יעוץ פסיכולוגי בצ
המומחים של אביליקו
עבודה נגישה
אהבה בלי מגבלות
המדריך לחופשה נגישה

הבלוג של רותי



17.12.2019 | 08:24

הרצאת שיח – על מקומה של האמא במסע ההחלמה של בן בוגר

"בואי אמא" הוא מיזם הפונה לאימהות של בוגרים מתמודדים. המיזם נולד לפני כשנה לאחר שזיהיתי עד כמה מעורבותי במסע ההחלמה של הבן נדרשת ומיטיבה אתי ועם בני. בירור מקומי כאמא מקדמת החלמה הוא תהליך רציף, מתעדכן ומרגש בכל רגע מחדש. 

הרצון שלי להשמיע את קולי במרחב הציבורי התגבש כאשר נוכחתי שגם במאמרי מחקר אקדמיים וגם בתפיסה של אנשי מקצוע, עיקר מיצוב האימהות הוא כדמויות תשושות, מתוסכלות, חסרות אונים, לא משחררות, המעכבות ומפריעות לתהליך השיקום. תמונה זו של אימהות היא חלקית, פסימית, וסטיגמטית. השמעת קולי במיזם "בואי אמא" נועדה להביא למרחב הציבורי תמונה מלאה יותר של מקום האימהות במסע ההתמודדות של הבן/בת, תמונה מעצימה ואופטימית ותמונה שמאפשרת לראות את האימהות מעבר למסך הסטיגמה. חברה לי למיזם חברתי, עליזה פרוכטמן  - מטפלת בדרמה תרפיה, מנחה תהליכים דיאלוגים ואמנית פלייבק.

אני מרצה את "בואי אמא" והרצאה שלי עוסקת בנושאים הבאים:

הורה מקדם החלמה – מודל התייחסות חדשני. כיצד נולד המודל? למה המודל נעדר ממרחב בריאות הנפש? מהם המימדים השונים של המודל?

הבית כמרחב החלמה – כאשר הבן/בת המתמודד/ת לא רוצה לצאת מהבית. מתן משמעות רלוונטית וחיובית ל"להרגיש בבית", ו"ביתי הוא מבצרי". השלב לקראת מגורים עצמאיים.

סל החלמה אימהי – במה שונה סל החלמה מסל שיקום? למה נדרשת מעורבות אימהית בעיצוב, ניהול והערכה של סל החלמה? מתי ואיך האמא "משחררת" וסל ההחלמה האימהי מתמזג עם סל השיקום הפורמלי?

קבלה והתחדשות – קבלת התלות, החסר והשונות. המאזן העדין שבין קבלת הקיים לבין החלמה, קידום והעצמה. בין נתינה לבין שחרור. 

שמחה ונחת  - אפשרי? כן.

 

אשמח לשמוע מכם, לענות על שאלותיכם או לתאם מפגש והרצאה.

בברכה, ד"ר רותי לוי – "בואי אמא" טל: 0545408144         "בואי אמא" טל: 0545408144     


תגובות
אין תגובות לפוסט
30.10.2019 | 21:47

השבוע הוא שבוע בריאות הנפש העולמי. ארגון "נפשות" שארגן את כל השבוע קרא להביא בפני קהילות את ההיבט של הבדידות. כתבתי על בדידות אימהית. לעיונכם.

 

על בדידות אימהית

שבת פרשת נוח – שבוע בריאות הנפש העולמי

ד"ר רותי לוי

כאמא אני נענית לקריאה של נפשות, לקראת שבת פרשת נוח, להגביר את המודעות למעגלי הבדידות במרחבי בריאות הנפש. אימהות של מתמודדים מרגישות לעיתים קרובות בודדות. על פי חוויתי הבדידות ניכרת בשאלות שבהן התשובה היא מאוד אישית ואף אחד לא יכול להציע לי את התשובה. בכתיבה זו אני רוצה לתאר מולכם פן אחד של בדידות האימהית – כשאת לבד בחיפוש אחר התשובה כמה לתמוך וכמה ... לא לתמוך.  

