אתר הקהילות והמומחים
המקיף בישראל בתחום המוגבלויות
הרשם
מעוניין להפנות שאלה לקהילה?
חפש
חפש הכל    חפש אנשים    חפש בשאלות ותשובות

הבלוג של ריקי כהן

ריקי כהן


נייר עמדה - עוצמה בבריאות הנפש

07.09.2010 | 18:20

מר אלי שמיר, יו"ר עוצמה - פורום ארצי של משפחות נפגעי נפש (ע"ר), ביקש להביא את נייר העמדה לידיעה:

שינוי עמדות הציבור באשר למחלות נפש ואלימות

נייר-עמדה

 

מחלות הן גזירה קשה. למחלות נפש נלווית גם סטיגמה חברתית שהיא רוע הגזירה שבימים הנוראים מתפללים להעברתה מן העולם.

מספר מקורות מזינים את הסטיגמה, שגורמת עוול ונזק רב למתמודדים עם מחלות נפש ולמשפחותיהם. הבולט שבהם הוא הפחד הלא רציונאלי בציבור מפני מסוכנות גבוהה, הנשקפת כביכול מאנשים עם מחלת נפש כלפי הזולת.  עובדתית זה מופרך. מחקרים מעידים שסיכון האלימות כלפי הזולת בקרב כלל אוכלוסיה זו הוא נמוך, אפילו נמוך יותר מהממוצע באוכלוסיה כולה.

אבל מסוכן  להכריז (ולפרסם עצומות הסברה) על ניתוק כל קשר. ידוע כי במצב פסיכוטי לא מטופל, מחלת נפש יכולה לגרום להתנהגות אלימה של אדם שמטבעו אינו אלים – תכופות כתגובה פרנואידית להזיות חושיות או לתחושת איומים, שאינם קיימים במציאות. הכרזה על ניתוק הקשר תזיק, מפני ש:

א.      יש קשר ידוע בין מחלת נפש פעילה במצב פסיכוטי לבין סיכוני אלימות – ואם נכחיש אותו, זה עלול לחזור כבומרנג בכל פעם שזה באמת קורה במצב פסיכוטי, וכל עבודת ההסברה תרד לטמיון.

ב.      אם נכחיש כליל קשר בין מצבים פסיכוטיים לבין אלימות, נסתכן גם בניתוק הקשר לרפואה ולאחריותה לבצע הערכה רפואית ולתת טיפול והשגחה רפואיים הולמים ושוויוניים לחולים שהידרדרות מחלתם הפעילה מתאפיינת בסימפטומים אלימים. הכול יעבור למסלול פלילי-משפטי, שאין בו שום תועלת הרתעתית, וברירת המחדל לקבלת טיפול רפואי תעבור דרך תלונה למשטרה נגד החולה ואחזקתו בבית מעצר - בתנאים שמסכנים אותו בהחמרת מחלתו, באות קין של פושע ובפגיעה בסיכויי שיקומו בעתיד.

הסברה זהירה וסבלנית של מצב מורכב זה היא הדרך הנכונה למתן את הפחדים הלא רציונאליים בציבור.

.../2

מה עוד ניתן לעשות – בשת"פ בין גורמי מקצוע וארגוני זכויות בתחום?

א.      לפעול להבדלה בציבור בין מחלות ממקור פסיכיאטרי לבין הפרעות אישיות:

אחת הסיבות העיקריות לקישור המוטעה והמזיק של מחלת נפש לרוע וסיכונים היא השימוש הלשוני (בנבדל מההבחנה המשפטית) המסווג ביחד, "כמחלות נפש", שני דברים שונים במהותם:

1)     הפרעת אישיות, שבה לאדם קווי אישיות אופייניים והוא פועל מתוך מודעות למציאות. לכן פעולה אלימה על רקע הפרעת אישיות (כגון פעולה אלימה של פסיכופת, שאישיותו מתאפיינת בין היתר בחוסר עכבות מוסריות, אנוכיות קיצונית, סף נמוך לפורקן תוקפנות ואי יכולת לחוות אשמה) - שייכת למישור הפלילי.

2)     מחלות כסכיזופרניה, דיכאון-קליני ועוד – שיכולות להיות כרוכות באפיזודות של התקפים פסיכוטיים. הידרדרות להתקף פסיכוטי של מחלה פעילה מתבטאת בהתנהגות לא אופיינית, היינו - בשינוי התנהגותי קיצוני של האדם, כתוצאה מעיוותי מציאות (במצב הספציפי הזה של המחלה, האדם לא מבדיל בין דמיון למציאות). מה שדרוש בשלב האפיזודה הפסיכוטית (כמו בהתקף של כל מחלה אחרת) הוא טיפול והשגחה רפואיים אינטנסיביים בתנאי אשפוז, ולאחר איזון תרופתי -  טיפול ומעקב רפואי סדיר ומבוקר בקהילה, ותהליך שיקומי מוכוון למימוש יכולותיו של האדם ומותאם למוגבלותו בגין המחלה.

