רוצה ליצור קשר עם חבר שמתמודד עם דיכאון אבל אתה לא בטוח איך ״נכון״ לפנות אליו?
אולי אתם מרגישים שבכך שתשוחחו עם החבר המדוכא אתם אחראים לשלומו, אולי אתם מרגישים מגושמים ואולי אתם חוששים שהדיכאון של החבר ידכא אתכם.
לקומיקאי ולמספר הסיפורים ביל ברנאט המתמודד עם מאניה דפרסיה יש כמה הצעות. למד כמה עשה ועל תעשה כשאתה מדבר עם אנשים החיים עם דיכאון – ואז אולי תוכל לנהל את השיחה הבאה שלך איתו בפתיחות, רגישות ואולי גם עם קצת הומור.
מה לא לעשות?
אל תגידו "תתגבר על זה!" - חוסר היכולת להתגבר על זה הוא מהות הדיכאון.
אל תתעקשו לנסות לתקן את האדם המדוכא.
מה שעובד לאדם אחד לא עובד לאדם אחר.
אל תקחו ללב תגובה שלילית או כזו המסרבת לעצות שלכם.
מה כן לעשות?
דברו בקול הטבעי שלכם, אין צורך לעטות נימה עצובה רק כי החבר שלכם בדיכאון. אתם לא מתעטשים כשאתם מדברים עם חבר מצונן וזו לא גסות-רוח להיות עליז.
אם אתם מציעים לעזור, הבהירו מה אתם יכולים או לא יכולים לעשות - זה בסדר להגיד "טלפן או כתוב לי בכל שעה, ייתכן שלא אוכל לענות באותו רגע".
תנו לאדם המדוכא תחושת שליטה. שדאלו אותו מה הוא רוצה, האם זה בסדר שתתקשרו כל יום או אולי פעם בכמה ימים. תנו לאדם להחליט איזה סוג עזרה הוא רוצה.
צרו קשר סביב דברים שהם לא הדיכאון עצמו - הציעו לחבר לצאת לקניות או לעזור לכם במשהו. תנו לו את היכולת לעזור לכם במשהו.
העיקרון הבסיסי מאחורי כל הדברים האלה הוא: להתייחס לאדם המדוכא כשווה, כאדם שחייו בעלי ערך בדיוק כמו כל אחד אחר כבר לא יהיה הפער הזה שיש צורך לגשר עליו. ולתת לו מה שהוא צריך באותו רגע. זו יכולה להיות השיחה המשמעותית ביותר בחייו.
כניסה / הרשמה לאתר
