למיין אותם כשהם קטנים


כתבה במעריב בה מתואר המצב של מערכת החינוך במזרח ירושלים וניוד תלמידים ביניהם. מובא גם סיפור אישי.

מערכת abiliko פיגור שכלי 28.03.10

למיין אותם כשהם קטנים

עיריית ירושלים אינה מאפשרת לילדים ערבים בעלי מוגבלויות להירשם לגנים של החינוך המיוחד במערב העיר. לעתים, אחרי שבגן כבר הסכימו לקבל את הילד, מתערבת העירייה ומונעת את הרישום. התוצאה: שליחת הילדים למסגרות לא מתאימות ויצירת נזק שיקשה עליהם לתפקד אי פעם בחברה. חלוקת ירושלים, גרסת הגיל הרך.

מאת: מרב דוד                                                                                יום שישי, 30 בנובמבר 2007, סופשבוע, מעריב


"מואמן, תביא נשיקה", מבקשת וואפה איוב ממואמן אבו קוויק בן השלוש וחצי. אני ניצבת במרחק שני מטרים מוואפה וממואמן, בסלון הצבעוני של משפחת אבו קוויק, אבל לא מצליחה להבחין בתגובה של הפעוט. רק כשאני מתקרבת אני רואה את השפתיים מתכווצות ואת מואמן מפריח נשיקה באוויר. הוא חוזר על הפעולה שוב ושוב עבור כל מי שמבקש. את המחווה הקטנה לימדו אותו בבית החולים לילדים אלי"ן, שם טופל במסגרת המעון השיקומי.

האבחון שביצעו למואמן בבית חלים אלי"ן קבע כי לילד אין מוגבלות שכלית, אבל הוא סובל משיתוק מוחין שגורם לו למוגבלות פיזית קשה שלא מאפשרת לו אפילו לדבר. כדי שיוכל לתקשר עם הסביבה למד מואמן באלי"ן להשתמש בטכנולוגיית "תקשורת חלופית". בעזרת זיהוי תמונות ולחיצה על כפתורי המחשב יכול מואמן להתבטא, כשאת הקולות עצמם מפיק המחשב. "הוא יודע ללחוץ על מתגים ולהגיד אבא, אמא, בוקר טוב, שלום ולהתראות", מספרת אמו של מואמן, שהינז.

כשהגיע לגיל שלוש היה מואמן אמור לעבור לגן ילדים של מערכת החינוך המיוחד. המומחים באלי"ן המליצו על הגן השיקומי של עמותת אלווין, הגן היחיד בירושלים שעוסק בתקשורת חלופית. אבל כשהגיעו ההורים לוועדת ההשמה של מינהל החינוך בעיריית ירושלים (מנח"י), הודיעו להם שהמדיניות החדשה של העירייה היא להפריד בין ילדי החינוך המיוחד במזרח ירושלים לילדי החינוך המיוחד במערב העיר. מואמן, נאמר להם, יצטרך ללכת למוסד במזרח העיר, למרות שאין שם אף גן שיכול לסייע לשיקומו.

בוועדת ההשמה הראשונה, שהתקיימה במאי השנה, השתתפו רק ההורים של מואמן. בניגוד מוחלט להמלצות הצוות המקצועי של איל"ן, קבעה הוועדה כי מואמן סובל מפיגור, והוא שובץ בבית הספר בכרייה במזרח העיר, שבו לומדים ילדים עם פיגור קשה גם כאשר פנתה וואפה איוב למנח"י וטענה שלמואמן אין פיגור, התשובה שקיבלה היתה "הוא יקבל בבכרייה מענה מצוין". אנשי המקצוע דווקא סבורים כי בבכרייה קיים סיכוי גבוה שמואמן היה מפתח פיגור שכלי.

רק בעקבות הלחץ של ארגון בזכות, העוסק בזכויות אדם של אנשים בעלי מוגבלות והצוות המקצועי של אלי"ן התכנסה ועדת ההשמה לאבחון חוזר בחודש אוקטובר. הוועדה קיבלה את הטענה כי מואמן סובל ממגבלה פיזית קשה ולא מפיגור, אבל סירבה לשבץ אותו בגן השיקומי. מואמן שובץ בבית הספר אל-עמל, גם הוא במזרח העיר.