לגבש ולהכניס לשימוש מונחים מבדילים, במטרה שיוטמעו בהדרגה בציבור עם האסוציאציה הנכונה. למשל, להשתמש במונח "מחלות פסיכיאטריות" במקום "מחלות נפש", כשמדובר בסכיזופרניה וכו'.

 

ב.      לפעול כנגד שימוש ב"חולה נפש" כקללה וגנאי אידיאולוגי

חיוני להילחם בשימוש הנלוז "חולה נפש" ו"מחלת נפש" כקללה שמטיחים ביריב אידיאולוגי פוליטי, שהאג'נדה שלו נראית רעה, מסוכנת ומזיקה. שימוש זה נפוץ למדי בתקשורת  ובעיתונות, פגיעתו רעה ומזיקה. פניות שנעשו בעבר למועצת העיתונות לא הועילו בינתיים. יש בעברית ובשפות אחרות מספיק מילים שיכולות לשמש לכינויי גנאי וקללה, אסור לפגוע באנשים שאין להם שום קשר למחלוקת הנידונה. ניתוק הקשר הזה הוא הכרחי. יחסית קל יהיה להשיגו בהסברה מקיפה ברשתות החברתיות ובתקשורת.

ג.        חשוב מכל – להגביר את הלחץ למענה הולם בשטח (בהיקף ובמגוון) בתחום הטיפול הרפואי והשיקום בקהילה, בהכוונה ובהתאמה לצרכי הפרט וליכולותיו: זו הדרך העיקרית והחיונית לצמצם את הסטיגמה הבלתי מוצדקת על אנשים פגועי נפש.

בברכה,

פרופ' אלי שמיר, יו"ר

הוספת תגובה
תגובות
נושא
תוכן התגובה
סגור הכל | פתח הכל
אין תגובות לפוסט

תעסוקה ובריאות הנפש. ראיון עם רונית דודאי

07.09.2010 | 11:28
ראיון לחג (עורך האתר)

אחוזי האבטלה בקרב אנשים עם מחלות נפש בישראל קרובים ל90%, את המספר המזעזע הזה מוסרת לנו רונית דודאי, מנהלת תחום תעסוקה, בריאות הנפש, משרד הבריאות. שיעור המועסקים הנכים הוא מהנמוכים במדינות מערביות. את העובדות הקשות האלו היא מספרת בראיון מיוחד לראש השנה, אבל היא מוסיפה גם אינפורמציה מעודדת, דברים חיוביים נעשים ביוזמות ממשלתיות, על מנת לשנות מציאות זו, וכנראה יותר מאי פעם. את השאלות שאל אמיר טל, מנהל קהילת בריאות הנפש בabiliko.

 

האם ידוע לנו כמה אנשים עם מוגבלות בכלל ומוגבלות נפשית בפרט מועסקים כיום בשוק החופשי?


אנחנו רק יכולים לשער על פי מספרים שיש בעולם, אין מספר מוחלט, אנחנו יודעים כמה יש בשוק החופשי בליווי שלנו, שמקבלים שירותי תעסוקה נתמכת, קרוב ל2500 איש, עוד בביטוח לאומי קרוב ל500 איש. בסביבות 3000 מלווים. מלבד זאת, מאחוזים שקיימים בעולם, אנחנו משערים שיש עוד 6000 איש, שלא יודעים לנו. בעיקרון אחוזי האבטלה גבוהים מאוד, קרוב ל90%. המצב בעולם קצת יותר טוב. המחלה הזו היא מחלה שבדרך כלל אנשים מסתירים, אם הם עובדים הם לא עושים הצהרה גלויה. אנחנו משערים שמצבם באוכלוסיה בקרב הנכים הוא בקרב הגרועים. יש לזה כמה סיבות. בישראל בכלל מעסיקים בכלל לא ששים לקבל נכים, שיעור המועסקים הנכים הוא מהנמוכים במדינות מערביות, קרוב ל15% , ואם אתה נכה נפש המצב גרוע יותר, בגלל הסטיגמה. אם תצהיר שאתה נכה נפש הסיכוי שלך להתקבל לעבודה הוא כמעט אפסי. סיבה נוספת היא ששנים רבות המערכות בישראל ראו בנכי נפש אנשים שכמעט לא ניתנים לשיקום, ורק בשנים האחרונות אנחנו מובילים חשיבה אחרת, שפותחת להם דלתות. אבל אנחנו אופטימיים. בשנתיים האחרונות המאמץ שלנו מופנה למדיניות כוללת בנושא תעסוקת נכים. אי אפשר שמשרד הבריאות בעצמו ינהל דבר כזה לבד, זו חייבת להיות מדיניות ממשלה מסודרת, כדי שהדבר הזה ייפתר. ויש קשב בממשלה? כן, אני חושבת שיש עיסוק בתחום הסרת חסמים. בשלב הזה זה יותר דיבורים, אבל אני משערת שבתקופה הקרובה זה יביא למהלכים מעשיים. משרד התמת בראשותו של בני פפרמן בהחלט מוביל מהלכים מאוד משמעותיים בתחום הזה של מעסיקים, בהתאמות למקום העבודה, ואנחנו בהחלט מצפים לשינוי.

