יעוץ פסיכולוגי בצ
המומחים של אביליקו
עבודה נגישה
אהבה בלי מגבלות
המדריך לחופשה נגישה

הבלוג של הבית של רונית



במהלך טיול שלנו במקדוניה עם החברים המיוחדים שלנו, קיבלנו הודעה שהתפרסמה גם ברשתות החברתיות ובחדשות על חבר מיוחד שלנו, יאיר צור, שנעלם באתונה במהלך טיול משפחתי. מיותר לציין, ואולי לא, את הפחד שתפס את כולנו, את הדאגה והלילה הלבן שעברנו, עד שיאיר נמצא בריא ושלם.

מבחינתי, זוהי סיטואציה מהמפחידות שיש – לאבד את בננו המיוחד בטיול בחו"ל. קשה לתאר את מה שעוברים הורים במצב כזה. פחד אלוהים!

במהלך עשר שנים של טיולים איכותיים ומותאמים לחברים המיוחדים שלנו, שכללנו עוד ועוד את חומות הביטחון שלנו סביבם, כדי למנוע עד כמה שאפשר סיטואציה כזאת.

משתפת את ההורים לילדים מיוחדים ואת צוותי הליווי שלהם במה שעוזר לנו לעבור טיול ללא תקריות שהופכות את הבטן שלנו.

 טיפים ליוצאים לחו"ל עם אנשים מיוחדים (בכל הגילאים):

 1.   במהלך כל הטיול ציידו את בנכם/בתכם בתיק גב עם בקבוק מים ונשנושים כדי להבטיח שיש אתם מים ומזון לכל צרה שלא תבוא.

2.   קנו כובע בצבע צהוב חזק (מצאנו שזה כמו פנס למרחקים...) ודאגו שהכובע יהיה על ראשם בכל זמן שאתם מטיילים בחוץ. הכובע מבליט אותם למרחקים.

3.  תנו הנחיות ברורות, וחזרו על כך שוב ושוב: במקרה שאתה מאבד אותנו, אתה חייב להישאר במקום, לעמוד ולא לזוז. כך יש סיכוי גדול יותר שתוכלו למצוא אותו.

4.   הנייד שברשותם חייב להכיל את כל מספרי הטלפון שלכם, אם יש צורך – לייצר מספרי קיצור ולתרגל תקשורת עמכם שוב ושוב. מומלץ לא לחסוך בתכנית תקשורת בחו"ל. זה לא שווה את עוגמת הנפש.

5.   עדכנו את הנייד שלכם באפליקציה שרואה היכן הם נמצאים בכל מקום בעולם, בכל זמן נתון. 

6.   שימו על היד שלהם צמיד זוהר עם מספר חירום והנחו אותם כיצד להשתמש בו: במקרה שהלכתם לאיבוד ואין יכולת לדבר, לתקשר, לצלצל אלינו – להראות את הצמיד למישהו (עדיף מבוגר). על הצמיד יהיה כתוב באותיות בולטות באנגלית:  In trouble, please call…

7.  כשבוע לפני היציאה לחו"ל לחזור ולשנן שוב ושוב את ההנחיות, עד שנוצרת "תבנית פעולה" והם יכולים לדקלם את ההנחיות. כך תוכלו להיות בטוחים שהכללים והחוקים שהטמעתם יהיו אתם בעת צרה.

8.     חשוב שההנחיות יעברו בנחת ובבהירות, כמו כל הנחייה אחרת, כחלק מהטיול.

 לטיול בחו"ל יתרונות רבים, מעבר לחוויה ולכיף שכולנו חווים. עבור אנשים מיוחדים טיול בחו"ל הוא הזדמנויות נדירה להיות מחוץ לסביבה המוכרת והבטוחה, דבר המאפשר להם לפתח ולפתוח את כל החושים, ללמוד על עצמם והעולם, להפוך לאחראים ועצמאים ביותר ולהכיר דברים חדשים. אפשר ממש לראות את ההתפתחות של החברים שלנו, בכל התחומים, במהלך הטיולים האלה ולאחריהם.

עלינו לעשות הכול כדי שלא יקרו מצבים חמורים של איבוד אחד מהם (שאלוהים ישמור...) ולא להקל ראש בכל דבר שבונה ביטחון כזה.