מאז תחילת ספטמבר נמצא מואמן בבית. הוריו, נאסר ושהינז, מסרבים לשלוח אותו לאל-עמל, הנעדר את האמצעים ואנשי המקצוע שיוכלו ללמד את בנו לתקשר עם העולם, או אפילו להפעיל את כיסא הגלגלים החשמלי, שלו יזדקק בקרוב כרי לנוע. "אנחנו לפחות כבר למדנו להבין אותו, בבית הספר לא יוכלו לתקשר איתו", אומר האב נאסר. "אני לא מוכן להכניס אותו למקום וללכת מה שיהיה יהיה. אני רוצה שלימד בגן שיקדם אותו, למה לא?".

נאסר שואל אבל יודע את התשובה, כפ שהוא יודע למה מחוץ לבית המטופח שלו, במחנה הפליטים שועפט, הביוב זורם ברחוב, הבתים בנויים בצפיפות אין כבישים, וערימות של זבל נערמות בכל מקום. "אם הוא היה ילד יהודי היו עושים לו ככה? לילדים ערבים אין מקום בישראלי", הוא אומר בכעס כבוש. "הילד שלי חולה, כמו שילד יהודי חולה, והוא צריך טיפולים. אני לא מבקש את העולם, רק שילמד במקום שמתאים לו".

לדברי מנהלת השיקום החינוכי רפואי באלי"ן ד"ר מורית בארי, "אם מואמן לא ילמד במקום המתאים לו, הוא לא יוכל להביע את רצונותיו, ללמוד ולהתקדם. הוא יהיה נטל הרבה יותר כבד על המשפחה והחברה, מעבר לאומללות שלו, כי הוא יהיה תקוע במיטה. כשיודעים שילד מבין מה אומרים לו, המשפחה מטפלת בו כילד ולא כבמטלה. מאוד קשה לטפל לאורך זמן בילד שלא מגיב בשום צורה, שלא ניתן לפתח איתו מערכת יחסים של הבנה. ככל שאין עם ילד תקשורת, הטיפול בו הולך ומידרדר, וזה עלול להגיע עד כדי קיצור תוחלת החיים.

 לאיזה הישגים יכול מואמן להגיע אם ילמדו אותו לתקשר?
"מואמן נמצא באותו מצב שבו סטיבן הוקינג מפעיל תוכנת מחשב שמשמיעה את קולו. כיון אין לי שום יכולת להעריך אם מואמן הוא מדען או סופר דגול, או ילד רגיל, כי הוא לא מסוגל לבטא את עצמו. אין לי ספק שמדובר בילד נבון, להערכתנו יש לו פוטנציאל מאוד גדול, והא יוכל לממש אותו באמצעים שקיימים כיום בישראל. הסיבה היחידה שתמנע את זה ממנו היא שהוא גר במזרח ירושלים.

מורים ומנהלים בירושלים מעידים על מדיניות חדשה של מינהל החינוך המיוחד בעירייה ולפיה ילדים ערבים לא יוכלו עוד ללמוד במסגרות החינוך המיוחד במערב העיר, גם כאשר מדובר המענה היחיד לצורכיהם. במקרים רבים הגנים מוכנים לקלוט את הילדים, גורמי המקצוע מאשרים את הפתרון עבורם, אבל בעירייה מסרבים לאשר את הרישום ושולחים את הילדים לבתי הספר לגנים במזרח העיר, שם אין לא ציוד ולא צוות מיומן לחינוך מיוחד. במקרים רבים דווקא הגנים במערב העיר קרובים יותר לביתם של הילדים, אבל גם במקרים כאלו נשלחים הילדים הערבים לגן "ערבי" - גם כאשר המשמעות היא נסיעה של שעה לגן וממנו. התחקיר לכתבה העלה מקרה יחיד שבו חרג מינהל החינוך ממדיניות ההפרדה: כשהתברר שלילד ממזרח העיר שנזקק למקום בגן מיוחד יש אמא יהודייה שנישאה לערבי והתאסלמה, ולכן מבחינה טכנית הוא יהודי.

לדברי המחנכים בגנים בירושלים, עד לפני שנתיים ילדים ממזרח העיר שהיו זקוקים לגן של החינוך המיוחד במערבה הועברו אליו בלי שום בעיה. "עכשיו נעלמה הגמישות", מספר מנהל אחד הגנים "מערב העיר לא יכול למלא את כל הצרכים של מזרח ירושלים אבל אין סיבה שילדים שמתאימים וצריכים את השירותים המיוחדים של הגנים במערב העיר לא יקבלו אותם".