 


מהם לדעתך האתגרים המרכזיים העומדים כיום בפני אנשים עם מוגבלות המחפשים עבודה?

האתגר הכי משמעותי זה לרכוש מקצוע. אנחנו מובילים היום קו מאוד החלטי שהדבר שאנחנו דוחפים אליו הכי חזק, זה בעצם התמקצעות, קורסים  מקצועיים ולימודים גבוהים. המון פרויקטים כמו למשל תב"ת של הג'וינט, ופרוייקט של השכלה גבוהה שהיום אנחנו עושים לבד. יש הכנות לאוניברסיטאות, שאנחנו עושים עם בטוח לאומי, כל הפרויקטים של אפיק. אנחנו דוחפים מאוד חזק, במיוחד צעירים, כי ברגע שיש לך מקצוע, אחוזי ההשמה שלך עולים בצורה מאוד מאוד דרמטית , משלושים אחוזים לשבעים אחוזים, ממש ככה. אנחנו מלווים אותם כמובן. יש לנו כמה מחקרים מעניינים על הדבר.

האם לדעתך אנשים עם מחלות פסיכיאטריות יכולים לעבוד בשוק החופשי או שהמגבלה מונעת מהם עבודה ברוב העבודות בשוק החופשי?

לדעתי לגמרי יכולים. גם בתוך המפעלים המוגנים שלנו , קרוב ל30-40 אחוז הם אנשים שבהחלט יכולים לעבוד בשוק  הפתוח. יש להם חסמים כמו משפחה, הרבה מקרים המשפחה לא מאמינה, היא אומרת תישאר במקום שלך, כי מי יודע מה יקרה לך, הרבה פעמים אנשי מקצוע שלא מאמינים בהם, אנחנו מנסים לפרק את המשוכות האלו אחד אחד. עדיין יש פוטנציאל גדול .

האם וכיצד את חושבת שחוק לרון יקדם את התעסוקה של אנשים עם מוגבלות?

קודם כל, זה אחד החוקים הכי נבונים וחשובים שבעצם מובילים את התהליך, אבל הוא לא מספיק. אני כן בונה לאורך זמן על חוק לרון שהוא ישנה את הסטיגמה של הנכים לגבי העסקה בכלל, אבל אני כן מרגישה שכרגע, חוסר האמון של הנכים במערכת שבאמת יתנו לנו לעבוד בלי שיפגעו בהם, הוא מאוד גדול, זה לא זבנג וגרמנו, יעברו חודשים ושנים עד שהנכים יתחילו לתת אמון, ובאמת יתחילו לעבוד בשוק הפתוח. זה עדיין צריך המון ליטופים כדי שזה יקרה .

האם וכיצד את חושבת שחוק שכר מינימום מותאם יקדם את שיעורי התעסוקה של אנשים עם מוגבלות בשוק החופשי.

אני לא חושבת שהוא יקדם את השיעור, אבל הוא יסדיר את נושא יחסי עובד מעביד, שזה דבר נורא חשוב. אני לא חושבת שזה חוק מאוד נכון, מבחינת התפיסה שלו, שאומרת שבעצם הרבה מאוד מהאחריות לנושא של ההשתכרות של הנכה מוטל על המעסיק ולא על המדינה, ואני במובן הזה קצת חולקת על החוק הזה, יש חוקים אחרים בעולם שבעיני הם הרבה יותר נבונים, לתת למעסיק סבסוד, להשלים למעסיק ולא להוריד מתחת לשכר המינימום. אני לא חושבת שהטלה של מטלות על מעסיקים זה דבר נבון. מעסיקים מאוד מתנערים מזה, הם לא אוהבים שמדינה מתערבת בענייניהם. יש בזה פגם, אבל היתרון הגדול שלו זה שבעצם הוא מסדיר את יחסי עובד מעביד, וגרם לכך שהרבה יותר אנשים מועסקים במסגרת יחסי עובד מעביד.

האם את חושבת שאנשים עם מוגבלות נפשית צריכים לחשוף את מוגבלותם בפני המעסיק? אם כן, באיזה שלב את חושבת שחשיפה זאת יעילה (שלב הראיון, אחרי שלב ההשתלבות בעבודה? כאשר האדם עובר משבר?

מבחינת מחקרים, מה שהסתבר, יש לנו מחקרים מארה"ב, החשיפה היא גורמת בסופו של דבר לפיטורים . אנחנו משאירים את זה בידי האדם עצמו. אנחנו לא ממליצים או מתערבים בזה, זה באמת תלוי בו. אבל שוב, המחקר מראה שלאורך זמן זה לא דבר מאוד טוב, בדרך כלל אנשים שחשפו את עצמם – פוטרו. אני חושבת שזה דבר מאוד אישי. גם ההסתרה דורשת הרבה מאוד אנרגיה, והיא לפעמים מאוד –פוגעת ויוצרת מתח. צריך ללמוד מאוד את הסיטואציה, ואת מקום העבודה, בגדול הייתי אומרת שצריכים להיות מאוד זהירים עם זה.

