיק מהחבר שישב בסמוך אליו. בסיום הלימודים הוא אפילו לא שקל להמשיך ללמוד ויצא לחפש עבודה כמות שהוא, ללא תעודה מקצועית וללא תואר.

יעקב עבד בעבודות שונות ומשונות. הוא לא התפנק והסכים לעבוד קשה, אולם המשכורת שקיבל על עבודות אלו הייתה דלה ביחס למאמץ העבודה, והוא נדד מעבודה לעבודה בחיפוש אחר עבודה שתכניס לו מעט יותר כסף, אך התקשה מאוד למצוא כזו.

לאט לאט הבין יעקב, כי אם השימוש בכוח אינו עוזר לו, עליו להשתמש במוח. הוא התחיל לברר על לימודים אקדמאיים. הפעם ממקום בוגר, שמעוניין בלימודים מעצמו, ללא שידולי מבוגרים, או חיוב כלשהו. הוא נכנס למכינה קדם אקדמאית, והחל להשלים את החומר שחסר לו מאז שנות הילדות- בהן התקשה ללמוד. במהלך הלימודים התבררו ליעקב שני דברים: ראשית הוא הבין כי הוא מוכשר מאוד, ומסוגל להצליח בלימודים ואינו טיפש כמו שחשב. שנית הוא הבין כי הוא סובל מבעית קשב, ואי הלמידה שלו בעבר היא תוצאה ישירה של הבעיה שלו.

לקח ליעקב זמן להפנים כי הוא בסדר, כי כל הגערות שליוו אותו כל השנים אינן מוצדקות, שהוא לא התעצל לא התחמק, וגם לא עשה דבר "בדווקא" אלא שבאמת היה לו קשה. כל כך הרבה שנים הוא היה בטוח שכל המבוגרים צודקים והוא אינו בסדר, שהוא רע, ושאינו חכם.  במקביל לתהליך ההבנה שלו, הבין יעקב כי כדי להצליח להתגבר על הקושי עליו לטפל בו, הוא ניגש ליועץ המכללה בה למד, בכדי לברר על טיפול מתאים לבעיית הקשב.

היועץ הסביר ליעקב כמה דברים: 1. כדי שהוא יוכל לקבל התאמות במבחני המכללה- הקלות המתאימות לסטודנטים שסובלים מקושי, עליו: לעבור אבחון מתאים, שאליו יש לקבוע תור באתר ולמלא ערימה של טפסים, להמתין בתור, למצוא את המקום ששם נעשה האבחון ולעבור אותו. 2. לקבוע תור לנוירולוג, להמתין לתור כחודשיים, ולהגיע בזמן המתאים.

יעקב יצא מחדר היועץ מבולבל. הוא ניסה לקבוע תור למבחן האמור, ואפילו התקשר. אבל אמרו לו למלא את ערימת הטפסים הרלוונטית, לשלוח אותה ואז להתקשר. הוא ניסה, אבל עד שהצליח להשיג את הטפסים, הוא הותש לחלוטין. ולמלא אותם דרש ממנו המון ריכוז, שכאמור זהו בדיוק התחום בו הוא מתקשה ולכן הוא זקוק להקלות הללו. לנוירולוג הוא דווקא קבע תור, אבל כשבועיים לאחר התאריך בו היה אמור התור להתקיים הוא נזכר שהוא קבע תור. אז הוא התקשר שנית למרפאה וקבע שנית את התור, אך גם אותו הוא שכח.

הפרעות קשב עשויות להתבטא בצורות שונות. אצל יעקב היא מתבטאת באי היכולת להתרכז לאורך זמן, ובקושי ביכולות הארגוניות שכוללות: מילוי משימות כמו מחברות שלימות בעבר, ומילוי טפסים בהווה. גם היכולת של קביעת תור, בירור המקום בו התור מתבצע, והיכולת למצוא את המקום ששם התור, לזכור מתי ובאיזו שעה ולהגיע בזמן. הינן מטלות שקשות ליעקב, עד בלתי אפשריות.

יעקב עדיין מתמודד עם הקושי של הקשב. כל מטלה אקדמאית בשבילו היא התמודדות מחודשת, וכל שיעור הוא פרויקט בפני עצמו. הוא מתאמץ, ועובד בכל כוחותיו כדי להצליח והוא אכן מצליח. אבל הדרך קשה, מאוד קשה. את ההתאמות המיוחלות, המגיעות לו בצדק, הוא לא מקבל. כי הוא לא הצליח עדיין גם לקרוא את כל ההוראות המיועדות לפני הבחינה, למלא את כל הטפסים, לשלוח, לקבוע תור, וגם להגיע. במקביל לתור אצל הנוירולוג.

ליעקב יש חלום, ובחלומו יש מישהו, שמלווה אותו בדרך לקבלת האבחונים הנצרכים. הוא מוריד בשבילו את הטפסים הרלוונטיים, ממלא אותם ביחד אתו, ושולח אותם לאן שצריך. הוא נמצא לידו כשיעקב קובע את התור ומיד רושם אותו ביומן. הוא מזכיר ליעקב כשמגיע התור, ומוצא לו את הכתובת והמפה המדויקת להגעה לשם. ושוב מזכיר לקבוע תור שני, כדי לקבל את התוצאות, ומסייע להגיש בקשה להתאמה. המישהו הזה נמצא שם גם כדי לראות שיעקב אכן מקבל לבסוף את ההתאמות המגיעות לו.

האם אתם חושבים כי חלומו של יעקב יכול להתגשם? אני מאמינה שכן.   

בישראל, חסר גוף- ממשלתי או התנדבותי, מאורגן, שיכול להנגיש את הדברים הבסיסיים לאנשים עם הפרעת קשב והתארגנות על מנת שיוכלו לגשת בקלות לאיבחון המתאים ולקבל את המגיע להם. אולם גם אנחנו יכולים להושיט יד ליעקב ולאנשים כמוהו, ולתת להם תחושה, שהם לא לבד. אם גם אתם מכירים חבר, אח, קרוב, או שכן, שסובל מקשיי קשב והתארגנות אתם יכולים להציע עזרה מעשית. בליווי, בהורדת מסמכים, במילוי הדפים, בקביעת תורים. כמובן הכול בהתאם לצורך ולרצון, וביחד עם האדם המתמודד.


תגובות
אין תגובות לפוסט

למעלה