שתמיד נחזור בשלום – ביחד!

באהבה,

רונית חיון, מייסדת ומנכ"לית "הבית של רונית" - http://www.habaitshelronit.org/

 "הבית של רונית" – טיולי בוטיק בעולם לאנשים מיוחדים.


תגובות
אין תגובות לפוסט

ילדינו המיוחדים מקבלים בקלות ובשמחה את יום העצמאות. זהו יום של חגיגות, מסיבות, שמחה והופעות - מהדברים הכי "מקובלים" אצל ילדינו המיוחדים. חלק מהמיוחדות שלהם היא חיבור מיידי ובלתי אמצעי לשמחה ולמסיבה. אך מה קורה ביום השואה? יום זיכרון לאומי, יום עצוב לאנשים רבים, יום המסמל את האסון הגדול של העם היהודי? 

האם נכון לספר לילדינו את כל האמת? מה הם יודעים על כך ומהי ההשפעה של התכנים השואתיים עבורם?

קשה לדעת. מה גם שכל ילד מיוחד - הוא מיוחד בפני עצמו. אבל אנחנו ההורים ואנשי המקצוע המלווים אותם שנים רבות, פגשנו אותם במצבים כאלה וכולנו יודעים שמצבי סבל ואסון אינם בהכרח מצבים שילדינו מבינים את משמעותם בהקשר של אנשים אחרים, שאינם הם עצמם. איננו בטוחים כיצד הם חווים מצבים כאלה. זו הסיבה, לדעתי, שמומלץ להנגיש את יום השואה לילדינו בעדינות ובתשומת לב.

למשפחות שיש סיפורי שואה בתוכם מומלץ להנגיש לילדיהם המיוחדים את השואה דרך סיפורי כוח וחוזק על אנשי המשפחה שעברו את השואה. להעביר מידע של זכרונות טובים מהאנשים שנספו בשואה, ולאו דווקא את סיפורי הסבל שעברו. תכנים שיש בהם חוזקה ואומץ הם נושאים שילדינו מתחברים אליהם ומבינים. דרך סיפורים כאלה אפשר לדבר על הקונטקסט הרחב של התקופה - תקופת השואה - מבלי להיכנס לפרטים מדויקים על הזוועות שהיו.

למשפחות שאין סיפורי שואה בתוכם, מומלץ להנגיש את זה כיום לאומי שייך לכולנו כאן, במדינת ישראל, ויש לכבד אותו כי הוא שייך לכולם. משמעות הדבר עבורם, דרך המחשבה של כל אדם עם צרכים מיוחדים, היא להיות "שותף" ביום ששייך לא רק לנו ולמשפחה הקטנה שלנו, אלא לכל האנשים בארץ. גם אם המשמעות אינה ברורה באופן עמוק ורחב, עלינו ללמד את ילדינו על דברים גדולים, לאומיים, עולמיים שקורים מסביבם. לעזור להם להיות "שייכים" למשהו גדול יותר מהם עצמם. יום השואה הוא יום כזה.

יש סרטים (וילדינו מתים על סרטים...) "קלים" יותר לצפייה המומלצים עבורם, ורצוי לא לחשוף אותם לחומרים מצולמים שיכולים לגרום להם לפחדים ולאי הבנה של הדבר עצמו.

חשוב לקחת בחשבון שילדינו יחקו את מעשינו וילכו אחרינו (כמשפחה, כקהילה) מבלי לשאול שאלות, אלא - כי ככה עושים. אני ממליצה לשתף אותם תמיד בדבר שקורה באותו רגע, בשפה עדינה וברורה להם, מבלי לוותר על נוכחותם בסיטואציה עצמה. לזכור שהשקט שלהם והנכונות שלהם להיות בכל מקום אינה דבר מובן מאליו ועלינו לכבד גם את מעמדם בכל מצב ולנסות להנגיש להם מידע רלוונטי, גם אם נדמה לנו שאינם מבינים. אנחנו לא באמת יודעים.