כיצד לדעתך ניתן לשפר את מעמדם התעסוקתי של אנשים עם מוגבלות?

חייבים לנהל מאבק בנושא של סטיגמה, ולהביא מודעות . המעסיקים הם חלק מהציבור וחלק מהחברה והם ניזונים מתקשורת מאוד בעייתית, ולכן בלי לעבוד על נושא הסטיגמה, אנחנו לצערי לא נצליח להתגבר על כל הקושי. אני בעד שנפגעי הנפש יהיו כחלק מכלל הנכים, המאבק שלנו כלפי השילוב שלהם, יהיה אותו מאבק שאנחנו מנהלים למען כל הנכים האחרים, בתוספת המודעות הספציפית למחלה עצמה, כמו לדעת שהמחלה יכולה להיות לפעמים נכס למקום עבודה, כמו למשל חלקים אובססיבים שיכולים להיות נכס למקום העבודה.

מהן התוכניות של משרד הבריאות בכל הנוגע לקידום התעסוקה של אנשים עם מחלות פסיכיאטריות קשות?

נגענו בזה קצת, בגדול, התוכניות הן בהחלט לצמצם ככל הניתן את המוגן לטובת תעסוקות משתלבות ונורמטיביות יותר, שהן לאוו דווקא יחסי עובד מעביד, לפעמים בעלות עסקית, יזמות עסקית שזה מוכיח את עצמו כדבר מאוד מאוד מועיל, חברות בשותפות עסקית עם נפגעי נפש, לקחת מה שנקרא את המושכות של שוק התעסוקה לידינו, ולא להסתפק במה שהמעסיקים נותנים לנו. הנושא של התמקצעות מאוד מאוד חשוב לנו, עבודה מו ל הבטוח הלאומי, לימודים גבוהים, אחד הנושאים החשובים, הוא נושא של מניעה. אנחנו בכלל מדברים במושגים של בניית קריירה, מקום עבודה הוא לא תחנה אחרונה, אלא רק התחלה, ואחריה מחכה קריירה שלמה, אתה צריך להתמקצע, התעסוקה משתנה, היכולות משתנות, ומנסים ללמד הרבה מאוד אסטרטגיות כדי שאנשים יוכלו לעשות את הדברים בעצמם.

האם תרצי להוסיף משהו נוסף?

מבחינת מעסיקים, מה שהייתי אומרת שפתיחת הדלת היא יכול ה מאוד להפתיע אותם. ברגע שנותנים הזדמנות, כי רוב המעסיקים סוגרים את הדלת עוד לפני שהם מנסים, הרבה מאוד פעמים אני שומעת ממעסיקים שברגע שהם ניסו הם גילו עולם ומלואו. הרבה מאוד פעמים אנשים אלו מהווים נכס למקום עבודה, גם במובן החברתי, הם מהווים נכס, הפתיחה של הדלת הראשונה היא מהווה דבר מאוד משמעותי, פשוט תנו הזדמנות.

הוספת תגובה
תגובות
נושא
תוכן התגובה
סגור הכל | פתח הכל
אין תגובות לפוסט

אתם שאלתם - ראיון חג עם ח"כ אילן גילאון.

07.09.2010 | 09:25
שנה טובה לכולם (עורך האתר)


אילן גילאון, נכה פוליו,  יו"ר סיעת מרצ בכנסת. גילאון העביר למעלה מ-15 חוקים ותיקונים לחוקים, ביניהם תיקון לחוק ביטוח לאומי המשפר את זכויות הנכים, וחוק המחייב לשלם שכר מינימום למלצרים, ללא קשר לתשר  שהשאירו הסועדים. פעל גם למען הרחבת חוק שוויון זכויות לנכים, והכללת הפרק הדן בנגישות מבנים לנכים - מאבק שהסתיים רק בכנסת ה-16, בה לא היה חבר. לקראת החג החלטנו ליזום איתו ראיון שבו יספר על תוכניות נוספות לחקיקה וקידום נושאים למען אנשים עם מוגבלויות. ויש לו  כמה חדשות בקנה, לטובתם של כולנו. בואו להתעדכן.

כל השאלות שנשאל גילאון הגיעו מגולשים באתר, אנחנו אפשרנו במה פתוחה.

 

מדוע שלא יתגמלו עסקים המעסיקים נכים?

אנחנו בכיוון של חקיקה, שנקרא החוק הגרמני, הטבות מס למעסיקים. כרגע זה נתון לשרירות ליבו של כל אחד. החקיקה הופכת את האדם המוגבל לאדם רנטבילי עד כדי כך שמעסיקים מחפשים אותם. כיום בינינו שמונים אחוז מבעלי מוגבלויות יכולים לעשות שמונים אחוז מהמשרות. כל מוסד ציבורי, אם זה רשות מקומית או משרד ממשלתי, יעסיק מספר מסוים של אנשים עם מוגבלות,. ולגבי המגזר הפרטי אני הולך על חקיקה שתיתן הטבות מס למי שיעסיק יותר אנשים עם מוגבלויות – זה דומה לחוק אזור פיתוח א'. מי שיעסיק עשרים אחוזים אנשים עם מוגבלויות יהיה רשאי להטבות מס יפות מאוד, שיגרמו להעסקת הנכים להיות מאוד רווחית, ולא שיעשו טובות למישהו. זו שיטה שמאוד מקובלת באירופה, בעיקר בגרמניה. החקיקה נמצאת בשלב כתיבת החוק יחד עם התמ"ת.