"היום יש מדיניות של שלילה מוחלטת, לא מאפשרים לנו לקלוט כמעט שום ילד ממזרח ירושלים", מאשרת עובדת באחד הגנים. "היה ילד שהיינו מוכנים לקבל אותו, הוא התאים לגן והתגורר בבית צפפא בדרום ירושלים, צמוד לשכונות היהודיות, אבל העירייה לא אפשרה את זה. במקום זה שלחו אותו לגן בצפון ירושלים, רחוק מאוד מהבית שלו".

במכתב ששלח יואל לוטפי, המשנה למנהל מנח"י, לארגון בזכות הוא הסביר במפורש את מדיניות החלוקה שלו בירושלים: "במזרח ירושלים קיימים שירותי חינוך מלאים, ברמה מקצועית ואיכותית בהתאם לצורכי האוכלוסייה במגזר זה. על פי מדינית עירונית, הילדים הערבים הגרים במזרח העיר לומדים במוסדות החינוך באזור זה של העיר. מדיניות זו מבוססת על שיקולים מקצועיים וארגוניים".

הבעיה הוא שאותם בתי ספר במזרח העיר - שגם ככה קורסים - אינם מסוגלים לתת מענה לילדי החינוך המיוחד. וואפה איוב מפרטת: "יש מחסור במרפאות בעיסוק בקלינאיות תקשורת ובפיזיותרפיסטים, כל השירותים הפרה-רפואיים החיוניים מאוד לטיפול בילדים עם מוגבלות, ושהם זכאים להם על פי חוק. גם המענה לילדים עם ליקויי למידה חסר מאוד".

לוועדת ההשמה של מזרח ירושלים ולמחלקות הרווחה במזרח העיר הגיעו השנה דיווחים על כמה עשרות ילדים שהוריהם ביקשו לעבור למסגרות במערב העיר וסורבו. חלק מהילדים האלה נשארים בבית וחלקם לומדים במסגרות לא מתאימות. אנשי מקצוע שפנו ללוטפי בנוגע לבעיות במזרח ירושלים שמעו ממנו תשובות כמו "שיפתחו להם שירותים משלהם".

ע' בן שלוש וחצי, סובל מתסמונת דאון הגורמת לו לפיגור שכלי קל. באבחון שבוצע לו בוועדת אבחון של משרד הרווחה נקבע כי עליו ללמוד בגן משלב, כלומר גן שיש בו גם ילדים רגילים וגם ילדים עם מוגבלות. בהמלצת בית החולים אלי"ן ביקש אביו לרשום אותו לגן המשלב של ארגון וראייטי במערב ירושלים. בגן הסכימו לקבל את ע', המתגורר בבית צפפא, עשר דקות נסיעה מהגן. למרות זאת קבעה ועדת ההשמה כי ע' ישובץ בגן אל-נור בשכונת ראס אל-עמוד בצפון העיר., שאינו גן משלב. בפקקים של הבוקר בירושלים מפרידה שעה שלמה של נסיעה בין ביתו של ע' לגן שבו שובץ.

הוריו של ע' סירבו לשלוח אותו לאל-נור, והוא נותר בבית. כמה ימים אחרי 1 בספטמבר הוא נשלח לגן חדש בשכונת צור באחר, שנפתח בסמוך לתחילת שנת הלימודים. הגן בצור באחר, שגם הוא לא גן משלב, אף חסר את הציוד וכוח האדם שקיימים בגן של וראייטי, אבל ההורים העדיפו שבנם ישתלב במסגרת שמתאימה לו באופן חלקי ובלבד שלא יישאר בבית. "בוועדת השמה אמרו לי שאסור להם לשים אותו במערב העיר", אמר אביו של ע'. "אמרו שיואל לוטפי, שאחראי על הדברים האלה, קבע שהילדים ממזרח ירושלים יהיו אך ורק במסגרות של מזרח ירושלים. זו הפרדה גזענית ומכוונת. אני לא מבין איך אנשי חינוך חושבים בצורה כזו. אנחנו כבר השלמנו עם העובדה שהוא לומד בצור באחר, אבל תגידו לי, איך הם מפרידים גם בתחום החינוך המיוחד ילדים של מזרח ירושלים מילדים של מערב ירושלים, אפילו שהם באותו מצב, אותה צורת חיים מיוחדת ועם אותן בעיות? למה גם הם צריכים לסבול מהגזענות?".

