קהילת בריאות הנפש - ממ"נ


נושאים נבחרים בקהילה

יעוץ פסיכולוגי בצ
המומחים של אביליקו
עבודה נגישה
אהבה בלי מגבלות
המדריך לחופשה נגישה


על בדידות אימהית


רותי מתוך הבלוג של רותי



30.10.2019 | 21:47

השבוע הוא שבוע בריאות הנפש העולמי. ארגון "נפשות" שארגן את כל השבוע קרא להביא בפני קהילות את ההיבט של הבדידות. כתבתי על בדידות אימהית. לעיונכם.

 

על בדידות אימהית

שבת פרשת נוח – שבוע בריאות הנפש העולמי

ד"ר רותי לוי

כאמא אני נענית לקריאה של נפשות, לקראת שבת פרשת נוח, להגביר את המודעות למעגלי הבדידות במרחבי בריאות הנפש. אימהות של מתמודדים מרגישות לעיתים קרובות בודדות. על פי חוויתי הבדידות ניכרת בשאלות שבהן התשובה היא מאוד אישית ואף אחד לא יכול להציע לי את התשובה. בכתיבה זו אני רוצה לתאר מולכם פן אחד של בדידות האימהית – כשאת לבד בחיפוש אחר התשובה כמה לתמוך וכמה ... לא לתמוך.  

מול הבן המתמודד הנלחם על איזונו אני כאמא מחפשת את האיזון שלי. התנועה האימהית שלי עבור הבן המתמודד שלי מאופיינת בצעד קדימה, צעד אחורה. צעד קדימה המחפש קירבה, חיבור, נתינה ותרומה לקידום ההחלמה שלו . צעד אחורה המחפש נבדלות, כבוד לחופש הבחירה של הבן, להעדפותיו השונות, לעצמאותו, למסע ההחלמה הסובייקטיבי שלו. אני נזהרת בצעד קדימה לא ללכת קדימה מדי, אני נזהרת בצעד אחורה לא ללכת אחורה מדי. כמו לוליינית על חבל דק שמחזיקה מוט ומנסה לזהות בכל רגע ורגע את נקודת האיזון בהתאם למצב באותו רגע.

חיפוש נקודת האיזון בין שתי קצוות מוכר לי מעולמי היהודי, מזיהוי כוחות הנפש של האדם כמערכת ספירות. ספירת החסד היא רגשות אהבה, הרצון לתת, להתמזג ולהתאחד. ספירת החסד אצל האדם צריכה איזון, שלא ימצא עצמו נותן מעבר לכוחותיו, מותש מהנתינה, מתרוקן מכוחותיו. נתינה לא מאוזנת לא רצויה בכלל ובפרט לא במצבים שבהם נדרשת "ריצה למרחקים ארוכים". האתגר הכי גדול שלי בספירת החסד זה לזהות האם הגעתי לקצה כוחות הנתינה שלי ונתינה נוספת תביא לתשישות שתקשה על המשך התפקוד. האתגר בספירת החסד הוא להגיע, במקרה הצורך, למירב הנתינה האפשרית  ולא יותר. כאמא למתמודד לרוב זיהיתי את הגבול אחרי שעברתי אותו. כשאמרתי "כוחי הולך ודל" כבר הייתי אחרי. הגעתי להתרוקנות מכוחות שפגעה בתפקודי.

מול ספירת החסד ועל מנת לאזנה נמצאת ספירת הגבורה, המכירה את המרחבים האישיים השונים שאינם חופפים, השונות הנבדלות, הייחודיות, הבחירות השונות, העדפות שונות ותובנות שונות. "כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות" (ברכות נח ע"ב). כאמא מידת הגבורה מאפשרת לקדם בברכה את העצמאות ההולכת ומתחזקת של ילדיה מול עיניה.   האתגר הכי גדול לספירת הגבורה שלי  זה להתגבר על החשש שלי שאם אני לא אנהל, אקח אחריות, אבצע, אקדם – דבר לא יקרה. 

 

היהדות מציעה לחפש את האיזון בין שתי הקצוות. נקודת האיזון שבין חסד לבין גבורה מכונה תפארת ויש בה חמלה. תפארת היא נתינה  שרואה ומכבדת את צרכי הבן ואת צרכי האם.

החיפוש שלי לתפארת האיזון הוא יומיומי, שעה שעה, רציף. מאוד אישי מאוד לבד. כלוליינית על חבל דק. גם אם למטה יש קהל מריע או מבוהל, גם עם בקצה החבל, בתחילתו או בסופו עומד מאמן/ת מסור/ה – את הדרך על החבל עושה הלוליינית לבד. היא החבל והמוט.

לכאורה צריך לבחור מטפורה זה או "לוליינית על חבל" או "ריצה למרחקים ארוכים". המסע האימהי של אמא לבן מתמודד הוא "לוליינית על חבל למרחקים ארוכים". ועל החבל מגלה הלוליינית את הצורך לנוח, לחדש כוחות , סבלנות, מסירות, רצון. לחדש ולאגור.

איך נחים בלי לרדת מהחבל ? איך נחים בלי להרפות מהמוט ? איך יוצרים שקט מחלים בו לא שומעים לא את תרועות הקהל ולא את קריאות הפחד. גם לא את עצות המאמן. איך נחים בשקט מחלים ? ואיך מחדשים אחר כך את התנועה ואת הקשב ? 

 

 

 

תגובות
אין תגובות לפוסט

למעלה