 

גולשים רבים שאלו על חוק לרון. יש עדיין ערפל סביבו ו המון חשש.  יש טענות רבות, למשל שלאחרונה הזמינו נכים שיצאו לעבוד, לוועדה להורדת אחוזי נכות.

שמעתי על דבר כזה, אני צריך לדעת לגופו של עניין על מה מדובר . ההחלטה הגורפת של ועדת לרון היא בעצם רק בתחום התעסוקה. אני מתנגד באופן נחרץ לועדת לרון, אני בעד הפרדה מוחלטת בין הנושא של בסיס הנכות להכנסה. אני טוען שיש רמייה אחת גדולה בכך שמתלים נושא בנושא. אם הקצבה היא 2200 שח, מי שצריך לקבל אותה בגין ילדים, נכות, היא תתקבל בלי כל קשר להכנסה. ולא כמו שעושים היום, שאומרים לאדם הנכה, תעבוד, אבל לא יותר מידי.

 

יש כאן רעיון של הפרטת העילות, אני אומר בואו נלך למבנה אוניברסאלי, אני אומר אם ארוויח עשרת אלפים שח בחודש, אני בכל זאת ארוויח אותם ואקבל את הקצבה ואתם תמסו אותי על פי מדרגות מס. עד עשרת אלפים שח לא תהיה הורדת מס. המדרגות העליונות יהיו מאוד גבוהות, מי שמרוויח מאה אלף שקלים, ההורדה תהיה אפילו עד שבעים ושמונים אחוז. זה אומר שאפשר יהיה לתת כבוד לאדם נכה, שלא יצטרך לרמות, והוא יכול גם לקבל את הקצבה שלו וגם לקבל הכנסות. חוק שוויון לאנשים עם מוגבלות זה חוק שאני חוקקתי, יש בו את כל המימדים האלו. בינתיים אין לי תמיכה לחוק הזה, הוא רעיון גורף אוניברסאלי, גם לחד הוריות, הוא אומר, הקצבה אינה תלויה במבחן ההכנסה. תעבוד כמה שאתה יכול ותשלם לי מיסים על הכל ביחד, גם על הקצבה וגם על ההכנסה. בכל מקרה האדם ייצא ברווח, וזה גם יעודד אותו לעבוד, לא ההפך.

 

מדוע לא תיעשה אבחנה בין נכים על בסיס פציעתם/נכותם? אם זה פוגע בביטחון המדינה, כיצד מסביר את הכרסום במוטיבציה של חיילי המילואים?

אני חושב שבמדינה דמוקרטית, לא עושים אבחנות, אלא בבסיס מצבו האובייקטיבי של האדם. נדמה לי שהמדרכה לא מבחינה בין עגלה של נכה פוליו, או נכה צה"ל, אני לא עושה שום אבחנות. אני מחלק את העולם למוגבלים ולנשאי מוגבלות. גם אלו שלא מוגבלים חייבים להבין שאם הם עוברים את הכביש הם יכולים לעבור לצד השני. לכן הביטוח חייב להיות הדדי. לא ייאמן שבמדינת ישראל משלמים מע"מ על שירותי סיעוד, אני הנחתי על שולחן הכנסת לחקיקה חוק שמדבר על ביטול המע"מ במוצרי מזון, תרופות וטכנולוגיות רפואיות. אנשים מוגבלים הם האינדיקציה איך החברה עובדת, איך שאתה מתייחס לאנשים החלשים, זה מסמן איך אתה מתייחס בכלל לאנשים בחברה. זה התפקיד של אנשים שיידעו לשאול שאלות מה מגיע להם, וידעו לשלוח למקום את האנשים שידעו לבטא את האינטרס שלהם. הרי איך מפרידים את האנשים? בהפרד ומשול. צריך להבין שכל הבעיות נובעות מאותו מקור, מי מקבל כמה ולמה, ומי משלם כמה ולמה ואיפה המדינה אחראית לתושביה, ובתוכם למוגבלים, שבתוכם גם זקנים וגם ילדים.

רציתי ליידע אותך על בעיה: ילדים בעלי נכויות קלות, הלומדים במערכת החינוך הרגילה נופלים בין הכיסאות. הם לא נהנים משנת הלימודים הארוכה שקיימת בחינוך המיוחד, אולם מצד שני בגלל הנכות שלהם, אין אפשרות לשלוח אותם לקייטנה רגילה. ההורים צריכים לשבור את הראש בנסיון למצוא לילד מסגרת לחודשיים.