חיים ארליך, לשעבר מנהל בית ספר ורכז פיתוח מדיניות בעמותת "עיר עמים", ששמה לה למטרה לסייע לאוכלוסייה במזרח ירושלים, סבור שמדובר בהזנחה שיטתית של תושבי מזרח העיר. "למרות שמדינת ישראל החילה על האזורים האלה את החוק הישראלי, המערכת העירונית בראשות ראש העיר לא מתעניינת במזרח ירושלים לא בונים כיתות, חלק מהילדים לומדים במבנים שהם כיתות שכורות, בצפיפות נוראית, ממש אחד על השני. המבנים לא עומדים בשום סטנדרט, שולחן צמוד לשולחן, לפעמים בלי שירותים, בלי אוורור. אין שום מקום אחר בישראל שמבני החינוך הם כאלה". על המשנה למנהל מנח"י, יואל לוטפי מוכן ארליך לומר בלשון המעטה כי "החינוך של ילדי מזרח ירושלים לא נמצא בסדר היום המקצועי שלו".

לפי נתוני עיר עמים המחסור החמור בכיתות לימוד במזרח ירושלים מביא לכך שכ-10,000 ילדים רשומים לבתי ספר; מאות ילדים שהוגדרו על ידי מחלקת הרווחה כילדים בסיכון גבוה לא נמצאים בכל סוג של טיפול או מסגרת; ושיעור הנשירה מבתי הספר עומד על 45 אחוז. לדבריו של ארליך, מצבו של החינוך המיוחד גרוע אפילו יותר. "החינוך המיוחד מטפל בילדים ובמשפחות הכי חלשות, לכן הוא סובל באופן דרמטי מהחוסרים ומהכשלונות של המערכת במזרח העיר", הוא מסביר. "זה מצב של חוסר השקעה כרוני בתשתיות ובכוח האדם. הורים נאלצים להסיע את הילדים למרחקים. ילד שגר במחנה הפליטים שועפט צריך לעבור בבוקר את המחסום כי המחנה הנמצא מחוץ לגדר ההפרדה. ביום טוב עם מזג אויר סביר ומג"בניקים סבלניים, זה סיפור של חצי שעה עד שעה רק לעבור את המחסום. הילדים מגיעים ליום לימודים עייפים, מרוטים ועצבניים, וצריך לזכור שמדובר בילדים של החינוך המיוחד".

ג'מיל חג'ג' נכנס בשקט לחדר המנוחה בגן לחינוך מיוחד אדי שור בשכונת רמת אשכול היהודית. איברהים, בנו בן שלוש וחצי, ממתין לו ער. ג'מיל מרים אותו ומבקש "חיבוקי", הילד מחבק בשמחה. איברהים סובל משיתוק מוחין. המוגבלות שלו היא פיזית אבל גם שכלית. משפחת חג'ג' המתגוררת בשכונת ואדי ג'וז במזרח ירושלים, ולמרות זאת איברהים בר המזל התקבל לאדי שור. במקרה שלו הסכים מנח"י לקבל את ההמלצות של בית החולים אלי"ן, ולא במקרה.

אמו של איברהים, מ', היא יהודיה שהתאסלמה. משפחתה מתגוררת בירושלים. מ' הכירה את ג'מיל כשעבדה במסגרייה שלו כמזכירה, והשניים התאהבו ונישאו. מ' מעדיפה שלא לחשוף את שמה בגלל היחסים הלא פשוטים שיש לה עם משפחתה היהודית. מאז שנולד איברהים, הוריו מדברים איתו עברית. זו גם השפה שבה למד בבית החולים אלי"ן, וזו אחת הסיבות שבית החולים המליץ על גן אדי שור. בגן הודיעו כי הם מוכנים לקבל את איברהים, אבל בעירייה המשיכו במדיניות ההפרדה על בסיס מוצא. "בהתחלה הפנו אותו למעון בצור באחר. הלכתי לראות את הגן, אין להם ריפוי בעיסוק אין קלינאית תקשורת, אבל חשבתי שאין לי ברירה והסכמתי", אומר ג'מיל. "אמרו לי לא להביא את הילד ב-1 בספטמבר, כי קודם מקבלים את הילדים הוותיקים, ב-3 בספטמבר התקשרו ואמרו שאין מקום. הפנו אותי לגן אחר במזרח ירושלים". ג'מיל הלך לבדוק את הגן הנוסף, והתברר לו שלומדים שם ילדים במצב קשה בהרבה מזה של איברהים.