 


תגובות
אין תגובות לפוסט

כל מי שנמצא בסביבתו של אדם עם צרכים מיוחדים יודע שחופשות ארוכות גורמות לאנשים מיוחדים ללכת לאיבוד. כל מה שהם מכירים בחיי היום-יום, המסגרת הרגילה שלהם בעבודה, בבית, במסגרת הדיור, וכל העיסוקים השגרתיים - כל אלה מקבלים תפנית "חגיגית", אחרת.

נפתח חופש של זמן ומרחב, וזה לעתים מבלבל ומעיק. חופשות הן הזדמנות לנוח, לבלות, זמן משפחתי, אבל כדי שהן יהיו זמן של כיף ולא זמן של התפרקות, בלבול ותסכול יש דברים שמומלץ לעשות מראש –

-        לקראת חופשות ארוכות כמו פסח, מומלץ להכין מראש תכנית - מה עושים במהלך הימים, לאן הולכים ואת מי פוגשים.

-        חשוב מאוד לתכנן ביחד איתם את החיים החברתיים שלהם במהלך החג: עם מי נפגשים, מתי, מה ניתן לעשות במהלך החג עם חברים בבית או בחוץ? להכין טבלה ביחד ולעבוד לפיה. הכנת הטבלה והדיאלוג על זה מתפרשים כעוגן שעליו ניתן להישען, ומכך, מהווים מקור לביטחון שיש מסגרת גם בחג.

-         למרות שיצאנו מהשגרה הרגילה מומלץ לייצר בחופשים ארוכים שגרה חדשה: להתעורר בבוקר בשעה קבועה, לעשות דבר אחד ביום באופן שגרתי, להשאיר עד כמה שאפשר עוגנים של סדר ביום, ולתת תחושה של שגרה.

-        חופשות ארוכות הן מצע נהדר לניצול הזמן לחיזוק הקשרים בינינו (המשפחה המיוחדת) עם המשפחה המורחבת, בדגש על מקום מיוחד לילדינו.. כדאי לקבוע מפגשים עם המשפחה המורחבת, דודים בני דודים ואנשים שאנחנו לא רואים ביום יום שלנו. אלו מצבים טובים להתקרב אליהם, להכיר אותם טוב יותר, ולמצוא חיבור איתם שאולי ימשך גם אחרי החופש

-        להיות ביחד – עכשיו אין עבודה, אין חוגים, אין מחויבות, ואנחנו ההורים גם זקוקים לחופשה. זו הזדמנות נפלאה לנצל את החופש כדי פשוט להיות יחד, לעשות מה שכולנו אוהבים, בלי הלחצים והעומס של השגרה.

-        חג שמח וחופשה מיוחדת של להיות יחד...

 

"הבית של רונית" מרכז להתפתחות אישית וחברתית לאנשים עם צרכים מיוחדים בתפקוד גבוה, שהוקם לפני עשר שנים על ידי רונית חיון, אם לבת עם צרכים מיוחדים, אשר זיהתה את הצורך של בתה ברכישת מיומנויות וכישורים חברתיים.

המרכז, שפועל בכפר סבא ולאחרונה פתח סניף חדש ברמת גן, משתמש בגישה אינטגרטיבית-הוליסטית הנותנת משמעות לגוף לנפש ולרוח באמצעות כלי מדיה מגוונים ומותאמים לאוכלוסייה המיוחדת, מתוך אמונה כי לקות אינה מגדירה את האדם ואת כלל יכולותיו.


תגובות
אין תגובות לפוסט

אין אדם נכה, יש אדם שיש לו נכות, אין אדם מוגבל, יש אדם עם מוגבלות. זו מהות הגישה ההוליסטית אינטגרטיבית, שלפיה אנחנו עובדים כאן בבית של רונית. הגישה המכילה הזאת, מביאה הסתכלות חדשה לגמרי על אנשים עם צרכים מיוחדים, שהיום אנחנו עדים לכך שהיא מחלחלת אפילו לתוך שירותי הרווחה.

אז מה הגישה אומרת?