קודם כל הנגישות שהיא שם דבר לעניין הזה, נגישות זו לא רק רמפה, נגישות זה שכל אדם יכול להשתלב במערכות החיים באופן עצמאי ומכובד. ככל שיש מסגרות חינוך קטנות כך ייטב, סך הכל התפקיד שלנו הוא אורתופדי, אני מנסה להתאים לכל רגל את הרפידה שלה. כשאתה עושה נגישות לבית ספר, הוא טוב לכל אחד, גם לסבא שמגיע. ולילד הבא. הבעיה המרכזית היא שמי שלא נגיש פה הם מקבלי ההחלטות. מי שעוסק בנושא הזה, הוא צריך להיות נגיש לכל דיכפין, שכל אחד יוכל לגשת ולתנות את ענייניו. אני למשל לא מאמין בפוליטיקאים שמופיעים בדפי זהב. הכל נובע מאותו מקום, חוסר תקציבי, וחלוקה לא הוגנת.

 

כותב מר ארי ירדני, יו"ר עמותת "לשמה": אין ספק שגילאון, הסובל מנכות פיזית בעצמו, מקדם עניינים חברתיים, וזכויות נכים. אך כחצי מהנכים בישראל, ובעלי מוגבלות, אין להם עדיין נציג בכנסת. האם תומך ומקדם את הרפורמה בבריאות הנפש שהרב ליצמן מקדם? ומהן פעילויותיו ותכניותיו?
האם יתמוך בחוק "פינוי - בינוי" באישפוז הפסיכיאטרי? כלומר, במקום הזרמת 240 מיליון כדברי מנכ"ל משרד הבריאות ד"ר רוני גמזו, לשיפוץ מבנים קיימים בבי"ח פסיכיאטרים מבודדים וייחודיים - "בית משוגעים" מוקף חומה ושומרים, המנציח הסטיגמה, הבידוד והרחקה מהחברה, יזמי הנדל"ן, בתמורה לעשרות דונם יקרים מאד, יבנו אגף פסיכיאטרי מודרני בצמוד לבי"ח כללי הקרוב. כך, המדינה לא תשקיע שקל !! ונזכה כולנו למהפכת אמת באישפוז הפסיכיאטרי !! וכך יוכל רוב תקציב בריאות הנפש להיות מופנה לשילוב מוצלח בקהילה, שזהו העיקר היום ! ראי עיר הבהדי"ם הנבנית בנגב, במקום בסיסים מיושנים בצריפין, על אדמה יקרה במרכז, ושם יבנו מגדלי דירות.. לא עוד טלאי על טלאי, לא כיבוי שריפות, מהפכה הכרחית, בתחום הכי מוזנח ומקופח ונפשע בארץ ! שהרי למי באמת אכפת? אין לנו לובי.. איננו מפגינים.. איננו נחשפים.. האם יסכים להלחם גם עבורנו? מעל 100,000 נכי נפש בישראל!! וכאשר הבן חולה, כל המשפחה חולה וסובלת, והתיפקוד יורד.. אז מדובר על מעל מיליון אזרחים סובלים.. האם יציל ?? 

ככל שזה יותר טוב למי שצריך לקבל את השירות, כך אתמוך, אני לא מקבל את הרפורמה כמקשה אחת. מה זו מחלת נפש? אני חושב שאין אחד מאיתנו שאין לו מחלת נפש. מחלת הנפש היא במצב הסטיגמטי הכי קשה, אנשים עדיין קוראים לאנשים משוגעים. ברובה של הרפורמה אני מצדד, כי שוכנעתי שנגישות של אדם בקהילה היא האדם הנכון, אני מאמין בזכות של אדם להתקיים בקהילה שלו, שאיש לא יוכל להרחיק אותו.

אני מאמין בדירות קטנות, ובמסגרות יותר קטנות. בגדול אני כן תומך ברפורמה, ויש לי שאלות, לגבי אנשים שעובדים בתוכה, מה יהיה גורלם במערכת, האם הדבר הזה לא יהפוך למכשיר לאפליה בין בעלי ביטוחים משלימים בקופות החולים? תמיד צריך להסתכל בכיוון של המטופל, מדינת ישראל היא חברת הביטוח, ואם היא לא – היא לא ראויה להיקרא מדינה. חמשת הדברים שכל ביטוח צריך לספק לאזרחיו, בריאות, חינוך, בטחון, קורת גג, תעסוקה.

שאלה נוספת: ח"כ אילן גילאון נכה פיזית. תחום הנגישות לנכים מאד חשוב ואילן אכן מקדמו בהצלחה שנים רבות. יישר כוח ! אך נגישות נכים אינה רק מעלית, מעקה, ורמפה. כחצי מהנכים בישראל הם נכי נפש, מהי נגישות עבורם? כיצד המדינה והחברה בישראל יכולה לעזור לנכי הנפש להשתלב בעבודה ובלימודים ככל אזרח? הנושא מורכב ומופשט, ואינו מוכר ומדובר, אך חשוב, מוזנח ומקופח. מהן התמיכות וההתאמות להן דרוש נכה הנפש ?
האם אילן יוכל לקדם דיון וחקיקה בתחום חשוב זה ? מהן פעילויותיו ותוכניותיו בתחום ?
שנה טובה ותודה ! 