אחרי שהתברר שאין מסגרת מתאימה לבנו במזרח העיר, החליט ג'מיל להגיע בעצמו לעירייה כדי לנסות למצוא גן. אחרי שלושה ימים של בקשות הוא הצליח להגיע לשיחה עם יואל לוטפי. "הוא אמר לי שאני ממזרח ירושלים ולכן הילד צריך להיות בגן במזרח העיר. בשלב זה אמרתי לו שאני מקרה מיוחד, כי הילד מדבר עברית ואמא שלו יהודייה. הרי החוק בישראל הוא שהילד שייך לאמא, ואצלכם אם היא התאסלמה או לא התאסלמה, זה לא משנה".

ג'מיל מספר שלוטפי התקשר ליושבת ראש ועדת ההשמה של מנח"י במזרח ירושלים. "הוא אמר לה שיש מקרים מיוחדים ושאני מקרה מיוחד, בגלל שאמא של איברהים יהודייה, ושהיא היתה צריכה לדווח לו על המקרה שלי". שבועיים לאחר מכן שובץ איברהים באדי שור.

הקירות של אדי שור מקושטים בציורים, והחדרים מלאים בציור לילדים עם מוגבלויות. המיטות מרופדות במזרנים מכל הכיוונים, כדי שהילדים לא ייפגעו בתנועה לא נכונה. הגננת מביאה לג'מיל את התיק ואת המעיל של איברהים, וג'מיל מרים את איברהים, על הידיים. בכל כיתה בגן יש כשישה ילדים וארבעה-חמישה אנשי צוות. בחינוך המיוחד במזרח ירושלים יש כמעט כפליים ילדים וכמחצית אנשי הצוות.

יש להניח כי רבים מההורים הערבים היו מעבירים את ילדיהם לגנים של החינוך המיוחד במזרח ירושלים, אם אלו היו מסוגלים לספק להם שירותים בסיסיים. המדיניות הנוכחית, שבמסגרתה מסולקים הערבים ממערכת החינוך היהודית במערב העיר, ואילו המערכת במזרח העיר ממשיכה לסבול ממחסור בתקציבים ומהזנחה, מותירה את ילדי החינוך המיוחד הערבים ללא פתרון. "אם אין מענה במזרח העיר, חייבים לאפשר לילדים ללמוד בעיר המערבית", אומרת עורכת הדין, תרצה ליבוביץ, היועצת המשפטית של בזכות. "אבל כדי להיטיב עם כלל הילדים במזרח ירושלים בטווח הרחוק חשוב לחזק שם את המסגרות של החינוך המיוחד. לתת לילד עם בעיות תקשורת כמו מואמן אבו קוויק ללמוד במסגרת שאין בה אפילו קלינאית תקשורת, שלא לדבר על תקשורת חלופית, זה לפגוע בזכותו להתפתחות ולמיצוי היכולות שלו".

"אנחנו מתכוונים לפנות לבית המשפט בנושא. לשבץ ילד במסגרת שלא יכולה לתת מענה לצרכים שלו זו בהחלט עבירה על חוק החינוך המיוחד. במקומות אחרים נשלחים ילדים לגנים רחוקים, רק כדי שיקבלו את המענה לצרכים המיוחדים שלהם. לאסור על הגמישות הזו בתוך ירושלים זו אפליה שאין לה רקע אחר, מלבד היותם של הילדים האלה ערבים".