מול הבן המתמודד הנלחם על איזונו אני כאמא מחפשת את האיזון שלי. התנועה האימהית שלי עבור הבן המתמודד שלי מאופיינת בצעד קדימה, צעד אחורה. צעד קדימה המחפש קירבה, חיבור, נתינה ותרומה לקידום ההחלמה שלו . צעד אחורה המחפש נבדלות, כבוד לחופש הבחירה של הבן, להעדפותיו השונות, לעצמאותו, למסע ההחלמה הסובייקטיבי שלו. אני נזהרת בצעד קדימה לא ללכת קדימה מדי, אני נזהרת בצעד אחורה לא ללכת אחורה מדי. כמו לוליינית על חבל דק שמחזיקה מוט ומנסה לזהות בכל רגע ורגע את נקודת האיזון בהתאם למצב באותו רגע.

חיפוש נקודת האיזון בין שתי קצוות מוכר לי מעולמי היהודי, מזיהוי כוחות הנפש של האדם כמערכת ספירות. ספירת החסד היא רגשות אהבה, הרצון לתת, להתמזג ולהתאחד. ספירת החסד אצל האדם צריכה איזון, שלא ימצא עצמו נותן מעבר לכוחותיו, מותש מהנתינה, מתרוקן מכוחותיו. נתינה לא מאוזנת לא רצויה בכלל ובפרט לא במצבים שבהם נדרשת "ריצה למרחקים ארוכים". האתגר הכי גדול שלי בספירת החסד זה לזהות האם הגעתי לקצה כוחות הנתינה שלי ונתינה נוספת תביא לתשישות שתקשה על המשך התפקוד. האתגר בספירת החסד הוא להגיע, במקרה הצורך, למירב הנתינה האפשרית  ולא יותר. כאמא למתמודד לרוב זיהיתי את הגבול אחרי שעברתי אותו. כשאמרתי "כוחי הולך ודל" כבר הייתי אחרי. הגעתי להתרוקנות מכוחות שפגעה בתפקודי.

מול ספירת החסד ועל מנת לאזנה נמצאת ספירת הגבורה, המכירה את המרחבים האישיים השונים שאינם חופפים, השונות הנבדלות, הייחודיות, הבחירות השונות, העדפות שונות ותובנות שונות. "כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות" (ברכות נח ע"ב). כאמא מידת הגבורה מאפשרת לקדם בברכה את העצמאות ההולכת ומתחזקת של ילדיה מול עיניה.   האתגר הכי גדול לספירת הגבורה שלי  זה להתגבר על החשש שלי שאם אני לא אנהל, אקח אחריות, אבצע, אקדם – דבר לא יקרה. 

 

היהדות מציעה לחפש את האיזון בין שתי הקצוות. נקודת האיזון שבין חסד לבין גבורה מכונה תפארת ויש בה חמלה. תפארת היא נתינה  שרואה ומכבדת את צרכי הבן ואת צרכי האם.

החיפוש שלי לתפארת האיזון הוא יומיומי, שעה שעה, רציף. מאוד אישי מאוד לבד. כלוליינית על חבל דק. גם אם למטה יש קהל מריע או מבוהל, גם עם בקצה החבל, בתחילתו או בסופו עומד מאמן/ת מסור/ה – את הדרך על החבל עושה הלוליינית לבד. היא החבל והמוט.

לכאורה צריך לבחור מטפורה זה או "לוליינית על חבל" או "ריצה למרחקים ארוכים". המסע האימהי של אמא לבן מתמודד הוא "לוליינית על חבל למרחקים ארוכים". ועל החבל מגלה הלוליינית את הצורך לנוח, לחדש כוחות , סבלנות, מסירות, רצון. לחדש ולאגור.

איך נחים בלי לרדת מהחבל ? איך נחים בלי להרפות מהמוט ? איך יוצרים שקט מחלים בו לא שומעים לא את תרועות הקהל ולא את קריאות הפחד. גם לא את עצות המאמן. איך נחים בשקט מחלים ? ואיך מחדשים אחר כך את התנועה ואת הקשב ? 

 

 

 

תגובות
אין תגובות לפוסט
19.07.2019 | 13:01

אימהות למתמודדים מוזמנות להצטרף לקבוצה הסגורה "בואי אמא". אנחנו שם עוסקות בתפקיד של ההורה כמקדם החלמה ובהחלמה מהזווית האימהית. 

מוזמנות להציץ - ולהצטרף. 

https://www.facebook.com/groups/262520334423873/


תגובות
אין תגובות לפוסט

למעלה