 

נגישות זו תפיסת עולם, לגרום לכל אדם מהמקום שבו הוא נמצא להגיע ככל יכולתו למחוז חפצו. אני עומד בראש ועדה לתחום נגישות לנכי נפש שיש בה נציגים של ארגונים לנכי נפש. חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, מטפל גם בנושא הזה, בכל תחומי ה חיים, בתחומים הקוגנטיביים, הנפשיים והמוטוריים. אתה יכול להגיע ולעקוב אחרי דיוני הועדה.

אשמח אם תוכלי לשאול אותו לגבי קידום חקיקה, שתחייב הוצאות לאור להעביר לכל גוף מוסמך ספרים בפורמט דיגיטלי. אותם גופים מוסמכים (לדוגמא הספרייה לעיוורים בנתניה והספרייה של עמותת על"ה) אמורים לקבל את הספרים ולהנגיש אותם לעיוורים ולקויי ראייה. ידוע לי שהייתה פנייה בנושא זה לעוזרת הפרלמנטרית של אילן גילאון ונוצר קשר ראשוני, אך היוזמה עדיין ממתינה לתשובה מח"כ גילאון. בארצות הברית כבר לפני 14 שנה עבר חוק המחייב מו"לים להעביר ספרים לגופים המוסמכים כדי להנגיש אותם לעיוורים. היינו רוצים לראות חוק דומה בארץ.  

 

לא שמעתי על פניה כזו, אם תהיה יוזמה כזו, אני אתמוך במהלך הזה, אני לא בטוח שצריך חקיקה, לא לכל דבר צריך חוק, זו החלטה. בתנאים הטכנולוגיים של היום אני בטוח שזה הרבה יותר קל. תראו, אפשר לחוקק את כל החוקים בעולם, אבל אי אפשר לחנך אנשים להיות בני אדם.

 

כותב שגיא יודוביץ, מנהל קהילת לקויי ראייה בabiliko: חשוב לדעת באיזה שלב נמצא תהליך התקנת התקנות ומה יש עוד בצנרת. שאלה חשובה עומדת בבסיס התקנת התקנות לחוק הנגישות: האם תוך כדי התהליך נראה לו שהגופים הממסדיים והמסחריים מבינים את רוח החשיבות של התקנת תקנות אלו?

סייימנו בניין חדש ובניין קיים, הבניין הקיים מאוד משמעותי. אין אישור בניה למקום שהוא לא עונה לתקנות הנגישות בכל התחומים שהזכרתי. אנחנו דורשים מהבניינים הקיימים שמשרתים ציבור, להתכונן לקראת תקנות הנגישות, כמו במוסדות ציבור ורשויות מקומיות. לצערנו המודעות בממשלה לא חזקה, אבל החוק ייכנס לתוקפו תוך מספר חודשים ותהיה עבודה לאכוף את זה. אני אישית ניגש לכל מני מקומות, בית המשפט ומשרד הפנים בירושלים למשל לא נגישים, בתי הקברות הצבאיים לא נגישים, ואני חייב לטפל בהם לפני החומוס של רחמו. אני חושב שתוך עשר שנים נביא את המדינה לנגישות ברמה של מדינה אירופית.

ברמה האופרטיבית אין היום מישהו שמתנגד לנגישות, וזה הישג ענק. כשזה מגיע לרמת הפרוטות, נצטרך לקיים חוק שהוא לא פשוט. אין לי כוונה להכשיל את הציבור או לגרום לתסיסה נגד אנשים עם מוגבלויות, לכן דרוש היגיון וגם מתינות. אני לא מדבר על משרדי ממשלה, כי שם קיימת חובה. אחרת יידרש לעבור למקום אחר כדי להיות נגיש. הבעיה היא להסתכל, לעקוב ולדרוש .

מתי יתנו תשובות לגבי מסגרות חינוך לנכים בגיל ההתבגרות ומעלה. רובם בבית או זרוקים באיזה מוסד.

זה בדרגת נכים מסוימת, מבין שאת מדברת על פיגור. אני מבקר בכל המוסדות, אני מתנגד לדבר הזה של מוסדות שיש בהם 170 חוסים. יש עניין שסל התמיכה של ממשלת ישראל תהיה צמודה לנכה, ולא רק אם הוא מטופל במוסד, דבר שני מציאת מקורות תעסוקה. אני חושב שלמדינת ישראל יהיה הרבה יותר זול לתת משכורת מינימום, לאנשים שיעשו עבודות יזומות, מאשר לתת כסף לאיזה מתווך שיעסיק אותו. מדובר על גיל עשרים ואחת ומעלה. זה לא מתקבל על הדעת העומס הזה בכל העמותות, במקום שמדינת ישראל תטפל באנשים האלו.

מתי נראה שיפור בכל מערכות הביטוח הלאומי?