"שיתאמצו ויפתחו שירותים מיוחדים במזרח ירושלים"

יואל לוטפי, המשנה למנהל מינהל החינוך בעיריית ירושלים: "לא קיבלנו בעבר ואנחנו לא מקבלים גם היום ילדים ממזרח העיר"

במינהל החינוך של עיריית ירושלים לא מכחישים את מדיניות הפרדת הילדים היהודים והערבים בעיר. יואל לוטפי, המשנה למנהל מנח"י, לא היה מעוניין להגיב למקרים הספציפיים שהועלו בכתבה ורק מסר כי ברמת מדיניות גם בחינוך הרגיל וגם בחינוך המיוחד קיימות מערכות חינוך נפרדות. תוכנית הלימודים אחרת, שפת הוראה אחרת, לוח השנה הוא שונה. יש נושא של הסעות ילדים, ההסעות במערב בעיר מאורגנות לאזורים במערב העיר. המערכת במערב בעיר לא בנויה לקלוט ילדים ממזרח העיר. מה שצריך הוא שאנשי המקצוע בתחום החינוך המיוחד במזרח העיר יתאמצו ויפתחו את השירותים אצלם".

המצב הנתון הוא שהשירותים חסרים, וכן גם אנשי המקצוע שיכולים ללמוד לתת את שירותים האלה. למה אתה לא נותן פתרונות לילדים שזקוקים להם עכשיו?
"קיים קושי לגייס מטפלים פרה-רפואיים למוסדות חינוך, כי הם מקבלים תקנים של עובדי הוראה והם לא מוכנים לעבוד בתנאים האלה, כי יש מקומות שהם יקבלו בהם שכר יותר גבוה. אני אחראי על מזרח ירושלים בשנים האחרונות, והמדיניות שהיתה בעבר נכונה גם היום. לא קיבלנו בעבר ואנחנו לא מקבלים גם היום ילדים ממזרח העיר. אם ילד באמת לא מקבל את הצרכים הבסיסיים במזרח העיר, אנחנו ניתן לו אישור למערב בעיר, אבל אם הוא לא מקבל טיפול כלשהו כמו תקשורת חלופית, לא נעביר אותו למערב העיר. המנהלת בבית הספר במזרח ירושלים תתייעץ, תמצא אנשי מקצוע ותתמודד עם הבעיה".

עיריית ירושלים מקפחת את כל מערכת החינוך במזרח ירושלים, למה שפתאום יפתחו דווקא את השירותים של החינוך המיוחד?
"אני מסכים שקיים פער, לא מסכים שקיים קיפוח. קיפוח זה דבר מכוון, וזה לא מכוון. צריך לפתח את סביבת הלמידה, לבנות כיתות, לגייס כוח אדם מקצועי ולפתח תוכניות לימודים. הבעיה היא לא תקציב. מערכת החינוך במזרח ירושלים מקבלת תקציבים על פי קריטריונים שהם אותם קריטריונים כמו במערב ירושלים".

האם אתה לא חושב שהמדיניות הזו, שגורמת לפערים נוספים בין מזרח העיר למערב העיר, מתנגשת בתפישה של ירושלים מאוחדת?
"את מכניסה אותי פה לשאלות בתחומים אחרים, אני יכול לדבר רק על חינוך. הפערים נוצרו במשך שנים וצריך לסגור אותם".

מדוברות עירית ירושלים נמסר כי "בעניין מואמן אבו קוויק, מכיוון שמדובר בקטין בעל צרכים מיוחדים, אין העירייה יכולה לפרט את צרכיו הייחודיים ואת פרטי המקרה, אך יש לציין כי לאחר אבחון שנעשה לו, הוצעה להורים המסגרת החינוכית המתאימה לו, אך הם למרבה הצער סירבו, ומנח"י מצר על כך.

"מנח"י מפעיל מערכת חינוך רגילה ומיוחדת נפרדת למגזר הערבי במזרח העיר. מערכת החינוך המיוחדת נותנת מענה חינוכי-טיפולי בהתאמה לצרכים הייחודיים של האוכלוסייה. אין הצדקה חינוכית-ארגונית לשילוב ילדים אלו במוסדות חינוך במערב בעיר, אלא בהיעדר פתרון חלופי ובמקרים יוצאים מן הכלל".

יום שישי, 30 בנובמבר 2007, מרב דוד, סופשבוע, מעריב

כתבות נוספות

 
 

תאריך עדכון: ‏יום רביעי 3, בדצמבר ‏2008

 




תגובות

יש להתחבר לאתר על מנת להוסיף תגובה חדשה

אין תגובות לכתבה
למעלה