הוליסטי – ראיית האדם כאדם. איננו נשענים או נסמכים  על אבחון כזה או אחר, או בהגדרת האדם כאוטיסט או פגוע נפש, אותנו מעניין מי הוא כאדם, כיישות אנושית. לכל אחד, גם לאנשים הבריאים יש חוזקות וחולשות, תכונות טובות ופחות טובות, כל אחד מאתנו מתמודד עם משהו כזה או אחר בחייו. עבור אנשים עם צרכים מיוחדים, הלקות הוא המקום החלש והמגביל (ברוב המקרים). לכן, כשאנו פוגשים אדם עם צרכים מיוחדים אנו רואים אותו, על כל חלקיו, ומסייעים לו ללמוד לטפח את הדברים החזקים והיפים שבו, לפתח את הפוטנציאל הטמון בו, ככל האדם.

אינטגרטיבי מדבר על המערכות שכולנו בנויים מהן – הפיזית, הרגשית, הרוחנית, המנטלית והנפשית. כל מערכת עומדת בפני עצמה וזקוקה להתייחסות בכל עבודת התפתחות ושינוי. עם זאת, כל מערכת משפיעה וקשורה למערכת אחרת, כך שקיימת בין כולן אינטגרציה. עבודתנו האינטגרטיבית מכילה את כל המערכות בכל זמן נתון, ועוסקת במדיות שונות ומגוונות לשם כך.

בבית של רונית, כולנו – המתנדבים, המדריכים, הצוות המקצועי וההנהלה, מאמינים בגישה זו ומיישמים אותה בעבודתנו, כדי לתת מענה לחברים ולצרכים המיוחדים שלהם.

הקבוצות החברתיות אצלנו מוגדרות על-פי האנשים המרכיבים אותן, ולא על פי סוגי הלקויות. בנוסף, במרכז מגוון של חוגים, סדנאות ואירועים חברתיים הפתוחים לכולם. מעגל זה מאפשר לכל אחד למצוא את עצמו כשייך לקהילה, לקבל ליווי ברמה האינטימית ביותר, ולצאת לעולם האמתי.

אנחנו כאן כדי לתת יד תומכת, לעזור, לשפר, ולמלא את הצרכים המיוחדים של כל אחד ואחד מהחברים שלנו, ומה שמתאים לו, כך שיוכלו לתפקד טוב יותר ולהיות מאושרים.

 


תגובות
אין תגובות לפוסט

הלילה עברנו חוויה לא נעימה בכלל. אזעקות באזור השרון, כניסה לממ"דים, טיל שפגע בבית באזורנו, וכל זה בהפתעה מוחלטת, כשאנחנו ישנים בשלווה וביטחון במיטות שלנו.

מצב בטחוני מעורער יכול להכניס כל אדם לחרדות, למצב של סטרס ולפגוע בתפקוד היום יומי שלנו. כשמדובר באדם עם צרכים מיוחדים, שאולי לא מחובר לחדשות כל הזמן, שלא תמיד יודע מה הוא אמור לעשות במצב כזה – החרדה היא כמעט בלתי נמנעת.

אז איך אנחנו, המשפחות והחברים של האנשים עם הצרכים המיוחדים יכולים להקל עליהם את המצב הזה?

 

v     הדבר הכי חשוב זה להנגיש להם את המצב. לספר להם מה קורה. כשהם יודעים ומבינים, הם פחות מפחדים. לתאר ולהסביר את המצב לכל אחד ברמה שהוא יכול להבין או להכיל, במילים פשוטות, ובלי להכניס לפרשנות על המצב או על החרדה עצמה.

v     להסביר להם מה צריך לעשות כששומעים אזעקה – איפה נמצא המרחב המוגן שלהם בבית, בעבודה, ובכל מקום שבו הם נמצאים, איך צריך לפעול אם נמצאים בחוץ. לתת להם את הכלים להתמודד נקודתית עם המצב לכשיגיע. תמיד להזכיר להם לצלצל למישהו קרוב ולשוחח אתו ברגעים של פחד או בלבול.

v     להדגיש את חשיבות השגרה - להזכיר שאנחנו חיים ככה כל החיים, וזה בסדר להמשיך את הדברים הרגילים, את מה שאנחנו עושים כל יום, לשמור על השגרה בסביבה שלהם עד כמה שניתן. ממשיכים ללכת לעבודה, לקבוצות, לחוגים, ולהתנהל כרגיל.

v     והכי חשוב, כמו תמיד – לחבק! חיבוק מפיג את הבדידות והפחד...


תגובות
אין תגובות לפוסט

למעלה