זה לא תלוי בבט"ל, זה תלוי בממשלת ישראל. בטל עוד לא יודע את זהותו המינית, עוד לא יצא מהארון. עוד לא יודע אם הוא ביטוח או מס. הוא חושד במבוטחים שלו, מבטוחים שלו הם קודם כל חשודים. זה שצריך להגיע לבטל באמצעות 'מעכרים', זה אומר שבטל הוא ה'מעכר' הגדול במדינה. אני יכול לשבת איתך ולספר לך סיפורים כל הלילה, איך לילד נכה פתאום צמחה רגל. אני חושב שהבטל צריך להיות ביטוח של האזרחים, ואם אתה חושב שאני בא לרמות אותך, זה לא רציני. ביטוח לאומי הוא רק צינור להחלטות של ראש הממשלה, שר האוצר, השרים שלו,. אנשים פשוט לא שמים לב לזה. ולכן בדרך כלל הם הולכים ותומכים תמיכה פוליטית בניגוד לאינטרס שלהם. עד שאנשים לא ילכו וישאלו מה מגיע להם, תשאלו את עצמכם מה מדינת ישראל נותנת לכם אחרי שתשאלו מה אתם נותנים למדינה. שיטה של הפרד ומשול, מפרידים בין סיפי לפוליו, למשל, בועטים בראש למי שחלש, למה זה צריך להיות על פי מי שיש לו קבוצת כוח? למה במאבק ולא בהחלטות. אני נלחם כל הזמן לשנות את השיבר, אני תמיד זוכר את חולשתי כדי להרגיש יותר טוב את האנשים החלשים, ומספיק חזק כדי לשנות את המציאות, אבל אני צריך גם ציבור כדי לחזק אותי.

אם בכנסת יהיו אנשים שרק מטפלים רק בבנקים ורק במיליונרים, הכוח שלנו יהיה תמיד דל. תמיד יספרו לנו שבאיראן יש אחמדינאגד.

 

כותבת שרון אילון, מ"קול הזכויות" - מה עושים עם הקריסה של מערך להתפתחות הילד? נתונים - יחידה להתפתחות הילד בקריית שמונה על סף סגירה. בשנה שעברה היה אותו סיפור ורק כשנוחי דנקנר הוריד שם כמה עשיריות הסתדר הסיפור עד שעכשיו שוב נגמר הכסף. תורים של ששה ושמונה חודשים לאבחונים במכונים להתפתחות הילד של קופות החולים ומשרד הבר...יאות (בניגוד גמור לחוזר מנכ"ל שקובע 3 ו- 4 חודשים על פי גיל).
יחידות התפתחותיות עצמאיות שלא שייכות לקופות החולים ולמשרד הבריאות אך מוכרות על ידו נאלצות לפנות לנדבנים כדי לשרוד כי הכסף שמקבלים מקופות החולים עבור השירותים שהם מספקים להם לא מכסים אפילו את עלות העסקת כח האדם. ישובים כמו אלעד שיש בה את אחוז הילדים הגבוה בארץ ואין בה אפילו מכון אחד להתפתחות הילד. קופות חולים שאין להן מוטיבציה להשקיע בתחום התפתחות הילד מכיוון שהוא גרעוני (היתה שחיקה של 73% בנוסחת הקפיטציה לילדים).
להמשיך?? כי יש לי הרצאה שלמה של שעה ורבע...

 

אני לא מכיר את הנתונים בצורה מספיקה. אפשר לפנות אלי ולהסביר לי.

 

למה לא מקדמים חקיקה לפיה ילדים בגילאי 3-4 יוכלו לקבל זכאות לשילוב יחידני בחינוך הרגיל בלי להיות כבולים ב"סד" של חוק חינוך חובה?

אני לא יודע לענות על זה. כרגע מנסים לתת קצבת ילד נכה לגיל כזה, שהיום לא נותנים אותה. שאלה מורכבת שאני לא יודע לענות עליה. יש חוק שאי אפשר לחוקק בכל פרלמנט, וזה שאנשים יהיו בני אדם. לא הכל במאבק, מה פתאום במאבק הנכים? למה מאבק בכלל? הם איגוד מקצועי? למה מאבק ולמה הם לא מיוצגים בכבוד על ידי ממשלת ישראל, ולא על ידי עמותות? אנשים מוותרים יותר מידי בקלות על השאלות הקשות.

 

 

הוספת תגובה
תגובות
נושא
תוכן התגובה
סגור הכל | פתח הכל
אין תגובות לפוסט

פרסם אצלנו

קהל יעד מפולח ועוד יתרונות בלעדיים. טלפן עכשיו!

הצטרפו למועדון לקוחות

זה חינם! לחץ כאן והירשם למועדון לקבלת הטבות.

גלרייה

תמונות מפעילות הגופים השונים

קניות

צא למסע קניות בלי לעזוב את המחשב...

שותפים לדרך

קרא עוד על השותפים לחזון שלנו

קהילות
תחומי עניין נבחרים
חיפושים
פופולריים
פורומים
ארגונים ומומחים
בלוגים נבחרים
ארגונים חברתיים
נותני חסות ושותפים
סגור חלון
שלח הודעה
סגור חלון
סגור חלון
כניסה לאתר

לכניסה לאתר יש להזין כתובת מייל וסיסמא:

זכור אותי
התחבר
סגור חלון
תזכורת
משתמש רשום
תזכורת
סגור חלון
דווח על תוכן פוגעני
סגור חלון